משנה תורה מנוקד - ספר עבודה - הלכות מעשה הקרבנות פרק יד

משנה תורה - ספר עבודה - הלכות מעשה הקרבנות - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט

הִלְכּוֹת מַעֲשֵׂה הַקָּרְבָּנוֹת פֵּרֶק יד

א מִתְנַדֵּב אָדָם וְנוֹדֵר עוֹלָה וּשְׁלָמִים, וְכָל מִין שֶׁיִּרְצֶה מֵחֲמֵשֶׁת מִינֵי מְנָחוֹת הַבָּאִין בְּנֶדֶר וּנְדָבָה; וּמִתְנַדֵּב אוֹ נוֹדֵר מִנְחָה מִמִּנְחוֹת נְסָכִים לְבַדָּהּ, מֵאֵיזֶה מִין מִשְּׁלֹשֶׁת מִינֵי מִנְחוֹת נְסָכִים שֶׁבֵּאַרְנוּ. וּמִתְנַדֵּב אוֹ נוֹדֵר יַיִן בִּפְנֵי עַצְמוֹ, אוֹ שֶׁמֶן בִּפְנֵי עַצְמוֹ, אוֹ לְבוֹנָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ; אוֹ עֵצִים לַמַּעֲרָכָה--מִפְּנֵי שְׁהֶן כְּקָרְבָּן, שֶׁנֶּאֱמָר "וּלְקֻרְבַּן הָעֵצִים" (נחמיה יג,לא).

ב שְׁנַיִם מִתְנַדְּבִין אוֹ נוֹדְרִין קָרְבָּן אֶחָד, עוֹלָה אוֹ שְׁלָמִים; אַפִלּוּ פְּרִידָה אַחַת שֶׁלְּתוֹרִים אוֹ בְּנֵי יוֹנָה, מְבִיאִין אוֹתָהּ בְּשֻׁתָּפוּת. אֲבָל הַמִּנְחָה, אֵינָהּ בָּאָה בְּשֻׁתָּפוּת. וּדְבָרִים אֵלּוּ, דִּבְרֵי קַבָּלָה הֶן. [ג] הִנִּיחַ מִנְחָה לִשְׁנֵי בָּנָיו, וּמֵת--הֲרֵי אֵלּוּ מְבִיאִין אוֹתָהּ.

ג [ד] אֵיזֶה הוּא נֶדֶר, וְאֵיזוֹ הִיא נְדָבָה: הָאוֹמֵר הֲרֵי עָלַי עוֹלָה, אוֹ הֲרֵי עָלַי שְׁלָמִים, אוֹ הֲרֵי עָלַי מִנְחָה, אוֹ הֲרֵי דְּמֵי בְּהֵמָה זוֹ עָלַי עוֹלָה אוֹ שְׁלָמִים--זֶה הוּא הַנֶּדֶר; אֲבָל הָאוֹמֵר בְּהֵמָה זוֹ אוֹ דְּמֵי בְּהֵמָה זוֹ עוֹלָה אוֹ שְׁלָמִים, אוֹ הֲרֵי הָעִשָּׂרוֹן הַזֶּה מִנְחָה--זוֹ הִיא נְדָבָה.

ד [ה] מַה בֵּין נְדָרִים לִנְדָבוֹת: שֶׁהַנּוֹדֵר--אִם הִפְרִישׁ קָרְבָּנוֹ וְאָבַד אוֹ נִגְנַב, חַיָּב בְּאַחְרָיוּתוֹ עַד שֶׁיַּקְרִיב כְּמוֹ שֶׁנָּדַר; וְהַמִּתְנַדֵּב וְאָמַר זוֹ--אִם מֵת אוֹ נִגְנַב, אֵינוּ חַיָּב בְּאַחְרָיוּתוֹ.

ה [ו] הָאוֹמֵר דְּמֵי שׁוֹר זֶה עָלַי עוֹלָה, וּדְמֵי בַּיִת זֶה עָלַי קָרְבָּן, וּמֵת הַשּׁוֹר, וְנָפַל הַבַּיִת--חַיָּב לְשַׁלַּם; אָמַר הֲרֵי עָלַי עוֹלָה עַל מְנַת שֶׁלֹּא אֶתְחַיַּב בְּאַחְרָיוּתָהּ, אֵינוּ חַיָּב בְּאַחְרָיוּתָהּ.

ו [ז] כְּבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁהָעוֹשֶׂה בַּיִת חוּץ לַמִּקְדָּשׁ, לְהַקְרִיב בּוֹ קָרְבָּנוֹת--אֵינוּ כְּבֵית עֲבוֹדָה זָרָה; וְהָאוֹמֵר הֲרֵי עָלַי עוֹלָה שֶׁאַקְרִיבֶנָּה בַּמִּקְדָּשׁ, וְהִקְרִיבָהּ בְּבַיִת זֶה--לֹא יָצָא. שֶׁאַקְרִיבֶנָּה בְּבַיִת זֶה--אִם הִקְרִיבָהּ בַּמִּקְדָּשׁ, יָצָא. הִקְרִיבָהּ בְּאוֹתוֹ הַבַּיִת, יָצָא: הֲרֵי הוּא כְּמִי שֶׁנָּדַר עוֹלָה, עַל מְנַת שֶׁלֹּא יִהְיֶה חַיָּב בְּאַחְרָיוּתָהּ; וְעָנוּשׁ כָּרֵת, עַל הַעֲלָיָתָהּ בַּחוּץ.

ז וְכֵן אִם אָמַר הֲרֵינִי נָזִיר, עַל מְנַת שֶׁאֲגַלַּח בְּבַיִת זֶה--אִם גִּלַּח שָׁם, יָצָא: הֲרֵי הוּא כְּמִי שֶׁנָּדַר לְצַעַר עַצְמוֹ, וַהֲרֵי צִעַר; וְאֵינָהּ נְזִירוּת.

ח חַטָּאת וְאָשָׁם אֵינָן בָּאִין אֵלָא עַל חֵטְא, וְאֵינָן בָּאִין בְּנֶדֶר וּנְדָבָה. הָאוֹמֵר הֲרֵי עָלַי חַטָּאת אוֹ אָשָׁם, אוֹ שֶׁאָמַר הֲרֵי זוֹ חַטָּאת אוֹ אָשָׁם--לֹא אָמַר כְּלוּם. הָיָה מְחֻיָּב חַטָּאת אוֹ אָשָׁם, וְאָמַר הֲרֵי זוֹ לְחַטָּאתִי אוֹ לַאֲשָׁמִי, אוֹ הֲרֵי הַמָּעוֹת הָאֵלּוּ לְחַטָּאתִי אוֹ לַאֲשָׁמִי--דְּבָרָיו קַיָּמִים.

ט הָאוֹמֵר קָרְבַּן מְצֹרָע זֶה, אוֹ יוֹלֶדֶת זוֹ עָלַי--אִם הָיָה אוֹתוֹ מְצֹרָע אוֹ הַיּוֹלֶדֶת עֲנִיִּים, מֵבִיא הַנּוֹדֵר קָרְבַּן עָנִי; וְאִם הָיוּ עֲשִׁירִים, מֵבִיא הַנּוֹדֵר קָרְבַּן עָשִׁיר, אַף עַל פִּי שֶׁהַנּוֹדֵר עָנִי.

י הָאוֹמֵר חַטָּאתוֹ וַאֲשָׁמוֹ וְעוֹלָתוֹ וּשְׁלָמָיו שֶׁלִּפְלוֹנִי עָלַי--אִם רָצָה אוֹתוֹ פְּלוֹנִי--הֲרֵי זֶה מַנִּיחוֹ לְהַקְרִיבָן עַל יָדוֹ, וּמִתְכַּפֵּר לוֹ. רָצָה בְּשָׁעַת הַפְרָשָׁתוֹ, וְלֹא רָצָה בְּשָׁעַת הַקְרָבָה אֵלָא חָזַר בּוֹ--בָּעוֹלָה וּבַשְּׁלָמִים--מַקְרִיבָן, וּמִתְכַּפֵּר לוֹ בָּהֶן: אַף עַל פִּי שְׁאֵינוּ רוֹצֶה עַתָּה, שֶׁהֲרֵי רָצָה בְּשָׁעַת הַפְרָשָׁה. אֲבָל בַּחַטָּאת וְאָשָׁם--לֹא נִתְכַּפַּר לוֹ, עַד שֶׁיִּרְצֶה מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף.

יא הָאוֹמֵר הֲרֵי עָלַי כְּנִדְרֵי רְשָׁעִים, שֶׁמִּנִּדְרֵיהֶן נָזִיר וְקָרְבָּן וּשְׁבוּעָה--חַיָּב בְּכֻלָּן; כְּנִדְרֵי כְּשֵׁרִין, לֹא נִתְחַיַּב כְּלוּם. הֲרֵי עָלַי כִּנְדָבוֹת כְּשֵׁרִין, הֲרֵי זֶה נָדַר בְּנָזִיר וּבְקָרְבָּן. וְכָל כִּנּוּיֵי קָרְבָּן, כְּקָרְבָּן.

יב אֵין הַנּוֹדֵר וְלֹא הַמִּתְנַדֵּב חַיָּב, עַד שֶׁיִּהְיֶה פִּיו וְלִבּוּ שׁוֹוִין. כֵּיצַד: הַמִּתְכַּוֵּן לוֹמַר הֲרֵי עָלַי עוֹלָה, וְאָמַר שְׁלָמִים, אוֹ שֶׁהִתְכַּוַּן לוֹמַר הֲרֵי זוֹ עוֹלָה, וְאָמַר שְׁלָמִים--לֹא אָמַר כְּלוּם. נִתְכַּוַּן לִנְדֹּר בָּעוֹלָה, וְאָמַר קָרְבָּן, לִנְדֹּר בְּחֶרֶם, וְאָמַר הֶקְדֵּשׁ--דְּבָרָיו קַיָּמִים: שֶׁהָעוֹלָה קָרְבָּן, וְהַחֶרֶם הֶקְדֵּשׁ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֶא בְּזֶה.

יג בִּנְדָרִים וּנְדָבוֹת, אֵינוּ צָרִיךְ לְהוֹצִיא בִּשְׂפָתָיו; אֵלָא אִם גָּמַר בְּלִבּוֹ, וְלֹא הוֹצִיא בִּשְׂפָתָיו כְּלוּם--חַיָּב. כֵּיצַד: גָּמַר בְּלִבּוֹ שֶׁזּוֹ עוֹלָה, אוֹ שֶׁיָּבִיא עוֹלָה--הֲרֵי זֶה חַיָּב לְהָבִיא, שֶׁנֶּאֱמָר "כֹּל נְדִיב לִבּוֹ, יְבִיאֶהָ" (שמות לה,ה): בִּנְדִיבַת הַלֵּב, יִתְחַיַּב לְהָבִיא. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֶא בְּזֶה מִנִּדְרֵי קֳדָשִׁים וְנִדְבוֹתָן.

יד [יג] אֶחָד נְדָרִים וּנְדָבוֹת, עִם שְׁאָר הַדְּבָרִים שֶׁאָדָם חַיָּב בָּהֶן מֵעֲרָכִים וְדָמִים וּמַעַשְׂרוֹת וּמַתְּנוֹת עֲנִיִּים--מִצְוַת עֲשֵׂה מִן הַתּוֹרָה שֶׁיָּבִיא הַכֹּל בָּרֶגֶל שֶׁפָּגַע בּוֹ תְּחִלָּה, שֶׁנֶּאֱמָר "וּבָאתָ שָּׁמָּה. וַהֲבֵאתֶם שָׁמָּה" (דברים יב,ה-ו): כְּלוֹמַר, בְּעֵת שֶׁתָּבוֹא לָחֹג, תָּבִיא כָּל מַה שֶׁאַתָּה חַיָּב בּוֹ וְתִתֵּן כָּל חוֹב שֶׁעָלֶיךָ, לְשָׁם.

טו הִגִּיעַ הָרֶגֶל, וְלֹא הֵבִיא--הֲרֵי זֶה בִּטַּל מִצְוַת עֲשֵׂה; עָבְרוּ עָלָיו שָׁלוֹשׁ רְגָלִים, וְלֹא הִקְרִיב קָרְבְּנוֹתָיו שֶׁנָּדַר אוֹ הִתְנַדַּב, אוֹ שֶׁלֹּא נָתַן הָעֲרָכִים וְהַחֲרָמִים וְהַדָּמִים--הֲרֵי זֶה עָבַר בְּלֹא תַעֲשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמָר "לֹא תְאַחֵר לְשַׁלְּמוֹ" (דברים כג,כב): אֵינוּ עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה, עַד שֶׁיַּעַבְרוּ עָלָיו רַגְלֵי הַשָּׁנָה כֻּלָּהּ. וְאֵין לוֹקִין עַל לָאו זֶה, לְפִי שְׁאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה.

טז [יד] הִקְדִּישׁ בְּהֵמָה לַמִּזְבֵּחַ, וְעָבְרוּ עָלָיו שְׁנֵי רְגָלִים, וְנָפַל בָּהּ מוּם, וּפְדָיָהּ עַל גַּב בְּהֵמָה אַחֶרֶת--אֵינוּ עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה, עַד שֶׁיַּעַבְרוּ עַל הָאַחֶרֶת שָׁלוֹשׁ רְגָלִים. וְאֶחָד הָאִישׁ וְאֶחָד הָאִשָּׁה, עוֹבֶרֶת בְּבַל תְּאַחַר; אֲבָל הַיּוֹרֵשׁ, אֵינוּ עוֹבֵר בְּבַל תְּאַחַר.

יז [טו] כָּל הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁעָבְרוּ עֲלֵיהֶן שָׁלוֹשׁ רְגָלִים--לֹא נִפְסְלוּ, אֵלָא מַקְרִיבָן וּכְשֵׁרִים; וּבְכָל יוֹם וָיוֹם אַחַר הַשָּׁלוֹשׁ רְגָלִים, הוּא עוֹבֵר בְּבַל תְּאַחַר, וּבֵית דִּין מְצֻוִּין לַעֲשׂוֹתוֹ מִיָּד, עַד שֶׁיַּקְרִיב קָרְבְּנוֹתָיו בָּרֶגֶל שֶׁפָּגַע בּוֹ תְּחִלָּה. [טז] אַף עַל פִּי שֶׁנֶּאֱמָר "לִרְצֹנוֹ" (ויקרא א,ג), כּוֹפִין אוֹתוֹ עַד שֶׁיֹּאמַר רוֹצֶה אֲנִי: בֵּין שֶׁנָּדַר וְלֹא הִפְרִישׁ, בֵּין שֶׁהִפְרִישׁ וְלֹא הִקְרִיב--כּוֹפִין אוֹתוֹ עַד שֶׁיַּקְרִיב.

יח [יז] כָּל חַיָּבֵי עוֹלוֹת וּשְׁלָמִים, מְמַשְׁכְּנִין אוֹתָן: אַף עַל פִּי שְׁאֵין מִתְכַּפֵּר לוֹ עַד שֶׁיִּרְצֶה, שֶׁנֶּאֱמָר "לִרְצֹנוֹ" (ויקרא א,ג)--כּוֹפִין אוֹתוֹ עַד שֶׁיֹּאמַר רוֹצֶה אֲנִי. אֲבָל חַיָּבֵי חַטָּאוֹת וַאֲשָׁמוֹת, אֵין מְמַשְׁכְּנִין אוֹתָן--הוֹאִיל וְהֶם מְעֻכְּבֵי כַּפָּרָה, אֵין חוֹשְׁשִׁין לָהֶם שֶׁמֶּא יִפְשְׁעוּ וְיַשְׁהוּ קָרְבְּנוֹתֵיהֶן: חוּץ מֵחַטַּאת נָזִיר, הוֹאִיל וְאֵינָהּ מְעַכֶּבֶת אוֹתוֹ מִלִּשְׁתּוֹת יַיִן--שֶׁמֶּא יְאַחַר אוֹתָהּ; לְפִיכָּךְ מְמַשְׁכְּנִין אוֹתוֹ עָלֶיהָ.

משנה תורה - ספר עבודה - הלכות מעשה הקרבנות - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט

יש לך שאלה או הערה?