משנה תורה מנוקד - ספר משפטים - הלכות מלווה ולווה פרק יג

משנה תורה - ספר משפטים - הלכות מלווה ולווה - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז

הִלְכּוֹת מַלְוֶה וְלוֹוֶה פֵּרֶק יג

א מַלְוֶה שֶׁבָּא לְהִפָּרַע בַּשְּׁטָר שֶׁבְּיָדוֹ, שֶׁלֹּא בִּפְנֵי לוֹוֶה--אִם יְכוּלִין בֵּית דִּין לִשְׁלֹחַ אֵלָיו וּלְהוֹדִיעוֹ, עַד שֶׁיַּעֲמֹד עִמּוֹ בַּדִּין--שׁוֹלְחִין וּמוֹדִיעִין לוֹ. וְאִם אֵי אִפְשָׁר לְהוֹדִיעוֹ בִּמְהֵרָה--אוֹמְרִים לַמַּלְוֶה שֶׁיִּשָּׁבַע וְיִטֹּל מִנְּכָסָיו, בֵּין מִן הַקַּרְקָע בֵּין מִן הַמִּטַּלְטְלִים; וְאֵין חוֹשְׁשִׁין לְשׁוֹבָר.

ב וְדִין זֶה תַּקָּנַת חֲכָמִים הוּא, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֶא כָּל אֶחָד וְאֶחָד נוֹטֵל מָעוֹתָיו שֶׁלַּחֲבֵרוֹ וְהוֹלֵךְ וְיוֹשֵׁב לוֹ בִּמְדִינָה אַחֶרֶת; וְנִמְצֵאת נוֹעֵל דֶּלֶת בִּפְנֵי לוֹוִין.

ג [ב] שָׁלוֹשׁ רְאָיוֹת צָרִיךְ לְהָבִיא לְבֵית דִּין, וְאַחַר כָּךְ יִפָּרַע שֶׁלֹּא בְּפָנָיו: רְאָיָה רִאשׁוֹנָה, לְקַיַּם הַשְּׁטָר שֶׁבְּיָדוֹ; רְאָיָה שְׁנִיָּה, שֶׁבַּעַל חוֹבוֹ בִּמְדִינָה אַחֶרֶת וְאֵינוּ מָצוּי בְּכָאן לַעֲמֹד עִמּוֹ בַּדִּין; רְאָיָה שְׁלִישִׁית, שֶׁאֵלּוּ הַנְּכָסִים שֶׁלִּפְלוֹנִי הַלּוֹוֶה הֶם.

ד [ג] מַלְוֶה שֶׁבָּא לְבֵית דִּין, וְהֵבִיא מַשְׁכּוֹן בְּיָדוֹ, וְאָמַר זֶה מַשְׁכּוֹנוֹ שֶׁלִּפְלוֹנִי הוּא, וַאֲנִי רוֹצֶה לְמָכְרוֹ וּלְהִפָּרַע חוֹבִי--אֵין בֵּית דִּין נִזְקָקִין לוֹ, עַד שֶׁיָּבוֹא לוֹוֶה וְיִטְעֹן: שְׁאִם רָצָה לוֹמַר לָקוּחַ הוּא בְּיָדִי, אוֹמֵר. וּמַשִּׂיאִין לוֹ עֵצָה לְמָכְרוֹ בִּפְנֵי עֵדִים, כְּדֵי שֶׁיֵּדַע הַלּוֹוֶה בְּכַמָּה נִמְכָּר.

ה וְכֵן הַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵרוֹ עַל הַמַּשְׁכּוֹן, וּמֵת הַלּוֹוֶה וְהַמַּלְוֶה, בֵּין שֶׁמֵּת לוֹוֶה תְּחִלָּה, בֵּין שֶׁמֵּת מַלְוֶה--הוֹאִיל וְהוּא נִפְרָע מִמַּה שֶׁתַּחַת יָדוֹ, וְאִלּוּ רָצָה אָמַר לָקוּחַ הוּא בְּיָדִי--הֲרֵי זֶה נִשְׁבָּע בִּנְקִיטַת חֵפֶץ וְנוֹטֵל, כְּדֶרֶךְ כָּל הַנִּשְׁבָּעִין וְנוֹטְלִין.

ו וּמִפְּנֵי מַה אֵינוּ נִשְׁבָּע הֶסֵּת: לְפִי שְׁאֵינוּ נִשְׁבָּע עַל עַצְמוֹ שֶׁלַּמַּשְׁכּוֹן, אֵלָא עַל הַמָּמוֹן שֶׁלּוֹקֵחַ; שֶׁאִלּוּ אָמַר עַל עַצְמוֹ שֶׁלְּחֵפֶץ זֶה--אַתָּה מְכַרְתּוֹ לִי, אַתָּה נְתַתּוֹ לִי בְּמַתָּנָה--הָיָה נִשְׁבָּע הֶסֵּת וְנִפְטָר. אֲבָל אִם הָיוּ שָׁם עֵדִים שֶׁחֵפֶץ זֶה מַשְׁכּוֹן בְּיָדוֹ, וְלֹא יָדְעוּ עַל כַּמָּה--אֵינוּ יָכוֹל לִטֹּל אֵלָא בִּשְׁבוּעָה. וְהוֹאִיל וְאֵין שָׁם עֵדִים, וְיָכוֹל לוֹמַר שֶׁלִּי הוּא--נֶאֱמָן לוֹמַר יֵשׁ לִי עָלָיו כָּךְ וְכָּךְ. וְכֵן בַּשְּׁבוּעָה עַצְמָהּ שֶׁהָיָה נִשְׁבָּע, אִם הָיוּ שָׁם עֵדִים שְׁהוּא מַשְׁכּוֹן--שְׁאֵין אוֹמְרִין מִגּוֹ לְפָטְרוֹ מִשְּׁבוּעָה אֵלָא לְפָטְרוֹ מִמָּמוֹן, שֶׁלֹּא יַחְזִיר הַמַּשְׁכּוֹן עַד שֶׁיִּטֹּל מַה שֶׁטָּעַן.

ז [ד] הַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵרוֹ עַל הַמַּשְׁכּוֹן, וְאָבַד אוֹ נִגְנַב בְּלֹא אֹנֶס, שֶׁהֲרֵי הַמַּלְוֶה חַיָּב בִּדְמֵי הַמַּשְׁכּוֹן, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ, וְאָמַר הַמַּלְוֶה סֶלַע הִלְוִיתִיךָ עָלָיו, וּשְׁנֵי דֵּינָרִין הָיָה שׁוֹוֶה, וְלוֹוֶה אוֹמֵר סֶלַע הִלְוִיתַנִי עָלָיו, וְסֶלַע הָיָה שׁוֹוֶה--הֲרֵי הַמַּלְוֶה נִשְׁבָּע תְּחִלָּה שְׁבוּעַת הַשּׁוֹמְרִין שְׁאֵינוּ בִּרְשׁוּתוֹ, וְהַלּוֹוֶה נִשְׁבָּע הֶסֵּת שֶׁהָיָה שׁוֹוֶה כְּנֶגֶד הַחוֹב וְנִפְטָר.

ח אָמַר הַמַּלְוֶה סֶלַע הִלְוִיתִיךָ עָלָיו, וּשְׁנֵי דֵּינָרִין הָיָה שׁוֹוֶה, וְהַלּוֹוֶה אוֹמֵר סֶלַע הִלְוִיתַנִי עָלָיו, וּשְׁלוֹשָׁה דֵּינָרִין הָיָה שׁוֹוֶה--יִשָּׁבַע הַמַּלְוֶה תְּחִלָּה שְׁאֵינוּ בִּרְשׁוּתוֹ; וְאַחַר כָּךְ יִשָּׁבַע הַלּוֹוֶה כַּמָּה הָיָה שׁוֹוֶה, שֶׁהֲרֵי הוֹדָה בְּמִקְצָת, וִישַׁלַּם הַדֵּינָר.

ט אָמַר הַלּוֹוֶה סֶלַע הִלְוִיתַנִי עָלָיו, וּשְׁתַּיִם הָיָה שׁוֹוֶה, וְהַמַּלְוֶה אוֹמֵר סֶלַע הִלְויתִיךָ עָלָיו, וְסֶלַע הָיָה שׁוֹוֶה--יִשָּׁבַע הַמַּלְוֶה שְׁאֵינוּ בִּרְשׁוּתוֹ, וְכוֹלֵל בִּשְׁבוּעָתוֹ שֶׁהָיָה הַמַּשְׁכּוֹן כְּנֶגֶד הַחוֹב.

י אָמַר הַלּוֹוֶה סֶלַע הִלְוִיתַנִי עָלָיו, וּשְׁתַּיִם הָיָה שׁוֹוֶה, וְהַמַּלְוֶה אוֹמֵר סֶלַע הִלְוִיתִיךָ עָלָיו, וַחֲמִשָּׁה דֵּינָרִין הָיָה שׁוֹוֶה--יִשָּׁבַע הַמַּלְוֶה שְׁאֵינוּ בִּרְשׁוּתוֹ; וְיִכְלֹל שֶׁלֹּא הָיָה שׁוֹוֶה יָתֵר עַל חֲמִשָּׁה דֵּינָרִים, וִישַׁלַּם דֵּינָר.

יא סֶלַע הִלְוִיתִיךָ עָלָיו, וּשְׁנֵי דֵּינָרִין הָיָה שׁוֹוֶה, וְהַלּוֹוֶה אוֹמֵר אֵינִי יוֹדֵעַ דָּמָיו--יִשָּׁבַע הַמַּלְוֶה שְׁאֵינוּ בִּרְשׁוּתוֹ; וְכוֹלֵל בִּשְׁבוּעָתוֹ שֶׁשְּׁנֵי דֵּינָרִין הָיָה שׁוֹוֶה, וִישַׁלַּם הַלּוֹוֶה שְׁאָר הַחוֹב: שֶׁהֲרֵי הוּא יוֹדֵעַ בַּוַּדַּאי שְׁהוּא חַיָּב לוֹ, וְאֵינוּ יוֹדֵעַ אִם פְּרָעוֹ אִם לֹא פְרָעוֹ.

יב סֶלַע הִלְוִיתַנִי עָלָיו, וּשְׁתַּיִם הָיָה שׁוֹוֶה, וְהַמַּלְוֶה אוֹמֵר אֵינִי יוֹדֵעַ דָּמָיו--יִשָּׁבַע הַמַּלְוֶה שְׁאֵינוּ בִּרְשׁוּתוֹ; וְיִכְלֹל שְׁאֵינוּ יוֹדֵעַ שֶׁדָּמָיו יָתֵר עַל הַחוֹב אַפִלּוּ פְּרוּטָה אַחַת, וְיִפָּטֵר: שֶׁהֲרֵי לֹא חִיַּב עַצְמוֹ בִּכְלוּם.

יג אֲבָל אִם אָמַר הַמַּלְוֶה אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁהָיָה שׁוֹוֶה יָתֵר עַל הַחוֹב, אֲבָל אֵינִי יוֹדֵעַ כַּמָּה--הֲרֵי זֶה מְשַׁלֵּם כָּל מַה שֶׁטָּעַן הַלּוֹוֶה, בְּלֹא שְׁבוּעָה: כְּמִי שֶׁאָמַר חֲמִשִּׁים יֵשׁ לָךְ בְּיָדִי, וַחֲמִשִּׁים אֵינִי יוֹדֵעַ--שְׁהוּא מְחֻיָּב שְׁבוּעָה וְאֵינוּ יָכוֹל לְהִשָּׁבַע, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאַר. וְיֵשׁ לוֹ לְהַחְרִים עַל מִי שֶׁטּוֹעֵן שֶׁקֶר.

יד [ה] הַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵרוֹ, וְקָבַע לוֹ זְמָן לְפָרְעוֹ--אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא קָנוּ מִיָּדוֹ, אֵינוּ יָכוֹל לְתָבְעוֹ עַד סוֹף הַזְּמָן: בֵּין בְּמַלְוָה עַל פֶּה, בֵּין בְּמַלְוָה בַּשְּׁטָר, בֵּין שֶׁהִלְוָהוּ עַל הַמַּשְׁכּוֹן, בֵּין שֶׁמֵּת לוֹוֶה, בֵּין שֶׁמֵּת מַלְוֶה. וּסְתָם מַלְוָה--שְׁלוֹשִׁים יוֹם, בֵּין בַּשְּׁטָר בֵּין עַל פֶּה בֵּין עַל הַמַּשְׁכּוֹן. וְאִם הִתְנָה שֶׁיִּתְבַּע בְּכָל זְמָן שֶׁיִּרְצֶה--יֵשׁ לוֹ לְתָבְעוֹ בְּיוֹמוֹ, שֶׁתְּנָאי מָמוֹן הוּא.

טו [ו] טָעַן הַמַּלְוֶה וְאָמַר הַיּוֹם סוֹף הַזְּמָן שֶׁקָּבַעְתִּי, וְהַלּוֹוֶה אוֹמֵר עַד עֲשָׂרָה יָמִים קָבַעְתָּ--הַלּוֹוֶה נִשְׁבָּע הֶסֵּת. וְאִם הָיָה שָׁם עֵד אֶחָד שֶׁהַיּוֹם סוֹף זְמַנּוֹ--הֲרֵי זֶה נִשְׁבָּע שְׁבוּעַת הַתּוֹרָה, כִּשְׁאָר הַטְּעָנוֹת. זֶה אוֹמֵר חֲמִשָּׁה יָמִים נִשְׁאָר מִן הַזְּמָן, וְזֶה אוֹמֵר עֲשָׂרָה--אוֹמְרִים לַמַּלְוֶה הַמְתֵּן עַד סוֹף הַחֲמִשָּׁה, וְיִשָּׁבַע הֶסֵּת שֶׁנִּשְׁאָר עוֹד חֲמִשָּׁה יָמִים.

טז [ז] הָיְתָה הַמַּלְוָה בַּשְּׁטָר, וְטָעַן הַלּוֹוֶה שֶׁזְּמָן קָבַעְתָּ לִי--יֵרָאֶה לִי שֶׁיִּשָּׁבַע בַּעַל הַחוֹב הֶסֵּת שֶׁלֹּא קָבַע לוֹ זְמָן, וְיִטֹּל מִיָּד.

יז [ח] הַמַּלְוָה נִתְּנָה לִתָּבַע בְּכָל מָקוֹם. כֵּיצַד: הַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵרוֹ בַּיִּשּׁוּב, וּתְבָעוֹ בַּמִּדְבָּר--אֵינוּ יָכוֹל לִדְחוֹתוֹ, אֵלָא חַיָּב לִפְרֹעַ לוֹ בְּכָל מָקוֹם שֶׁיִּתְבְּעֶנּוּ. בָּא הַלּוֹוֶה לְפָרְעוֹ בַּמִּדְבָּר, הָרְשׁוּת בְּיַד הַמַּלְוֶה: אִם רָצָה, מְקַבֵּל; וְאִם רָצָה, אוֹמֵר לוֹ אֵינִי נִפְרָע אֵלָא בַּיִּשּׁוּב כְּדֶרֶךְ שֶׁנָּתַתִּי לָךְ, וַהֲרֵי הֶן בִּרְשׁוּתוֹ, עַד שֶׁיִּפְרְעֶנּוּ בַּיִּשּׁוּב.

יש לך שאלה או הערה?