משנה תורה מנוקד - ספר הקרבנות

משנה תורה - ספר הקרבנות - הלכות תמורה - הכול
פרק א ב ג ד

הִלְכּוֹת תְּמוּרָה פֵּרֶק א

א כָּל הַמֵּמִיר--לוֹקֶה עַל כָּל בְּהֵמָה וּבְהֵמָה שֶׁיָּמִיר, שֶׁנֶּאֱמָר "לֹא יַחֲלִיפֶנּוּ, וְלֹא-יָמִיר אֹתוֹ" (ויקרא כז,י): וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא עָשָׂה מַעֲשֶׂה. מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁכָּל מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה שְׁאֵין בָּהּ מַעֲשֶׂה, אֵין לוֹקִין עָלֶיהָ--חוּץ מִנִּשְׁבָּע, וּמֵמִיר, וּמְקַלֵּל אֶת חֲבֵרוֹ בְּשֵׁם; שְׁלוֹשָׁה לָאוִין אֵלּוּ--אֵי אִפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה בָּהֶן מַעֲשֶׂה כְּלָל, וְלוֹקִין עֲלֵיהֶן.

ב וְלָמָּה לוֹקִין עַל הַתְּמוּרָה, וַהֲרֵי לָאו שֶׁבָּהּ נִתָּק לַעֲשֵׂה--שֶׁהֲרֵי נֶאֱמָר "וְאִם-הָמֵר יָמִיר . . . וְהָיָה-הוּא וּתְמוּרָתוֹ יִהְיֶה-קֹּדֶשׁ" (ויקרא כז,י): מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בָּהּ עֲשֵׂה, וּשְׁנֵי לָאוִין; וְעוֹד, שְׁאֵין לָאו שֶׁבָּהּ שׁוֹוֶה לַעֲשֵׂה, שֶׁהַצִּבּוּר וְהַשֻּׁתָּפִין אֵין עוֹשִׂין תְּמוּרָה, אִם הֵמִירוּ--וְאַף עַל פִּי שְׁהֶן מֻזְהָרִין שֶׁלֹּא יָמִירוּ.

ג נִמְצֵאתָ אוֹמֵר שֶׁהַיָּחִיד שֶׁהֵמִיר--הֲרֵי הַתְּמוּרָה קֹדֶשׁ, וְאַפִלּוּ הֵמִיר בַּשַּׁבָּת; וְלוֹקֶה אַרְבָּעִים. וְאֶחָד מִן הַשֻּׁתָּפִין שֶׁהֵמִיר, אוֹ מִי שֶׁהֵמִיר בְּקָרְבָּן מִקָּרְבְּנוֹת הַצִּבּוּר--הוֹאִיל וְיֵשׁ לוֹ בָּהֶן שֻׁתָּפוּת, הֲרֵי זֶה לוֹקֶה; וְאֵין הַתְּמוּרָה קֹדֶשׁ.

ד [ב] אֶחָד הַמֵּמִיר בְּזָדוֹן אוֹ שֶׁהֵמִיר בִּשְׁגָגָה--הֲרֵי זֶה עוֹשֶׂה תְּמוּרָה, וְלוֹקֶה. כֵּיצַד: הַמִּתְכַּוֵּן לוֹמַר הֲרֵי זוֹ תְּמוּרַת עוֹלָה שֶׁיֵּשׁ לִי, וְאָמַר הֲרֵי זוֹ תְּמוּרַת שְׁלָמִים שֶׁיֵּשׁ לִי--הֲרֵי זוֹ תְּמוּרָה, וְלוֹקֶה. אֲבָל אִם דִּמָּה שֶׁמֻּתָּר לְהָמִיר, וְהֵמִיר, אוֹ שֶׁאָמַר אִכָּנֵס לְבַיִת זֶה וְאָמִיר מִדַּעְתִּי, וְנִכְנַס וְשָׁכַח וְהֵמִיר שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ--הֲרֵי זוֹ תְּמוּרָה, וְאֵינוּ לוֹקֶה עָלֶיהָ.

ה [ג] אֵין אָדָם מֵמִיר בְּהֶמְתּוֹ, בְּקָרְבָּן שְׁאֵינוּ שֶׁלּוֹ; וְאִם אָמַר בַּעַל הַקָּרְבָּן, כָּל הָרוֹצֶה לְהָמִיר בִּבְהֶמְתִּי יָבוֹא וְיָמִיר--הֲרֵי זֶה מֵמִיר בָּהּ. הֵמִיר קָרְבָּנוֹ בִּבְהֵמָה שְׁאֵינָהּ שֶׁלּוֹ--אֵינָהּ תְּמוּרָה, שְׁאֵין אָדָם מַקְדִּישׁ דָּבָר שְׁאֵינוּ שֶׁלּוֹ.

ו [ד] הַמִּתְכַּפֵּר--הוּא שֶׁעוֹשֶׂה תְּמוּרָה, אֲבָל לֹא הַמַּקְדִּישׁ. כֵּיצַד: הִקְדִּישׁ בְּהֵמָה שֶׁיִּתְכַּפַּר בָּהּ חֲבֵרוֹ, כְּגוֹן שֶׁהִקְדִּישׁ קָרְבְּנוֹת נָזִיר שֶׁיִּתְכַּפַּר בָּהֶן פְּלוֹנִי הַנָּזִיר--אוֹתוֹ הַנָּזִיר, הוּא שֶׁעוֹשֶׂה בָּהֶן תְּמוּרָה; אֲבָל לֹא זֶה שֶׁהִקְדִּישׁ, לְפִי שְׁאֵינָן שֶׁלּוֹ.

ז [ה] הַיּוֹרֵשׁ מֵמִיר. הִנִּיחַ בְּהֵמָה לִשְׁנֵי בָּנָיו, וּמֵת--הֲרֵי זוֹ קְרֵבָה; וְאֵין מְמִירִין בָּהּ, שֶׁהֲרֵי הֶם בָּהּ שֻׁתָּפִין, וְהַשֻּׁתָּפִין אֵין עוֹשִׂין תְּמוּרָה, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.

ח [ו] אֵין קָדְשֵׁי גּוֹיִים עוֹשִׂין תְּמוּרָה, מִן הַתּוֹרָה; אֲבָל מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים שֶׁהַגּוֹי שֶׁהֵמִיר, הֲרֵי זוֹ תְּמוּרָה. הִקְדִּישׁ הַגּוֹי בְּהֵמָה שֶׁיִּתְכַּפַּר בָּהּ יִשְׂרָאֵל, וְהֵמִיר בָּהּ הַגּוֹי--הֲרֵי זוֹ סְפֵק תְּמוּרָה.

ט [ז] אֶחָד אֲנָשִׁים וְאֶחָד נָשִׁים--אִם הֵמִירוּ, עוֹשִׂין תְּמוּרָה. [ח] קָטָן שֶׁהִגִּיעַ לְעוֹנַת נְדָרִים שֶׁהֵמִיר--אַף עַל פִּי שְׁאֵינוּ לוֹקֶה, יֵשׁ בּוֹ סְפֵק אִם עוֹשֶׂה תְּמוּרָה אוֹ אֵינוּ עוֹשֶׂה.

י [ט] אֵין הַכּוֹהֲנִים מְמִירִין בַּחַטָּאת, וּבָאָשָׁם--שֶׁאַף עַל פִּי שְׁהֶם שֶׁלָּהֶם, אֵינָן זוֹכִין בָּהֶן מֵחַיִּים: שְׁאֵין לָהֶם בַּבָּשָׂר, עַד שֶׁיִּזָּרֵק הַדָּם. וְאֵין הַכּוֹהֲנִים מְמִירִין בַּבְּכוֹר--שֶׁאַף עַל פִּי שְׁהוּא זוֹכֶה בּוֹ מֵחַיִּים, אֵינוּ זוֹכֶה בּוֹ מִתְּחִלָּה: שֶׁהֲרֵי תְּחִלָּתוֹ, בְּבֵית יִשְׂרָאֵל הוּא.

יא אֲבָל הַבְּעָלִים שֶׁהֵמִירוּ בַּבְּכוֹר, כָּל זְמָן שְׁהוּא בְּבֵיתָם--עוֹשִׂין תְּמוּרָה; וְכֵן כּוֹהֵן שֶׁהֵמִיר בַּבְּכוֹר שֶׁנֻּלַּד לוֹ, לֹא בַּבְּכוֹר שֶׁלָּקַח מִיִּשְׂרָאֵל--הֲרֵי זוֹ תְּמוּרָה.

יב [י] אֵילוֹ שֶׁלְּכוֹהֵן גָּדוֹל, עוֹשֶׂה תְּמוּרָה; אֲבָל פָּרוֹ אֵינוּ עוֹשֶׂה תְּמוּרָה, אַף עַל פִּי שְׁהוּא מִשֶּׁלּוֹ--הוֹאִיל וְאֶחָיו הַכּוֹהֲנִים מִתְּכַּפְּרִין בּוֹ, הֲרֵי הֶן כְּשֻׁתָּפִין בּוֹ.

יג [יא] הָעוֹפוֹת וְהַמְּנָחוֹת--אֵינָן עוֹשִׂין תְּמוּרָה, שֶׁלֹּא נֶאֱמָר אֵלָא "בְּהֵמָה" (ויקרא כז,י). [יב] קָרְבְּנוֹת בֶּדֶק הַבַּיִת--אֵינָן עוֹשִׂין תְּמוּרָה, שֶׁנֶּאֱמָר בַּמַּעֲשֵׂר "לֹא יְבַקֵּר בֵּין-טוֹב לָרַע, וְלֹא יְמִירֶנּוּ" (ויקרא כז,לג). וַהֲלוֹא הַמַּעֲשֵׂר בִּכְלַל כָּל הַקֳּדָשִׁים הָיָה, וְלָמָּה יָצָא--לְלַמַּד עַל הַכֹּל: מַה מַעֲשֵׂר קָרְבַּן יָחִיד, יָצְאוּ קָרְבְּנוֹת צִבּוּר; וְכֵן הַשֻּׁתָּפִין. מַה מַעֲשֵׂר קָרְבַּן מִזְבֵּחַ, יָצְאוּ קָדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת. מַה מַעְשַׂר בְּהֵמָה הֻקַּשׁ לְמַעְשַׂר דָּגָן, שְׁאֵין חַיָּבִין בּוֹ אֵלָא יִשְׂרָאֵל וְלֹא גּוֹיִים--יָצְאוּ קָרְבְּנוֹת גּוֹיִים, שְׁאֵין עוֹשִׂין תְּמוּרָה, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.

יד [יג] הַמַּקְדִּישׁ בַּעֲלַת מוּם קָבוּעַ, אֵינָהּ עוֹשָׂה תְּמוּרָה--מִפְּנֵי שֶׁלֹּא נִתְקַדַּשׁ גּוּפָהּ קִדּוּשׁ גָּמוּר, וְאֵינָהּ אֵלָא קְדֻשַּׁת דָּמִים; אֲבָל הַמַּקְדִּישׁ בַּעֲלַת מוּם עוֹבֵר, אוֹ שֶׁהִקְדִּישׁ תְּמִימָה וְאַחַר כָּךְ נֻלַּד לָהּ מוּם קָבוּעַ--הֲרֵי זוֹ עוֹשָׂה תְּמוּרָה.

טו [יד] אֶחָד הַמֵּמִיר תָּמִים בְּבַעַל מוּם, אוֹ בַּעַל מוּם בְּתָמִים, אוֹ שֶׁהֵמִיר בָּקָר בְּצֹאן, אוֹ צֹאן בְּבָקָר, אוֹ כְּבָשִׂים בְּעִזִּים, אוֹ עִזִּים בִּכְבָשִׂים, אוֹ נְקֵבוֹת בִּזְכָרִים, אוֹ זְכָרִים בִּנְקֵבוֹת, אוֹ שֶׁהֵמִיר אֶחָד בְּמֵאָה, אוֹ מֵאָה בְּאֶחָד, בֵּין בְּבַת אַחַת, בֵּין בְּזֶה אַחֵר זֶה--הֲרֵי אֵלּוּ תְּמוּרָה, וְלוֹקֶה כְּמִנְיַן הַבְּהֵמוֹת שֶׁהֵמִיר.

טז [טו] אֵין הַתְּמוּרָה עוֹשָׂה תְּמוּרָה, וְלֹא וֶלֶד בֶּהֱמַת הַהֶקְדֵּשׁ עוֹשֶׂה תְּמוּרָה: שֶׁנֶּאֱמָר "וְהָיָה-הוּא וּתְמוּרָתוֹ יִהְיֶה-קֹּדֶשׁ" (ויקרא כז,י; ויקרא כז,לג)--"הוּא", וְלֹא וַלְדוֹ; "וּתְמוּרָתוֹ", וְלֹא תְּמוּרַת תְּמוּרָתוֹ. אֲבָל הַמֵּמִיר בִּבְהֵמָה, וְחָזַר וְהֵמִיר בָּהּ, וְחָזַר וְהֵמִיר--אַפִלּוּ אֶלֶף, כֻּלָּן תְּמוּרָה; וְלוֹקֶה עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.

יז [טז] אֵין מְמִירִין אֵבָרִים אוֹ עֻבְרִים בִּשְׁלֵמִים, וְלֹא שְׁלֵמִים בָּהֶן. כֵּיצַד: הָאוֹמֵר רַגְלָהּ שֶׁלִּבְהֵמָה זוֹ, אוֹ יָדָהּ, תַּחַת עוֹלָה זוֹ, אוֹ שֶׁאָמַר עֹבֶר בְּהֵמָה זוֹ תַּחַת עוֹלָה זוֹ--אֵינָהּ תְּמוּרָה; וְכֵן הָאוֹמֵר בְּהֵמָה זוֹ תַּחַת יָדָהּ אוֹ רַגְלָהּ שֶׁלְּעוֹלָה זוֹ, אוֹ שֶׁאָמַר בְּהֵמָה זוֹ תַּחַת עֻבְרָהּ שֶׁלְּחַטָּאת זוֹ--אֵינָהּ תְּמוּרָה.

יח [יז] הַמֵּמִיר בְּכִלְאַיִם, אוֹ בִּטְרֵפָה, וְיוֹצֵא דֹּפֶן, אוֹ בְּטֻמְטוֹם וְאַנְדְּרֻגִּינוֹס--אֵין הַקְּדֻשָּׁה חָלָה עֲלֵיהֶן. וַהֲרֵי זֶה כְּמִי שֶׁהֵמִיר בְּגָמָל אוֹ בַּחֲמוֹר, לְפִי שְׁאֵין בְּמִינָן קָרְבָּן; וּלְפִיכָּךְ אֵינוּ לוֹקֶה. מַה בֵּין אֵלּוּ לְבַעַל מוּם--בַּעַל מוּם, יֵשׁ בְּמִינוֹ קָרְבָּן; אֵלּוּ, אֵין בְּמִינָן קָרְבָּן.

יט [יח] הָרוֹבֵעַ וְהַנִּרְבָּע--הֲרֵי הֶן כְּבַעַל מוּם, וְעוֹשִׂין תְּמוּרָה; וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֶא בָּהֶן. [יט] בְּהֵמָה שֶׁחֶצְיָהּ קֹדֶשׁ, וְחֶצְיָהּ חֹל--לֹא עוֹשָׂה תְּמוּרָה, וְלֹא נַעֲשֵׂית תְּמוּרָה.

כ כָּל הַחַטָּאוֹת שֶׁדִּינָן שֶׁיָּמוּתוּ, אֵינָן עוֹשִׂין תְּמוּרָה; וְכָל חַטָּאת שֶׁדִּינָהּ שֶׁתִּרְעֶה עַד שֶׁיִּפֹּל בָּהּ מוּם וְתִמָּכֵר, עוֹשָׂה תְּמוּרָה. [כא] הַמַּפְרִישׁ נְקֵבָה לְפִסְחוֹ אוֹ לְעוֹלָתוֹ אוֹ לַאֲשָׁמוֹ--עוֹשָׂה תְּמוּרָה, אַף עַל פִּי שְׁאֵינָן רְאוּיִין לִקָּרֵב: הוֹאִיל וְיָרְדוּ לִקְדֻשַּׁת דָּמִים, וַהֲרֵי הֶן תְּמִימִים--יָרְדוּ לִקְדֻשַּׁת הַגּוּף.

כא אֲבָל הַמַּפְרִישׁ שָׂעִיר לְחַטָּאתוֹ, וְנָשִׂיא שֶׁהִפְרִישׁ שְׂעִירָה לְחַטָּאתוֹ, וְכוֹהֵן גָּדוֹל שֶׁהִפְרִישׁ פָּרָה לְחַטָּאתוֹ--אֵינָן עוֹשִׂין תְּמוּרָה: שֶׁכָּל הַמְּשַׁנֶּה בְּחַטָּאת--לֹא נִתְקַדְּשָׁה כְּלָל, וְאַפִלּוּ קְדֻשַּׁת דָּמִים, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכּוֹת פְּסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין.

משנה תורה - ספר הקרבנות - הלכות תמורה - הכול
פרק א ב ג ד

יש לך שאלה או הערה?