משנה תורה מנוקד - ספר משפטים - הלכות מלווה ולווה פרק י

משנה תורה - ספר משפטים - הלכות מלווה ולווה - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז

הִלְכּוֹת מַלְוֶה וְלוֹוֶה פֵּרֶק י

א כְּשֵׁם שֶׁמֻּתָּר לַמּוֹכֵר לִפְסֹק עַל שַׁעַר שֶׁבַּשּׁוּק--כָּךְ מֻתָּר לִלְווֹת הַפֵּרוֹת סְתָם, וּפוֹרְעִין אוֹתָן סְתָם בְּלֹא קְבִיעַת זְמָן עַל שַׁעַר שֶׁבַּשּׁוּק. כֵּיצַד: הָיָה הַשַּׁעַר קָבוּעַ וְיָדוּעַ לִשְׁנֵיהֶם, וְלָוָה מֵחֲבֵרוֹ עֶשֶׂר סְאִין--חַיָּב לְהַחְזִיר לוֹ עֶשֶׂר סְאִין, אַף עַל פִּי שֶׁהוּקְרוּ הַחִטִּים: שֶׁהֲרֵי כְּשֶׁלָּוָה מִמֶּנּוּ, הָיָה הַשַּׁעַר יָדוּעַ; וְאִלּוּ רָצָה--הָיָה קוֹנֶה וּמַחְזִיר לוֹ, שֶׁהֲרֵי לֹא קָבַע לוֹ זְמָן.

ב הָיָה לוֹ מֵאוֹתוֹ הַמִּין שֶׁלָּוָה--הֲרֵי זֶה מֻתָּר לִלְווֹת סְתָם בְּלֹא קְבִיעַת זְמָן, וּפוֹרֵעַ סְתָם: אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא יָצָא הַשַּׁעַר. וְאַפִלּוּ הָיְתָה לוֹ סְאָה אַחַת, לוֹוֶה עָלֶיהָ כַּמָּה סְאִין; הָיְתָה לוֹ טִפָּה אַחַת שֶׁלְּשֶׁמֶן אוֹ יַיִן, לוֹוֶה עָלֶיהָ כַּמָּה גִּרְבֵּי יַיִן וְשֶׁמֶן.

ג לֹא הָיָה לוֹ מֵאוֹתוֹ הַמִּין כְּלוּם, וְלֹא נִקְבַּע שַׁעַר הַשּׁוּק עֲדַיִן, אוֹ שֶׁלֹּא יָדְעוּ בַּשַּׁעַר שֶׁבַּשּׁוּק--הֲרֵי זֶה אָסוּר לִלְווֹת סְאָה בִּסְאָה. וְכֵן בִּשְׁאָר הַפֵּרוֹת--לֹא יִלְוֶה אוֹתָן, עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה אוֹתָן דָּמִים. וְאִם לָוָה, וְלֹא עָשָׂה אוֹתָן דָּמִים, וְהוּזְלוּ--מַחְזִיר לוֹ פֵּרוֹת בַּמִּדָּה שֶׁלָּוָה מִמֶּנּוּ, אוֹ כַּמִּשְׁקָל; וְאִם הוּקְרוּ, נוֹטֵל דָּמִים שֶׁהָיוּ שׁוֹוִין בְּשָׁעַת הַהַלְוָאָה.

ד אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מֵאוֹתוֹ הַמִּין, אוֹ שֶׁהָיָה הַשַּׁעַר קָבוּעַ בַּשּׁוּק--הֲרֵי זֶה אָסוּר לִלְווֹת פֵּרוֹת בְּפֵרוֹת, עַד זְמָן קָבוּעַ; אֵלָא לוֹוֶה סְתָם, וּפוֹרֵעַ בְּאֵיזֶה זְמָן שֶׁיִּפְרַע.

ה [ג] לֹא יֹאמַר אָדָם לַחֲבֵרוֹ הַלְוֵנִי כּוֹר חִטִּים, וַאֲנִי מַחְזִיר לָךְ כּוֹר לַגֹּרֶן; אֵלָא אוֹמֵר לוֹ הַלְוֵנִי עַד שֶׁיָּבוֹא בְּנִי, אוֹ עַד שֶׁאֶמְצָא הַמַּפְתֵּחַ.

ו [ד] לָוָה פֵּרוֹת עַד זְמָן קָבוּעַ--אִם הוּזְלוּ, מַחְזִיר לוֹ פֵּרוֹת בַּזְּמָן שֶׁקָּבַע; וְאִם הוּקְרוּ, נוֹתֵן לוֹ דָּמִים שֶׁהָיוּ שׁוֹוִין בְּשָׁעַת הַהַלְוָאָה.

ז [ה] מַלְוֶה אָדָם אֶת אֲרִיסָיו חִטִּים בְּחִטִּים לְזֶרַע, בֵּין קֹדֶם שֶׁיָּרַד הָאָרִיס לַשָּׂדֶה בֵּין אַחַר שֶׁיָּרַד. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בִּמְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁיִּתֵּן הָאָרִיס אֶת הַזֶּרַע, שֶׁהֲרֵי בְּיַד בַּעַל הַקַּרְקָע לְסַלְּקוֹ, כָּל זְמָן שֶׁלֹּא נָתַן. אֲבָל בִּמְקוֹם שֶׁדֶּרֶךְ בַּעַל הַקַּרְקָע לִתֵּן אֶת הַזֶּרַע--אִם עֲדַיִן לֹא יָרַד הָאָרִיס, הֲרֵי זֶה מֻתָּר לְהַלְווֹתוֹ חִטִּים בְּחִטִּים: שֶׁעֲדַיִן יֵשׁ לוֹ לְסַלְּקוֹ; נִמְצָא בְּעֵת שֶׁיָּרַד לַשָּׂדֶה, יָרַד עַל דַּעַת שֶׁיַּחְזִיר לוֹ חִטִּים שֶׁהִלְוָהוּ. אֲבָל אַחַר שֶׁיָּרַד לַשָּׂדֶה--הוֹאִיל וְאֵינוּ יָכוֹל לְסַלְּקוֹ--הֲרֵי הוּא כְּכָל אָדָם, וְאָסוּר לְהַלְווֹתוֹ חִטִּים בְּחִטִּים לְזֶרַע; אֲבָל מַלְוֵהוּ סְתָם, עַל שַׁעַר שֶׁבַּשּׁוּק.

ח [ו] מִי שֶׁהָיָה נוֹשֶׁה בַּחֲבֵרוֹ מָעוֹת, וְאָמַר לוֹ תֶּן לִי מָעוֹתַי שֶׁאֲנִי רוֹצֶה לִקַּח בָּהֶן חִטִּים. אָמַר לוֹ צֵא וַעֲשֵׂה אוֹתָן עָלַי כַּשַּׁעַר שֶׁלְּעַכְשָׁו, וְיִהְיֶה לָךְ אֶצְלִי חִטִּים בְּהַלְוָאָה--אִם יֵשׁ לוֹ חִטִּים כְּשֵׁעוּר מָעוֹתָיו, מֻתָּר; וְאִם אֵין לוֹ אוֹתוֹ הַמִּין, הֲרֵי זֶה אָסוּר: שֶׁלֹּא אָמְרוּ חֲכָמִים שֶׁמֻּתָּר לִפְסֹק עַל שַׁעַר שֶׁבַּשּׁוּק, אַף עַל פִּי שְׁאֵין לוֹ כְּלוּם מֵאוֹתוֹ הַמִּין, אֵלָא בְּנוֹתֵן מָעוֹתָיו לִקְנוֹת בָּהֶן; אֲבָל הָרוֹצֶה לְהַעְמִיד הַלְוָאָתוֹ עַל גַּב הַפֵּרוֹת--אָסוּר, עַד שֶׁיִּהְיוּ לוֹ פֵּרוֹת.

ט הָיָה לַלּוֹוֶה חִטִּים, וְעָשָׂה הַלְוָאָתוֹ עָלָיו חִטִּים, וּבָא אַחַר זְמָן וְאָמַר לוֹ תֶּן לִי חִטַּי, שֶׁאֲנִי רוֹצֶה לְמָכְרָן וְלִקַּח בִּדְמֵיהֶן יַיִן, אָמַר לוֹ צֵא וַעֲשֵׂה אוֹתָן עָלַי יַיִן, כַּשַּׁעַר שֶׁבַּשּׁוּק עַתָּה--אִם יֵשׁ לוֹ יַיִן, הֲרֵי זֶה מֻתָּר וְנַעֲשָׂת הַלְוָאָתוֹ אֶצְלוֹ יַיִן; וְאִם אֵין לוֹ יַיִן, אָסוּר.

י הֲרֵי שֶׁלֹּא הָיָה לוֹ, וְעָבַר וְהִחְזִיר הַהַלְוָאָה פֵּרוֹת--אַף עַל פִּי שֶׁקָּנָה פֵּרוֹת אַחַר כָּךְ--אֵינוּ חַיָּב לִתֵּן לוֹ פֵּרוֹת, אֵלָא נוֹתֵן לוֹ מָעוֹת שֶׁהִלְוָהוּ.

יש לך שאלה או הערה?