משנה תורה מנוקד - ספר קניין - הלכות שכנים פרק יג

משנה תורה - ספר קניין - הלכות שכנים - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד

הִלְכּוֹת שְׁכֵנִים פֵּרֶק יג

א הַנּוֹתֵן מַתָּנָה, אֵין בָּהּ דִּין בֶּן הַמְּצָר. הָיָה כָּתוּב בִּשְׁטָר מַתָּנָה שֶׁאַחְרָיוּת מַתָּנָה זוֹ עַל הַנּוֹתֵן, יֵשׁ בָּהּ דִּין בֶּן הַמְּצָר: הוֹאִיל וְיֵשׁ בָּהּ אַחְרָיוּת, מְכִירָה הִיא; וְלֹא כָתַב מַתָּנָה, אֵלָא לְבַטַּל זְכוּת בֶּן הַמְּצָר. וְכַמָּה נוֹתֵן לוֹ, מַה שֶׁהִיא שׁוֹוָה.

ב אָמַר הַלּוֹקֵחַ כֵּן הוּא, וְהַעְרָמָה עָשִׂינוּ וּמְכִירָה הִיא, וּבְכָּךְ וְכָּךְ קְנִיתִיהָ--נִשְׁבָּע בִּנְקִיטַת חֵפֶץ, וְנוֹטֵל כְּדִין כָּל הַשְּׁלוּחִין. וְיֵרָאֶה לִי שֶׁצָּרִיךְ לִטְעֹן דָּמִים שְׁהֶן רְאוּיִין, אוֹ יָתֵר מְעַט; אֲבָל אִם אָמַר עַל שׁוֹוֶה מֵאָה בְּמָאתַיִם קָנִיתִי, אֵינוּ נֶאֱמָן.

ג הָיָה כָּתוּב בִּשְׁטָר מַתָּנָה, וְקִבַּלְתִּי עָלַי אַחְרָיוּת מַתָּנָה זוֹ שְׁאִם תֵּצֵא מִיָּדוֹ אֶתֵּן לוֹ מָאתַיִם--נוֹתֵן לוֹ בֶּן הַמְּצָר מָאתַיִם, וְאַחַר כָּךְ מְסַלְּקוֹ, וְאַף עַל פִּי שְׁאֵינָהּ שׁוֹוָה אֵלָא מָנֶה.

ד הִחְלִיף חָצֵר בְּחָצֵר, אֵין בּוֹ דִּין בַּעַל הַמְּצָר. הִחְלִיף חָצֵר בִּבְהֵמָה אוֹ בִּשְׁאָר מִטַּלְטְלִין--רוֹאִין דְּמֵי אוֹתָהּ הַבְּהֵמָה אוֹ אוֹתָם הַמִּטַּלְטְלִין, וְנוֹתֵן לוֹ בֶּן הַמְּצָר וּמְסַלְּקוֹ; וְאֵינוּ יָכוֹל לוֹמַר לוֹ תֶּן לִי כְּמִין שֶׁלָּקַחְתִּי בּוֹ, שֶׁזּוֹ הַעְרָמָה הִיא וְאֵינָהּ מוֹעֶלֶת כְּלוּם.

ה מָכַר לוֹ קַרְקָע מְעַט בְּאֶמְצַע שָׂדֵהוּ, וְאַחַר כָּךְ מָכַר לוֹ קַרְקָע בְּצַד אוֹתָהּ שֶׁבָּאֶמְצָע--רוֹאִין: אִם אוֹתוֹ הַמְּעַט שֶׁמָּכַר לוֹ תְּחִלָּה הוּא עִדִּית אוֹ זִבּוֹרִית לְגַבֵּי זֹאת הַקַּרְקָע שֶׁמָּכַר לוֹ בָּאַחֲרוֹנָה--זָכָה הַלּוֹקֵחַ, וְאֵין בֶּן הַמְּצָר יָכוֹל לְסַלְּקוֹ, שֶׁהֲרֵי הוּא עַצְמוֹ בֶּן מְצָר הוּא, מִפְּנֵי אוֹתוֹ הַמְּעַט שֶׁקָּנָה בָּאֶמְצָע. וְאִם אוֹתוֹ הַמְּעַט כְּמוֹ זֹאת שֶׁמָּכַר לוֹ בַּסּוֹף בְּצִדּוֹ--הֲרֵי זֶה מַעְרִים, וּבֶן הַמְּצָר מְסַלֵּק אוֹתוֹ מִן הַשָּׂדֶה שֶׁקָּנָה בַּסּוֹף.

ו הַמּוֹכֵר עַל תְּנָאי, בֵּין שֶׁהִתְנָה מוֹכֵר בֵּין שֶׁהִתְנָה לוֹקֵחַ--אֵין בַּעַל הַמְּצָר יָכוֹל לְסַלְּקוֹ עַד שֶׁיִּתְקַיְּמוּ הַתְּנָאִין, וְיִזְכֶּה הַלּוֹקֵחַ בַּקַּרְקָע וְלֹא תִשָּׁאֵר בָּהּ עִלָּה כְּלָל; וְאַחַר כָּךְ יְסַלַּק אוֹתוֹ.

ז הַלּוֹקֵחַ שֶׁבָּנָה וְהִשְׁבִּיחַ, אוֹ סָתַר וְהִפְסִיד--בֶּן הַמְּצָר מְסַלְּקוֹ וְנוֹתֵן לוֹ דָּמִים הָרְאוּיִין לוֹ, וַהֲרֵי הוּא בְּכָל מַעֲשָׂיו כְּמוֹ הַשָּׁלִיחַ. וְכֵן אִם לָוָה הַלּוֹקֵחַ קֹדֶם שֶׁיְּסַלַּק אוֹתוֹ בֶּן הַמְּצָר, וְסִלְּקוֹ בֶּן הַמְּצָר--אֵין בַּעַל חוֹב שֶׁלּוֹ טוֹרֵף מִיַּד בֶּן הַמְּצָר.

ח זֶה הוּא הָעִיקָר בְּכָל אֵלּוּ הַדִּינִין: שֶׁכָּל הַלּוֹקֵחַ בְּצַד מְצָר חֲבֵרוֹ, הֲרֵי הוּא כְּמוֹ שָׁלִיחַ לַחֲבֵרוֹ, וּלְתַקַּן שְׁלָחוֹ, וְלֹא לְעַוַּת. לְפִיכָּךְ אִם הִשְׁבִּיחַ, נוֹטֵל הַהוֹצָאָה; וְאִם הִפְסִיד וְחָפַר וְהָרַס אוֹ אָכַל פֵּרוֹת, מְנַכִּין לוֹ מִן הַדָּמִים.

ט בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁמְּחַשְּׁבִין לוֹ הַפֵּרוֹת, בְּשֶׁאֲכָלָן אַחַר שֶׁבָּא בֶּן הַמְּצָר וְהֵבִיא מָעוֹת לְסַלְּקוֹ. אֲבָל כָּל הַפֵּרוֹת שֶׁאָכַל מִקֹּדֶם--שֶׁלּוֹ הוּא אוֹכֵל, וְאֵין מְחַשְּׁבִין אוֹתָן.

י [ח] אֶחָד שֶׁלָּקַח מִשְּׁנַיִם שָׂדֶה אַחַת, וּבָא בַּעַל הַמְּצָר לְסַלְּקוֹ מֵחֶצְיָהּ בִּלְבָד שֶׁלָּקַח מִן הָאֶחָד--אֵינוּ יָכוֹל, אֵלָא אוֹ מְסַלְּקוֹ מִכֻּלָּהּ אוֹ מַנִּיחַ כֻּלָּהּ. אֲבָל הַמּוֹכֵר קַרְקָע לִשְׁנַיִם--יֵשׁ לְבַעַל הַמְּצָר לְסַלַּק שְׁנֵיהֶם, אוֹ לְסַלַּק לְאֶחָד וּלְהַנִּיחַ לְאֶחָד.

יא [ט] בֶּן הַמְּצָר שֶׁבָּא לְסַלַּק אֶת הַלּוֹקֵחַ, וְקֹדֶם שֶׁיְּסַלְּקוֹ מָכַר אֶת הַשָּׂדֶה שֶׁיֵּשׁ לוֹ עַל הַמְּצָר--אִבַּד אֶת זְכוּתוֹ. [י] שָׁלִיחַ שֶׁמָּכַר, וַהֲרֵי הוּא בַּעַל הַמְּצָר--אֵינוּ מְסַלֵּק אֶת הַלּוֹקֵחַ: שֶׁהֲרֵי הוּא מָכַר לוֹ, וְאֵין לָךְ מְחִילָה גְּדוֹלָה מִזּוֹ.

יב [יא] בַּעַל חוֹב שֶׁלַּמּוֹכֵר שֶׁטָּרַף הַשָּׂדֶה מִיַּד בַּעַל הַמְּצָר--הֲרֵי בַּעַל הַמְּצָר חוֹזֵר וְנוֹטֵל מִן הַלּוֹקֵחַ שֶׁסִּלְּקוֹ, וְהַלּוֹקֵחַ חוֹזֵר וְנוֹטֵל מִן הַמּוֹכֵר.

יג [יב] כָּל בַּעַל חוֹב שֶׁטָּרַף בְּחוֹבוֹ, יֵשׁ לְבַעַל הַמְּצָר לְסַלְּקוֹ: לֹא יִהְיֶה כּוֹחַ הַטּוֹרֵף, גָּדוֹל מִכּוֹחַ הַלּוֹקֵחַ. וְאִם יִרְצֶה הַנִּטְרָף לִתֵּן הַדָּמִים שֶׁהָיוּ חוֹב עָלָיו--תַּחְזֹר לוֹ שָׂדֵהוּ לְעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאַר בִּמְקוֹמוֹ.

יד [יג] קָטָן שֶׁהָיָה בֶּן הַמְּצָר, וְרָאוּ בֵּית דִּין שֶׁזְּכוּת הִיא לוֹ--מְסַלְּקִין לוֹ אֶת הַלּוֹקֵחַ, אוֹ יִטְּלוּ לוֹ חֵלֶק עִם שְׁאָר בַּעֲלֵי הַמְּצָר כְּמוֹ שֶׁיִּרְאוּ.

טו [יד] בַּעַל שֶׁהָיְתָה אִשְׁתּוֹ בֶּן הַמְּצָר, הֲרֵי זֶה מְסַלֵּק אֶת הַלּוֹקֵחַ: שֶׁכָּל נִכְסֵי אִשְׁתּוֹ בִּרְשׁוּתוֹ; וְכָל זְכוּת שֶׁתָּבוֹא לָהּ, זְכוּת הִיא לוֹ. אַפִלּוּ קָנוּ מִיַּד אִשְׁתּוֹ שֶׁמָּחֲלָה בִּזְכוּת זוֹ לַלּוֹקֵחַ--אֵינוּ מוֹעִיל, אֵלָא הַבַּעַל מְסַלְּקוֹ.

טז עָמְדָה הָאִשָּׁה מִדַּעְתָּהּ, וְסִלְּקָה אֶת הַלּוֹקֵחַ, וְכֵן הָעֶבֶד שֶׁהָיָה נוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בְּנִכְסֵי אֲדוֹנָיו, שֶׁסִּלַּק אֶת הַלּוֹקֵחַ--אִם רָצָה הַבַּעַל אוֹ הָאָדוֹן, מְקַיֵּם עַל יְדֵיהֶן; וְאִם רָצָה, לֹא יְקַיַּם, וְתַחְזֹר לַלּוֹקֵחַ, וְיַחְזִיר הַדָּמִים.

משנה תורה - ספר קניין - הלכות שכנים - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד

יש לך שאלה או הערה?