משנה תורה מנוקד - ספר זרעים - הלכות מעשר שני ונטע רבעי פרק ג

משנה תורה - ספר זרעים - הלכות מעשר שני ונטע רבעי - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא

הִלְכּוֹת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְנֶטַע רְבָעִי פֵּרֶק ג

א הָאוֹכֵל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בְּטֻמְאָה לוֹקֶה, שֶׁנֶּאֱמָר "וְלֹא-בִעַרְתִּי מִמֶּנּוּ בְּטָמֵא" (דברים כו,יד)--בֵּין שֶׁהַמַּעֲשֵׂר טָמֵא וְהָאוֹכֵל טָהוֹר, בֵּין שֶׁהַמַּעֲשֵׂר טָהוֹר וְהָאוֹכֵל טָמֵא: וְהוּא שֶׁיֹּאכַל אוֹתוֹ בִּירוּשָׁלַיִם, קֹדֶם שֶׁיִּפָּדֶה--שְׁאֵינוּ לוֹקֶה עַל אֲכִילָתוֹ בְּטֻמְאָה, אֵלָא בִּמְקוֹם אֲכִילָתוֹ. אֲבָל אִם אֲכָלוֹ בְּטֻמְאָה חוּץ לִירוּשָׁלַיִם, מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת. [ב] וְאַפִלּוּ לְהַדְלִיק בּוֹ אֶת הַנֵּר אַחַר שֶׁנִּטְמָא--אָסוּר עַד שֶׁיִּפָּדֶה, שֶׁנֶּאֱמָר "וְלֹא-בִעַרְתִּי מִמֶּנּוּ בְּטָמֵא".

ב [ג] כְּבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁהַמַּעֲשֵׂר שֶׁנִּטְמָא, אַפִלּוּ בִּירוּשָׁלַיִם--פּוֹדִין אוֹתוֹ, וְיֵאָכֵל; וְאוֹכְלִין אֶת דָּמָיו בְּטַהְרָה, בְּתוֹרַת פֵּרוֹת מַעֲשֵׂר כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאַר. אַפִלּוּ נִטְמְאוּ הַפֵּרוֹת כֻּלָּן כִּשְׁהֶן טֶבֶל, מַפְרִישׁ מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בְּטֻמְאָה וּפוֹדֵהוּ.

ג [ד] הֶעָרֵל כַּטָּמֵא; וְאִם אָכַל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי--לוֹקֶה מִן הַתּוֹרָה, כְּדֶרֶךְ שֶׁלּוֹקֶה עַל אֲכִילַת תְּרוּמָה: שֶׁהַתְּרוּמָה קְרוּיָה קֹדֶשׁ, וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי קָרוּי קֹדֶשׁ--שֶׁהֲרֵי נֶאֱמָר בּוֹ "קֹדֶשׁ, לַה'" (ויקרא כז,ל). וְטָמֵא שֶׁטָּבַל--אוֹכֵל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִעְרִיב שִׁמְשׁוֹ.

ד [ה] הָאוֹכֵל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בַּאֲנִינוּת שֶׁלַּתּוֹרָה--לוֹקֶה, שֶׁנֶּאֱמָר "לֹא-אָכַלְתִּי בְאֹנִי מִמֶּנּוּ" (דברים כו,יד): וְהוּא שֶׁיֹּאכַל אוֹתוֹ בִּמְקוֹם אֲכִילָתוֹ, בִּירוּשָׁלַיִם. אֲבָל אִם אֲכָלוֹ בַּחוּץ בַּאֲנִינוּת, אוֹ שֶׁאֲכָלוֹ בִּפְנִים בַּאֲנִינוּת שֶׁלְּדִבְרֵיהֶם--מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת.

ה [ו] אֵיזֶה הוּא אוֹנֵן: זֶה הַמִּתְאַבֵּל עַל אֶחָד מִן הַקְּרוֹבִים שְׁהוּא חַיָּב לְהִתְאַבַּל עֲלֵיהֶן; וּבְיוֹם הַמִּיתָה בִּלְבָד, הוּא אוֹנֵן מִן הַתּוֹרָה, וְלַלַּיְלָה, אוֹנֵן מִדִּבְרֵיהֶן--שֶׁנֶּאֱמָר "וְאָכַלְתִּי חַטָּאת הַיּוֹם, הַיִּיטַב בְּעֵינֵי ה'" (ויקרא י,יט), הַיּוֹם אָסוּר וְלַלַּיְלָה מֻתָּר.

ו נִשְׁתָּהָה הַמֵּת יָמִים רַבִּים, וְאַחַר כָּךְ נִקְבַּר--כָּל אוֹתָן הַיָּמִים שֶׁאַחַר יוֹם הַמִּיתָה עִם יוֹם הַקְּבוּרָה, הוּא אוֹנֵן מִדִּבְרֵיהֶן; וְאֵין יוֹם הַקְּבוּרָה תּוֹפֵס לֵילוֹ. [ז] וְלֹא מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בִּלְבָד, אֵלָא כָּל הַקֳּדָשִׁים כֻּלָּן--אִם אֲכָלָן בַּאֲנִינוּת שֶׁלַּתּוֹרָה, לוֹקֶה; וּבַאֲנִינוּת דִּבְרֵיהֶן, מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת.

ז [ח] אֵין נוֹתְנִין פֵּרוֹת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי לְעַם הָאָרֶץ, וְלֹא פֵּרוֹת הַנִּלְקָחוֹת בִּמְעוֹת מַעֲשֵׂר, וְלֹא מְעוֹת מַעֲשֵׂר--מִפְּנֵי שְׁהוּא בְּחֶזְקַת טֻמְאָה; וּמֻתָּר לֶאֱכֹל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁלִּדְמַאי בַּאֲנִינוּת, וְלִתְּנוֹ לְעַם הָאָרֶץ--וְהוּא, שֶׁיֹּאכַל כְּנֶגְדּוֹ.

ח אֵין מַפְקִידִין מַעֲשֵׂר שֵׁנִי אֵצֶל חָבֵר, שֶׁמֶּא יָמוּת וְנִמְצָא הַמַּעֲשֵׂר תַּחַת יַד בְּנוֹ עַם הָאָרֶץ; אֲבָל מַפְקִידִין מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁלִּדְמַאי אֵצֶל עַם הָאָרֶץ.

ט מַעֲשֵׂר שֵׁנִי, אָסוּר לְאַבַּד אַפִלּוּ מֵעוּטוֹ בַּדְּרָכִים, אֵלָא מוֹלִיכוֹ כָּל שְׁהוּא, אוֹ מוֹלִיךְ דָּמָיו לִירוּשָׁלַיִם; וּמֻתָּר לְאַבַּד מֵעוּט מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁלִּדְמַאי בַּדְּרָכִים. וְכַמָּה הוּא מֵעוּט: פָּחוּת מִכִּגְרֹגֶּרֶת, בֵּין בְּאֹכֶל שָׁלֵם בֵּין בְּפֵרוּד; אֲבָל כִּגְרֹגֶּרֶת, אֵין מְאַבְּדִין אוֹתוֹ.

י הַמַּפְרִישׁ מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁלִּדְמַאי פָּחוּת מִכִּגְרֹגֶּרֶת, הֲרֵי זֶה נוֹתְנוֹ לְעַם הָאָרֶץ; וְאוֹכֵל כְּנֶגְדּוֹ. אֲבָל לֹא יַפְרִישֶׁנּוּ לְכַתְּחִלָּה לְאַבְּדוֹ, שְׁאֵין מַפְרִישִׁין לְאַבַּד.

יא [י] מַעֲשֵׂר שֵׁנִי נִתָּן לַאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה, שֶׁנֶּאֱמָר "וְאָכַלְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ" (דברים יד,כג); וְסִיכָה, כִּשְׁתִיָּה. וְאָסוּר לְהוֹצִיאוֹ בִּשְׁאָר צְרָכָיו, כְּגוֹן שֶׁיִּקַּח בּוֹ כֵּלִים וּבְגָדִים וַעֲבָדִים--שֶׁנֶּאֱמָר "לֹא-נָתַתִּי מִמֶּנּוּ, לְמֵת" (דברים כו,יד), כְּלוֹמַר לֹא הוֹצֵאתִי אוֹתוֹ בְּדָבָר שְׁאֵינוּ מְקַיֵּם אֶת הַגּוּף; וְאִם הוֹצִיא מִמֶּנּוּ בִּשְׁאָר דְּבָרִים--אַפִלּוּ בִּדְבַר מִצְוָה, כְּגוֹן שֶׁלָּקַח מִמֶּנּוּ אֲרוֹן וְתַכְרִיכִין לְמֵת מִצְוָה--הֲרֵי זֶה אוֹכֵל כְּנֶגְדּוֹ בְּתוֹרַת מַעֲשֵׂר.

יב [יא] בַּמַּעֲשֵׂר--אוֹכֵל דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לְהֵאָכֵל, וְשׁוֹתֶה דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לִשְׁתּוֹת, וְסָךְ דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לָסוּךְ; וְלֹא יָסוּךְ יַיִן וְחֹמֶץ, אֲבָל סָךְ הוּא אֶת הַשֶּׁמֶן. וְלֹא יִסְחֹט אֶת הַפֵּרוֹת לְהוֹצִיא מֵהֶן מַשְׁקִין, חוּץ מִזֵּיתִים וַעֲנָבִים בִּלְבָד. וְאֵין מְפַטְּמִין אֶת הַשֶּׁמֶן, אֲבָל מְפַטְּמִין אֶת הַיַּיִן. וְאֵין מְחַיָּבִין אוֹתוֹ לֶאֱכֹל פַּת שֶׁעִפְּשָׁה, וְשֶׁמֶן שֶׁנִּסְרַח; אֵלָא כֵּיוָן שֶׁנִּפְסַל מֵאֹכֶל אָדָם, פָּקְעָה מִמֶּנּוּ קְדֻּשָּׁה.

יג [יב] כָּל שֶׁמֻּתָּר לַזָּרִים לְאָכְלוֹ בִּתְרוּמָה, כָּךְ מֻתָּר בְּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי לְאָכְלוֹ בְּתוֹרַת חֻלִּין. שְׁמָרִים שֶׁלְּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁנָּתַן עֲלֵיהֶם מַיִם--רִאשׁוֹן הֲרֵי זֶה אָסוּר כַּמַּעֲשֵׂר, וְשֵׁנִי מֻתָּר כַּחֻלִּין; שֶׁלִּדְמַאי, וְאַפִלּוּ רִאשׁוֹן--מֻתָּר.

יד [יג] יַיִן שֶׁלְּמַעֲשֵׂר שֶׁנָּפַל לְתוֹכוֹ דְּבַשׁ וּתְבָלִין וְהִשְׁבִּיחוּ, הַשְּׁבָח לְפִי חֶשְׁבּוֹן; וְכֵן דָּגִים שֶׁנִּתְבַּשְּׁלוּ עִם קַפְלוֹטוֹת שֶׁלְּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהִשְׁבִּיחוּ, הַשְּׁבָח לְפִי חֶשְׁבּוֹן. [יד] עִיסָה שֶׁלְּמַעֲשֵׂר שֶׁאֲפָיָהּ וְהִשְׁבִּיחָה, הַשְּׁבָח לַשֵּׁנִי. זֶה הַכְּלָל: כָּל שֶׁשְּׁבָחוֹ נִכָּר--אִם הוֹתִיר בַּמִּדָּה, הַשְּׁבָח לְפִי חֶשְׁבּוֹן; וְאִם לֹא הוֹתִירָה מִדָּה, הַשְּׁבָח לַשֵּׁנִי בִּלְבָד. וְכָל שְׁאֵין שְׁבָחוֹ נִכָּר--אַפִלּוּ הוֹתִיר בַּמִּדָּה, הַשְּׁבָח לַשֵּׁנִי בִּלְבָד.

טו כֵּיצַד הַשְּׁבָח לְפִי חֶשְׁבּוֹן: יַיִן שֶׁלְּמַעֲשֵׂר שֶׁשּׁוֹוֶה שְׁלוֹשָׁה, שֶׁנָּפַל לְתוֹכוֹ דְּבַשׁ וּתְבָלִין שׁוֹוֶה זוּז אֶחָד, וְהוֹסִיפוּ בְּמִדָּתוֹ, וְהִשְׁבִּיחוּהוּ וַהֲרֵי הַכֹּל שׁוֹוֶה חֲמִשָּׁה--חוֹשְׁבִין הַכֹּל בְּאַרְבָּעָה וּרְבִיעַ. וְכֵן עַל דֶּרֶךְ זוֹ בִּשְׁאָר הַדְּבָרִים.

טז מַעֲשֵׂר שֵׁנִי--אַף עַל פִּי שֶׁנִּתָּן לְסִיכָה--אֵין נוֹתְנִין אוֹתוֹ לֹא עַל גַּבֵּי צִנִּית, וְלֹא עַל גַּבֵּי חֲזָזִית; וְאֵין עוֹשִׂין מִמֶּנּוּ קָמִיעַ וְכַיּוֹצֶא בּוֹ: שֶׁהֲרֵי לֹא נִתַּן לִרְפוּאָה.

יז מַעֲשֵׂר שֵׁנִי--מְמוֹן גָּבוֹהַּ הוּא, שֶׁנֶּאֱמָר "לַה', הוּא" (ויקרא כז,ל). לְפִיכָּךְ אֵינוּ נִקְנֶה בְּמַתָּנָה, אֵלָא אִם נָתַן לוֹ הַטֶּבֶל וְהַמְּקַבֵּל מַפְרִישׁ הַמַּעֲשֵׂר; וְאֵין מְקַדְּשִׁין בּוֹ אֶת הָאִשָּׁה, וְאֵין מוֹכְרִין אוֹתוֹ, וְאֵין מְמַשְׁכְּנִין אוֹתוֹ, וְאֵין מַחְלִיפִין אוֹתוֹ, וְאֵין מַרְהִינִין אוֹתוֹ.

יח כֵּיצַד אֵין מְמַשְׁכְּנִין אוֹתוֹ--לֹא יִכָּנֵס לְבֵיתוֹ, וִימַשְׁכְּנֶנּוּ מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁלּוֹ. עָבַר וּמִשְׁכַּן, מוֹצִיאִין אוֹתוֹ מִיָּדוֹ. כֵּיצַד אֵין מַרְהִינִין אוֹתוֹ--לֹא יֹאמַר לוֹ הֵא לָךְ מַעֲשֵׂר זֶה וְיִהְיֶה בְּיָדָךְ, וְתֶן לִי עָלָיו חֻלִּין. כֵּיצַד אֵין מַחְלִיפִין אוֹתוֹ--לֹא יֹאמַר הֵא לָךְ מַעֲשֵׂר, וְתֶן לִי שֶׁמֶן מַעֲשֵׂר. אֲבָל אוֹמֵר לוֹ, הֵא לָךְ יַיִן שְׁאֵין לִי שֶׁמֶן; וְאִם רָצָה חֲבֵרוֹ לִתֵּן לוֹ שֶׁמֶן, מֻתָּר--שֶׁהֲרֵי לֹא הִחְלִיף עִמּוֹ, אֵלָא הוֹדִיעוֹ שְׁאֵין לוֹ, וְאִם רָצָה הַלָּה לִתֵּן, יִתֵּן.

יט מַעֲשֵׂר שֵׁנִי--אֵין שׁוֹקְלִין כְּנֶגְדּוֹ אַפִלּוּ דֵּינָרֵי זָהָב, וְאַפִלּוּ לְחַלַּל עֲלֵיהֶם מַעֲשֵׂר שֵׁנִי אַחֵר: גְּזֵרָה--שֶׁמֶּא יְכַוַּן מִמֶּנּוּ מִשְׁקָלוֹת, וְנִמְצְאוּ הַפֵּרוֹת חֲסֵרִים וְהוּא שׁוֹקֵל בָּהֶן מָעוֹת לְחַלַּל עֲלֵיהֶם מַעֲשֵׂר אַחֵר; וְנִמְצָא מוֹצִיא מַעֲשֵׂר לְחֻלִּין, בְּפָחוּת מִדָּמָיו.

כ הָאַחִים שֶׁחָלְקוּ מַעֲשֵׂר שֵׁנִי, לֹא יִשְׁקְלוּ זֶה כְּנֶגֶד זֶה. וְכֵן מְעוֹת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי--אֵין שׁוֹקְלִים כְּנֶגְדָּן, וְלֹא מוֹכְרִין אוֹתָם, וְלֹא מַחְלִיפִין, וְלֹא מַרְהִינִין, וְלֹא יִתְּנֵם לְשֻׁלְחָנִי לְהִתְנָאוֹת בָּהֶן, וְלֹא יַלְוֶה אוֹתָן לְהִתְגַּדַּל בָּהֶן; וְאִם הִלְוָן שֶׁלֹּא יַעֲלוּ חֲלוּדָה, מֻתָּר. [כא] וְאֵין פּוֹרְעִין מֵהֶם אֶת הַמַּלְוָה, וְאֵין עוֹשִׂין מֵהֶן שׁוֹשְׁבִינוּת, וְאֵין מְשַׁלְּמִין מֵהֶן תַּגְמוּלִין, וְאֵין פּוֹסְקִין מֵהֶם צְדָקָה בְּבֵית הַכְּנֶסֶת; אֲבָל מְשַׁלְּמִין מֵהֶן דְּבָרִים שֶׁלִּגְמִילוּת חֲסָדִים, וְצָרִיךְ לְהוֹדִיעַ.

כא [כב] לֹא יֹאמַר אָדָם לַחֲבֵרוֹ, הַעַל אֶת הַפֵּרוֹת הָאֵלּוּ לִירוּשָׁלַיִם, וְאַתָּה נוֹטֵל מֵהֶן חֶלְקָךְ--שֶׁנִּמְצָא זֶה כְּנוֹתֵן שָׂכָר מִמַּעֲשֵׂר שֵׁנִי עַל הֲבָאָתוֹ לִירוּשָׁלַיִם; אֲבָל אוֹמֵר לוֹ הַעֲלֵם, שֶׁנֹּאכְלֵם וְשֶׁנִּשְׁתֵּם בִּירוּשָׁלַיִם. [כג] וְאוֹמֵר אָדָם לַחֲבֵרוֹ בִּירוּשָׁלַיִם לָסוּךְ אוֹתוֹ בְּשֶׁמֶן מַעֲשֵׂר שֵׁנִי, וְאַף עַל פִּי שֶׁיָּדוֹ נִסּוֹכָה; וְאֵין זֶה כִּשְׁכַר סִיכָתוֹ.

כב [כד] כְּבָר בֵּאַרְנוּ, שֶׁהַמַּעֲשֵׂר מְמוֹן גָּבוֹהַּ. לְפִיכָּךְ אֲנִי אוֹמֵר שֶׁהַגּוֹנֵב מַעֲשֵׂר שֵׁנִי, אֵינוּ מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֵּפֶל; וְהַגּוֹזְלוֹ, אֵינוּ מְשַׁלֵּם חֹמֶשׁ. [כה] הַמַּקְדִּישׁ מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁלּוֹ לְבֶדֶק הַבַּיִת--הֲרֵי זֶה פּוֹדֶה אוֹתוֹ מִי שֶׁפּוֹדֵהוּ, עַל מְנַת לִתֵּן לַהֶקְדֵּשׁ אֶת שֶׁלּוֹ וּלְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי אֶת שֶׁלּוֹ.

משנה תורה - ספר זרעים - הלכות מעשר שני ונטע רבעי - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא

יש לך שאלה או הערה?