משנה תורה מנוקד - ספר נזקים - הלכות רוצח ושמירת נפש פרק יב

משנה תורה - ספר נזקים - הלכות רוצח ושמירת נפש - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג

הִלְכּוֹת רוֹצֵחַ וּשְׁמִירַת נֶפֶשׁ פֵּרֶק יב

א בְּהֵמָה חַיָּה אוֹ עוֹף שֶׁנְּשָׁכָן נָחָשׁ וְכַיּוֹצֶא בּוֹ, אוֹ שֶׁאָכְלוּ סַם הַמֵּמִית הָאָדָם--קֹדֶם שֶׁיִּשְׁתַּנֶּה בְּגּוּפָן, הֲרֵי אֵלּוּ אֲסוּרִים מִשּׁוֹם סַכָּנַת נְפָשׁוֹת. לְפִיכָּךְ בְּהֵמָה חַיָּה אוֹ עוֹף שֶׁנִּמְצְאוּ חֲתוּכֵי רַגְלַיִם--אַף עַל פִּי שְׁהֶן מֻתָּרִין מִשּׁוֹם טְרֵפָה--הֲרֵי אֵלּוּ אֲסוּרִין מִשּׁוֹם סַכָּנָה, שֶׁמֶּא אֶחָד מִזּוֹחֲלֵי עָפָר נְשָׁכָן: עַד שֶׁיִּבָּדְקוּ. כֵּיצַד בּוֹדְקָן, צוֹלֶה אוֹתָן בַּתַּנּוּר: אִם לֹא נִתְחַתַּךְ הַבָּשָׂר, וְלֹא נִשְׁתַּנָּה מִשְּׁאָר הַצֳּלִי--הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרִין.

ב וְכֵן נִקּוּרֵי תְּאֵנִים וַעֲנָבִים וְהַקִּשּׁוּאִים וְהַדַּלּוּעִין וְהָאֲבַטִּיחִין וְהַמְּלָפְפוֹנוֹת--אַפִלּוּ הָיוּ גְּדוֹלִים בְּיוֹתֵר, בֵּין תְּלוּשִׁין בֵּין מְחֻבָּרִין, וְאַפִלּוּ הָיוּ בְּתוֹךְ הַכְּלִי--כָּל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ לֵחָה וְנִמְצָא נָשׁוּךְ, אָסוּר: שֶׁמֶּא נָחָשׁ וְכַיּוֹצֶא בּוֹ נְשָׁכוֹ. וְאַפִלּוּ רָאָה צִפּוֹר אוֹ עַכְבָּר יוֹשֵׁב וּמְנַקֵּר--הֲרֵי אֵלּוּ אֲסוּרִין, שֶׁמֶּא בִּמְקוֹם נֶקֶב נִקַּב.

ג תְּאֵנָה אוֹ עֵנָב שֶׁנִּטַּל הָעֹקֶץ שֶׁלָּהֶן, אֵין בָּהֶם מִשּׁוֹם גִּלּוּי; לְפִיכָּךְ אוֹכֵל אָדָם תְּאֵנִים וַעֲנָבִים בַּלַּיְלָה, וְאֵינוּ חוֹשֵׁשׁ. תְּאֵנָה נְקוּרָה שֶׁיָּבְשָׁה וְנַעֲשָׂת גְּרֹגֶּרֶת, וּתְמָרָה נְקוּרָה שֶׁיָּבְשָׁה--שְׁתֵּיהֶן מֻתָּרוֹת.

ד אָסוּר לָאָדָם לִתֵּן מָעוֹת אוֹ דֵּינָרִים לְתוֹךְ פִּיו: שֶׁמֶּא יֵשׁ עֲלֵיהֶן רֹק יָבֵשׁ שֶׁלְּמֻכֵּי שְׁחִין אוֹ מְצֹרָעִין, אוֹ זִיעָה--שֶׁכָּל זִיעַת הָאָדָם סַם הַמָּוֶת, חוּץ מִזִּיעַת הַפָּנִים. [ה] וְכֵן לֹא יִתֵּן אָדָם פַּס יָדוֹ תַּחַת שֶׁחְיוֹ--שֶׁמֶּא נָגַע בְּיָדוֹ בִּמְצֹרָע אוֹ בְּסַם רָע, שֶׁהַיָּדַיִם עַסְקָנִיּוֹת. וְלֹא יִתֵּן הַתַּבְשִׁיל תַּחַת הַמִּטָּה, אַף עַל פִּי שְׁהוּא עוֹסֵק בִּסְעוֹדָה, שֶׁמֶּא יִפֹּל בּוֹ דָּבָר הַמַּזִּיק, וְהוּא אֵינוּ רוֹאֵהוּ.

ה [ו] וְכֵן לֹא יִנְעֹץ הַסַּכִּין בְּתוֹךְ הָאֶתְרוֹג אוֹ בְּתוֹךְ הַצְּנוֹן--שֶׁמֶּא יִפֹּל אָדָם עַל חֻדָּהּ, וְיָמוּת. וְכֵן אָסוּר לָאָדָם לַעֲבֹר תַּחַת קִיר נָטוּי, אוֹ עַל גֶּשֶׁר רָעוּעַ, אוֹ לְהִכָּנֵס לְחֻרְבָה; וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֶא בְּאֵלּוּ מִשְּׁאָר הַסַּכָּנוֹת, אָסוּר לַעֲמֹד בִּמְקוֹמָן.

ו [ז] וְכֵן אָסוּר לִיהוּדִי לְהִתְיַחַד עִם הַגּוֹיִים, מִפְּנֵי שְׁהֶן חֲשׁוּדִים עַל שְׁפִיכוּת דָּמִים. וְלֹא יִתְלַוֶּה עִמָּהֶן בַּדֶּרֶךְ; פָּגַע בַּגּוֹי בַּדֶּרֶךְ, מַחְזִירוֹ לִימִינוֹ. הָיוּ עוֹלִין בְּמַעֲלָה אוֹ יוֹרְדִים בִּירִידָה--לֹא יִהְיֶה יִשְׂרָאֵל לְמַטָּה וְגוֹי לְמַעְלָה, אֵלָא יִשְׂרָאֵל לְמַעְלָה וְגוֹי לְמַטָּה: שֶׁמֶּא יִפֹּל עָלָיו לְהָמִיתוֹ. וְאַל יָשֹׁחַ לְפָנָיו, שֶׁמֶּא יָרֹץ אֶת גֻּלְגָּלְתּוֹ. [ח] שְׁאָלוֹ לְאַיִין אַתָּה הוֹלֵךְ--יַרְחִיב לוֹ אֶת הַדֶּרֶךְ כְּדֶרֶךְ שֶׁהִרְחִיב יַעֲקוֹב לְעֵשָׂיו, שֶׁנֶּאֱמָר "עַד אֲשֶׁר-אָבֹא אֶל-אֲדֹנִי, שֵׂעִירָה" (בראשית לג,יד).

ז [ט] אָסוּר לִקַּח רְפוּאָה מִן הַגּוֹי, אֵלָא אִם כֵּן נִתְיָאֲשׁוּ מִמֶּנּוּ שֶׁיִּחְיֶה; וְאָסוּר לְהִתְרַפֹּאות מִן הַמִּין, וְאַף עַל פִּי שֶׁנִּתְיָאֲשׁוּ מִמֶּנּוּ--שֶׁמֶּא יִמָּשְׁכוּ אַחֲרָיו. וּמֻתָּר לִקַּח רְפוּאָה מִן הַגּוֹיִים לִבְהֵמָה, אוֹ לְמַכָּה שֶׁבַּגּוּף מִבַּחוּץ כְּגוֹן מְלֻגְמָה וּרְטִיָּה; וְאִם הָיְתָה מַכָּה שֶׁלְּסַכָּנָה, אָסוּר לִקַּח מִמֶּנּוּ. וְכָל מַכָּה שֶׁמְּחַלְּלִין עָלֶיהָ אֶת הַשַּׁבָּת, אֵין מִתְרַפִּין בָּהֶן מֵהֶן. [י] וּמֻתָּר לִשְׁאֹל לְרוֹפֵא גּוֹי, וְיֹאמַר לוֹ סַם פְּלוֹנִי יָפֶה לָךְ וְכָּךְ וְכָּךְ תַּעֲשֶׂה; אֲבָל לֹא יִקַּח מִמֶּנּוּ.

ח [יא] וְאָסוּר לְהִסְתַּפַּר מֵהֶן בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד, שֶׁמֶּא יַהַרְגֶנּוּ. וְאִם הָיָה אָדָם חָשׁוּב--מֻתָּר, מִפְּנֵי שְׁהוּא מִתְיָרֵא לְהָרְגוֹ; וְאִם דִּמָּה לַגּוֹי שְׁהוּא אָדָם חָשׁוּב, כְּדֵי שֶׁיִּפְחַד מִמֶּנּוּ וְלֹא יַהַרְגֶנּוּ--הֲרֵי זֶה מֻתָּר לְהִסְתַּפַּר מִמֶּנּוּ.

ט [יב] אָסוּר לִמְכֹּר לַגּוֹיִים כָּל כְּלֵי הַמִּלְחָמָה, וְאֵין מַשְׁחִיזִין לָהֶם אֶת הַזַּיִן. וְאֵין מוֹכְרִין לָהֶן לֹא סַכִּין, וְלֹא קֻלָּרִין, וְלֹא כְּבָלִים, וְלֹא שַׁלְשְׁלָאוֹת שֶׁלְּבַרְזֶל, וְלֹא עֲשָׁשִׁיּוֹת שֶׁלְּבַרְזֶל הִנְדּוּאָה, וְלֹא דֻּבִּים וַאֲרָיוֹת, וְלֹא כָּל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ נֶזֶק לָרַבִּים; אֲבָל מוֹכְרִין לָהֶן תָּרִיסִין, שְׁאֵינָן אֵלָא לְהָגֵן. [יג] וּכְשֵׁם שֶׁאָסְרוּ לִמְכֹּר לַגּוֹי, כָּךְ אָסְרוּ לִמְכֹּר לְיִשְׂרָאֵל שֶׁמּוֹכֵר לַגּוֹי. וּמֻתָּר לִמְכֹּר הַזַּיִן לַחַיִל שֶׁלִּבְנֵי הַמְּדִינָה, מִפְּנֵי שְׁהֶן מְגִנִּין עַל יִשְׂרָאֵל.

י [יד] כָּל שֶׁאָסוּר לִמְכֹּר לַגּוֹי--אָסוּר לְמָכְרוֹ לְיִשְׂרָאֵל שְׁהוּא לִסְטִיס, מִפְּנֵי שֶׁנִּמְצָא מְחַזֵּק יְדֵי עוֹבֵר עֲבֵרָה וּמַכְשִׁילוֹ. וְכֵן כָּל הַמַּכְשִׁיל עִוֵּר בְּדָבָר, וְהִשִּׂיאוֹ עֵצָה שְׁאֵינָהּ הוֹגֶנֶת, אוֹ שֶׁחִזַּק יְדֵי עוֹבְרֵי עֲבֵרָה שְׁהוּא עִוֵּר וְאֵינוּ רוֹאֶה דֶּרֶךְ הָאֱמֶת מִפְּנֵי תַּאֲוַת לִבּוֹ--הֲרֵי זֶה עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמָר "וְלִפְנֵי עִוֵּר, לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל" (ויקרא יט,יד).

יא הַבָּא לִטֹּל מִמָּךְ עֵצָה, תֶּן לוֹ עֵצָה הַהוֹגֶנֶת לוֹ. [טו] וְאָסוּר לְהַשִּׂיא עֵצָה טוֹבָה לַגּוֹי, אוֹ לְעֶבֶד רָשָׁע. וְאַפִלּוּ לְהַשִּׂיאוֹ עֵצָה שֶׁיַּעֲשֶׂה דְּבַר מִצְוָה, וְהוּא עוֹמֵד בְּרִשְׁעוֹ--אָסוּר; וְלֹא נִתְנַסָּה דָּנִיֵּאל אֵלָא עַל שֶׁהִשִּׂיא עֵצָה לִנְבוּכַדְנֶאצַּר לִתֵּן צְדָקָה, שֶׁנֶּאֱמָר "לָהֵן מַלְכָּא, מִלְכִּי יִשְׁפַּר עֲלָךְ" (דנייאל ד,כד).

משנה תורה - ספר נזקים - הלכות רוצח ושמירת נפש - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג

יש לך שאלה או הערה?