משנה תורה מנוקד - ספר עבודה - הלכות ביאת המקדש פרק ד

משנה תורה - ספר עבודה - הלכות ביאת המקדש - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט

הִלְכּוֹת בִּיאַת הַמִּקְדָּשׁ פֵּרֶק ד

א טָמֵא שֶׁעָבַד בַּמִּקְדָּשׁ--חִלַּל עֲבוֹדָתוֹ וְחַיָּב מִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם עַל עֲבוֹדָתוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא שָׁהָה: שֶׁנֶּאֱמָר "וְיִנָּזְרוּ מִקָּדְשֵׁי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, וְלֹא יְחַלְּלוּ, אֶת-שֵׁם קָדְשִׁי" (ויקרא כב,ב), הֲרֵי זוֹ אַזְהָרָה לָעוֹבֵד בְּטֻמְאָה; וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר "וּמֵתוּ בוֹ, כִּי יְחַלְּלֻהוּ" (ויקרא כב,ט)--מַה חִלּוּל הָאָמוּר כָּאן מִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם, אַף כָּאן מִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם. וְכָל לָאו שֶׁחַיָּבִין עָלָיו מִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם, לוֹקִין עָלָיו.

ב אַף עַל פִּי שְׁאִם עָבַד בְּטֻמְאָה, אֵינוּ חַיָּב בְּבֵית דִּין אֵלָא מַלְקוּת, אֶחָיו הַכּוֹהֲנִים לֹא הָיוּ מְבִיאִין אוֹתוֹ לְבֵית דִּין, אֵלָא מוֹצִיאִין אוֹתוֹ לַחוּץ וּפוֹצְעִין אֶת מוֹחוֹ בְּיָדָן; וְאֵין מְמַחִין עֲלֵיהֶן בְּכָּךְ.

ג וְהֵיאַךְ אִפְשָׁר לוֹ לַעֲבֹד וְלֹא יִשְׁהֶה עַד שֶׁיִּתְחַיַּב כָּרֵת, אֵלָא מִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם בִּלְבָד: כְּגוֹן שֶׁנִּטְמָא בָּעֲזָרָה, וְיָצָא בִּקְצָרָה, וּבִיצִיאָתוֹ הָיָה צִנּוֹר בְּיָדוֹ, וְהָפַךְ בּוֹ אֵבֶר עַל גַּבֵּי הָאֵשׁ בַּמִּזְבֵּחַ וְקֵרַב שְׂרֵפָתוֹ--שֶׁכָּל קֵרוּב עֲבוֹדָה, הֲרֵי הוּא כַּעֲבוֹדָה.

ד וְכֵן טָמֵא שֶׁטָּבַל וְעָבַד קֹדֶם שֶׁיַּעְרִיב שִׁמְשׁוֹ--עֲבוֹדָתוֹ פְּסוּלָה, וְחַיָּב מִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם: שֶׁנֶּאֱמָר "וְלֹא יְחַלְּלוּ, שֵׁם אֱלֹהֵיהֶם" (ויקרא כא,ו)--מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁזּוֹ אַזְהָרָה לִטְבוּל יוֹם שֶׁעָבַד, שֶׁעֲדַיִן טָמֵא הוּא, שֶׁנֶּאֱמָר "וּבָא הַשֶּׁמֶשׁ, וְטָהֵר" (ויקרא כב,ז), מִכְּלַל שֶׁעֲדַיִן לֹא טָהַר. אֲבָל מְחֻסַּר כִּפּוּרִים שֶׁעָבַד--אַף עַל פִּי שֶׁעֲבוֹדָתוֹ פְּסוּלָה וְחִלַּל, הֲרֵי זֶה פָּטוּר. [ה] וּמְנַיִן שֶׁעֲבוֹדָתוֹ פְּסוּלָה: שֶׁנֶּאֱמָר "וְכִפֶּר עָלֶיהָ הַכֹּהֵן, וְטָהֵרָה" (ויקרא יב,ח), מִכְּלַל שֶׁעֲדַיִן לֹא נִגְמְרָה טַהְרָתָהּ; וְהוּא הַדִּין לְכָל מְחֻסְּרֵי כִּפּוּרִים.

ה [ו] כּוֹהֵן שֶׁעָבַד, וְאַחַר כָּךְ נוֹדַע שֶׁהָיָה טָמֵא--אִם הִיא טֻמְאָה יְדוּעָה--כָּל הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁהִקְרִיב פְּסוּלִין, שֶׁהֲרֵי עֲבוֹדָתוֹ חֻלִּין; וְאִם הִיא טֻמְאַת הַתְּהוֹם--הַצִּיץ מְרַצֶּה, וְכָל הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁהִקְרִיב נִרְצוּ. וְאַפִלּוּ נוֹדַע לוֹ שְׁהוּא טָמֵא קֹדֶם שֶׁיִּזְרֹק הַדָּם, וְזָרַק--הֻרְצָה: שֶׁהַצִּיץ מְרַצֶּה עַל טֻמְאַת הַתְּהוֹם, אַף עַל פִּי שְׁהוּא מֵזִיד. וּכְבָר בֵּאַרְנוּ טֻמְאַת הַתְּהוֹם, בִּנְזִירוּת.

ו [ז] וְכֵן הַצִּיץ מְרַצֶּה עַל טֻמְאַת דְּבָרִים הַקְּרֵבִין, שֶׁנֶּאֱמָר "וְהָיָה, עַל-מֵצַח אַהֲרֹן, וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת-עֲוֺן הַקֳּדָשִׁים" (שמות כח,לח). אֲבָל אֵינוּ מְרַצֶּה עַל טֻמְאַת הַנֶּאֱכָלִין; וְלֹא עַל טֻמְאַת הָאָדָם שֶׁנִּטְמָא בְּטֻמְאָה יְדוּעָה, אֵלָא אִם כֵּן הָיְתָה הַטֻּמְאָה הַדְּחוּיָה בַּצִּבּוּר, שֶׁהַצִּיץ מְרַצֶּה עָלֶיהָ. [ח] וְאֵין הַצִּיץ מְרַצֶּה אֵלָא בִּזְמָן שְׁהוּא עַל מִצְחוֹ, שֶׁנֶּאֱמָר "וְהָיָה עַל-מִצְחוֹ תָּמִיד, לְרָצוֹן לָהֶם לִפְנֵי ה'" (שם).

ז [ט] כָּל קָרְבָּן שְׁאֵין קָבוּעַ לוֹ זְמָן--אֵינוּ דּוֹחֶה לֹא אֶת הַשַּׁבָּת, וְלֹא אֶת הַטֻּמְאָה: שְׁאִם לֹא יִקָּרֵב הַיּוֹם, יִקָּרֵב לְמָחָר וּלְמָחָר מָחָר. וְכָל קָרְבָּן שֶׁקָּבוּעַ לוֹ זְמָן, בֵּין קָרְבַּן צִבּוּר בֵּין קָרְבַּן יָחִיד--דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת, וְדוֹחֶה אֶת הַטֻּמְאָה: וְלֹא כָּל הַטְּמָאוֹת הוּא דּוֹחֶה, אֵלָא טֻמְאַת הַמֵּת לְבַדָּהּ.

ח [י] כָּל קָרְבְּנוֹת הַצִּבּוּר, קָבוּעַ זְמַנָּם; לְפִיכָּךְ כֻּלָּן דּוֹחִין אֶת הַשַּׁבָּת, וְאֶת טֻמְאַת הַמֵּת. [יא] וְכָל קָרְבָּן מֵהֶן שֶׁקָּרַב בְּטֻמְאָה, אֵינוּ נֶאֱכָל; אֵלָא מַקְטִירִין מִמֶּנּוּ דְּבָרִים הָרְאוּיִין לְהַקְטָרָה, וְהַשְּׁאָר הָרָאוּי לַאֲכִילָה נִשְׂרָף, כִּשְׁאָר קֳדָשִׁים שֶׁנִּטְמְאוּ.

ט [יב] כֵּיצַד דּוֹחֶה אֶת הַטֻּמְאָה: הִגִּיעַ זְמַנּוֹ שֶׁלְּאוֹתוֹ קָרְבָּן, וְהָיוּ רֹב הַקָּהָל שֶׁמַּקְרִיבִין אוֹתוֹ טְמֵאִים לְמֵת, אוֹ שֶׁהָיוּ הַקָּהָל טְהוֹרִים, וְהָיוּ הַכּוֹהֲנִים הַמַּקְרִיבִין טְמֵאִים לְמֵת, אוֹ שֶׁהָיוּ אֵלּוּ וְאֵלּוּ טְהוֹרִים, וְהָיוּ כְּלֵי הַשָּׁרֵת טְמֵאִים בְּמֵת--הֲרֵי זֶה יֵעָשֶׂה בְּטֻמְאָה; וְיִתְעַסְּקוּ בּוֹ הַטְּמֵאִים וְהַטְּהוֹרִים כְּאֶחָד, וְיִכָּנְסוּ כֻּלָּן לָעֲזָרָה.

י אֲבָל הַטְּמֵאִים בְּטֻמְאָה אַחֶרֶת, כְּגוֹן זָבִין וְזָבוֹת וְנִדּוֹת וּטְמֵאֵי שֶׁרֶץ וּנְבֵלָה וְכַיּוֹצֶא בָּהֶן--לֹא יִתְעַסְּקוּ בּוֹ וְלֹא יִכָּנְסוּ לָעֲזָרָה, וְאַף עַל פִּי שֶׁנַּעֲשָׂה בְּטֻמְאָה; וְאִם עָבְרוּ וְעָשׂוּ, אוֹ נִכְנְסוּ לָעֲזָרָה--חַיָּבִין כָּרֵת עַל הַבִּיאָה, וּמִיתָה עַל הָעֲבוֹדָה: שֶׁלֹּא נִדְחֵית אֵלָא טֻמְאַת הַמֵּת בִּלְבָד. [יג] וּפֶסַח שֶׁבָּא בְּטֻמְאָה, וְדָחֲקוּ טְמֵאֵי מֵת וְנִכְנְסוּ לַהֵיכָל--פְּטוּרִין: אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הֻתְּרוּ אֵלָא לָעֲזָרָה--הוֹאִיל וְאֵין אֲנִי קוֹרֶא בָּהֶם "אֶל-מִחוּץ לַמַּחֲנֶה תְּשַׁלְּחוּם" (במדבר ה,ג), הֲרֵי אֵלּוּ פְּטוּרִין.

יא [יד] הָיוּ מִקְצַת בֵּית אָב טְמֵאִים, וּמִקְצָתָם טְהוֹרִים--אַף עַל פִּי שֶׁרֻבָּן טְמֵאֵי מֵת, לֹא יַקְרִיבוּ אֵלָא הַטְּהוֹרִים; הָיָה כָּל בֵּית הָאָב טְמֵאֵי מֵת, יָבִיאוּ בֵּית אָב אַחֵר; הָיְתָה כָּל הַמִּשְׁמָרָה טְמֵאֵי מֵת, מְחַזְּרִין עַל מִשְׁמָרָה אַחֶרֶת. אִם הָיוּ רֹב הַכּוֹהֲנִים הַנִּמְצָאִים שָׁם בִּירוּשָׁלַיִם בַּזְּמָן הַקָּבוּעַ טְמֵאִים, יַעֲשׂוּ בְּטֻמְאָה.

יב [טו] וּמִפְּנֵי מַה מְחַזְּרִין עַל הַטְּהוֹרִים מִבֵּית אָב אַחֵר: מִפְּנֵי שֶׁהַטֻּמְאָה לֹא הֻתְּרָה בַּצִּבּוּר, אֵלָא בְּאִסּוּרָהּ עוֹמֶדֶת, וּדְחוּיָה הִיא עַתָּה, מִפְּנֵי הַדֹּחַק; וְאֵין דּוֹחִין כָּל דָּבָר הַנִּדְחֶה, אֵלָא בִּמְקוֹם שְׁאֵי אִפְשָׁר. וּמִפְּנֵי זֶה, צְרִיכָה צִיץ לְרַצּוֹת עָלֶיהָ.

יג [טז] וּמְנַיִן שֶׁטֻּמְאַת מֵת דְּחוּיָה בַּצִּבּוּר: שֶׁנֶּאֱמָר "וַיְהִי אֲנָשִׁים, אֲשֶׁר הָיוּ טְמֵאִים לְנֶפֶשׁ אָדָם . . ." (במדבר ט,ו)--כָּךְ לָמְדוּ מִפִּי הַשְּׁמוּעָה, שֶׁאֲנָשִׁים יְחִידִים, הֶם שֶׁיִּדָּחוּ לְפֶסַח שֵׁנִי, אִם הָיוּ טְמֵאִים; אֲבָל צִבּוּר שֶׁהָיוּ טְמֵאֵי מֵת, אֵינָן נִדְחִין, אֵלָא הַטֻּמְאָה תִּדָּחֶה מִפְּנֵיהֶם, וְיַעֲשׂוּ פֶּסַח בְּטֻמְאָה. וְהוּא הַדִּין לְכָל קָרְבָּן שֶׁקָּבוּעַ לוֹ זְמָן כַּפֶּסַח, שְׁהוּא דּוֹחֶה אֶת הַטֻּמְאָה.

יד [יז] וַהֲרֵי הַדָּבָר מְפֹרָשׁ בַּכְּתוּבִים, שֶׁנֶּאֱמָר שָׁם "כִּי-רַבַּת בַּקָּהָל, אֲשֶׁר לֹא-הִתְקַדָּשׁוּ; וְהַלְוִיִּם עַל-שְׁחִיטַת הַפְּסָחִים, לְכֹל לֹא טָהוֹר . . . כִּי מַרְבִּית הָעָם רַבַּת מֵאֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה יִשָּׂשכָר וּזְבֻלוּן, לֹא הִטֶּהָרוּ" (דברי הימים ב ל,יז-יח).

טו וּמַה הוּא זֶה שֶׁנֶּאֱמָר "כִּי-אָכְלוּ אֶת-הַפֶּסַח, בְּלֹא כַכָּתוּב" (דברי הימים ב ל,יח)--מִפְּנֵי שֶׁעִבַּר אֶת אוֹתָהּ הַשָּׁנָה מִפְּנֵי הַטֻּמְאָה, שֶׁנֶּאֱמָר "וַיִּוָּעַץ הַמֶּלֶךְ וְשָׂרָיו וְכָל-הַקָּהָל, בִּירוּשָׁלִָם, לַעֲשׂוֹת הַפֶּסַח, בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי. כִּי לֹא יָכְלוּ לַעֲשֹׂתוֹ, בָּעֵת הַהִיא: כִּי הַכֹּהֲנִים לֹא-הִתְקַדְּשׁוּ לְמַדַּי" (דברי הימים ב ל,ב-ג). וּכְבָר בֵּאַרְנוּ בְּקִדּוּשׁ הַחֹדֶשׁ, שְׁאֵין מְעַבְּרִין אֶת הַשָּׁנָה לְכַתְּחִלָּה מִפְּנֵי הַטֻּמְאָה.

טז [יח] וְעוֹד אַחֶרֶת הָיְתָה שָׁם בְּאוֹתָהּ הַשָּׁנָה, שֶׁעִבַּר חִזְקִיָּה הַמֶּלֶךְ אֶת הַשָּׁנָה בְּיוֹם שְׁלוֹשִׁים שֶׁלַּאֲדָר, שֶׁרָאוּי לִהְיוֹת רֹאשׁ חֹדֶשׁ נִיסָן, וְעָשָׂה אוֹתוֹ הַחֹדֶשׁ אֲדָר שֵׁנִי; וְלֹא הוֹדוּ לוֹ חֲכָמִים--שְׁאֵין מְעַבְּרִין בְּיוֹם זֶה, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּקִדּוּשׁ הַחֹדֶשׁ.

יז וּמִפְּנֵי דְּבָרִים אֵלּוּ שֶׁעָשָׂה שֶׁלֹּא כַּהֲלָכָה, נֶאֱמָר "כִּי-אָכְלוּ אֶת-הַפֶּסַח, בְּלֹא כַכָּתוּב" (דברי הימים ב ל,יח). וּבִקַּשׁ רַחֲמִים עַל עַצְמוֹ וְעַל הַחֲכָמִים שֶׁהִסְכִּימוּ עַל מַעֲשָׂיו, שֶׁנֶּאֱמָר "כִּי הִתְפַּלֵּל חִזְקִיָּה עֲלֵיהֶם לֵאמֹר, ה' הַטּוֹב יְכַפֵּר בְּעַד" (ראה שם); וְנֶאֱמָר "וַיִּשְׁמַע ה' אֶל-חִזְקִיָּה, וַיִּרְפָּא אֶת-הָעָם" (ראה דברי הימים ב ל,כ), זֶה שֶׁנִּרְצָה קָרְבָּנָם.

משנה תורה - ספר עבודה - הלכות ביאת המקדש - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט

יש לך שאלה או הערה?