משנה תורה מנוקד - ספר נזקים - הלכות נזקי ממון פרק ה

משנה תורה - ספר נזקים - הלכות נזקי ממון - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד

הִלְכּוֹת נִזְקֵי מָמוֹן פֵּרֶק ה

א בְּהֵמָה שֶׁהָיְתָה רוֹעָה, וְנָפְשָׁה וְנִכְנְסָה בַּשָּׂדוֹת וּבַכְּרָמִים--אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא הִזִּיקָה, מַתְרִין בִּבְעָלֶיהָ שְׁלוֹשָׁה פְּעָמִים. אִם לֹא שָׁמַר בְּהֶמְתּוֹ, וְלֹא מְנָעָהּ מִלִּתְעוֹת--יֵשׁ רְשׁוּת לְבַעַל הַשָּׂדֶה לִשְׁחֹט אוֹתָהּ שְׁחִיטָה כְּשֵׁרָה, וְאוֹמֵר לִבְעָלֶיהָ בּוֹאוּ וּמִכְרוּ בָּשָׂר שֶׁלָּכֶם: מִפְּנֵי שֶׁאָסוּר לָאָדָם לְהַזִּיק, וּלְשַׁלַּם מַה שֶׁהִזִּיק; אַפִלּוּ לִגְרֹם הַנֶּזֶק אָסוּר.

ב לְפִיכָּךְ אָסְרוּ חֲכָמִים לְגַדַּל בְּהֵמָה דַּקָּה וְחַיָּה דַּקָּה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בִּמְקוֹם הַשָּׂדוֹת וְהַכְּרָמִים, אֵלָא בַּיְּעָרִים וּבַמִּדְבָּרוֹת שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וּמְגַדְּלִין בְּסוּרְיָה, בְּכָל מָקוֹם.

ג עֲשָׂרָה תְּנָאִים הִתְנָה יְהוֹשׁוּעַ וּבֵית דִּינוֹ בְּשָׁעָה שֶׁחִלַּק אֶת הָאָרֶץ, וְאֵלּוּ הֶן: (א) הִתְנָה שֶׁמַּרְעִין בְּהֵמָה דַּקָּה בַּיְּעָרִים שֶׁאִילָנֵיהֶן גַּסִּין, אֲבָל אֵין מַרְעִין שָׁם בְּהֵמָה גַּסָּה. וְיַעַר שֶׁאִילָנָיו דַּקִּים, אֵין מַרְעִין בּוֹ לֹא גַּסָּה וְלֹא דַּקָּה אֵלָא מִדַּעַת בְּעָלָיו.

ד (ב) וְכֵן הִתְנָה שֶׁיִּהְיֶה כָּל אָדָם מֻתָּר לְלַקַּט עֵצִים מִשְּׂדֵה חֲבֵרוֹ: וְהוּא, שֶׁיִּהְיוּ עֵצִים פְּחוּתִים וּקְרוֹבִים לִהְיוֹת קוֹצִים כְּגוֹן הִזְמֵי וְהִגֵּי. וְהוּא, שֶׁיִּהְיוּ לַחִים וּמְחֻבָּרִין; וּבִלְבָד, שֶׁלֹּא יְשָׁרַשׁ. אֲבָל שְׁאָר עֵצִים אָסוּר.

ה (ג) וְכֵן הִתְנָה שֶׁיִּהְיֶה כָּל אָדָם מֻתָּר לְלַקַּט עֲשָׂבִים הָעוֹלִין מֵאֵלֵיהֶן בְּכָל מָקוֹם, חוּץ מִשְּׂדֵה תִּלְתָּן שֶׁזְּרָעָהּ לַבְּהֵמָה.

ו (ד) וְכֵן הִתְנָה שֶׁיִּהְיֶה אָדָם קוֹטֵם נְטִיעָה בְּכָל מָקוֹם, חוּץ מִגְּרוּפִיּוֹת שֶׁלְּזַיִת; וְאֵינוּ קוֹטֵם מִן הָאִילָנוֹת אֵלָא כַּזַּיִת וְכַבֵּיצָה. וּבַקָּנִים וּבַגְּפָנִים מִן הַפְּקָק וּלְמַעְלָה; וּבִשְׁאָר הָאִילָן מֵחֻבּוֹ שֶׁלָּאִילָן, לֹא מֵחֻדּוֹ. וּכְשֶׁהִתִּיר לִקְטֹם, לֹא הִתִּיר אֵלָא מֵחָדָשׁ שְׁאֵינוּ עוֹשֶׂה פֵּרוֹת; אֲבָל לֹא מִיָּשָׁן שֶׁעוֹשֶׂה פֵּרוֹת. וְאֵינוּ קוֹטֵם אֵלָא מִמְּקוֹם שְׁאֵינוּ רוֹאֶה פְּנֵי חַמָּה.

ז (ה) וְכֵן הִתְנָה שֶׁהַמַּעְיָן הַיּוֹצֶא בַּתְּחִלָּה--בְּנֵי אוֹתָהּ הָעִיר שֶׁיָּצָא בִּגְבוּלָם מִסְתַּפְּקִין מִמֶּנּוּ, אַף עַל פִּי שְׁאֵין עִיקָרוֹ בְּחֶלְקָם; וְאֵין לַאֲחֵרִים לְהִסְתַּפַּק עִמָּהֶם מִמֶּנּוּ.

ח (ו) וְכֵן הִתְנָה שֶׁיִּהְיֶה כָּל אָדָם מֻתָּר לָצוּד דָּגִים מִיָּם טְבֶרְיָה: וְהוּא, שֶׁיָּצוּד בְּחַכָּה בִּלְבָד; אֲבָל לֹא יִפְרֹשׂ קְלָע וְיַעְמִיד סְפִינָה שָׁם, אֵלָא בְּנֵי הַשֵּׁבֶט שֶׁהִגִּיעַ אוֹתוֹ הַיָּם בְּחֶלְקָם.

ט (ז) וְכֵן הִתְנָה שֶׁכָּל אָדָם שֶׁצָּרִיךְ לִנְקָבָיו--מִסְתַּלֵּק מִן הַדֶּרֶךְ וְנִכְנָס אֲחוֹרֵי הַגָּדֵר שֶׁפָּגַע בּוֹ וְנִפְנָה שָׁם, וְאַפִלּוּ בְּשָׂדֶה מְלֵאָה כַּרְכֹּם; וְנוֹטֵל מִשָּׁם צְרוֹר, וּמְקַנֵּחַ.

י (ח) וְכֵן הִתְנָה שֶׁכָּל הַתּוֹעֶה בֵּין הַכְּרָמִים וְכַיּוֹצֶא בָּהֶן--מְפַסֵּג וְעוֹלֶה מְפַסֵּג וְיוֹרֵד, עַד שֶׁיֵּצֵא לְדַרְכּוֹ.

יא (ט) וְכֵן הִתְנָה שֶׁבִּזְמָן שֶׁיִּרְבֶּה הַטִּיט בְּדַרְכֵי הָרַבִּים אוֹ נְקִיעֵי מַיִם--יֵשׁ לְעוֹבְרֵי דְּרָכִים לְהִסְתַּלַּק לִצְדַדֵי הַדְּרָכִים וּמְהַלְּכִין שָׁם, אַף עַל פִּי שְׁהֶן מְהַלְּכִין בְּדֶרֶךְ שֶׁיֵּשׁ לָהּ בְּעָלִים.

יב (י) וְכֵן הִתְנָה שֶׁמֵּת מִצְוָה קוֹנֶה מְקוֹמוֹ, וְנִקְבָּר בִּמְקוֹם שֶׁיִּמָּצֵא בּוֹ: וְהוּא שֶׁלֹּא יִהְיֶה מֻטָּל עַל הַמְּצָר, וְלֹא בְּתוֹךְ תְּחוּם הַמְּדִינָה; אֲבָל אִם נִמְצָא עַל הַמְּצָר, אוֹ שֶׁהָיָה בְּתוֹךְ הַתְּחוּם--מְבִיאוֹ לְבֵית הַקְּבָרוֹת.

יג [ד] שְׁלֹמֹה תִּקַּן שֶׁיִּהְיוּ עוֹבְרֵי דְּרָכִים מֻתָּרִין בִּימוֹת הַחַמָּה לְהַלַּךְ בְּשָׁבִילִין שֶׁיֵּשׁ לָהֶן בְּעָלִים, עַד שֶׁתֵּרֵד רְבִיעָה שְׁנִיָּה. [ה] וְתַקָּנוֹת אֵלּוּ נוֹהֲגוֹת בְּכָל מָקוֹם, אַפִלּוּ בְּחוּצָה לָאָרֶץ; [ו] וּמִשֶּׁיָּרַד הַטַּל בְּבָבֶל, אָסוּר לְהַלַּךְ בְּשָׁבִילִין שֶׁיֵּשׁ לָהֶן בְּעָלִים.

יד [ז] אַף עַל פִּי שְׁאֵין מְגַדְּלִין בְּהֵמָה דַּקָּה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, מֻתָּר לְשַׁהוֹתָהּ קֹדֶם לָרֶגֶל שְׁלוֹשִׁים יוֹם, וְקֹדֶם לְמִשְׁתֶּה בְּנוֹ שְׁלוֹשִׁים יוֹם; וְהַטַּבָּח לוֹקֵחַ וְשׁוֹחֵט, לוֹקֵחַ וּמַשְׁהֶה עַד שֶׁיִּשְׁחֹט מְעַט מְעַט: וּבִלְבָד, שֶׁלֹּא תֵצֵא וְתִרְעֶה בָּעֵדֶר; אֵלָא כָּל הַמַּשְׁהֶה מַשְׁהֶה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא תַזִּיק. [ח] וּכְבָר עָשׂוּ בָּבֶל כְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לֶאֱסֹר בָּהּ גִּדּוּלֵי בְּהֵמָה דַּקָּה וְחַיָּה דַּקָּה, מִפְּנֵי שֶׁהָיוּ רֹב הַשָּׂדוֹת וְהַכְּרָמִים שָׁם בְּאוֹתָן הַיָּמִים שֶׁלְּיִשְׂרָאֵל.

טו [ט] וְכֵן אָסְרוּ חֲכָמִים לְגַדַּל חֲזִירִים בְּכָל מָקוֹם, וְלֹא אֶת הַכֶּלֶב אֵלָא אִם כֵּן הָיָה קָשׁוּר בְּשַׁלְשֶׁלֶת. אֲבָל מְגַדֵּל הוּא כְּלָבִים בְּעִיר הַסְּמוּכָה לַסְּפָר, בַּיּוֹם קוֹשְׁרוֹ וּבַלַּיְלָה מַתִּירוֹ. וְאָמְרוּ חֲכָמִים אָרוּר מְגַדֵּל כְּלָבִים וַחֲזִירִים, מִפְּנֵי שֶׁהֶזֵּקָן מְרֻבֶּה וּמָצוּי.

טז [י] רוֹעֶה שֶׁעָשָׂה תְּשׁוּבָה--אֵין מְחַיְּבִין אוֹתוֹ לִמְכֹּר מִיָּד, אֵלָא מוֹכֵר עַל יָד עַל יָד. וְכֵן מִי שֶׁנָּפְלוּ לוֹ כְּלָבִים וַחֲזִירִים בִּירֻשָּׁה--אֵין מְחַיְּבִין אוֹתוֹ לִמְכֹּר מִיָּד, אֵלָא מְעַט מְעַט.

משנה תורה - ספר נזקים - הלכות נזקי ממון - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד

יש לך שאלה או הערה?