משנה תורה מנוקד - ספר משפטים - הלכות מלווה ולווה פרק א

משנה תורה - ספר משפטים - הלכות מלווה ולווה - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז

הִלְכּוֹת מַלְוֶה וְלוֹוֶה פֵּרֶק א

א מִצְוַת עֲשֵׂה לְהַלְווֹת לַעֲנִיֵּי יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמָר "אִם-כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת-עַמִּי, אֶת-הֶעָנִי עִמָּךְ" (שמות כב,כד): יָכוֹל רְשׁוּת, תִּלְמֹד לוֹמַר "הַעֲבֵט, תַּעֲבִיטֶנּוּ . . ." (דברים טו,ח). וּמִצְוָה זוֹ, גְּדוֹלָה מִן הַצְּדָקָה עַל הֶעָנִי הַשּׁוֹאֵל--שֶׁזֶּה כְּבָר נִצְרַךְ לִשְׁאֹל, וְזֶה עֲדַיִן לֹא הִגִּיעַ לְמִדָּה זוֹ. וְהַתּוֹרָה הִקְפִּידָה עַל מִי שֶׁיִּמְנַע מִלְּהַלְווֹת לֶעָנִי, שֶׁנֶּאֱמָר "וְרָעָה עֵינְךָ בְּאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן . . ." (דברים טו,ט).

ב כָּל הַנּוֹגֵשׂ אֶת הֶעָנִי, וְהוּא יוֹדֵעַ שְׁאֵין לוֹ מַה יַחְזִיר לוֹ--עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמָר "לֹא-תִהְיֶה לוֹ, כְּנֹשֶׁה" (שמות כב,כד). וּמִצְוַת עֲשֵׂה לִנְגֹּשׂ אֶת הַנָּכְרִי, וּלְהָצֵר לוֹ--שֶׁנֶּאֱמָר "אֶת-הַנָּכְרִי, תִּגֹּשׂ" (דברים טו,ג): מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ, שֶׁזּוֹ מִצְוַת עֲשֵׂה.

ג אָסוּר לָאָדָם לְהֵרָאוֹת לְבַעַל חוֹבוֹ, בִּזְמָן שֶׁיּוֹדֵעַ שְׁאֵין לוֹ, אַפִלּוּ לַעֲבֹר לְפָנָיו: שֶׁלֹּא יַפְחִידוֹ אוֹ יַכְלִימוֹ, אַף עַל פִּי שְׁאֵינוּ תּוֹבְעוֹ; וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר, אִם תְּבָעוֹ. וּכְשֵׁם שֶׁאָסוּר לְזֶה לִתְבֹּעַ--כָּךְ אָסוּר לַלּוֹוֶה לִכְבֹּשׁ מְמוֹן חֲבֵרוֹ שֶׁבְּיָדוֹ וְלוֹמַר לוֹ לֵךְ וְשׁוּב, וְהוּא יֵשׁ לוֹ: שֶׁנֶּאֱמָר "אַל-תֹּאמַר לְרֵעֲךָ, לֵךְ וָשׁוּב" (משלי ג,כח).

ד וְכֵן אָסוּר לַלּוֹוֶה לִקַּח הַהַלְוָאָה, וּלְהוֹצִיאָהּ שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ וּלְאַבְּדָהּ, עַד שֶׁלֹּא יִמְצָא בַּעַל חוֹב מֵאַיִן יִגְבֶּה, אַף עַל פִּי שֶׁהַמַּלְוֶה עָשִׁיר גָּדוֹל. וְעוֹשֶׂה זֶה--רָשָׁע הוּא, שֶׁנֶּאֱמָר "לֹוֶה רָשָׁע, וְלֹא יְשַׁלֵּם" (תהילים לז,כא). וְצִוּוּ חֲכָמִים, יְהִי מְמוֹן חֲבֵרָךְ חַבִּיב עָלֶיךָ כְּשֶׁלָּךְ.

ה [ד] כְּשֶׁיִּתְבַּע הַמַּלְוֶה הַלְוָאָתוֹ--אַף עַל פִּי שְׁהוּא עָשִׁיר, וְהַלּוֹוֶה דָּחוּק וְטָרוּד בַּמְּזוֹנוֹת--אֵין מְרַחֲמִין בַּדִּין, אֵלָא גּוֹבִין לוֹ חוֹבוֹ עַד פְּרוּטָה אַחֲרוֹנָה מִכָּל הַמִּטַּלְטְלִין שֶׁיִּמְצְאוּ לוֹ. וְאִם לֹא הִסְפִּיקוּ הַמִּטַּלְטְלִין--גּוֹבִין מִן הַקַּרְקָע, אַחַר שֶׁמַּחְרִימִין עַל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מִטַּלְטְלִין אוֹ מִי שֶׁיָּדַע לוֹ מִטַּלְטְלִין, וְלֹא יְבִיאֵם לְבֵית דִּין. וְגוֹבִין מִכָּל קַרְקָע שֶׁיֵּשׁ לוֹ: אַף עַל פִּי שְׁהִיא מְשֻׁעְבֶּדֶת לִכְתֻבַּת אִשְׁתּוֹ, אוֹ לְבַעַל חוֹב שֶׁקָּדַם--גּוֹבִין לְזֶה; וְאִם יָבוֹא הָרִאשׁוֹן וְיִטְרֹף, יִטְרֹף.

ו טָעַן הַלּוֹוֶה שֶׁמִּטַּלְטְלִין אֵלּוּ שֶׁבְּיָדִי אֵינָן שֶׁלִּי, אֵלָא פִּקָּדוֹן הֶם בְּיָדִי, אוֹ שְׂכוּרִין, אוֹ שְׁאוּלִין--אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ: אֵלָא אוֹ יָבִיא רְאָיָה, אוֹ יִגְבֶּה מֵהֶן בַּעַל חוֹבוֹ.

ז [ה] אֵין בַּעַל חוֹב גּוֹבֶה לֹא מִכְּסוּת אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו שֶׁלַּלּוֹוֶה, וְלֹא מִבְּגָדִים צְבוּעִים שֶׁצְּבָעָן לִשְׁמָן, אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא לָבְשׁוּ אוֹתָן, וְלֹא מִסַּנְדָּלִים חֲדָשִׁים שֶׁלְּקָחָן לִשְׁמָן; אֵלָא הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלָּהֶן. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בִּכְלֵי הַחֹל. אֲבָל בִּגְדֵי הַשַּׁבָּת וְהַמּוֹעֵד, גּוֹבֶה אוֹתָן בַּעַל חוֹב; וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אִם הָיוּ בָּהֶן טַבָּעוֹת, וַחֲלִי זָהָב אוֹ כֶּסֶף--שֶׁהַכֹּל לְבַעַל חוֹבוֹ.

ח [ו] הָיוּ לוֹ מִטַּלְטְלִין אוֹ קַרְקָע, וַהֲרֵי עָלָיו שִׁטְרֵי חוֹבוֹת לַגּוֹיִים, וְאָמַר הֲרֵי כָּל נְכָסַי מְשֻׁעְבָּדִין לַגּוֹיִים, וְאִם יִטְּלוּ אוֹתָן הַיִּשְׂרְאֵלִיִּים בְּחוֹבָם, יַאַסְרוּ אוֹתִי הַגּוֹיִים בְּחוֹבָן, וְאֶהְיֶה בְּשִׁבְיָה--הוֹרוּ רִבּוֹתַי שְׁאֵין שׁוֹמְעִין לוֹ, וְיִגְבּוּ הַיִּשְׂרְאֵלִיִּים; וּכְשֶׁיָּבוֹאוּ הַגּוֹיִים וְיַאַסְרוּהוּ, הֲרֵי כָּל יִשְׂרָאֵל מְצֻוִּין לִפְדּוֹתוֹ.

ט [ז] מְסַדְּרִין לְבַעַל חוֹב, כְּדֶרֶךְ שֶׁמְּסַדְּרִין בַּעֲרָכִין. כֵּיצַד: אוֹמְרִין לַלּוֹוֶה הָבֵא כָּל הַמִּטַּלְטְלִין שֶׁיֵּשׁ לָךְ, וְלֹא תַנִּיחַ אַפִלּוּ מַחַט אַחַת. וְנוֹתְנִין לוֹ מִן הַכֹּל, מָזוֹן שְׁלוֹשִׁים יוֹם. וּכְסוּת שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, מִכְּסוּת הָרְאוּיָה לוֹ; לֹא שֶׁיִּלְבֹּשׁ בִּגְדֵי מֶשִׁי אוֹ מִצְנֶפֶת זְהוּבָה, אֵלָא מַעְבִירִין אוֹתָהּ מִמֶּנּוּ, וְנוֹתְנִין לוֹ כְּסוּת הָרְאוּיָה לוֹ לִשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ. וּמִטָּה לֵישֵׁב עָלֶיהָ, וּמִטָּה וּמַצָּע הָרְאוּיִין לוֹ לִישַׁן עֲלֵיהֶם; וְאִם הָיָה עָנִי, מִטָּה וּמַפָּץ לִישַׁן עָלָיו. וְאֵין נוֹתְנִין כֵּלִים כְּאֵלּוּ לְאִשְׁתּוֹ וּבָנָיו, אַף עַל פִּי שְׁהוּא חַיָּב בִּמְזוֹנוֹתָם. וְנוֹתְנִין לוֹ סַנְדָּלָיו וּתְפִלָּיו.

י הָיָה אֻמָּן--נוֹתְנִין לוֹ שְׁנֵי כְּלֵי אֻמָּנוּת, מִכָּל מִין וּמִין: כְּגוֹן שֶׁהָיָה חָרָשׁ--נוֹתְנִין לוֹ שְׁנֵי מַעֲצָדִין, וּשְׁתֵּי מְגֵרוֹת. הָיָה לוֹ מִין אֶחָד מְרֻבֶּה, וּמִין אֶחָד מוּעָט--נוֹתְנִין לוֹ שְׁנַיִם מִן הַמְּרֻבֶּה, וְכָל שֶׁיֵּשׁ לוֹ מִן הַמּוּעָט; וְאֵין לוֹקְחִין לוֹ כֵּלִים מִדְּמֵי הַמְּרֻבֶּה.

יא הָיָה אִכָּר אוֹ חַמָּר, אֵין נוֹתְנִין לוֹ לֹא צִמְדּוֹ וְלֹא חֲמוֹרוֹ; וְכֵן אִם הָיָה סַפָּן, אֵין נוֹתְנִין לוֹ סְפִינָתוֹ: אַף עַל פִּי שְׁאֵין לוֹ מְזוֹנוֹת אֵלָא מֵאֵלּוּ. אֵין אֵלּוּ כֵּלִים, אֵלָא נְכָסִים; וְיִמָּכְרוּ עִם שְׁאָר הַמִּטַּלְטְלִין בְּבֵית דִּין, וְיִנָּתְנוּ לְבַעַל חוֹבוֹ.

יב [ח] מַלְוֶה שֶׁבָּא לְהִפָּרַע שֶׁלֹּא בִּפְנֵי הַלּוֹוֶה, כְּגוֹן שֶׁהָיָה הַלּוֹוֶה בִּמְדִינָה רְחוֹקָה, וְתָפְסָה הָאִשָּׁה מִטַּלְטְלִין מִנִּכְסֵי הַבַּעַל, כְּדֵי שֶׁתִּזּוֹן מֵהֶן--מוֹצִיאִין אוֹתָן מִיָּדָהּ, וְנוֹתְנִין לְבַעַל חוֹב: שֶׁאַפִלּוּ הָיָה בַּעְלָהּ עוֹמֵד--לֹא הָיָה יָכוֹל לָזוּן אֶת אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו, עַד שֶׁיִּפְרַע כָּל חוֹבוֹ.

יש לך שאלה או הערה?