משנה תורה מנוקד - ספר קניין - הלכות מכירה פרק יב

משנה תורה - ספר קניין - הלכות מכירה - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל

הִלְכּוֹת מְכִירָה פֵּרֶק יב

א אָסוּר לַמּוֹכֵר אוֹ לַקּוֹנֶה לְהוֹנוֹת אֶת חֲבֵרוֹ, שֶׁנֶּאֱמָר "וְכִי-תִמְכְּרוּ מִמְכָּר לַעֲמִיתֶךָ, אוֹ קָנֹה מִיַּד עֲמִיתֶךָ--אַל-תּוֹנוּ, אִישׁ אֶת-אָחִיו" (ויקרא כה,יד). וְאַף עַל פִּי שְׁהוּא עוֹבֵר עַל לֹא תַעֲשֶׂה, אֵינוּ לוֹקֶה, מִפְּנֵי שֶׁנִּתָּן לְהִשָּׁבוֹן; וּבֵין שֶׁהוֹנָה בְּמֵזִיד, בֵּין שֶׁלֹּא יָדַע שֶׁיֵּשׁ בִּמְכָר זֶה הוֹנָיָה--חַיָּב לְהָשִׁיב.

ב כַּמָּה תִּהְיֶה הַהוֹנָיָה וְיִהְיֶה חַיָּב לְהָשִׁיב, שְׁתוּת בְּשׁוֹוֶה. כֵּיצַד: הֲרֵי שֶׁמָּכַר שׁוֹוֶה שִׁשָּׁה בַּחֲמִשָּׁה, אוֹ שׁוֹוֶה שִׁשָּׁה בְּשִׁבְעָה, אוֹ שׁוֹוֶה חֲמִשָּׁה בְּשִׁשָּׁה, אוֹ שׁוֹוֶה שִׁבְעָה בְּשִׁשָּׁה--הֲרֵי זוֹ הוֹנָיָה; וְנִקְנָה הַמֶּקָּח, וְחַיַּב הַמּוֹנֶה לְהַחְזִיר אֶת הַהוֹנָיָה כֻּלָּהּ לַמִּתְאַנֶּה.

ג הָיְתָה הַהוֹנָיָה פָּחוּת מִזֶה בְּכָל שְׁהוּא, כְּגוֹן שֶׁמָּכַר שׁוֹוֶה שִׁשִּׁים דֵּינָר בַּחֲמִשִּׁים דֵּינָר וּפְרוּטָה--אֵינוּ חַיָּב לְהַחְזִיר כְּלוּם: שֶׁכָּל פָּחוּת מִשְּׁתוּת, דֶּרֶךְ הַכֹּל לִמְחֹל בּוֹ.

ד הָיְתָה הַהוֹנָיָה יְתֵרָה עַל שְׁתוּת בְּכָל שְׁהוּא, כְּגוֹן שֶׁמָּכַר שׁוֹוֶה שִׁשִּׁים בַּחֲמִשִּׁים פָּחוּת פְּרוּטָה--בָּטֵל הַמֶּקָּח, וְהַמִּתְאַנֶּה יָכוֹל לְהַחְזִיר הַחֵפֶץ וְלֹא יִקְנֶה כְּלָל; אֲבָל הַמּוֹנֶה אוֹתוֹ אֵינוּ יָכוֹל לַחְזֹר אִם רָצָה זֶה וְקִבַּל, אַף עַל פִּי שֶׁבָּטֵל הַמֶּקָּח.

ה אֵין הַמּוֹנֶה חַיָּב לְהַחְזִיר, עַד שֶׁתִּהְיֶה הַהוֹנָיָה יָתֵר עַל פְּרוּטָה; הָיְתָה פְּרוּטָה בְּשׁוֹוֶה--אֵינוּ מַחְזִיר, שְׁאֵין הוֹנָיָה לַפְּרוּטוֹת.

ו [ה] עַד מָתַי יִהְיֶה לוֹ לַחְזֹר וְלִתְבֹּעַ הַהוֹנָיָה, אוֹ לְבַטַּל הַמֶּקָּח--עַד כְּדֵי שֶׁיַּרְאֶה לַתַּגָּר אוֹ לִקְרוֹבוֹ. וְאִם שָׁהָה יָתֵר עַל זֶה--אַפִלּוּ לָקַח שׁוֹוֶה מֵאָה בְּמָאתַיִם, אֵינוּ חוֹזֵר.

ז [ו] בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בַּלּוֹקֵחַ, שֶׁהֲרֵי הַמֶּקָּח בְּיָדוֹ וּמַרְאֵהוּ. אֲבָל הַמּוֹכֵר חוֹזֵר בְּהוֹנָיָה לְעוֹלָם; וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר בְּבִטּוּל מֶקָּח, שְׁאֵינוּ יוֹדֵעַ דְּמֵי זֶה שֶׁמָּכַר עַד שֶׁיִּרְאֶה כְּמוֹתוֹ שֶׁנִּמְכַּר.

ח לְפִיכָּךְ אִם הָיָה הַמֶּקָּח דָּבָר שְׁאֵין בְּמִינוֹ שִׁנּוּי וְהוּא כֻּלּוֹ שׁוֹוֶה, כְּגוֹן הַפַּלְפְּלִין וְכַיּוֹצֶא בָּהֶן--הֲרֵי זֶה אֵינוּ חוֹזֵר, אֵלָא עַד כְּדֵי שֶׁיִּשְׁאַל עַל שַׁעַר שֶׁבַּשּׁוּק בִּלְבָד. [ז] וְכֵן אִם נוֹדַע שֶׁבָּא לְיָדוֹ כְּמִמְכָּרוֹ, וְיָדַע שֶׁטָּעָה וְלֹא תָבַע--אֵינוּ יָכוֹל לַחְזֹר וְלִתְבֹּעַ, שֶׁהֲרֵי מָחַל.

ט [ח] כְּשֵׁם שֶׁהוֹנָיָה לַהִדְיוֹט--כָּךְ הוֹנָיָה לַתַּגָּר, אַף עַל פִּי שְׁהוּא בָּקִי. וּכְשֵׁם שֶׁהוֹנָיָה בַּפֵּרוֹת וּבַבְּהֵמָה, כָּךְ יֵשׁ הוֹנָיָה בַּמַּטְבֵּעוֹת. [ט] כֵּיצַד: הֲרֵי שֶׁהָיָה דֵּינָר זָהָב בְּאַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים דֵּינָר שֶׁלְּכֶסֶף, וְצֵרְפָהּ בְּעֶשְׂרִים דֵּינָר, אוֹ בִּשְׁמוֹנָה וְעֶשְׂרִים--הֲרֵי זֶה מַחְזִיר אֶת הַהוֹנָיָה; הָיָה יָתֵר עַל זֶה, בָּטֵל הַצֵּרוּף; פָּחוּת מִכָּאן, מְחִילָה.

י וְכֵן אִם הָיְתָה הַסֶּלַע חֲסֵרָה שְׁתוּת, וְהָיוּ מוֹצִיאִין הַסְּלָעִים בְּמִנְיָן לֹא בְּמִשְׁקָל--מַחְזִיר הַהוֹנָיָה.

יא עַד מָתַי יֵשׁ לוֹ לְהַחְזִיר הַדֵּינָר אוֹ הַסֶּלַע--בַּכְּרָכִים, עַד כְּדֵי שֶׁיַּרְאֶה לַשֻּׁלְחָנִי. בַּכְּפָרִים שְׁאֵין הַשֻּׁלְחָנִי מָצוּי שָׁם, יֵשׁ לוֹ לְהַחְזִיר עַד עַרְבֵּי שַׁבָּתוֹת: שְׁאֵין מַכִּיר הַסֶּלַע וְחֶסְרוֹנָהּ וְדָמֶיהָ אֵלָא שֻׁלְחָנִי.

יב וְהוּא הַדִּין לַמּוֹכֵר סְפָרִים, אוֹ אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת--שֶׁיֵּשׁ לַלּוֹקֵחַ לַחְזֹר, עַד כְּדֵי שֶׁיַּרְאֶה אוֹתָם לַתַּגָּרִים הַבְּקִיאִים בָּהֶן בְּכָל מָקוֹם שְׁהֶן: שְׁאֵין הַכֹּל בְּקִיאִים בִּדְבָרִים אֵלּוּ. לְפִיכָּךְ אִם לֹא הָיָה מַכִּיר בְּאוֹתָהּ הַמְּדִינָה, וְהוֹלִיךְ הַמֶּקָּח לְמָקוֹם אַחֵר, אוֹ שֶׁבָּא הַבָּקִי לְאַחַר זְמָן מְרֻבֶּה, וְהוֹדִיעוֹ שֶׁטָּעָה--הֲרֵי זֶה חוֹזֵר.

יג [יב] הַנּוֹתֵן סֶלַע חֲסֵרָה לַחֲבֵרוֹ--אִם הָיָה מַכִּירָהּ, אַפִלּוּ לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ--הֲרֵי זֶה מַחְזִירָהּ; וְאִם הָיָה אִפְשָׁר לְהוֹצִיאָהּ עַל יְדֵי הַדֹּחַק--אֵינוּ יָכוֹל לְהַחְזִירָהּ לְאַחַר זְמָן, אֵלָא אִם כֵּן קִבְּלָהּ מִמֶּנּוּ בְּמִדַּת חֲסִידוּת.

יד [יג] הַמּוֹכֵר לַחֲבֵרוֹ שׁוֹוֶה אַרְבַּע בְּחָמֵשׁ, שֶׁהֲרֵי הַמֶּקָּח בָּטֵל כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ, וְלֹא הִסְפִּיק לְהַרְאוֹתוֹ לַתַּגָּר אוֹ לִקְרוֹבוֹ, עַד שֶׁהוּקַר וְעָמַד בְּשֶׁבַע--לוֹקֵחַ יָכוֹל לַחְזֹר בּוֹ, וְלֹא הַמּוֹכֵר: שֶׁהֲרֵי הַלּוֹקֵחַ אוֹמֵר לַמּוֹכֵר אִלּוּ לֹא הוֹנוֹתַנִי, לֹא הָיִיתָ יָכוֹל לַחְזֹר, וְעַתָּה שֶׁהוֹנוֹתַנִי תַּחְזֹר, הֵיאַךְ יִהְיֶה הַחוֹטֶא נִשְׂכָּר.

טו [יד] וְכֵן מוֹכֵר שֶׁמָּכַר שׁוֹוֶה חָמֵשׁ בְּאַרְבַּע, וְזָל וְעָמַד בְּשָׁלוֹשׁ--מוֹכֵר יָכוֹל לַחְזֹר בּוֹ, וְלֹא לוֹקֵחַ: שֶׁהֲרֵי אוֹמֵר הַמּוֹכֵר לַלּוֹקֵחַ, לֹא מִפְּנֵי שָׁהוֹנוֹתַנִי תַּחְזֹר בִּי.

טז [טו] הַמּוֹכֵר שׁוֹוֶה חָמֵשׁ בְּשֵׁשׁ, וְלֹא הִסְפִּיק לְהַרְאוֹת עַד שֶׁהוּקַר וְעָמַד בִּשְׁמוֹנֶה--הֲרֵי הַמּוֹכֵר חַיָּב לְהַחְזִיר הָאַחַת שֶׁלְּהוֹנָיָה: שֶׁהֲרֵי נִקְנָה הַמֶּקָּח, וְחַיָּב לְהַחְזִיר; וּכְשֶׁהוֹקִיר, בִּרְשׁוּת לוֹקֵחַ הוֹקִיר.

יז וְכֵן אִם מָכַר שׁוֹוֶה שֵׁשׁ בְּחָמֵשׁ, וְהוּזְלוּ וְעָמְדוּ עַל שָׁלוֹשׁ--הֲרֵי הַלּוֹקֵחַ חַיָּב לְהַחְזִיר סֶלַע אַחַת שֶׁלְּהוֹנָיָה, שֶׁהֲרֵי נִקְנָה הַמֶּקָּח וּבִרְשׁוּת הַלּוֹקֵחַ הוּזַל.

יש לך שאלה או הערה?