משנה תורה מנוקד - ספר נזקים - הלכות גזילה ואבידה פרק טז

משנה תורה - ספר נזקים - הלכות גזילה ואבידה - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח

הִלְכּוֹת גְּזֵלָה וַאֲבֵדָה פֵּרֶק טז

א הַמּוֹצֶא מְחָטִים וְצִנּוֹרוֹת וּמַסְמְרִים וְכַיּוֹצֶא בָּהֶן--אִם מְצָאָן אַחַת אַחַת, הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ; מָצָא שְׁנַיִם שְׁנַיִם אוֹ יָתֵר--חַיָּב לְהַכְרִיז, שֶׁהַמִּנְיָן סִימָן.

ב וְכֵן הַמּוֹצֶא מָעוֹת מְפֻזָּרִים, הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ; אַפִלּוּ הָיוּ מִקְצַת מַטְבֵּעַ זֶה עַל גַּבֵּי זֶה, הֲרֵי הֶן כִּמְפֻזָּרִין. אֲבָל אִם מָצָא צִבּוּר מָעוֹת, חַיָּב לְהַכְרִיז.

ג מָצָא שְׁלוֹשָׁה מַטְבֵּעוֹת זֶה עַל גַּבֵּי מַטְבֵּעַ זֶה, וְהֶן עֲשׂוּיִין כְּמִגְדָּל, אוֹ שֶׁהָיוּ אֶחָד מִכָּאן וְאֶחָד מִכָּאן, וְאֶחָד עַל גַּבֵּיהֶן, אוֹ שֶׁהָיוּ מִקְצַת זֶה עַל מִקְצַת זֶה, כְּדֵי שְׁאִם יַכְנִיס קֵיסָם בֵּינֵיהֶן יִנָּטְלוּ בַּבַּת אַחַת--חַיָּב לְהַכְרִיז. הָיוּ עֲשׂוּיִין כְּשֵׁיר, אוֹ כְּשׁוּרָה, אוֹ כַּחֲצוּבָה, אוֹ כְּסֻלָּם--הֲרֵי זֶה סָפֵק, וְלֹא יִטֹּל.

ד [ג] הַמּוֹצֶא מָעוֹת בְּכִיס, אוֹ כִּיס כְּמוֹת שְׁהוּא--חַיָּב לְהַכְרִיז. מָצָא כִּיס, וּלְפָנָיו מָעוֹת מְפֻזָּרִים--הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ; וְאִם מַרְאִין הַדְּבָרִים שֶׁהַכִּיס וְהַמָּעוֹת שֶׁלְּאָדָם אֶחָד, וּמִן הַכִּיס נָפְלוּ--חַיָּב לְהַכְרִיז.

ה [ד] הַמּוֹצֶא מָעוֹת בְּחָנוּת--אִם הָיוּ בֵּין תֵּבָה לַחֶנְוָנִי, הֲרֵי הֶן שֶׁלְּבַעַל הֶחָנוּת; וְאִם מְצָאָן עַל הַתֵּבָה, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר מִתֵּבָה וְלַחוּץ--הֲרֵי הֶן שֶׁלְּמוֹצְאָן. וְלָמָּה לֹא תִקְנֶה הֶחָנוּת לְבַעַל הֶחָנוּת: לְפִי שְׁאֵינָהּ חָצֵר הַמִּשְׁתַּמֶּרֶת; וְאַף עַל פִּי שֶׁבַּעַל הֶחָנוּת בְּתוֹכָהּ, צָרִיךְ לוֹמַר תִּקְנֶה לִי חָנוּתִי כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאַר.

ו [ה] מָצָא מָעוֹת בְּחָנוּת הַשֻּׁלְחָנִי--בֵּין כִּסֵּא לַשֻּׁלְחָנִי, הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלַּשֻּׁלְחָנִי. מְצָאָן עַל הַכִּסֵּא לִפְנֵי הַשֻּׁלְחָנִי--אַפִלּוּ הָיוּ צְרוּרִין וּמֻנָּחִין עַל הַשֻּׁלְחָן, הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלְּמוֹצְאָן: וְהוּא, שֶׁיִּהְיוּ רֹב גּוֹיִים כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. אֲבָל אִם הָיוּ רֹב יִשְׂרָאֵל, חַיָּב לְהַכְרִיז: מִפְּנֵי שְׁהֶן צְרוּרִים, יֵשׁ לָהֶם סִימָן.

ז [ו] הַלּוֹקֵחַ פֵּרוֹת מֵחֲבֵרוֹ, אוֹ שֶׁשָּׁלַח לוֹ חֲבֵרוֹ פֵּרוֹת, וּמָצָא בְּתוֹכָן מָעוֹת צְרוּרוֹת--נוֹטֵל וּמַכְרִיז. מְצָאָן מְפֻזָּרוֹת, הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בְּשֶׁהָיוּ הַפֵּרוֹת מִן הַתַּגָּר, אוֹ מִבַּעַל הַבַּיִת שֶׁלְּקָחָן מִן הַתַּגָּר; אֲבָל אִם בַּעַל הַבַּיִת דָּשׁ הַפֵּרוֹת בְּעַצְמוֹ, אוֹ עַל יְדֵי עֲבָדָיו וְשִׁפְחוֹתָיו הַכְּנַעֲנִיִּים--הֲרֵי זֶה חַיָּב לְהַחְזִיר.

ח [ז] הַמּוֹצֶא מַטְמוֹן בַּגַּל, אוֹ בְּכוֹתָל יָשָׁן--הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ, שֶׁאֲנִי אוֹמֵר שֶׁלַּגּוֹיִים הַקַּדְמוֹנִיִּים הֶן: וְהוּא, שֶׁיִּמְצָא אוֹתָן מַטָּה מַטָּה כְּדֶרֶךְ כָּל הַמַּטְמוֹנוֹת הַיְּשָׁנוֹת; אֲבָל אִם מַרְאִין הַדְּבָרִים שְׁהֶן מַטְמוֹן חָדָשׁ, אַפִלּוּ נִסְתַּפַּק לוֹ הַדָּבָר--הֲרֵי זֶה לֹא יִגַּע בָּהֶן, שֶׁמֶּא מֻנָּחִים הֶם שָׁם.

ט [ח] וְהוֹאִיל וַחֲצֵרוֹ שֶׁלָּאָדָם קוֹנֶה לוֹ שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאַר, לָמָּה לֹא יִקְנֶה בַּעַל הֶחָצֵר זֶה הַמַּטְמוֹן שֶׁבְּתוֹךְ הַכּוֹתָל הַיָּשָׁן, אַף עַל פִּי שְׁהוּא שֶׁלָּאֱמוֹרִיִּים, וְתִהְיֶה מְצִיאָה זוֹ לְבַעַל הֶחָצֵר: מִפְּנֵי שְׁאֵינָהּ יְדוּעָה לוֹ וְלֹא לַאֲחֵרִים, וַהֲרֵי זֶה הַמַּטְמוֹן אָבוּד מִמֶּנּוּ וּמִכָּל אָדָם; וּלְפִיכָּךְ הוּא שֶׁלְּמוֹצְאוֹ.

י וּמַה אֲבֵדָה שֶׁלְּאָדָם אָמְרָה תּוֹרָה "אֲשֶׁר-תֹּאבַד מִמֶּנּוּ, וּמְצָאתָהּ" (דברים כב,ג)--מִי שֶׁאֲבוּדָה מִמֶּנּוּ, וּמְצוּיָה אֵצֶל כָּל אָדָם; יָצַאת זוֹ שֶׁנָּפְלָה לַיָּם, שֶׁאֲבוּדָה מִמֶּנּוּ וּמִכָּל אָדָם: קַל וְחֹמֶר לְמַטְמוֹן קַדְמוֹנִי שֶׁלֹּא הָיָה שֶׁלּוֹ מֵעוֹלָם, וְהוּא אָבוּד מִמֶּנּוּ וּמִכָּל אָדָם; לְפִיכָּךְ הוּא שֶׁלְּמוֹצְאוֹ.

יא [ט] מָצָא מַטְמוֹן בְּכוֹתָל חָדָשׁ--אִם הַמַּטְמוֹן מוֹכִיחַ שְׁהוּא לְבַעַל הַבַּיִת, הֲרֵי הוּא שֶׁלּוֹ; וְאִם מוֹכִיחַ שְׁהוּא לְאֶחָד מִן הַשּׁוּק, הֲרֵי הוּא שֶׁלְּמוֹצְאוֹ. כֵּיצַד: הַסַּכִּין, הֲרֵי הַנִּצָּב שֶׁלּוֹ מוֹכִיחַ; וְהַכִּיס, פִּיו מוֹכִיחַ. וְאִם נִמְצָא תּוֹךְ הַכּוֹתָל מָלֵא מֵהֶן, חוֹלְקִין.

יב [י] הָיוּ בְּתוֹךְ הַכּוֹתָל מָעוֹת אוֹ לְשׁוֹנוֹת שֶׁלְּזָהָב, שְׁאֵין שָׁם מוֹכִיחַ--מֵחֶצְיוֹ וְלָחוּץ, שֶׁלַּמּוֹצֶא; מֵחֶצְיוֹ וְלִפְנִים, שֶׁלְּבַעַל הַבַּיִת. [יא] וְיֵרָאֶה לִי שְׁאֵין הַדְּבָרִים אֲמוּרִים, אֵלָא בְּשֶׁטָּעַן בַּעַל הַבַּיִת שֶׁהַמַּטְמוֹן שֶׁלּוֹ, אוֹ שֶׁהָיָה יוֹרֵשׁ שֶׁאָנוּ טוֹעֲנִין לוֹ שֶׁמֶּא שֶׁלְּאָבִיו הֶן; אֲבָל אִם הוֹדָה שְׁהֶן מְצִיאָה, הֲרֵי הֶן שֶׁלְּמוֹצְאָן. לְפִיכָּךְ אִם הָיָה מַשְׂכִּיר בֵּיתוֹ לַאֲחֵרִים, הֲרֵי הֶן שֶׁלַּשּׂוֹכֵר הָאַחֲרוֹן; וְאִם הִשְׂכִּירוֹ לִשְׁלוֹשָׁה גּוֹיִים כְּאַחַת, הֲרֵי עֲשָׂאָהוּ פֻּנְדָּק, וְכָל הַנִּמְצָא בּוֹ אַפִלּוּ בְּתוֹךְ הַבַּיִת, הֲרֵי הוּא שֶׁלְּמוֹצְאָן: מִפְּנֵי שְׁאֵין אֶחָד יָכוֹל לִטְעֹן שְׁהֶן שֶׁלּוֹ אוֹ שְׁהוּא טָמַן, שֶׁהֲרֵי עֲשָׂאָהוּ פֻּנְדָּק.

משנה תורה - ספר נזקים - הלכות גזילה ואבידה - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח

יש לך שאלה או הערה?