משנה תורה מנוקד - ספר הקרבנות - הלכות קרבן פסח פרק ט

משנה תורה - ספר הקרבנות - הלכות קרבן פסח - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י

הִלְכּוֹת קָרְבַּן פֶּסַח פֵּרֶק ט

א כָּל אוֹכֵל מִן הַפֶּסַח אֵינוּ אוֹכֵל אֵלָא בַּחֲבוּרָה אַחַת, וְאֵין מוֹצִיאִין מִמֶּנּוּ מִן הַחֲבוּרָה שֶׁיֵּאָכֵל בָּהּ. וְהַמּוֹצִיא מִמֶּנּוּ כַּזַּיִת בָּשָׂר מֵחֲבוּרָה לַחֲבוּרָה בְּלֵילֵי חֲמִשָּׁה עָשָׂר--לוֹקֶה, שֶׁנֶּאֱמָר "לֹא-תוֹצִיא מִן-הַבַּיִת מִן-הַבָּשָׂר חוּצָה" (שמות יב,מו): וְהוּא שֶׁיַּנִּיחוֹ בַּחוּץ--שֶׁהוֹצָאָה כְּתוּבָה בּוֹ, כַּשַּׁבָּת; לְפִיכָּךְ צָרִיךְ עֲקִירָה וְהַנָּחָה, כְּהוֹצָאַת שַׁבָּת. וְאֵין מוֹצִיא אַחַר מוֹצִיא בַּפֶּסַח--שֶׁכֵּיוָן שֶׁהוֹצִיאוֹ הָרִאשׁוֹן, נִפְסַל.

ב מִן הָאֲגַף וְלִפְנִים, כְּלִפְנִים; וּמִן הָאֲגַף וְלַחוּץ, כְּלַחוּץ; וְהָאֲגַף עַצְמוֹ, שְׁהוּא עֹבִי הַפֶּתַח--כְּלַחוּץ. הַחַלּוֹנוֹת וְעֹבִי הַכּוֹתָלִים, כְּלִפְנִים; הַגַּגִּים וְהָעֲליּוֹת, אֵינָן בִּכְלַל הַבַּיִת.

ג [ב] בְּשַׂר הַפֶּסַח שֶׁיָּצָא חוּץ לַחֲבוּרָתוֹ, בֵּין בְּזָדוֹן בֵּין בִּשְׁגָגָה--נֶאֱסַר בַּאֲכִילָה; וַהֲרֵי הוּא כִּבְשַׂר קָדְשֵׁי קֳדָשִׁים שֶׁיָּצָא חוּץ לָעֲזָרָה, אוֹ בְּשַׂר קֳדָשִׁים קַלִּים שֶׁיָּצָא חוּץ לְחוֹמַת יְרוּשָׁלַיִם--שֶׁהַכֹּל טְרֵפָה, וְלוֹקִין עַל אֲכִילָתוֹ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּמַעֲשֵׂה הַקָּרְבָּנוֹת.

ד אֵבֶר שֶׁיָּצָא מִקְצָתוֹ--חוֹתֵךְ הַבָּשָׂר וְיוֹרֵד עַד שְׁהוּא מַגִּיעַ לָעֶצֶם, וְקוֹלֵף אֶת הַבָּשָׂר: כָּל שֶׁבִּפְנִים יֵאָכֵל, וְכָל שֶׁבַּחוּץ יִשָּׂרֵף. וְכִשְׁהוּא מַגִּיעַ לָעֶצֶם, חוֹתֵךְ בַּקּוּפִיס, אִם הָיָה שְׁאָר קֳדָשִׁים; וְאִם הָיָה פֶּסַח שֶׁאָסוּר לִשְׁבֹּר בּוֹ עֶצֶם, קוֹלֵף עַד הַפֵּרֶק, וּמִפֵּרֶק הָאֵבֶר שֶׁיָּצָא מִקְצָתוֹ מִן הַפֵּרֶק, וּמַשְׁלִיכוֹ לַחוּץ.

ה [ג] שְׁתֵּי חֲבוּרוֹת שֶׁהָיוּ אוֹכְלוֹת בְּבַיִת אֶחָד--צְרִיכָה כָּל חֲבוּרָה מֵהֶן לַעֲשׂוֹת לָהּ הֶקֵּף, שֶׁנֶּאֱמָר "מִן-הַבָּשָׂר חוּצָה" (שמות יב,מו): מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ, שֶׁצָּרִיךְ לִתֵּן לוֹ חוּצָה לִמְקוֹם אֲכִילָתוֹ. וְאֵלּוּ הוֹפְכִין אֶת פְּנֵיהֶן הִלַּךְ וְאוֹכְלִין, וְאֵלּוּ הוֹפְכִין אֶת פְּנֵיהֶן הִלַּךְ וְאוֹכְלִין--כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהוּ מְעֻרְבָּבִין.

ו [ד] הָיוּ הַמַּיִם שֶׁמּוֹזְגִין בּוֹ יֵינָם בְּאֶמְצַע הַבַּיִת, בֵּין שְׁתֵּי הַחֲבוּרוֹת--כְּשֶׁהַשַּׁמָּשׁ עוֹמֵד לִמְזֹג, קוֹפֵץ אֶת פִּיו וּמַחְזִיר אֶת פָּנָיו, עַד שֶׁמַּגִּיעַ אֵצֶל חֲבוּרָתוֹ, וְאַחַר כָּךְ אוֹכֵל מַה שֶׁבְּפִיו: שֶׁאָסוּר לֶאֱכֹל בִּשְׁתֵּי חֲבוּרוֹת. וּמֻתָּר לַכַּלָּה לְהַחְזִיר פָּנֶיהָ מִבְּנֵי חֲבוּרָתָהּ, וְאוֹכֶלֶת--מִפְּנֵי שְׁהִיא בּוֹשָׁה לֶאֱכֹל בִּפְנֵיהֶם.

ז [ה] שְׁתֵּי חֲבוּרוֹת שֶׁנִּפְרְצָה מְחִצָּה מִבֵּינֵיהֶן, אֵינָן אוֹכְלִין; וְכֵן אִם הָיְתָה חֲבוּרָה אַחַת, וְנַעֲשֵׂית מְחִצָּה בֵּינֵיהֶן--אֵינָן אוֹכְלִין, עַד שֶׁתִּסְתַּלַּק: שְׁאֵין הַפֶּסַח נֶאֱכָל בִּשְׁתֵּי חֲבוּרוֹת, וְאֵין נֶעְקָרִין מֵחֲבוּרָה לַחֲבוּרָה.

ח [ו] בְּנֵי חֲבוּרָה שֶׁנִּכְנְסוּ שְׁלוֹשָׁה מֵהֶן אוֹ יָתֵר לֶאֱכֹל פִּסְחָן, וְלֹא בָאוּ שְׁאָר בְּנֵי חֲבוּרָה--אִם נִכְנְסוּ בְּשָׁעָה שֶׁדֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לֶאֱכֹל הַפְּסָחִים, וְחָזַר הַמְּעוֹרֵר לְכֻלָּן עַל הַשְּׁאָר וְלֹא בָאוּ--הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁנִּכְנְסוּ אוֹכְלִין עַד שֶׁיִּשְׂבְּעוּ, וְאֵין מַמְתִּינִים לַשְּׁאָר. וְאַפִלּוּ בָּאוּ הַמִּתְאַחֲרִין אַחַר כָּךְ, וּמָצְאוּ אֵלּוּ הַשְּׁלוֹשָׁה שֶׁאָכְלוּ הַכֹּל--אֵינָן מְשַׁלְּמִין לָהֶן דְּמֵי חֶלְקָם; אֲבָל אִם נִכְנְסוּ שְׁנַיִם בִּלְבָד, הֲרֵי אֵלּוּ מַמְתִּינִים.

ט בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בְּשָׁעַת כְּנִיסָתָן לֶאֱכֹל. אֲבָל בְּעֵת שֶׁנִּפְטָרִין, אֵין אָדָם צָרִיךְ לְהַמְתִּין לַחֲבֵרוֹ; אַפִלּוּ גָּמַר אֶחָד בִּלְבָד מִלֶּאֱכֹל--יֵצֵא, וְאֵינוּ צָרִיךְ לְהַמְתִּין.

י [ז] הַמַּאֲכִיל כַּזַּיִת מִן הַפֶּסַח, בֵּין מִפֶּסַח רִאשׁוֹן בֵּין מִפֶּסַח שֵׁנִי, לִמְשֻׁמָּד לַעֲבוֹדָה זָרָה, אוֹ לְגֵר תּוֹשָׁב אוֹ שָׂכִיר--הֲרֵי זֶה עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה; וְאֵינוּ לוֹקֶה, אֲבָל מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת. וּ"בֶן-נֵכָר" (שמות יב,מג) הָאָמוּר בַּתּוֹרָה, זֶה הָעוֹבֵד אֵל נֵכָר; וְאֵין מַאֲכִילִין מִמֶּנּוּ לַגּוֹי, אַפִלּוּ גֵּר תּוֹשָׁב אוֹ שָׂכִיר--שֶׁנֶּאֱמָר "תּוֹשָׁב וְשָׂכִיר, לֹא-יֹאכַל בּוֹ" (שמות יב,מה).

יא [ח] עָרֵל שֶׁאָכַל כַּזַּיִת מִבְּשַׂר הַפֶּסַח--לוֹקֶה, שֶׁנֶּאֱמָר "כָּל-עָרֵל, לֹא-יֹאכַל בּוֹ" (שמות יב,מח): וּ"בוֹ" הוּא, שְׁאֵינוּ אוֹכֵל; אֲבָל אוֹכֵל הוּא מַצָּה וּמָרוֹר. וְכֵן מֻתָּר לְהַאֲכִיל מַצָּה וּמָרוֹר לְגֵר תּוֹשָׁב, וּלְשָׂכִיר.

יב [ט] כְּשֵׁם שֶׁמִּילַת בָּנָיו וַעֲבָדָיו מְעַכֶּבֶת אוֹתוֹ מִלִּשְׁחֹט הַפֶּסַח--כָּךְ מְעַכֶּבֶת אוֹתוֹ מִלֶּאֱכֹל, שֶׁנֶּאֱמָר "וּמַלְתָּה אֹתוֹ, אָז יֹאכַל בּוֹ" (שמות יב,מד). כֵּיצַד: קָנָה עֶבֶד אַחַר שֶׁנִּשְׁחַט הַפֶּסַח, אוֹ שֶׁהָיָה לוֹ בֵּן שֶׁלֹּא הִגִּיעַ זְמַנּוֹ לְהִמּוֹל אֵלָא אַחַר שְׁחִיטַת הַפֶּסַח--הֲרֵי זֶה אָסוּר לֶאֱכֹל, עַד שֶׁיָּמוּל אוֹתָן.

יג וְכֵיצַד יִהְיֶה הַבֵּן רָאוּי לְמִילָה אַחַר שְׁחִיטַת הַפֶּסַח, וְלֹא יִהְיֶה רָאוּי קֹדֶם שְׁחִיטָה--כְּגוֹן שֶׁחֲלָצַתּוּ חַמָּה שֶׁצָּרִיךְ שִׁבְעַת יָמִים מֵעֵת לְעֵת מִיּוֹם הַבְרָאָתוֹ, וּכְגוֹן שֶׁכָּאֲבָה עֵינוֹ וְנִרְפֵּאת אַחַר שְׁחִיטָה, אוֹ שֶׁהָיָה טֻמְטוֹם וְנִקְרַע אַחַר שְׁחִיטַת הַפֶּסַח וְנִמְצָא זָכָר.

משנה תורה - ספר הקרבנות - הלכות קרבן פסח - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י

יש לך שאלה או הערה?