משנה תורה מנוקד - ספר משפטים - הלכות טוען ונטען פרק יד

משנה תורה - ספר משפטים - הלכות טוען ונטען - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז

הִלְכּוֹת טוֹעֵן וְנִטְעָן פֵּרֶק יד

א כָּל אֵלּוּ שְׁאֵין אֲכִילָתָן רְאָיָה--אִם הֵבִיאוּ עֵדִים שֶׁמָּכְרוּ לָהֶם הַבְּעָלִים שָׂדֶה זוֹ, אוֹ נְתָנוּהָ לָהֶן בְּמַתָּנָה--רְאָיָתָן רְאָיָה: חוּץ מִן הַגַּזְלָן, וְהַבַּעַל בְּנִכְסֵי אִשְׁתּוֹ. בְּאֵיזֶה נְכָסִים אָמְרוּ--בְּנִכְסֵי צֹאן בַּרְזֶל, אוֹ בַּשָּׂדֶה שֶׁיֵּחַד לָהּ בִּכְתֻבָּתָהּ, וּבַשָּׂדֶה שֶׁכָּתַב לָהּ בִּכְתֻבָּתָהּ, וּבַשָּׂדֶה שֶׁנָּתַן לָהּ בְּשׁוּם מִשֶּׁלּוֹ. אֲבָל בְּנִכְסֵי מְלוֹג--יֵשׁ לוֹ רְאָיָה, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכּוֹת אִישׁוּת.

ב כֵּיצַד הַגַּזְלָן, אֵין לוֹ רְאָיָה: כֵּיוָן שֶׁהֻחְזַק גַּזְלָן עַל שָׂדֶה זוֹ--אַף עַל פִּי שֶׁהֵבִיא רְאָיָה שֶׁהוֹדָה הַבַּעַל בִּפְנֵי עֵדִים, שֶׁמָּכַר לוֹ שָׂדֶה זוֹ וְלָקַח דָּמִים, וְהַבְּעָלִים אוֹמְרִים לֹא מָכַרְנוּ, אֵלָא מִפְּנֵי הַיִּרְאָה הוֹדֵינוּ לוֹ--מוֹצִיאִין אֶת הַשָּׂדֶה מִיָּדוֹ, וְאֵין לוֹ כְּלוּם. וְאִם הֵעִידוּ הָעֵדִים שֶׁבִּפְנֵיהֶם מָנָה לוֹ כָּךְ וְכָּךְ--מוֹצִיאִין אֶת הַשָּׂדֶה מִיַּד הַגַּזְלָן, וּמַחְזִירִין לוֹ הַבְּעָלִים אֶת הַדָּמִים כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכּוֹת גְּזֵלָה.

ג בֶּן הָאֻמָּן וּבֶן הֶעָרִיס וּבֶן הָאַפְטְרוּפוֹס שֶׁאָכְלוּ שָׂדֶה זוֹ שְׁנֵי חֲזָקָה--אִם טָעֲנוּ שֶׁהַבְּעָלִים מָכְרוּ לָהֶן אוֹ נָתְנוּ לָהֶן, יֵשׁ לָהֶן חֲזָקָה; וְאִם טָעֲנוּ שְׁהִיא יְרֻשָּׁה לָהֶן מֵאֲבוֹתֵיהֶן שֶׁאֲכָלוּהָ שְׁנֵי חֲזָקָה, אֵין לָהֶן חֲזָקָה. וְאִם הֵבִיאוּ עֵדִים שֶׁהוֹדוּ הַבְּעָלִים לַאֲבִיהֶן שֶׁמְּכָרוּהָ לָהֶן, אוֹ נְתָנוּהָ לָהֶן--מַעְמִידִין אֶת הַשָּׂדֶה בְּיָדָן.

ד בֶּן הַגַּזְלָן--אַף עַל פִּי שֶׁהֵבִיא רְאָיָה שֶׁהוֹדוּ הַבְּעָלִים לְאָבִיו, אֵינָהּ רְאָיָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. אֲבָל בֶּן בֶּן הַגַּזְלָן--אַפִלּוּ בָּא בִּטְעָנַת אָבִיו, יֵשׁ לוֹ חֲזָקָה; בָּא בִּטְעָנַת אֲבִי אָבִיו, אֵין לוֹ חֲזָקָה.

ה הַגּוֹי--אַפִלּוּ אֲכָלָהּ כַּמָּה שָׁנִים, אֵין אֲכִילָתוֹ רְאָיָה; וְאִם לֹא הֵבִיא שְׁטָר--תַּחְזֹר הַשָּׂדֶה לַבְּעָלִים בְּלֹא שׁוּם שְׁבוּעָה, שֶׁלֹּא תִקְּנוּ שְׁבוּעַת הֶסֵּת אֵלָא לְיִשְׂרָאֵל. וְיִשְׂרָאֵל הַבָּא מֵחֲמַת הַגּוֹי--הֲרֵי הוּא כַּגּוֹי, וְאֵין אֲכִילָתוֹ רְאָיָה.

ו טָעַן זֶה הַיִּשְׂרְאֵלִי הַבָּא מֵחֲמַת הַגּוֹי וְאָמַר, בְּפָנַי לְקָחָהּ הַגּוֹי שֶׁמְּכָרָהּ לִי מִזֶּה הַיִּשְׂרְאֵל הַמְּעַרְעֵר עָלַי--הֲרֵי זֶה נֶאֱמָן, וְיִשָּׁבַע הֶסֵּת עַל כָּךְ: מִתּוֹךְ שֶׁיָּכוֹל לוֹמַר אֲנִי לְקַחְתִּיהָ מִמָּךְ, וַהֲרֵי אֲכַלְתִּיהָ שְׁנֵי חֲזָקָה--יָכוֹל לוֹמַר מִפְּלוֹנִי לְקַחְתִּיהָ, שֶׁבְּפָנַי לְקָחָהּ מִמָּךְ.

ז אֵין מַחְזִיקִין בְּנִכְסֵי קָטָן, אַפִלּוּ הִגְדִּיל. כֵּיצַד: אֲכָלָהּ בְּפָנָיו כִּשְׁהוּא קָטָן שָׁנָה אַחַת, וּשְׁתַּיִם אַחַר שֶׁהִגְדִּיל, וְטָעַן אַתָּה מָכַרְתָּ לִי, אַתָּה נָתַתָּ לִי--אֵין זֶה כְּלוּם: עַד שֶׁיֹּאכַל אוֹתָהּ שָׁלוֹשׁ שָׁנִים רְצוּפוֹת, אַחַר שֶׁהִגְדִּיל.

ח מִי שֶׁהִחְזִיק בְּנִכְסֵי קָטָן שָׁנִים רַבּוֹת, וְטָעַן וְאָמַר מַשְׁכּוֹנָה הֶן בְּיָדִי, וְיֵשׁ לִי חוֹב עֲלֵיהֶן כָּךְ וְכָּךְ--הוֹאִיל וְאִלּוּ רָצָה אָמַר, לְקוּחִים הֶן בְּיָדִי--נֶאֱמָן, שֶׁהֲרֵי אֵינָהּ מֻחְזֶקֶת שְׁהִיא לְאָבִיו שֶׁלְּזֶה; וַהֲרֵי זֶה גּוֹבֶה מִשְּׂכָרָהּ מַה שֶׁטָּעַן, וְתַחְזֹר לַיְּתוֹמִים.

ט אֲבָל אִם יָצָא עָלֶיהָ קוֹל שְׁהִיא שֶׁלַּיְּתוֹמִים--אֵינוּ נֶאֱמָן, שֶׁהֲרֵי אֵין מַחְזִיקִין בְּנִכְסֵי קָטָן; וְתַחְזֹר הַשָּׂדֶה וְכָל הַפֵּרוֹת שֶׁאָכַל לַיְּתוֹמִים, עַד שֶׁיִּגְדְּלוּ וְיַעֲשֶׂה עִמָּהֶן דִּין.

י [ט] אֲכָלָהּ שְׁנֵי חֲזָקָה בְּחַיֵּי אֲבִיהֶן--מִתּוֹךְ שֶׁיָּכוֹל לוֹמַר לְקוּחָה הִיא בְּיָדִי מֵאֲבִיהֶן--נֶאֱמָן לוֹמַר חוֹב יֵשׁ לִי עַל אֲבִיהֶן, וְאֶגְבֶּה אוֹתוֹ מִן הַפֵּרוֹת; וְגוֹבֵהוּ שֶׁלֹּא בִּשְׁבוּעָה, מִתּוֹךְ שֶׁיָּכוֹל לוֹמַר שֶׁלִּי הִיא.

יא [י] בּוֹרֵחַ שֶׁבָּרַח מֵחֲמַת סַכָּנַת נְפָשׁוֹת, כְּגוֹן שֶׁהָיָה הַמֶּלֶךְ מְבַקֵּשׁ אוֹתוֹ לְהָמִיתוֹ--אֵין מַחְזִיקִין בִּנְכָסָיו. אַפִלּוּ אָכַל הַמַּחְזִיק כַּמָּה שָׁנִים, וְטָעַן שֶׁלָּקַח--אֵין אֲכִילָתוֹ רְאָיָה; וְאֵין אוֹמְרִין לְבַעַל הַשָּׂדֶה, לָמָּה לֹא מִחִיתָ, מִפְּנֵי שְׁהוּא מִתְעַסֵּק בְּנַפְשׁוֹ. אֲבָל הַבּוֹרֵחַ מֵחֲמַת מָמוֹן, הֲרֵי הוּא כְּכָל אָדָם; וְאִם לֹא מִחָה, מַחְזִיקִין בִּנְכָסָיו.

יב [יא] מַחְזִיקִין בְּנִכְסֵי אֵשֶׁת אִישׁ. כֵּיצַד: אֲכָלָהּ מִקְצַת שְׁנֵי חֲזָקָה בְּחַיֵּי הַבַּעַל, וְשָׁלוֹשׁ שָׁנִים אַחַר מִיתַת הַבַּעַל, וְטָעַן וְאָמַר, אַתְּ מָכַרְתְּ לִי וּבַעְלִיךְ--מַעְמִידִין אוֹתָהּ בְּיָדוֹ: מִתּוֹךְ שֶׁיָּכוֹל לוֹמַר מִמֵּךְ לְקַחְתִּיהָ, אַחַר מוֹת בַּעְלִיךְ, שֶׁהֲרֵי אֲכָלָהּ שְׁנֵי חֲזָקָה אַחַר מִיתַת הַבַּעַל, וְלֹא מִחָת בּוֹ. אֲבָל אִם אֲכָלָהּ בְּחַיַּי בַּעְלָהּ כַּמָּה שָׁנִים, וְלֹא אֲכָלָהּ שְׁנֵי חֲזָקָה אַחַר מִיתַת בַּעְלָהּ--אֵין לוֹ חֲזָקָה.

יג [יב] כָּל חֲזָקָה שְׁאֵין עִמָּהּ טְעָנָה, אֵינָהּ חֲזָקָה. כֵּיצַד: הֲרֵי שֶׁאָכַל פֵּרוֹת שָׂדֶה זוֹ כַּמָּה שָׁנִים, וּבָא הַמְּעַרְעֵר וְאָמַר לוֹ, מֵאַיִן לָךְ שָׂדֶה זוֹ, שֶׁלִּי הִיא, הֱשִׁיבוֹ וְאָמַר, אֵינִי יוֹדֵעַ שֶׁלְּמִי הִיא, וְכֵיוָן שֶׁלֹּא אָמַר לִי אָדָם, יָרַדְתִּי לְתוֹכָהּ--אֵין זוֹ חֲזָקָה: שֶׁהֲרֵי לֹא טָעַן שֶׁלְּקָחָהּ, וְלֹא שֶׁנִּתְּנָה לוֹ, וְלֹא שֶׁיְּרָשָׁהּ.

יד אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא טָעַן, אֵין מוֹצִיאִין אוֹתָהּ מִיָּדוֹ, עַד שֶׁיָּבִיא זֶה הַמְּעַרְעֵר עֵדִים שְׁהִיא שֶׁלּוֹ. הֵבִיא עֵדִים--תַּחְזֹר לוֹ הַשָּׂדֶה, וּמוֹצִיאִין מִזֶּה כָּל הַפֵּרוֹת שֶׁאָכַל. וְאֵין פּוֹתְחִין לְזֶה הַמַּחְזִיק תְּחִלָּה; וְאֵין אוֹמְרִים לוֹ, שֶׁמֶּא שְׁטָר הָיָה לָךְ וְאָבַד: עַד שֶׁיִּטְעֹן הוּא מֵעַצְמוֹ. וְאִם לֹא טָעַן, יַחְזִיר כָּל הַפֵּרוֹת שֶׁאָכַל.

טו וְכֵן הָאוֹכֵל שְׁנֵי חֲזָקָה מֵחֲמַת שְׁטָר שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ, וְנִמְצָא הַשְּׁטָר בָּטֵל--בָּטְלָה הַחֲזָקָה, וְתַחְזֹר הַשָּׂדֶה עִם כָּל הַפֵּרוֹת לַבְּעָלִים.

טז [יג] הַבָּא מֵחֲמַת יְרֻשָּׁה--צָרִיךְ לְהָבִיא רְאָיָה שֶׁדָּר אָבִיו בְּשָׂדֶה זוֹ אוֹ נִשְׁתַּמַּשׁ בָּהּ, אַפִלּוּ יוֹם אֶחָד; וְכֵיוָן שֶׁאֲכָלָהּ הוּא שָׁלוֹשׁ שָׁנִים מֵחֲמַת אָבִיו, מַעְמִידִין אוֹתָהּ בְּיָדוֹ.

יז אֲבָל אִם לֹא הֵבִיא רְאָיָה שֶׁדָּר בָּהּ אָבִיו כְּלָל--תַּחְזֹר הַשָּׂדֶה וְכָל הַפֵּרוֹת, לַמְּעַרְעֵר שֶׁיֵּשׁ לוֹ עֵדִים שְׁהִיא שֶׁלּוֹ, שֶׁהֲרֵי אֵינוּ טוֹעֵן עָלָיו שֶׁמָּכַר אוֹ נָתַן לוֹ, וְלֹא נוֹדְעָה קַרְקָע זוֹ לַאֲבוֹתָיו. הֵבִיא רְאָיָה שֶׁנִּרְאָה בָּהּ אָבִיו--אֵינָהּ כְּלוּם, שֶׁמֶּא בָּא לְבַקַּר אוֹתָהּ וְלֹא קְנָיָהּ, אֵלָא צָרִיךְ לְהָבִיא רְאָיָה שֶׁדָּר בָּהּ אָבִיו, אַפִלּוּ יוֹם אֶחָד.

יח [יד] הֲרֵי שֶׁאָכַל שָׂדֶה זוֹ שָׁנִים רַבּוֹת, וּבָא מְעַרְעֵר וְאָמַר לוֹ, מַה לָךְ וּלְשָׂדֶה זוֹ, הוֹדָה לוֹ וְאָמַר, יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁהָיְתָה שֶׁלָּךְ, אֲבָל פְּלוֹנִי מְכָרָהּ לִי וְהוּא לְקָחָהּ מִמָּךְ, אָמַר לוֹ הַמְּעַרְעֵר, פְּלוֹנִי שֶׁמָּכַר לָךְ גַּזְלָן הוּא--הוֹאִיל וְהוֹדָה שְׁהִיא שֶׁלּוֹ, וְשֶׁלֹּא לְקָחָהּ מִמֶּנּוּ, תַּחְזֹר הַשָּׂדֶה וְכָל הַפֵּרוֹת לַמְּעַרְעֵר, אַף עַל פִּי שְׁאֵין לְזֶה הַמְּעַרְעֵר עֵדִים שְׁהִיא שֶׁלּוֹ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֶא בְּזֶה.

יט הֵבִיא זֶה הַמַּחְזִיק עֵדִים שֶׁפְּלוֹנִי שֶׁמְּכָרָהּ לוֹ דָּר בָּהּ אַפִלּוּ יוֹם אֶחָד, אוֹ שֶׁאָמַר לוֹ בְּפָנַי לְקָחָהּ מִמָּךְ וְאַחַר כָּךְ מְכָרָהּ לִי--מַעְמִידִין אוֹתָהּ בְּיָדוֹ: שֶׁהֲרֵי יֵשׁ לוֹ טְעָנָה עִם חֶזְקָתוֹ; וְאִלּוּ רָצָה--טָעַן וְאָמַר מִמָּךְ לְקַחְתִּיהָ, שֶׁהֲרֵי יֵשׁ לוֹ שְׁנֵי חֲזָקָה.

משנה תורה - ספר משפטים - הלכות טוען ונטען - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז

יש לך שאלה או הערה?