משנה תורה מנוקד - ספר קניין - הלכות זכייה ומתנה פרק ד

משנה תורה - ספר קניין - הלכות זכייה ומתנה - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב

הִלְכּוֹת זְכִיָּה וּמַתָּנָה פֵּרֶק ד

א הַמְּקַבֵּל אֶת הַמַּתָּנָה, וְזָכָה בָּהּ, וְאַחַר שֶׁבָּאת לְיָדוֹ וְהוּא שׁוֹתֵק, חָזַר בּוֹ וְאָמַר אֵינִי רוֹצֶה בָּהּ, אוֹ אֵינִי מְקַבְּלָהּ, אוֹ הֲרֵי הִיא בְּטֵלָה, אוֹ שֶׁאָמַר מוּם זֶה נִרְאֶה לִי בָּהּ--לֹא אָמַר כְּלוּם. וּכְשֵׁם שְׁאֵין הַנּוֹתֵן יָכוֹל לַחְזֹר בּוֹ, כָּךְ הַמְּקַבֵּל אֵינוּ יָכוֹל לַחְזֹר בּוֹ אַחַר שֶׁזָּכָה.

ב מַתָּנָה זוֹ שֶׁאָמַר הַמְּקַבֵּל אֵינִי רוֹצֶה בָּהּ אַחַר שֶׁבָּאת לְיָדוֹ--הֲרֵי הִיא הֶפְקֵר, וְכָל הַקּוֹדֵם בָּהּ זָכָה: שֶׁהֲרֵי הִפְקִירָהּ הַמְּקַבֵּל, אַחַר שֶׁזָּכָה בָּהּ. אֲבָל אִם הָיָה צוֹוֵחַ מֵעִיקָרוֹ--לֹא קָנָה הַמְּקַבֵּל, וְחוֹזֶרֶת לַבְּעָלִים הָרִאשׁוֹנִים.

ג [ב] הַמְּזַכֶּה לַחֲבֵרוֹ בְּמַתָּנָה עַל יְדֵי אַחֵר--כֵּיוָן שֶׁהִחְזִיק בָּהּ הָאַחֵר, כְּגוֹן שֶׁמָּשַׁךְ הַמִּטַּלְטְלִין, אוֹ הִגִּיעַ שְׁטָר קַרְקָע לְיָדוֹ, אוֹ הִחְזִיק בַּקַּרְקָע--זָכָה חֲבֵרוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִגִּיעָה מַתָּנָה לְיָדוֹ; וְאֵין הַנּוֹתֵן יָכוֹל לַחְזֹר בּוֹ.

ד אֲבָל הַמְּקַבֵּל, יָדוֹ עַל הָעֶלְיוֹנָה: אִם רָצָה, מְקַבֵּל; וְאִם לֹא רָצָה, לֹא יְקַבַּל. שֶׁזָּכִין לָאָדָם שֶׁלֹּא בְּפָנָיו, וְאֵין חָבִין לוֹ אֵלָא בְּפָנָיו; וּזְכוּת הִיא לוֹ שֶׁתִּנָּתֵן לוֹ מַתָּנָה, אִם יִרְצֶה, אֲבָל אִם לֹא יִרְצֶה, אֵין נוֹתְנִין לָאָדָם מַתָּנָה בְּעַל כָּרְחוֹ.

ה [ג] זִכָּה לוֹ עַל יְדֵי אַחֵר, וּכְשֶׁשָּׁמַע הַמְּקַבֵּל שָׁתַק, וְאַחַר כָּךְ צָוַח וְאָמַר אֵינִי מְקַבְּלָהּ--הֲרֵי זֶה סָפֵק: אִם זֶה שֶׁשָּׁתַק, כְּבָר רָצָה, וְזֶה שֶׁחָזַר וְצָוַח, חָזַר בּוֹ; אוֹ זֶה שֶׁשָּׁתַק, מִפְּנֵי שֶׁעֲדַיִן לֹא הִגִּיעַ לְיָדוֹ כְּלוּם, וְזֶה שֶׁצָּוַח, הוֹכִיחַ סוֹפוֹ עַל תְּחִלָּתוֹ.

ו לְפִיכָּךְ אִם קָדַם אַחֵר, וְזָכָה בָּהּ לְעַצְמוֹ--אֵין מוֹצִיאִין אוֹתָהּ מִיָּדוֹ: שֶׁמֶּא הַמְּקַבֵּל זָכָה; וְכֵיוָן שֶׁאָמַר אֵינִי רוֹצֶה בָּהּ, הֲרֵי הִפְקִירָהּ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ, וְזֶה שֶׁקָּדַם וּלְקָחָהּ, מִן הַהֶפְקֵר זָכָה. וְאִם חָזְרוּ הַבְּעָלִים הָרִאשׁוֹנִים, וּתְפָסוּהָ מִיַּד זֶה שֶׁקָּדַם וְזָכָה בָּהּ--אֵין מוֹצִיאִין אוֹתָהּ מִיָּדָם: שֶׁמֶּא הַמְּקַבֵּל הוֹכִיחַ סוֹפוֹ עַל תְּחִלָּתוֹ, וְלֹא קָנָה אוֹתָהּ; וּבִרְשׁוּת בְּעָלֶיהָ הָרִאשׁוֹנִים הִיא קַיֶּמֶת עֲדַיִן.

ז [ד] רְאוּבֵן שֶׁרָצָה לִתֵּן מֵאָה דֵּינָרִין לְשִׁמְעוֹן, וְשָׁלַח לוֹ הַמֵּאָה עַל יְדֵי לֵוִי--אִם אָמַר לוֹ זְכֵה בְּמֵאָה זוֹ לְשִׁמְעוֹן, אוֹ תֵּן מֵאָה זוֹ לְשִׁמְעוֹן--אֵינוּ יָכוֹל לַחְזֹר בּוֹ; אֲבָל אִם אָמַר לוֹ הֵילָךְ מֵאָה זוֹ לְשִׁמְעוֹן--יָכוֹל לַחְזֹר בּוֹ, עַד שֶׁיַּגִּיעַ הַמֵּאָה לְיַד שִׁמְעוֹן.

ח [ה] הָלַךְ לֵוִי בְּמֵאָה זוֹ שֶׁנִּשְׁתַּלְּחָה עִמּוֹ לְהוֹלִיכָהּ לְשִׁמְעוֹן, וּבִקַּשׁ שִׁמְעוֹן וְלֹא מְצָאָהוּ--יַחְזִיר לִרְאוּבֵן. מֵת שִׁמְעוֹן בְּחַיֵּי רְאוּבֵן, יַחְזִיר לִרְאוּבֵן אוֹ לְיוֹרְשָׁיו. מֵת רְאוּבֵן בְּחַיַּי שִׁמְעוֹן--יִתֵּן הַמֵּאָה לְשִׁמְעוֹן אוֹ לְיוֹרְשָׁיו, שֶׁמִּצְוָה לְקַיַּם דִּבְרֵי הַמֵּת, וְאַף עַל פִּי שֶׁאָמַר הַדְּבָרִים וְהוּא בָּרִיא, שֶׁהֲרֵי הַמֵּאָה בְּיָדוֹ שֶׁלַּשָּׁלִיחַ עֲדַיִן.

ט [ו] אֵין אָדָם זוֹכֶה בְּמַתָּנָה לַחֲבֵרוֹ, עַד שֶׁיִּהְיֶה הַזּוֹכֶה גָּדוֹל וּבֶן דַּעַת: אֶחָד אִישׁ וְאֶחָד אִשָּׁה, וְאַפִלּוּ אֵשֶׁת אִישׁ, וְאַפִלּוּ עֶבֶד וְשִׁפְחָה. אֲבָל הַגּוֹי אֵינוּ זוֹכֶה: הוֹאִיל וְאֵינוּ רָאוּי לִשְׁלִיחוּת לְעוֹלָם, כָּךְ אֵינוּ זוֹכֶה לְיִשְׂרָאֵל. וּכְשֵׁם שְׁאֵין יִשְׂרָאֵל נַעֲשֶׂה שָׁלִיחַ לַגּוֹי, כָּךְ אֵינוּ זוֹכֶה לַגּוֹי.

י [ז] קָטָן שֶׁנּוֹתְנִין לוֹ צְרוֹר וְזוֹרְקוֹ, אֱגוֹז וְנוֹטְלוֹ--זוֹכֶה לְעַצְמוֹ, וְאֵינוּ זוֹכֶה לַאֲחֵרִים: פָּחוּת מִזֶּה--לֹא לְעַצְמוֹ, וְלֹא לַאֲחֵרִים. וְכֵן הַשּׁוֹטֶה אֵינוּ זוֹכֶה, לֹא לְעַצְמוֹ וְלֹא לַאֲחֵרִים; וְהַמְּזַכֶּה לְשׁוֹטֶה עַל יְדֵי בֶּן דַּעַת, זָכָה. אֲבָל הַחֵרֵשׁ זוֹכֶה לְעַצְמוֹ, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכּוֹת גְּזֵלָה.

יא [ח] זָכִין לְקָטָן, אַפִלּוּ בֶּן יוֹם אֶחָד, וּלְגָדוֹל, בֵּין בְּפָנָיו בֵּין שֶׁלֹּא בְּפָנָיו. וַחֲצֵרוֹ שֶׁלָּאָדָם קוֹנָה לוֹ שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ, אַף עַל פִּי שְׁאֵינוּ עוֹמֵד שָׁם: כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעָה הַמַּתָּנָה לַחֲצֵרוֹ, כְּאִלּוּ זָכָה לוֹ בָּהּ אַחֵר. [ט] בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בֶּחָצֵר הַמִּשְׁתַּמֶּרֶת. אֲבָל בֶּחָצֵר שְׁאֵינָהּ מִשְׁתַּמֶּרֶת, כְּגוֹן שָׂדֵהוּ וְחֻרְבָתוֹ--עַד שֶׁיִּהְיֶה עוֹמֵד בְּצִדָּהּ וְיֹאמַר זָכָת לִי שָׂדִי.

יב וְכֵן אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁלָּאָדָם שְׁהוּא עוֹמֵד בְּצִדָּן קוֹנִין לוֹ בְּסִמְטָה, אוֹ בְּצִדֵּי רְשׁוּת הָרַבִּים, אוֹ בֶּחָצֵר שְׁאֵין לָהּ בְּעָלִים. אֲבָל בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, אוֹ בִּשְׂדֵה חֲבֵרוֹ--אֵינוּ זוֹכֶה, עַד שֶׁתַּגִּיעַ מַתָּנָה לְיָדוֹ. קְטַנָּה תִּזְכֶּה לָהּ חֲצֵרָהּ, וְאַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁלָּהּ; אֲבָל הַקָּטָן אֵינוּ זוֹכֶה, עַד שֶׁתַּגִּיעַ מַתָּנָה לְיָדוֹ אוֹ שֶׁיִּזְכֶּה לוֹ אַחֵר.

יג [י] הַמַּתָּנָה כַּגֶּט, שְׁאֵין אָדָם יָכוֹל לִמְסֹר דְּבָרִים לְשָׁלִיחַ. כֵּיצַד: אָמַר לִשְׁלוֹשָׁה אִמְרוּ לִפְלוֹנִי וּפְלוֹנִי שֶׁיִּכְתְּבוּ וְיַחְתְּמוּ בִּשְׁטָר מַתָּנָה, וְיִתְּנוּהוּ לִפְלוֹנִי--אֵין זֶה כְּלוּם; וְאִם אָמְרוּ לְאוֹתָן הָעֵדִים, וְכָתְבוּ וְנָתְנוּ לַמְּקַבֵּל--לֹא קָנָה.

יד וְכֵן אִם אָמַר לִשְׁנַיִם כִּתְבוּ וְחִתְמוּ בִּשְׁטָר מַתָּנָה, וּתְנוּהוּ לִפְלוֹנִי--אֵינָן יְכוּלִין לוֹמַר לַסּוֹפֵר לִכְתֹּב, אֵלָא הֶן עַצְמָן כּוֹתְבִין כְּמוֹ הַגֶּט.

טו [יא] הַכּוֹתֵב בַּשְּׁטָר נָתַתִּי שָׂדֶה פְּלוֹנִית לִפְלוֹנִי, אוֹ שֶׁכָּתַב נְתַתִּיהָ לוֹ, אוֹ הֲרֵי הִיא שֶׁלּוֹ--הֲרֵי זֶה זָכָה, כְּשֶׁיַּגִּיעַ הַשְּׁטָר לְיָדוֹ. אֲבָל אִם כָּתַב בַּשְּׁטָר אֶתְּנֶנָּה לוֹ--אַף עַל פִּי שֶׁהֵעִידוּ עָלָיו עֵדִים, לֹא זָכָה הַמְּקַבֵּל: עַד שֶׁיֹּאמַר לָעֵדִים כִּתְבוּ שְׁטָר מַתָּנָה וּתְנוּ לוֹ, וְכוֹתְבִין וְנוֹתְנִין--שְׁאֵין הַמְּקַבֵּל זוֹכֶה, עַד שֶׁיַּגִּיעַ שְׁטָר מַתָּנָה לְיָדוֹ, אוֹ עַד שֶׁיְּזַכֶּה לוֹ בּוֹ עַל יְדֵי אֲחֵרִים, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.

טז [יב] הָאוֹמֵר נָתַתִּי שָׂדֶה פְּלוֹנִית לִפְלוֹנִי, וְהוּא אוֹמֵר לֹא נָתַן לִי--חוֹשְׁשִׁין, שֶׁמֶּא זִכָּה לוֹ עַל יְדֵי אַחֵר. אֲבָל אִם אָמַר כָּתַבְתִּי וְנָתַתִּי לוֹ, וְהוּא אוֹמֵר לֹא כָתַב וְלֹא נָתַן לִי--אִם הַמְּקַבֵּל מַתָּנָה הוּא שֶׁאָמַר כֵּן--הוֹדָאַת בַּעַל דִּין כְּמֵאָה עֵדִים הִיא, וְהַנּוֹתֵן אוֹכֵל פֵּרוֹת שָׂדֵהוּ.

יז וְאִם בֶּן הַמְּקַבֵּל הוּא שֶׁאָמַר, לֹא נָתַתָּ לְאָבִי שָׂדֶה זוֹ, וְהוּא אוֹמֵר כָּתַבְתִּי וְנָתַתִּי לוֹ--מַנִּיחִין אֶת הַפֵּרוֹת עַל יְדֵי שָׁלִישׁ, עַד שֶׁיִּוָּדַע הַדָּבָר הֵיאַךְ הוּא.

יח [יג] מְקַבֵּל מַתָּנָה שֶׁטָּעַן וְאָמַר זוֹ שֶׁתַּחַת יָדִי אֵינָהּ מַתָּנָה בְּיָדִי אֵלָא שׁוֹמֵר אֲנִי עָלֶיהָ וְכַיּוֹצֶא בּוֹ, אוֹ שֶׁאָמַר בְּטֵלָה הָיְתָה מִתְּחִלָּתָהּ לְפִי שֶׁלֹּא קִבַּלְתִּיהָ, אֵלָא בְּעַל כָּרְחִי בְּאֹנֶס, אוֹ בִּטְעוּת, וְכַיּוֹצֶא בִּדְבָרִים אֵלּוּ--דְּבָרָיו קַיָּמִין; וְנִשְׁבָּע עַל זֶה שְׁבוּעַת הֶסֵּת, וְתַחְזֹר לִבְעָלֶיהָ. [יד] טָעַן הַנּוֹתֵן וְאָמַר שׁוֹמֵר אַתָּה עָלֶיהָ, אוֹ שֶׁאָמַר שֶׁלֹּא מִדַּעְתִּי נְתַתִּיהָ, אוֹ גְּזֵלָה הִיא בְּיָדָךְ, וְזֶה אוֹמֵר אַתָּה נְתַתָּהּ לִי--נִשְׁבָּע הַמְּקַבֵּל שְׁבוּעַת הֶסֵּת, וְנִפְטָר.

משנה תורה - ספר קניין - הלכות זכייה ומתנה - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב

יש לך שאלה או הערה?