משנה תורה מנוקד - ספר משפטים - הלכות טוען ונטען פרק ט

משנה תורה - ספר משפטים - הלכות טוען ונטען - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז

הִלְכּוֹת טוֹעֵן וְנִטְעָן פֵּרֶק ט

א הָאֻמָּן--אֵין לוֹ חֲזָקָה בַּכֵּלִים שֶׁתַּחַת יָדוֹ, אֶחָד כֵּלִים הָעֲשׂוּיִין לְהַשְׁאִיל וּלְהַשְׂכִּיר וְאֶחָד שְׁאָר כֵּלִים. כֵּיצַד: רָאָה כֶלְיוֹ בְּיַד הָאֻמָּן, וְהֵבִיא עֵדִים שְׁהֶן יוֹדְעִין שֶׁהַכְּלִי זֶה שֶׁלּוֹ, וְהוּא טוֹעֵן וְאוֹמֵר לְתַקַּן נְתַתִּיו לָךְ, וְהָאֻמָּן אוֹמֵר לֹא בָא לְיָדִי אֵלָא בִּמְכִירָה אוֹ בְּמַתָּנָה, אוֹ שֶׁטָּעַן אַתָּה נְתַתּוֹ לִי, אַתָּה מְכַרְתּוֹ לִי אַחַר שֶׁבָּא לְיָדִי לְתַקְּנוֹ--אַף עַל פִּי שֶׁמְּסָרוֹ לוֹ שֶׁלֹּא בְּעֵדִים--בַּעַל הַכְּלִי נֶאֱמָן, וּמוֹצִיאִין אוֹתוֹ מִיַּד הָאֻמָּן; וְיִשָּׁבַע בַּעַל הַבַּיִת הֶסֵּת עַל טְעָנָתוֹ.

ב וְיֵשׁ גְּאוֹנִים שֶׁדָּנוּ, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הֵבִיא בַּעַל הַבַּיִת עֵדִים שֶׁזֶּה הַכְּלִי שֶׁלּוֹ, הוֹאִיל וְרָאָה כֶלְיוֹ, וַהֲרֵי הָאֻמָּן מוֹדֶה לוֹ שֶׁהָיָה שֶׁלּוֹ, וּמְכָרוֹ לוֹ--אֵין הָאֻמָּן נֶאֱמָן; אֲבָל אִם אָמַר לֹא הָיוּ דְּבָרִים מֵעוֹלָם, וְשֶׁלִּי הוּא כְּלִי זֶה--נֶאֱמָן הָאֻמָּן, וְנִשְׁבָּע הֶסֵּת. וְאִם הֵבִיא בַּעַל הַבַּיִת עֵדִים שֶׁהַכְּלִי הַזֶּה יָדוּעַ לוֹ, אֵין הָאֻמָּן נֶאֱמָן. וְדִין זֶה פֶּלֶא הוּא בְּעֵינַי.

ג [ב] לֹא רָאָה הַכְּלִי בְּיַד הָאֻמָּן, אֵלָא טָעַן וְאָמַר, כְּלִי פְּלוֹנִי נְתַתִּיו לָךְ לְתַקַּן, וְהָאֻמָּן אוֹמֵר חָזַרְתָּ וּמְכַרְתּוֹ לִי, אוֹ נְתַתּוֹ לִי--הָאֻמָּן נִשְׁבָּע הֶסֵּת וְנִפְטָר, מִתּוֹךְ שֶׁיָּכוֹל לוֹמַר לֹא הָיוּ דְּבָרִים מֵעוֹלָם. וְאַפִלּוּ מְסָרוֹ לוֹ לְתַקַּן בְּעֵדִים--הֲרֵי הָאֻמָּן נֶאֱמָן, מִתּוֹךְ שֶׁיָּכוֹל לוֹמַר הִחְזַרְתִּיו לָךְ: שֶׁהַמַּפְקִיד אֵצֶל חֲבֵרוֹ בְּעֵדִים, אֵינוּ צָרִיךְ לְהַחְזִיר לוֹ בְּעֵדִים. לְפִיכָּךְ נִשְׁבָּע הָאֻמָּן הֶסֵּת וְנִפְטָר, וְאֵין מְחַיְּבִין אוֹתוֹ לְהוֹצִיא הַכְּלִי. וְאִם הוֹצִיאוֹ--הוֹאִיל וְנִרְאֶה--הֲרֵי בַּעַל הַבַּיִת מֵבִיא עֵדִים שְׁהוּא שֶׁלּוֹ וְנוֹטְלוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁמְּסָרוֹ לוֹ בְּלֹא עֵדִים כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.

ד לְפִיכָּךְ אִם טָעַן הָאֻמָּן וְאָמַר, שְׁתַּיִם קָצַצְתָּ לִי בִּשְׂכָרִי, וּבַעַל הַבַּיִת אוֹמֵר לֹא קָצַצְתִּי לָךְ אֵלָא אַחַת--אִם הָיָה הַכְּלִי נִרְאֶה בִּפְנֵיהֶם--הוֹאִיל וְהָאֻמָּן אֵין לוֹ בּוֹ חֲזָקָה, וְאֵינוּ יָכוֹל לִטְעֹן שְׁהוּא לָקוּחַ בְּיָדוֹ, הֲרֵי בַּעַל הַבַּיִת נִשְׁבָּע בִּנְקִיטַת חֵפֶץ עַל הַקְּצִיצָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בִּשְׂכִירוּת, וְנוֹתֵן. וְאִם אֵין הַכְּלִי נִרְאֶה בִּפְנֵיהֶם--הוֹאִיל וְהָאֻמָּן נֶאֱמָן לוֹמַר לָקוּחַ הוּא בְּיָדִי, יָכוֹל לִטְעֹן עַד כְּדֵי דָּמָיו, וְנִשְׁבָּע בִּנְקִיטַת חֵפֶץ וְנוֹטֵל, כְּדֶרֶךְ כָּל הַנִּשְׁבָּעִין וְנוֹטְלִין כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.

ה [ג] אֻמָּן שֶׁיָּרַד מֵאֻמָּנוּתוֹ וּבֶן הָאֻמָּן--הֲרֵי הֶן כִּשְׁאָר כָּל אָדָם, וְיֵשׁ לָהֶן חֲזָקָה בְּכָל הַמִּטַּלְטְלִין כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.

ו [ד] מִי שֶׁנִּכְנַס לְבֵיתוֹ שֶׁלַּחֲבֵרוֹ בִּפְנֵי בַּעַל הַבַּיִת, וְיָצָא וְכֵלִים טְמוּנִין לוֹ תַּחַת כְּנָפָיו, וְהָעֵדִים רוֹאִין אוֹתוֹ, וּלְאַחַר זְמָן תְּבָעוֹ בַּעַל הַבַּיִת וְאָמַר לוֹ, הַחְזֵר לִי כְּלִי שֶׁהִשְׁאַלְתִּיךָ וַהֲרֵי הָעֵדִים, וְהוּא אוֹמֵר לְקוּחִין הֶן בְּיָדִי--אֵינוּ נֶאֱמָן. וְנִשְׁבָּע בַּעַל הַבַּיִת הֶסֵּת עַל טְעָנָתוֹ שֶׁלֹּא מְכָרָן וְלֹא נְתָנָן, וְיַחְזְרוּ הַכֵּלִים לַבְּעָלִים.

ז בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בְּבַעַל הַבַּיִת שְׁאֵינוּ עָשׂוּי לִמְכֹּר אֶת כֵּלָיו, וְזֶה שֶׁהוֹצִיא הַכֵּלִים תַּחַת כְּנָפָיו, אֵין דַּרְכּוֹ לְהַצְנִיעַ, וְאוֹתָן הַכֵּלִים, אֵין דֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לְהַצְנִיעָן; לְפִיכָּךְ חַיָּב לְהַחְזִיר, לְפִי שֶׁלֹּא הִצְנִיעָן אֵלָא לִכְפֹּר בָּהֶן. אֲבָל בַּעַל הַבַּיִת הֶעָשׂוּי לִמְכֹּר אֶת כֵּלָיו--אַף עַל פִּי שְׁאֵין זֶה צָנוּעַ, וְאֵין דֶּרֶךְ אוֹתָן הַכֵּלִים לְהַטְמִינָן תַּחַת הַכְּנָפַיִם--הֲרֵי זֶה נִשְׁבָּע הֶסֵּת שְׁהֶן לְקוּחִין בְּיָדוֹ.

ח וְכֵן אִם יָצָא בָּהֶן מְגֻלִּין בִּפְנֵי עֵדִים--אַף עַל פִּי שְׁאֵין בַּעַל הַבַּיִת עָשׂוּי לִמְכֹּר אֶת כֵּלָיו--הֲרֵי זֶה נֶאֱמָן לוֹמַר לְקוּחִין הֶן בְּיָדִי, שֶׁמֶּא נִצְרְכוּ לוֹ מָעוֹת וּמָכַר: וּבִלְבָד שֶׁלֹּא יִהְיוּ, מִדְּבָרִים הָעֲשׂוּיִין לְהַשְׁאִיל וּלְהַשְׂכִּיר.

ט אֲבָל דְּבָרִים הָעֲשׂוּיִין לְהַשְׁאִיל וּלְהַשְׂכִּיר--לְעוֹלָם הֶן בְּחֶזְקַת בַּעְלֵיהֶן, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְאַף עַל פִּי שֶׁהוֹצִיאָן מְגֻלִּין, וְאַף עַל פִּי שֶׁבַּעַל הַבַּיִת הַזֶּה עָשׂוּי לִמְכֹּר אֶת כֵּלָיו, הוֹאִיל וְיֵשׁ לוֹ עֵדִים שֶׁזֶּה הַכְּלִי הֶעָשׂוּי לְהַשְׁאִיל וּלְהַשְׂכִּיר בִּלְבָד יָדוּעַ הוּא לוֹ, מוֹצִיאִין אוֹתוֹ מִיַּד זֶה עַל כָּל פָּנִים: עַד שֶׁיָּבִיא רְאָיָה שֶׁמְּכָרוֹ לוֹ, אוֹ נְתָנוֹ לוֹ בְּמַתָּנָה כַּקַּרְקָעוֹת.

י [ה] אַפִלּוּ מֵת זֶה שֶׁהַכְּלִי תַּחַת יָדוֹ, מוֹצִיאִין אוֹתוֹ מִיַּד הַיּוֹרֵשׁ בְּלֹא שְׁבוּעָה--שֶׁכֵּיוָן שְׁאֵין לְאָבִיו לִטְעֹן שֶׁלְּקָחוֹ אוֹ שְׁהוּא מַשְׁכּוֹן, כָּךְ אֵין זֶה יָכוֹל לְהַשְׁבִּיעוֹ. וְאִם טָעַן הַיּוֹרֵשׁ טְעָנַת וַדַּאי, וְאָמַר בְּפָנַי נְתָנוֹ לְאָבִי אוֹ מְכָרוֹ לוֹ--הֲרֵי בַּעַל הַבַּיִת נִשְׁבָּע הֶסֵּת, כִּשְׁאָר כָּל הַנִּשְׁבָּעִין. וּכְבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁיֵּשׁ מִי שֶׁהוֹרָה שֶׁיִּשָּׁבַע בַּעַל הַבַּיִת הֶסֵּת, וְאַחַר כָּךְ יַחְזִיר כֶּלְיוֹ מִיַּד הַיּוֹרֵשׁ; וְאֵין דַּעְתִּי נוֹטָה לְזֶה.

יא [ו] מִי שֶׁלָּקַח קֻרְדֹּם וְאָמַר, הֲרֵינִי הוֹלֵךְ לִגְזֹר דִּקְלוֹ שֶׁלִּפְלוֹנִי שֶׁמְּכָרוֹ לִי, וְכָרַת אֶת הַדֶּקֶל--הֲרֵי זֶה בְּחֶזְקָתוֹ: שְׁאֵין אָדָם מֵעִיז פָּנָיו, וְכוֹרֵת אִילָן שְׁאֵינוּ שֶׁלּוֹ. וְאִם טָעֲנוּ הַבְּעָלִים שֶׁלֹּא מְכָרוּהוּ--נִשְׁבָּע זֶה הַכּוֹרֵת הֶסֵּת שְׁהוּא שֶׁלּוֹ, וְנִפְטָר: כֵּיוָן שֶׁנִּכְרַת, הֲרֵי הוּא כִּשְׁאָר מִטַּלְטְלִין.

יב וְכֵן הַיּוֹרֵד לִשְׂדֵה חֲבֵרוֹ, וְאָכַל פֵּרוֹתֶיהָ שָׁנָה אוֹ שְׁנָתַיִם, וְהַבְּעָלִים טוֹעֲנִין שֶׁזֶּה יָרַד שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת וְגַזְלָן הוּא, וְאָכַל וַהֲרֵי עֵדִים שֶׁאָכַל, וְהַיּוֹרֵד אוֹמֵר בִּרְשׁוּתָךְ יָרַדְתִּי לֶאֱכֹל פֵּרוֹתֶיהָ--הֲרֵי זֶה הָאוֹכֵל נֶאֱמָן, וְנִשְׁבָּע הֶסֵּת עַל כָּךְ: חֲזָקָה הִיא שְׁאֵין אָדָם מֵעִיז פָּנָיו, וְאוֹכֵל פֵּרוֹת שְׁאֵינָן שֶׁלּוֹ.

יג אַף עַל פִּי שֶׁהַקַּרְקָע בְּחֶזְקַת הַבְּעָלִים, אֵין הַפֵּרוֹת בְּחֶזְקַת הַבְּעָלִים: שְׁאֵין אָדָם מוֹכֵר פֵּרוֹת שָׂדֵהוּ בַּשְּׁטָר כְּדֵי שֶׁנֹּאמַר לְזֶה שֶׁאָכַל, הָבֵא שְׁטָרָךְ. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שְׁאִם אָכַל פֵּרוֹתֶיהָ שָׁנִים רַבּוֹת--שֶׁמִּתּוֹךְ שֶׁיָּכוֹל לוֹמַר לְקוּחָה הִיא בְּיָדִי--נֶאֱמָן לוֹמַר לַפֵּרוֹת בִּלְבָד יָרַדְתִּי, וְיִשָּׁבַע הֶסֵּת.

יד [ז] שְׁנַיִם שֶׁהָיוּ אוֹחֲזִין בִּכְלִי אֶחָד, אוֹ שֶׁהָיוּ רוֹכְבִין עַל גַּבֵּי בְּהֵמָה, אוֹ אֶחָד רוֹכֵב וְאֶחָד מַנְהִיג, אוֹ יוֹשְׁבִין בְּצַד עֲרֵמָה שֶׁלְּחִטִּים הַמֻּנַּחַת בְּסִמְטָה אוֹ בֶּחָצֵר שֶׁלִּשְׁנֵיהֶם--זֶה אוֹמֵר הַכֹּל שֶׁלִּי, וְזֶה אוֹמֵר הַכֹּל שֶׁלִּי--כָּל אֶחָד מִשְּׁנֵיהֶן נִשְׁבָּע בִּנְקִיטַת חֵפֶץ שְׁאֵין לוֹ בְּזֶה הַדָּבָר פָּחוּת מֵחֶצְיוֹ, וְיַחְלֹקוּ. וּשְׁבוּעָה זוֹ תַּקָּנַת חֲכָמִים הִיא, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה כָּל אֶחָד וְאֶחָד תּוֹפֵס בִּטְלִיתוֹ שֶׁלַּחֲבֵרוֹ, וְנוֹטֵל בְּלֹא שְׁבוּעָה.

טו [ח] זֶה אוֹמֵר כֻּלָּהּ שֶׁלִּי, וְזֶה אוֹמֵר חֶצְיָהּ שֶׁלִּי--הָאוֹמֵר כֻּלָּהּ שֶׁלִּי יִשָּׁבַע שְׁאֵין לוֹ בָּהּ פָּחוּת מִשְּׁלוֹשָׁה חֲלָקִים, וְהָאוֹמֵר חֶצְיָהּ שֶׁלִּי יִשָּׁבַע שְׁאֵין לוֹ בָּהּ פָּחוּת מֵרְבִיעַ; וְזֶה נוֹטֵל שְׁלוֹשָׁה חֲלָקִים, וְזֶה נוֹטֵל רְבִיעַ.

טז מִכָּאן אַתָּה לָמֵד לְכָל הַנִּשְׁבָּעִין לִטֹּל, בֵּין שְׁבוּעָה קַלָּה בֵּין שְׁבוּעָה חֲמוּרָה--שְׁאֵינוּ נִשְׁבָּע עַל מַה שֶׁטּוֹעֵן, אֵלָא עַל מַה שֶׁנּוֹטֵל, אַף עַל פִּי שֶׁטּוֹעֵן יוֹתֵר.

יז [ט] הָיוּ שְׁנַיִם אֲדוּקִין בִּטְלִית, זֶה אוֹמֵר כֻּלָּהּ שֶׁלִּי וְזֶה אוֹמֵר כֻּלָּהּ שֶׁלִּי--זֶה נוֹטֵל עַד מְקוֹם שֶׁיָּדוֹ מַגַּעַת, וְזֶה נוֹטֵל עַד מְקוֹם שֶׁיָּדוֹ מַגַּעַת; וְהַשְּׁאָר חוֹלְקִין בְּשׁוֹוֶה, אַחַר שֶׁנִּשְׁבָּעִין. וְיֵשׁ לְכָל אֶחָד לְגַלְגַּל עַל חֲבֵרוֹ, שֶׁכָּל מַה שֶׁנָּטַל בַּדִּין נָטַל.

יח [י] הָיָה זֶה אוֹחֵז בַּחוּטִין שֶׁבִּשְׂפַת הַטְּלִית, וְזֶה בַּחוּטִין שֶׁבַּשָּׂפָה הָאַחֶרֶת--חוֹלְקִין כֻּלָּהּ בְּשׁוֹוֶה, אַחֵר שֶׁנִּשְׁבָּעִין. וְכָל חֲלֻקָּה הָאֲמוּרָה כָּאן לַדָּמִים--לֹא שֶׁיַּפְסִידוּ עַצְמוֹ שֶׁלִּכְלִי אוֹ שֶׁלִּטְלִית, אוֹ שֶׁיָּמִיתוּ הַבְּהֵמָה.

יט [יא] הָיָה הָאֶחָד אוֹחֵז אֶת כֻּלָּהּ, וְזֶה מִתְאַבֵּק עִמּוֹ וְנִתְלָה בָּהּ--הֲרֵי זוֹ בְּחֶזְקַת הָאוֹחֵז אֶת כֻּלָּהּ. [יב] בָּאוּ שְׁנֵיהֶם אֲדוּקִין בָּהּ, וּשְׁמָטָהּ הָאֶחָד מִיַּד חֲבֵרוֹ בְּפָנֵינוּ, וְשָׁתַק הַשֵּׁנִי--אַף עַל פִּי שֶׁחָזַר וְצָוַח, אֵין מוֹצִיאִין אוֹתָהּ מִיָּדוֹ: כֵּיוָן שֶׁשָּׁתַק בַּתְּחִלָּה, הֲרֵי זֶה כְּמוֹדֶה לוֹ. חָזַר הַשֵּׁנִי וּתְקָפָהּ מִן הָרִאשׁוֹן--אַף עַל פִּי שֶׁהָרִאשׁוֹן צָוַח מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף, חוֹלְקִין.

כ [יג] בָּאוּ שְׁנֵיהֶם אֲדוּקִין בַּטְּלִית, וְאָמַרְנוּ לָהֶם צְאוּ וְחִלְקוּ אֶת דָּמֶיהָ--יָצְאוּ וְחָזְרוּ, וַהֲרֵי הִיא תַּחַת יַד אֶחָד מֵהֶן, זֶה טוֹעֵן הוֹדָה לִי וְנִסְתַּלַּק מִמֶּנָּה, וְזֶה טוֹעֵן שְׂכַרְתִּיהָ לוֹ, אוֹ נִתְגַּבַּר עָלַי וַחֲטָפָהּ--הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ, עָלָיו הָרְאָיָה. וְאִם לֹא הֵבִיא רְאָיָה--יִשָּׁבַע זֶה שְׁהִיא כֻּלָּהּ בְּיָדוֹ הֶסֵּת שְׁהִיא שֶׁלּוֹ, וְיִפָּטֵר. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֶא בְּזֶה.

משנה תורה - ספר משפטים - הלכות טוען ונטען - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז

יש לך שאלה או הערה?