משנה תורה מנוקד - ספר נזקים - הלכות רוצח ושמירת נפש פרק ד

משנה תורה - ספר נזקים - הלכות רוצח ושמירת נפש - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג

הִלְכּוֹת רוֹצֵחַ וּשְׁמִירַת נֶפֶשׁ פֵּרֶק ד

א הַמִּתְכַּוֵּן לַהְרֹג אֶת זֶה, וְהָרַג אֶת זֶה--פָּטוּר מִמִּיתַת בֵּית דִּין, וּמִן הַתַּשְׁלוּמִין; וּמִן הַגָּלוּת, לְפִי שְׁאֵין עָרֵי מִקְלָט קוֹלְטוֹת אוֹתוֹ כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאַר. לְפִיכָּךְ הַזּוֹרֵק אֶבֶן לְתוֹךְ עֵדָה מִיִּשְׂרָאֵל, וְהָרַג אֶחָד מֵהֶן--פָּטוּר מִמִּיתַת בֵּית דִּין.

ב נִתְכַּוַּן לְהַכּוֹת חֲבֵרוֹ עַל מָתְנָיו, וְלֹא הָיָה בַּכְּלִי כְּדֵי לְהָמִית עַל מָתְנָיו, וְהָלְכָה לָהּ הָאֶבֶן עַל לִבּוֹ, וְהָיָה בָּהּ כְּדֵי לְהָמִית עַל לִבּוֹ, וּמֵת, אוֹ שֶׁנִּתְכַּוַּן לְהַכּוֹתוֹ עַל לִבּוֹ, וְהָיָה בָּהּ כְּדֵי לְהָמִית עַל לִבּוֹ, וְהָלְכָה לָהּ עַל מָתְנָיו, וְלֹא הָיָה בָּהּ כְּדֵי לְהָמִית עַל מָתְנָיו, וּמֵת--פָּטוּר מִמִּיתַת בֵּית דִּין; וְאֵינוּ גּוֹלֶה, שְׁאֵין הַהוֹרֵג בְּכַוָּנָה גּוֹלֶה.

ג אֲבָל אִם נִתְכַּוַּן לְהַכּוֹתוֹ עַל מָתְנָיו, וְהָיָה בָּהּ כְּדֵי לְהָמִית עַל מָתְנָיו, וְהָלְכָה לָהּ עַל לִבּוֹ, וּמֵת--הֲרֵי זֶה נֶהְרָג. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֶא בְּזֶה.

ד [ג] הַמַּכֶּה אֶת חֲבֵרוֹ בְּאֶבֶן אוֹ בְּאֶגְרוֹף וְכַיּוֹצֶא בָּהֶן, אוֹמְדִין אוֹתוֹ: אִם אֲמָדוּהוּ לְחיִּים, נוֹתֵן חֲמִשָּׁה דְּבָרִים וְנִפְטָר; וְאַפִלּוּ חָלָה הַמֻּכֶּה, וְהִכְבִּיד וּמֵת מֵחֲמַת הַמַּכָּה--הֲרֵי זֶה פָּטוּר.

ה וְאִם אֲמָדוּהוּ לְמִיתָה--אוֹסְרִין אֶת הַמַּכֶּה בְּבֵית הַסֹּהַר מִיָּד, וּמַמְתִּינִים לְזֶה; אִם מֵת, יֵהָרֵג הַמַּכֶּה. וְאִם הֵקַל, וְנִתְרַפֵּא רְפוּאָה שְׁלֵמָה, וְהָלַךְ בַּשּׁוּק עַל רַגְלָיו כִּשְׁאָר הַבְּרִיאִים--מְשַׁלֵּם הַמַּכֶּה חֲמִשָּׁה דְּבָרִים, וְנִפְטָר.

ו [ד] זֶה שֶׁנֶּאֱמָר בַּתּוֹרָה "עַל-מִשְׁעַנְתּוֹ" (שמות כא,יט)--אֵינוּ שֶׁיְּהַלַּךְ וְהוּא נִשְׁעָן עַל הַמַּטֶּה אוֹ עַל אַחֵר, שֶׁאַפִלּוּ הַנּוֹטֶה לָמוּת יָכוֹל לְהַלַּךְ עַל הַמִּשְׁעֶנֶת; לֹא נֶאֱמָר "מִשְׁעַנְתּוֹ" אֵלָא שֶׁיִּהְיֶה מְהַלֵּךְ עַל מִשְׁעֶנֶת כּוֹחוֹ, וְלֹא יִהְיֶה צָרִיךְ כּוֹחַ אַחֵר לְהִשָּׁעֵן עָלָיו.

ז [ה] אֲמָדוּהוּ לְמִיתָה, וְהֵקַל מִמַּה שֶׁהָיָה, וּלְאַחַר מִכָּאן הִכְבִּיד וּמֵת--הֲרֵי זֶה נֶהְרָג; וְאֵין אוֹמְדִין אוֹתוֹ אֹמֶד שֵׁנִי כְּשֶׁהֵקַל, שֶׁרַגְלַיִם לַדָּבָר.

ח [ו] הִכּוּהוּ עֲשָׂרָה בְּנֵי אָדָם בְּעֶשֶׂר מַקְלוֹת, וּמֵת--בֵּין שֶׁהִכּוּהוּ בְּזֶה אַחַר זֶה בֵּין שֶׁהִכּוּהוּ כְּאַחַת, כֻּלָּן פְּטוּרִין מִמִּיתַת בֵּית דִּין: שֶׁנֶּאֱמָר "כָּל-נֶפֶשׁ אָדָם" (ויקרא כד,יז), עַד שֶׁיִּהְיֶה אֶחָד שֶׁהָרַג כָּל הַנֶּפֶשׁ. וְהוּא הַדִּין לִדְחָפוּהוּ שְׁנַיִם אוֹ שֶׁכְּבָשׁוּהוּ שְׁנַיִם לְתוֹךְ הַמַּיִם, אוֹ שֶׁהָיוּ רַבִּים יוֹשְׁבִים וְיָצָא חֵץ מִבֵּינֵיהֶן וְהָרַג--כֻּלָּן פְּטוּרִין.

ט [ז] זָרְקוּ בּוֹ עֲשָׂרָה אֶבֶן זֶה אַחַר זֶה, וְכָל אַחַת מֵהֶן אֵין בָּהּ כְּדֵי לְהָמִית, וְזָרַק אֶחָד אֶבֶן בָּאַחֲרוֹנָה, וְיֵשׁ בָּהּ כְּדֵי לְהָמִית וּמֵת--הֲרֵי זֶה הָאַחֲרוֹן נֶהְרָג עָלָיו.

י רוֹצֵחַ שֶׁנִּגְמַר דִּינוֹ, וְנִתְעָרַב בַּאֲחֵרִים, וְלֹא נוֹדַע מִי הוּא מֵהֶן--כֻּלָּן פְּטוּרִין. וְרוֹצֵחַ שֶׁלֹּא נִגְמַר דִּינוֹ, שֶׁנִּתְעָרַב בְּרוֹצְחִים אֲחֵרִים שֶׁנִּגְמַר דִּינָן--כֻּלָּן פְּטוּרִין מִן הַמִּיתָה, שְׁאֵין גּוֹמְרִין דִּינוֹ שֶׁלָּאָדָם אֵלָא בְּפָנָיו; וְאוֹסְרִין אֶת כֻּלָּן.

יא [ח] הַהוֹרֵג נְפָשׁוֹת, וְלֹא הָיוּ שְׁנֵי הָעֵדִים רוֹאִין אוֹתוֹ כְּאַחַת, אֵלָא רָאָהוּ הָאֶחָד אַחַר הָאֶחָד, אוֹ שֶׁהָרַג בִּפְנֵי שְׁנֵי עֵדִים בְּלֹא הַתְרָאָה, אוֹ שֶׁהֻכְחֲשׁוּ הָעֵדִים בַּבְּדִיקוֹת וְלֹא הֻכְחֲשׁוּ בַּחֲקִירוֹת--כָּל אֵלּוּ הָרַצְחָנִין, כּוֹנְסִין אוֹתָן לַכִּיפָה וּמַאֲכִילִין אוֹתָן לֶחֶם צָר וּמַיִם לַחַץ עַד שֶׁיֵּצְרוּ מְעֵיהֶן; וְאַחַר כָּךְ מַאֲכִילִים אוֹתָן שְׂעוֹרִים, עַד שֶׁכְּרֵסָם נִבְקַעַת מִכֹּבֶד הַחֹלִי.

יב [ט] וְאֵין עוֹשִׂין דָּבָר זֶה לִשְׁאָר מְחֻיְּבֵי מִיתוֹת בֵּית דִּין--אֵלָא אִם נִתְחַיַּב מִיתָה, מְמִיתִין אוֹתוֹ; וְאִם אֵינוּ חַיָּב מִיתָה, פּוֹטְרִין אוֹתוֹ: שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ עֲווֹנוֹת חֲמוּרִין מִשְּׁפִיכוּת דָּמִים, אֵין בָּהֶן הַשְׁחָתַת יִשּׁוּבוֹ שֶׁלָּעוֹלָם כִּשְׁפִיכוּת דָּמִים. אַפִלּוּ עֲבוֹדָה זָרָה, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר עֲרָיוֹת אוֹ חִלּוּל שַׁבָּת--אֵינָן כִּשְׁפִיכוּת דָּמִים: שֶׁאֵלּוּ הָעֲווֹנוֹת הֶן מֵעֲבֵרוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֲבָל שְׁפִיכוּת דָּמִים מֵעֲבֵרוֹת שֶׁבֵּינוֹ לְבֵין חֲבֵרוֹ. וְכָל מִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ עָווֹן זֶה, הֲרֵי הוּא רָשָׁע גָּמוּר; וְאֵין כָּל הַמִּצְווֹת שֶׁעָשָׂה כָּל יָמָיו שְׁקוּלִין כְּנֶגֶד עָווֹן זֶה, וְלֹא יַצִּילוּ אוֹתוֹ מִן הַדִּין--שֶׁנֶּאֱמָר "אָדָם, עָשֻׁק בְּדַם-נָפֶשׁ . . ." (משלי כח,יז).

יג צֵא וּלְמַד מֵאַחְאָב עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁהֲרֵי נֶאֱמָר בּוֹ "רַק, לֹא-הָיָה כְאַחְאָב" (מלכים א כא,כה); וּכְשֶׁנִּסְדְרוּ עֲווֹנוֹתָיו וְזָכִיּוֹתָיו לִפְנֵי אֱלֹהֵי הָרוּחוֹת, לֹא נִמְצָא לוֹ עָווֹן שֶׁחִיְּבוֹ כְּלָיָה וְלֹא הָיָה שָׁם דָּבָר אַחֵר שֶׁשָּׁקוּל כְּנֶגְדוֹ אֵלָא דְּמֵי נָבוֹת: שֶׁנֶּאֱמָר "וַתֵּצֵא הָרוּחַ, וַתַּעֲמֹד לִפְנֵי ה'" (ראה מלכים א כב,כא; דברי הימים ב יח,כ), זוֹ רוּחַ נָבוֹת; וְנֶאֱמָר לָהּ "תְּפַתֶּה וְגַם-תּוּכָל" (מלכים א כב,כב; דברי הימים ב יח,כא). וַהֲרֵי הוּא הָרָשָׁע לֹא הָרַג בְּיָדוֹ, אֵלָא סִבַּב; קַל וְחֹמֶר לַהוֹרֵג בְּיָדוֹ.

יד [י] הַמִּינִים, וְהֶם עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה מִיִּשְׂרָאֵל, אוֹ הָעוֹשֶׂה עֲבֵרוֹת לְהַכְעִיס, אַפִלּוּ אָכַל נְבֵלָה אוֹ לָבַשׁ שַׁעַטְנֵז לְהַכְעִיס, הֲרֵי זֶה מִין, וְהָאֲפֵיקוֹרוֹסִין, וְהֶן שֶׁכּוֹפְרִין בַּתּוֹרָה וּבַנְּבוּאָה מִיִּשְׂרָאֵל--מִצְוָה לְהָרְגָן: אִם יֵשׁ בְּיָדוֹ כּוֹחַ לְהָרְגָן בְּסַיִף בְּפַרְהֶסְיָה, הוֹרֵג; וְאִם לָאו, יָבוֹא עֲלֵיהֶן בַּעֲלִילוֹת עַד שֶׁיְּסַבַּב הֲרִיגָתָן.

טו כֵּיצַד: רָאָה אֶחָד מֵהֶן שֶׁנָּפַל לִבְאֵר, וְהַסֻּלָּם בַּבְּאֵר--קוֹדֵם וּמְסַלֵּק הַסֻּלָּם, וְאוֹמֵר לוֹ הֲרֵינִי טָרוּד לְהוֹרִיד בְּנִי מִן הַגָּג וְאַחְזִירֶנּוּ לָךְ. וְכַיּוֹצֶא בִּדְבָרִים אֵלּוּ.

טז [יא] אֲבָל הַגּוֹיִים שְׁאֵין בֵּינֵינוּ וּבֵינֵיהֶם מִלְחָמָה, וְרוֹעֵי בְּהֵמָה דַּקָּה מִיִּשְׂרָאֵל וְכַיּוֹצֶא בָּהֶן--אֵין מְסַבְּבִים לָהֶן הַמִּיתָה. וְאָסוּר לְהַצִּילָן; אִם נָטוּ לָמוּת, כְּגוֹן שֶׁרָאָה אֶחָד מֵהֶן שֶׁנָּפַל לַיָּם--אֵינוּ מַעֲלֵהוּ: שֶׁנֶּאֱמָר "לֹא תַעֲמֹד עַל-דַּם רֵעֶךָ" (ויקרא יט,טז), וְאֵין זֶה רֵעֶךָ.

יז [יב] בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בְּיִשְׂרָאֵל בַּעַל עֲבֵרוֹת הָעוֹמֵד בְּרִשְׁעוֹ וְשׁוֹנֶה בּוֹ תָּמִיד, כְּגוֹן הָרוֹעִים בְּהֵמָה דַּקָּה שֶׁפָּקְרוּ בְּגָזֵל, וְהֶם הוֹלְכִים בְּאִוַּלְתָּן. אֲבָל יִשְׂרָאֵל בַּעַל עֲבֵרוֹת שְׁאֵינוּ עוֹמֵד בְּרִשְׁעוֹ תָּמִיד, אֵלָא עוֹשֶׂה עֲבֵרוֹת לַהֲנָיַת עַצְמוֹ, כְּגוֹן אוֹכֵל נְבֵלוֹת לְתֵאָבוֹן--מִצְוָה לְהַצִּילוֹ, וְאָסוּר לַעֲמֹד עַל דָּמוֹ.

משנה תורה - ספר נזקים - הלכות רוצח ושמירת נפש - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג

יש לך שאלה או הערה?