משנה תורה מנוקד - ספר הקרבנות - הלכות בכורות פרק ב

משנה תורה - ספר הקרבנות - הלכות בכורות - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח

הִלְכּוֹת בְּכוֹרוֹת פֵּרֶק ב

א כָּל הַמּוּמִין הַקְּבוּעִין הַפּוֹסְלִין אֶת הַקֳּדָשִׁים, וְנִפְדִּין עֲלֵיהֶן--אִם נָפַל אֶחָד מֵהֶן בַּבְּכוֹר, הֲרֵי זֶה נִשְׁחָט עָלָיו בְּכָל מָקוֹם; וּכְבָר בֵּאַרְנוּ אוֹתָן הַמּוּמִין בְּהִלְכּוֹת אִסּוּרֵי הַמִּזְבֵּחַ, וְשֶׁהָרָאוּי מֵהֶן לִהְיוֹת בַּזָּכָר שִׁבְעָה וְשִׁשִּׁים.

ב וְכָל הַדְּבָרִים שֶׁמָּנִינוּ שָׁם שְׁאֵין הַקָּרְבָּן מֵהֶן מִן הַמֻּבְחָר, וְאֵין הַקֳּדָשִׁים קְרֵבִין בָּהֶן, וְלֹא נִפְדִּין עֲלֵיהֶן--כָּךְ אֵין הַבְּכוֹר נִשְׁחָט עֲלֵיהֶן, וְלֹא קָרֵב, אֵלָא יִהְיֶה עוֹמֵד, עַד שֶׁיִּוָּלֵד לוֹ מוּם קָבוּעַ. וְכֵן אִם נֻלַּד בִּבְכוֹר מוּם עוֹבֵר--הֲרֵי זֶה אֵינוּ נִשְׁחָט בְּכָל מָקוֹם, וְלֹא קָרֵב, אֵלָא יִהְיֶה רוֹעֶה עַד שֶׁיִּפֹּל בּוֹ מוּם קָבוּעַ, וְיִשָּׁחֵט עָלָיו.

ג וְכֵן אִם נֶעֶבְרָה בּוֹ עֲבֵרָה, אוֹ שֶׁהָרַג בְּעֵד אֶחָד, אוֹ עַל פִּי הַבְּעָלִים, אוֹ שֶׁהֻקְצָה, אוֹ נֶעְבַּד--יִרְעֶה עַד שֶׁיִּפֹּל בּוֹ מוּם, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכּוֹת אִסּוּרֵי מִזְבֵּחַ. [ד] יוֹצֵא דֹּפֶן, וְהַבָּא אַחֲרָיו--שְׁנֵיהֶן אֵינָן בְּכוֹר: הָרִאשׁוֹן, מִפְּנֵי שְׁאֵינוּ פֶּטֶר רֶחֶם; וְהָאַחֲרוֹן, מִפְּנֵי שֶׁקְּדָמוֹ אַחֵר. אַפִלּוּ יָצַאת נְקֵבָה דֶּרֶךְ דֹּפֶן, וְזָכָר דֶּרֶךְ רֶחֶם--אֵינוּ בְּכוֹר.

ד [ה] בְּכוֹר שְׁהוּא אַנְדְּרֻגִּינוֹס--אֵין בּוֹ קְדֻשָּׁה כְּלָל, וַהֲרֵי הוּא כִּנְקֵבָה שְׁאֵין בּוֹ לַכּוֹהֵן כְּלוּם; וְעוֹבְדִין בּוֹ וְגוֹזְזִין אוֹתוֹ, כִּשְׁאָר הַחֻלִּין. נֻלַּד טֻמְטוֹם--הֲרֵי זֶה סְפֵק בְּכוֹר, וְיֵאָכֵל בְּמוּמוֹ לִבְעָלָיו, בֵּין שֶׁהִטִּיל מַיִם בִּמְקוֹם זַכְרוּת, בֵּין שֶׁהִטִּיל מַיִם בִּמְקוֹם נַקְבוּת.

ה [ו] רָחֵל שֶׁיָּלְדָה כְּמִין עֵז, אוֹ עֵז שֶׁיָּלְדָה כְּמִין רָחֵל--פָּטוּר מִן הַבְּכוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמָר "אַךְ בְּכוֹר-שׁוֹר" (במדבר יח,יז): עַד שֶׁיִּהְיֶה הוּא שׁוֹר, וּבְכוֹרוֹ שׁוֹר. וְאִם הָיָה בּוֹ מִקְצַת סִימָנֵי אִמּוֹ--הֲרֵי זֶה בְּכוֹר, וְהוּא בַּעַל מוּם קָבוּעַ: שְׁאֵין לָךְ מוּם גָּדוֹל מִשִּׁנּוּי בְּרִיָּתוֹ, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכּוֹת אִסּוּרֵי מִזְבֵּחַ.

ו אַפִלּוּ פָּרָה שֶׁיָּלְדָה כְּמִין חֲמוֹר, וְיֵשׁ בּוֹ מִקְצַת סִימָנֵי פָּרָה--הֲרֵי זֶה בְּכוֹר לַכּוֹהֵן, הוֹאִיל וּמִין הַחֲמוֹר יֵשׁ בּוֹ דִּין בְּכוֹרה. אֲבָל אִם יָלְדָה מִין סוּס אוֹ גָּמָל--אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מִקְצַת סִימָנֵי פָּרָה, הֲרֵי הוּא סְפֵק בְּכוֹר; לְפִיכָּךְ יֵאָכֵל לִבְעָלָיו. וְאִם תְּפָסוֹ כּוֹהֵן, אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדוֹ.

ז הַמַּטִּיל מוּם בַּבְּכוֹר--הוֹאִיל וְעָשָׂה עֲבֵרָה, קוֹנְסִין אוֹתוֹ, וְאֵינוּ נִשְׁחָט עַל מוּם זֶה, עַד שֶׁיִּפֹּל בּוֹ מוּם אַחֵר מֵאֵלָיו. וְאִם מֵת זֶה הַחוֹטֶא--מֻתָּר לִבְנוֹ לִשְׁחֹט אוֹתוֹ עַל מוּם שֶׁעָשָׂה אָבִיו, שֶׁלֹּא קָנְסוּ בְּנוֹ אַחֲרָיו.

ח הִרְגִּיל לַבְּכוֹר שֶׁיִּפֹּל בּוֹ מוּם--כְּגוֹן שֶׁנָּתַן דְּבֵלָה עַל אָזְנוֹ עַד שֶׁבָּא כֶּלֶב וּנְטָלָהּ וְחָתַךְ אָזְנוֹ, אוֹ שֶׁהָלַךְ בּוֹ בֵּין בַּרְזֶל וַעֲשָׁשִׁיּוֹת שֶׁלִּזְכוֹכִית כְּדֵי שֶׁתִּקָּטַע יָדוֹ וְנִקְטְעָה, אוֹ שֶׁאָמַר לַגּוֹי לְהַטִּיל בּוֹ מוּם--הֲרֵי זֶה לֹא יִשְׁחֹט עָלָיו. זֶה הַכְּלָל: כָּל מוּם שֶׁנַּעֲשָׂה לְדַעְתּוֹ, אָסוּר לוֹ לִשְׁחֹט עָלָיו; וְאִם נַעֲשָׂה שֶׁלֹּא לְדַעְתּוֹ, הֲרֵי זֶה שׁוֹחֵט עָלָיו.

ט אָמַר אִלּוּ נָפַל בִּבְכוֹר זֶה מוּם, הָיִיתִי שׁוֹחֲטוֹ, וְשָׁמַע הַגּוֹי, וְעָשָׂה בּוֹ מוּם--הֲרֵי זֶה שׁוֹחֵט עָלָיו, שֶׁהֲרֵי לֹא נַעֲשָׂה בְּדַעְתּוֹ. [י] רְאִינוּהוּ שֶׁעָשָׂה מַעֲשֵׂה הַמַּרְגִּיל לְהַטִּיל מוּם, וְנָפַל בּוֹ מוּם, וְאֵין אָנוּ יוֹדְעִין אִם נִתְכַּוַּן לַמּוּם, אוֹ לֹא נִתְכַּוַּן--הֲרֵי זֶה לֹא יִשְׁחֹט עָלָיו. כֵּיצַד: כְּגוֹן שֶׁנָּתַן לוֹ שְׂעוֹרִים בְּמָקוֹם דָּחוּק מְסֹרָג בָּעֵצִים, וְכֵיוָן שֶׁאָכַל נֶחְלְקָה שְׂפָתוֹ--אַפִלּוּ הָיָה חָבֵר, הֲרֵי זֶה לֹא יִשְׁחֹט עָלָיו; וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֶא בְּזֶה.

י [יא] הָיָה בְּכוֹר רוֹדֵף אֶת הָאָדָם, וּבְעָטוֹ כְּדֵי לְטָרְדוֹ, וְאַפִלּוּ בָּעַט בּוֹ מִפְּנֵי שֶׁרְדָפוֹ מִקֹּדֶם, וְנַעֲשָׂה בּוֹ מוּם בִּבְעִיטָה זוֹ--הֲרֵי זֶה יִשְׁחֹט עָלָיו.

יא [יב] קְטַנִּים שֶׁהִטִּילוּ מוּם בִּבְכוֹר דֶּרֶךְ שְׂחוֹק, וְכֵן הַגּוֹי שֶׁעָשָׂה לְדַעְתּוֹ--הֲרֵי זֶה יִשְׁחֹט עָלָיו; וְאִם עָשׂוּ כְּדֵי לְהַתִּירוֹ, לֹא יִשְׁחֹט עָלָיו. [יג] בְּכוֹר שֶׁאָחֲזוֹ דָּם, יַקִּיז--וּבִלְבָד, שֶׁלֹּא יִתְכַּוַּן לַעֲשׂוֹת בּוֹ מוּם; וְאִם נַעֲשָׂה בּוֹ מוּם בְּהַקָּזָה זוֹ, הֲרֵי זֶה נִשְׁחָט עָלָיו.

יב [יד] מֻתָּר לְהַטִּיל מוּם בַּבְּכוֹר קֹדֶם שֶׁיֵּצֵא לְאַוֵּיר הָעוֹלָם, וְיִשָּׁחֵט עָלָיו. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בַּזְּמָן הַזֶּה שְׁאֵין שָׁם בַּיִת, מִפְּנֵי שֶׁסּוֹפוֹ לְהֵאָכֵל בְּמוּמוֹ; אֲבָל בִּזְמָן שֶׁהַמִּקְדָּשׁ קַיָּם, אָסוּר.

יג [טו] עֵד שֶׁהֵעִיד מִפִּי עֵד אַחֵר, שֶׁמּוּם זֶה נָפַל שֶׁלֹּא לַדַּעַת--נֶאֱמָן; אַפִלּוּ אִשָּׁה נֶאֱמֶנֶת לוֹמַר בְּפָנַי נָפַל מוּם זֶה מֵאֵלָיו, וְיִשָּׁחֵט עָלָיו.

יד [טז] כָּל הַמּוּמִין הָרְאוּיִין לָבוֹא בִּידֵי אָדָם--נֶאֱמָן הָרוֹעֶה עֲלֵיהֶן לוֹמַר מֵאֵלֵיהֶן נָפְלוּ, וְלֹא נַעֲשׂוּ בְּכַוָּנָה; וְיִשָּׁחֵט עֲלֵיהֶן. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בְּשֶׁהָיָה הָרוֹעֶה יִשְׂרְאֵלִי, וְהַבְּכוֹר בְּיַד הַכּוֹהֵן. אֲבָל אִם הָיָה הָרוֹעֶה כּוֹהֵן, וְהַבְּכוֹר עֲדַיִן הוּא בְּיַד בְּעָלָיו הַיִּשְׂרְאֵלִיִּים--הֲרֵי זֶה אֵינוּ נֶאֱמָן; וְחוֹשְׁדִין אוֹתוֹ, שֶׁמֶּא הוּא הִטִּיל בּוֹ מוּם כְּדֵי שֶׁיִּתְּנֶנּוּ לוֹ.

טו [יז] כּוֹהֵן שֶׁהֵעִיד לְכוֹהֵן אַחֵר, שֶׁמּוּם זֶה מֵאֵלָיו נָפַל--נֶאֱמָן; וְאֵין חוֹשְׁשִׁין לָהֶן, שֶׁמֶּא הֶן גּוֹמְלִין זֶה אֶת זֶה: שֶׁכָּל הַכּוֹהֲנִים חֲשׁוּדִין לְהַטִּיל מוּם בַּבְּכוֹר כְּדֵי לְאָכְלוֹ בַּחוּץ, וּלְפִיכָּךְ אֵין נֶאֱמָנִין עַל יְדֵי עַצְמָן; אֲבָל חֲבֵרוֹ מֵעִיד לוֹ, שְׁאֵין אָדָם חוֹטֶא לְאַחֵר. אַפִלּוּ בָּנָיו וּבְנֵי בֵּיתוֹ שֶׁלַּכּוֹהֵן, מְעִידִין לוֹ עַל הַבְּכוֹר; אֲבָל לֹא אִשְׁתּוֹ, מִפְּנֵי שְׁהִיא כְּגוּפוֹ.

טז [יח] בְּכוֹר שֶׁהָיָה בְּיַד כּוֹהֵן, וְנָפַל בּוֹ מוּם, וְהֵעִיד עָלָיו עֵד אֶחָד שֶׁזֶּה הַמּוּם מֵאֵלָיו נָפַל, וְאֵין אָנוּ יוֹדְעִין אִם מוּם זֶה שׁוֹחֲטִין עָלָיו אֶת הַבְּכוֹר אוֹ אֵין שׁוֹחֲטִין עָלָיו, וּבָא הַכּוֹהֵן שְׁהוּא בְּיָדוֹ, וְאָמַר הֶרְאֵיתִי מוּם זֶה לְמֻמְחֶה, וְהִתִּירוֹ לִשְׁחִיטָה--הֲרֵי זֶה נֶאֱמָן; וְאֵין חוֹשְׁשִׁין, שֶׁמֶּא לֹא הֶרְאָהוּ וְשֶׁמֶּא בְּכוֹר תָּם הוּא--שֶׁלֹּא נֶחְשְׁדוּ לִשְׁחֹט קֳדָשִׁים בַּחוּץ, מִפְּנֵי שְׁהוּא עֲווֹן כָּרֵת כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.

יז [יט] וְכֵן נֶאֱמָן הַכּוֹהֵן לוֹמַר עַל בְּכוֹר בַּעַל מוּם, בְּכוֹר זֶה נְתָנוֹ לִי יִשְׂרָאֵל בְּמוּמוֹ, וְלֹא נָפַל בִּרְשׁוּתִי--כְּדֵי לָחוּשׁ לוֹ, שֶׁמֶּא הוּא הִטִּילוֹ: שֶׁהַדָּבָר עָשׂוּי לְהִגָּלוֹת, וְהוּא מִתְיָרֵא שֶׁמֶּא יִשְׁאֲלוּ בְּעָלָיו, וְיֹאמְרוּ תָּמִים הָיָה, בְּעֵת שֶׁנְּתָנוּהוּ לוֹ.

משנה תורה - ספר הקרבנות - הלכות בכורות - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח

יש לך שאלה או הערה?