משנה תורה מנוקד - ספר זרעים - הלכות תרומות פרק יב

משנה תורה - ספר זרעים - הלכות תרומות - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו

הִלְכּוֹת תְּרוּמוֹת פֵּרֶק יב

א אָסוּר לְטַמֵּא אֶת הַתְּרוּמָה שֶׁלְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, כִּשְׁאָר הַקֳּדָשִׁים; וְלֹא יָבִיא אוֹתָהּ לִידֵי טֻמְאָה, וְלֹא יַפְסִיד אוֹתָהּ, אֵלָא אוֹכֵל הַטְּהוֹרָה, וּמַדְלִיק הַטְּמֵאָה. וּמֻתָּר לְטַמֵּא תְּרוּמַת חוּצָה לָאָרֶץ, בִּטְמָאוֹת שֶׁלַּתּוֹרָה, אַף עַל פִּי שְׁאֵינָהּ טְמֵאָה, אֵלָא בְּאֶרֶץ הָעַמִּים שְׁהִיא מִדִּבְרֵיהֶם--מִפְּנֵי שֶׁעִיקַר חִיּוּבָהּ מִדִּבְרֵיהֶם; לְפִיכָּךְ נִדָּה קוֹצָה לָהּ חַלָּה בְּחוּצָה לָאָרֶץ--שְׁאֵינָהּ מֻזְהֶרֶת אֵלָא לְאָכְלָהּ, לֹא לִגַּע בָּהּ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.

ב תְּרוּמָה שֶׁנִּטְמֵאת בְּסָפֵק--לֹא אוֹכְלִים, וְלֹא שׂוֹרְפִין; אֵלָא תִּהְיֶה מֻנַּחַת עַד שֶׁתִּטְמָא טֻמְאָה וַדָּאִית, וְתִשָּׂרֵף. וְיֵשׁ שָׁם סְפֵקוֹת שֶׁשּׂוֹרְפִין עֲלֵיהֶן אֶת הַתְּרוּמָה, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאַר בְּעִנְיַן טֻמְאָה וְטַהְרָה.

ג חָבִית שֶׁלִּתְרוּמָה שֶׁנֻּלַּד לָהּ סְפֵק טֻמְאָה--הֲרֵי זֶה לֹא יְחַדַּשׁ בָּהּ דָּבָר, לֹא יְזִיזֶנָּה מִמְּקוֹמָהּ, וְלֹא יְגַלֶּנָּה; אֵלָא יַנִּיחֶנָּה עַד שֶׁתִּטְמָא וַדַּאי, וְתִשָּׂרֵף. וְאֵין חוֹשְׁשִׁין שֶׁמֶּא תֵּאָכֵל.

ד חָבִית שֶׁנִּשְׁבְּרָה בַּגַּת הָעֶלְיוֹנָה, וְהַתַּחְתּוֹנָה טְמֵאָה--אִם יָכוֹל לְהַצִּיל מִמֶּנָּה רְבִיעִית בְּטַהְרָה, יַצִּיל; וְאִם לָאו, יַצִּיל בְּיָדָיו בְּלֹא נְטִילַת יָדַיִם, וְאַף עַל פִּי שְׁהוּא מְטַמְּאָהּ, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאַר בְּעִנְיַן טְהָרוֹת.

ה בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בֶּחָבִית שֶׁלְּיַיִן--וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה בַּגַּת הַתַּחְתּוֹנָה פָּחוּת מִמֵּאָה, שֶׁהֲרֵי יִדָּמַע הַכֹּל וְיִפָּסֵד. אֲבָל אִם הָיָה בַּתַּחְתּוֹנָה מֵאָה בְּזוֹ הֶחָבִית, שֶׁהֲרֵי הִיא עוֹלָה בְּאֶחָד וּמֵאָה, אוֹ שֶׁהָיְתָה חָבִית שֶׁלְּשֶׁמֶן--תֵּרֵד וְתִטְמָא, וְאַל יְטַמְּאֶנָּה בְּיָדָיו: שֶׁהֲרֵי כֻּלּוֹ רָאוּי לַהַדְלָקָה, וְאֵין שָׁם הֶפְסֵד מְרֻבֶּה.

ו וְכֵן חָבִית שֶׁמֶן שֶׁנִּשְׁפְּכָה--אִם יָכוֹל לְהַצִּיל רְבִיעִית בְּטַהְרָה, יַצִּיל. וְאִם לָאו, יַצִּיל בְּטֻמְאָה: שֶׁכֵּיוָן שֶׁנִּשְׁבְּרָה הֶחָבִית--אֵינוּ מֻזְהָר שֶׁלֹּא לְהַצִּיל בְּטֻמְאָה, מִפְּנֵי שְׁהוּא בָּהוּל.

ז [ו] הָיָה עוֹבֵר מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, וְכִכָּרוֹת שֶׁלִּתְרוּמָה בְּיָדוֹ, אָמַר לוֹ הַנָּכְרִי, תֶּן לִי אַחַת מֵהֶן, וְאִם לָאו הֲרֵינִי נוֹגֵעַ בְּכֻלָּן, וּמְטַמְּאָן--יַנִּיחַ לְפָנָיו אַחַת עַל הַסֶּלַע, וְאַל יִתְּנֶנָּה לְתוֹךְ יָדוֹ: כְּדֵי שֶׁלֹּא יְטַמֵּא הַתְּרוּמָה בַּיָּדַיִם.

ח [ז] הַתִּלְתָּן וְהַכַּרְשִׁינִין שֶׁלִּתְרוּמָה--הוֹאִיל וְאֵינוּ מַאֲכַל אָדָם, הֲרֵי זֶה מֻתָּר לַעֲשׂוֹת כָּל מַעֲשֵׂיהֶן בְּטֻמְאָה. וְאֵינוּ נִזְהָר, אֵלָא בְּעֵת שְׁרִיָּתָן בַּמַּיִם--שְׁאִם שָׁרָה אוֹתָהּ בְּטֻמְאָה, הֲרֵי טִמֵּא אוֹתָהּ בַּיָּדַיִם; אֲבָל אַחַר הַשְּׁרִיָּה, אֵין נִזְהָר, לֹא בַּעֵת שֶׁשָּׁף הַכַּרְשִׁינִין, וְלֹא בַּעֵת שֶׁמַּאֲכִילָן לַבְּהֵמָה. לְפִיכָּךְ נוֹתְנִין תְּרוּמַת תִּלְתָּן וְכַרְשִׁינִין, לְכוֹהֵן עַם הָאָרֶץ.

ט [ח] אֵין מַפְקִידִין תְּרוּמָה אֵצֶל כּוֹהֵן עַם הָאָרֶץ, מִפְּנֵי שֶׁלִּבּוּ גַּס בָּהּ. אֲבָל מַפְקִידִין אוֹתָהּ אֵצֶל יִשְׂרָאֵל עַם הָאָרֶץ, בִּכְלִי חֶרֶס הַמֻּקָּף צָמִיד פָּתִיל: וּבִלְבָד, שֶׁלֹּא יִהְיוּ פֵּרוֹת מֻכְשָׁרִין--גְּזֵרָה, שֶׁלֹּא תְסִיטֵם אִשְׁתּוֹ נִדָּה.

י [ט] אֵין עוֹשִׂין לְעַם הָאָרֶץ תְּרוּמַת זֵיתָיו בְּטַהְרָה; אֲבָל עוֹשִׂין לוֹ זֵיתֵי חֻלִּין בְּטַהְרָה, מִשּׁוֹם כְּדֵי חַיָּיו שֶׁלַּבַּדָּד. וְכֵיצַד עוֹשֶׂה: נוֹטֵל כְּדֵי הַתְּרוּמָה וּמַנִּיחָהּ בִּכְלִי שְׁאֵינוּ מְקַבֵּל טֻמְאָה, כְּגוֹן כְּלֵי אֲבָנִים; וּכְשֶׁיָּבוֹא עַם הָאָרֶץ לִטֹּל הַחֻלִּין וְהַתְּרוּמָה, אוֹמְרִין לוֹ, הִזָּהֵר שֶׁמֶּא תִּגַּע בַּתְּרוּמָה, שֶׁלֹּא תַחְזֹר לְטִבְלָהּ.

יא [י] יִשְׂרָאֵל שֶׁעוֹשֶׂה פֵּרוֹתָיו בְּטֻמְאָה, אֵין בּוֹצְרִין עִמּוֹ; וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שְׁאֵין דּוֹרְכִין עִמּוֹ, מִפְּנֵי הַתְּרוּמָה שֶׁתֵּעָשֵׂה בְּטֻמְאָה. אֲבָל מוֹלִיכִין עִמּוֹ חָבִיּוֹת לַגַּת, וּמְבִיאִין מִן הַגַּת.

יב [יא] זֵיתִים וַעֲנָבִים שֶׁנִּטְמְאוּ, סוֹחֲטָן וְעוֹשֶׂה אוֹתָן תְּרוּמָה. וְאִם נִטְמְאוּ אַחַר שֶׁנַּעֲשׂוּ תְּרוּמָה, וּסְחָטָן פָּחוּת פָּחוּת מִכַּבֵּיצָה--הֲרֵי הַמַּשְׁקֶה הַיּוֹצֶא מֵהֶן מֻתָּר בִּשְׁתִיָּה לַכּוֹהֲנִים; וְאַפִלּוּ לִנְסָכִים הוּא רָאוּי: שֶׁהַמַּשְׁקֶה כְּאִלּוּ הוּא מֻפְקָד בְּתוֹךְ הָאֹכֶל. וְלֹא אָמְרוּ פָּחוּת מִכַּבֵּיצָה, אֵלָא גְּזֵרָה--שֶׁמֶּא יַעֲשֶׂה יוֹתֵר מִכַּבֵּיצָה, וְנִמְצָא הַמַּשְׁקֶה מִטַּמֵּא בְּכַבֵּיצָה. וְאִם הָיוּ פֵּרוֹת אֵלּוּ שְׁלִישִׁי לַטֻּמְאָה--דּוֹרְכֶן בַּגַּת וּבְבֵית הַבַּד, וְהַמַּשְׁקֶה תְּרוּמָה טְהוֹרָה: שְׁאֵין שְׁלִישִׁי עוֹשֶׂה רְבִיעִי בִּתְרוּמָה, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאַר בְּעִנְיַן טְהָרוֹת.

יג [יב] פַּת תְּרוּמָה שֶׁנִּטְמֵאת, מַשְׁלִיכָהּ לְבֵין הָעֵצִים עַד שֶׁיִּשְׂרְפוּם; וְכֵן שֶׁמֶן שֶׁנִּטְמָא, נוֹתְנוֹ בִּכְלִי מָאוּס עַד שֶׁיַּדְלִיקֶנּוּ: כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה תַּקְלָה לַאֲחֵרִים, וְיֹאכְלוּהוּ. וְחִטִּים שֶׁנִּטְמְאוּ--שׁוֹלְקָן וּמַנִּיחַן בִּכְלִי מָאוּס, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיוּ ראוּיִין לַאֲכִילָה; וְאַחַר כָּךְ יַסִּיק בָּהֶן תַּנּוּר וְכִירַיִם. וּמַשְׁקִין שְׁאֵין ראוּיִין לַהַדְלָקָה שֶׁנִּטְמְאוּ, כְּגוֹן הַיַּיִן--קוֹבְרִין אוֹתָן.

יד [יג] יֵין תְּרוּמָה שֶׁנִּתְגַּלָּה--הוֹאִיל וְאָסוּר בִּשְׁתִיָּה, יִשָּׁפֵךְ. וְכֵן תְּאֵנִים וַעֲנָבִים וְקִשּׁוּאִים וְדַלּוּעִין וַאֲבַטִּיחִין וּמְלָפְפוֹנוֹת שֶׁלִּתְרוּמָה שֶׁנִּמְצְאוּ מְנֻקָּרוֹת--הֲרֵי אֵלּוּ אֲסוּרִין בַּאֲכִילָה, מִפְּנֵי סַכָּנַת נְפָשׁוֹת; מַה יַעֲשֶׂה בָּהֶן, יַשְׁלִיךְ לַיָּם אוֹ יִקָּבְרוּ. [יד] עִיסָה שֶׁנִּלּוֹשָׁה בְּמַיִּם מְגֻלִּים--אַף עַל פִּי שְׁהִיא תְּרוּמָה, הֲרֵי זוֹ תִּשָּׂרֵף.

טו אָסוּר לַכּוֹהֵן לִטֹּל תְּרוּמָה, אוֹ שְׁאָר מַתָּנוֹת שֶׁלּוֹ--עַד שֶׁיַּפְרִישׁוּ אוֹתָם הַבְּעָלִים: שֶׁנֶּאֱמָר "רֵאשִׁיתָם אֲשֶׁר-יִתְּנוּ לַה', לְךָ נְתַתִּים" (במדבר יח,יב), וְנֶאֱמָר "אֲשֶׁר יָרִימוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל לַה'--נָתַתִּי לְךָ" (במדבר יח,יט)--עַד שֶׁיָּרִימוּ הֶם, וְאַחַר כָּךְ יִזְכֶּה בָּהֶם. וְלֹא יִטֹּל אוֹתָן אַחַר שֶׁהוּרְמוּ, אֵלָא מִדַּעַת בְּעָלִים--שֶׁהֲרֵי הֶם שֶׁלַּבְּעָלִים לִתְּנָן לְכָל כּוֹהֵן שֶׁיִּרְצוּ, שֶׁנֶּאֱמָר "וְאִישׁ אֶת-קֳדָשָׁיו, לוֹ יִהְיוּ" (במדבר ה,י). וְאִם לְקָחָן שֶׁלֹּא מִדַּעַת בְּעָלִים, זָכָה בָּהֶן--שְׁאֵין לַבְּעָלִים בָּהֶן אֵלָא טוֹבַת הֲנָיָה, וְטוֹבַת הֲנָיָה אֵינָהּ מָמוֹן.

טז כּוֹהֵן שֶׁנָּתְנוּ לוֹ תְּרוּמָה, וּמָצָא בָּהּ דְּבָרִים אֲחֵרִים--הֲרֵי אֵלּוּ אֲסוּרִים מִשּׁוֹם גָּזֵל, שֶׁמֶּא אֲחֵרִים הִנִּיחוּם שָׁם עַד שֶׁיִּטְּלוּם.

יז אֵין יִשְׂרָאֵל חַיָּבִין לְהִטַּפַּל בַּתְּרוּמָה, וּלְהָבִיא אוֹתָהּ מִן הַגֹּרֶן לָעִיר, וּמִן הַמִּדְבָּר לַיִּשּׁוּב--אֵלָא כּוֹהֲנִים יוֹצְאִין לַגְּרָנוֹת, וְיִשְׂרָאֵל נוֹתְנִים לָהֶם חֶלְקָן שָׁם; וְאִם לֹא יָצְאוּ, הֲרֵי זֶה מַפְרִישָׁהּ וּמַנִּיחָהּ בַּגֹּרֶן. וְאִם הָיְתָה חַיָּה וּבְהֵמָה אוֹכְלַתָּהּ שָׁם, וְאֵינָהּ מִשְׁתַּמֶּרֶת שָׁם מֵהֶם--הִתְקִינוּ חֲכָמִים שֶׁיִּטַּפַּל בָּהּ, וִיבִיאֶנָּה לָעִיר וְיִטֹּל שְׂכַר הֲבָאָתָהּ מִכּוֹהֵן: שְׁאִם הִפְרִישָׁהּ וְהִנִּיחָהּ לַבְּהֵמָה וְלַחַיָּה, הֲרֵי זֶה חִלּוּל הַשֵּׁם.

יח אָסוּר לַכּוֹהֲנִים וְלַלְּוִיִּים לְסַיַּע בְּבֵית הַגֳּרָנוֹת, כְּדֵי לִטֹּל מַתְּנוֹתֵיהֶן. וְכָל הַמְּסַיֵּעַ--חִלַּל קֹדֶשׁ הַשֵּׁם, וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמָר "שִׁחַתֶּם בְּרִית הַלֵּוִי" (מלאכי ב,ח). וְאָסוּר לְיִשְׂרָאֵל לְהַנִּיחָן שֶׁיְּסַיְּעוּ, אֵלָא נוֹתֵן לָהֶם חֶלְקָן בְּכָבוֹד. [יט] נָתַן תְּרוּמָה לַכּוֹהֵן עַל מְנַת לְהַחְזִירָהּ, יָצָא יְדֵי נְתִינָה; וְאָסוּר לַעֲשׂוֹת כֵּן, מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה כִּמְסַיֵּעַ בְּבֵית הַגְּרָנוֹת.

יט וְכֵן אָסוּר לָהֶן שֶׁיַּחְטְפוּ תְּרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת, וְאַפִלּוּ לִשְׁאֹל חֶלְקָן בְּפִיהֶן אָסוּר; אֵלָא נוֹטְלִין בְּכָבוֹד: שֶׁעַל שֻׁלְחַן הַמָּקוֹם הֶם אוֹכְלִים, וְעַל שֻׁלְחָנוֹ הֶם שׁוֹתִים; וּמַתָּנוֹת אֵלּוּ לַה' הֶם, וְהוּא בָּרוּךְ הוּא זִכָּה לָהֶן--שֶׁנֶּאֱמָר "וַאֲנִי הִנֵּה נָתַתִּי לְךָ, אֶת-מִשְׁמֶרֶת תְּרוּמֹתָי" (במדבר יח,ח).

כ לֹא יִתֵּן אָדָם תְּרוּמָה לְשׁוֹמֵר גִּתּוֹ, וְלֹא בְּכוֹר לְשׁוֹמֵר עֶדְרוֹ, וְלֹא מַתָּנוֹת לְרוֹעֶה בְּהֶמְתּוֹ; וְאִם נָתַן--חִלַּל, אֵלָא אִם כֵּן נָתַן לָהֶם שְׂכַר שְׁמִירָתָן תְּחִלָּה. וְרַשָּׁאי יִשְׂרָאֵל לוֹמַר לְיִשְׂרָאֵל אַחֵר, הֵא לָךְ סֶלַע זוֹ, וְתֵן תְּרוּמָה אוֹ בְּכוֹר אוֹ שְׁאָר מַתָּנוֹת לִפְלוֹנִי הַכּוֹהֵן בֶּן בִּתִּי, אוֹ בֶּן אֲחוֹתִי, וְכָל כַּיּוֹצֶא בְּזֶה.

כא בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בְּשֶׁהָיוּ הַבְּעָלִים רוֹצִים לִתֵּן אוֹתָם לְאֶחָד מִשְּׁנֵי כּוֹהֲנִים אֵלּוּ, אוֹ מִשְּׁנֵי לְוִיִּים אֵלּוּ בְּחִנָּם, וְאָמַר לוֹ חֲבֵרוֹ, הֵא לָךְ וְתֵן לְזֶה; אֲבָל בְּעָלִים שֶׁאָמְרוּ לְכוֹהֵן אוֹ לְלֵוִי, הֵא לָךְ חֵלֶק זֶה בְּטוֹבַת הֲנָיָה--הֲרֵי זֶה אָסוּר. וְכֵן אָסוּר לַעֲשׂוֹת סְחוֹרָה בִּתְרוּמוֹת, אַף עַל פִּי שְׁהוּא לוֹקֵחַ מִכּוֹהֵן וּמוֹכֵר לְכוֹהֵן.

כב עֲשָׂרָה--אֵין חוֹלְקִין לָהֶן תְּרוּמָה בְּבֵית הַגְּרָנוֹת, אַף עַל פִּי שְׁהֶן אוֹכְלִין אוֹתָהּ אוֹ מַאֲכִילִין אוֹתָהּ; וְאֵלּוּ הֶן: הַחֵרֵשׁ, וְהַשּׁוֹטֶה, וְהַקָּטָן שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דַּעַת לִפְרֹשׁ חֵיקוֹ--מִפְּנֵי שְׁאֵין בְּאֵלּוּ דַּעַת; וְהַטֻּמְטוֹם, וְהָאַנְדְּרֻגִּינוֹס--מִפְּנֵי שְׁהֶן בִּרְיָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ; וְהָעֶבֶד--שֶׁמֶּא יִרְאוּ אוֹתוֹ הָעוֹבְרִים בַּשָּׂדֶה, וְיָעִידוּ עָלָיו שְׁהוּא כּוֹהֵן; וְהֶעָרֵל, וְהַטָּמֵא--מִפְּנֵי שְׁהֶן מְאוּסִין; וְהָאִשָּׁה--שֶׁמֶּא תִּתְגָּרַשׁ, וּמִפְּנֵי הַיֵּחוּד; וְהַנּוֹשֵׂא אִשָּׁה שְׁאֵינָהּ הוֹגֶנֶת לוֹ--קָנְסוּ אוֹתוֹ שֶׁלֹּא יַחְלֹק בְּבֵית הַגְּרָנוֹת, עַד שֶׁיְּגָרְשֶׁנָּה. וְכֻלָּן--מְשַׁלְּחִין לָהֶן לְבָתֵּיהֶן, וְחוֹלְקִין לָהֶן בִּשְׁאָר קָדְשֵׁי הַגְּבוּל וּמְשַׁלְּחִין לָהֶן לְבָתֵּיהֶן: חוּץ מִן הַנּוֹשֵׂא אִשָּׁה שְׁאֵינָהּ הוֹגֶנֶת, וְהַטָּמֵא, וְהֶעָרֵל--שְׁאֵין מְשַׁלְּחִין לָהֶן כְּלָל.

משנה תורה - ספר זרעים - הלכות תרומות - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו

יש לך שאלה או הערה?