משנה תורה מנוקד - ספר זרעים - הלכות מתנות עניים פרק ט

משנה תורה - ספר זרעים - הלכות מתנות עניים - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י

הִלְכּוֹת מַתְּנוֹת עֲנִיִּים פֵּרֶק ט

א כָּל עִיר שֶׁיֵּשׁ בָּהּ יִשְׂרָאֵל--חַיָּבִין לְהַעְמִיד גַּבָּאֵי צְדָקָה, אֲנָשִׁים יְדוּעִים וְנֶאֱמָנִים שֶׁיִּהְיוּ מְחַזְּרִין עַל הָעָם מֵעֶרֶב שַׁבָּת לְעֶרֶב שַׁבָּת, וְלוֹקְחִין מִכָּל אֶחָד וְאֶחָד מַה שְׁהוּא רָאוּי לִתֵּן, וְדָבָר הַקָּצוּב עָלָיו; וְהֶן מְחַלְּקִין הַמָּעוֹת מֵעֶרֶב שַׁבָּת לְעֶרֶב שַׁבָּת, וְנוֹתְנִין לְכָל עָנִי וְעָנִי מְזוֹנוֹת הַמַּסְפִּיקִין לְשִׁבְעַת יָמִים. וְזוֹ הִיא הַנִּקְרֵאת קֻפָּה שֶׁלִּצְדָקָה.

ב וְכֵן מַעְמִידִין גַּבָּאִין שֶׁלּוֹקְחִין בְּכָל יוֹם וָיוֹם מִכָּל חָצֵר פַּת וּמִינֵי מַאֲכָל וּפֵרוֹת, אוֹ מָעוֹת מִמִּי שְׁהוּא מִתְנַדֵּב לְפִי שָׁעָה; וּמְחַלְּקִין אֶת הַגָּבוּי לָעֶרֶב בֵּין הָעֲנִיִּים, וְנוֹתְנִין לְכָל עָנִי מִמֶּנּוּ פַּרְנָסַת יוֹמוֹ. וְזֶה הוּא הַנִּקְרָא תַּמְחוּי.

ג מֵעוֹלָם לֹא רָאִינוּ וְלֹא שָׁמַעְנוּ, בְּקָהָל מִיִּשְׂרָאֵל שְׁאֵין לָהֶן קֻפָּה שֶׁלִּצְדָקָה; אֲבָל הַתַּמְחוּי, יֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁנָּהֲגוּ בּוֹ וְיֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁלֹּא נָהֲגוּ בּוֹ. וְהַמִּנְהָג הַפָּשׁוּט הַיּוֹם, שֶׁיִּהְיוּ גַּבָּאֵי הַקֻּפָּה מְחַזְּרִין בְּכָל יוֹם וּמְחַלְּקִין מֵעֶרֶב שַׁבָּת לְעֶרֶב שַׁבָּת.

ד בַּתַּעְנִיּוֹת, מְחַלְּקִים מְזוֹנוֹת לָעֲנִיִּים; וְכָל תַּעְנִית שֶׁאָכְלוּ הָעָם וְלָנוּ, וְלֹא חִלְּקוּ צְדָקָה לָעֲנִיִּים--הֲרֵי אֵלּוּ כְּשׁוֹפְכֵי דָּמִים, וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמָר בַּקַּבָּלָה "צֶדֶק יָלִין בָּהּ--וְעַתָּה מְרַצְּחִים" (ישעיהו א,כא). בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בְּשֶׁלֹּא חִלְּקוּ הַפַּת וְהַפֵּרוֹת שֶׁאוֹכְלִים בָּהּ הַפַּת כְּגוֹן תְּמָרִים אוֹ עֲנָבִים; אֲבָל אִם אֵחֲרוּ הַמָּעוֹת אוֹ הַחִטִּים, אֵינָן כְּשׁוֹפְכֵי דָּמִים.

ה הַקֻּפָּה אֵינָהּ נִגְבֵּית אֵלָא בִּשְׁנַיִם, שְׁאֵין עוֹשִׂים שְׂרָרָה עַל הַצִּבּוּר בְּמָמוֹן בְּפָחוּת מִשְּׁנַיִם; וּמֻתָּר לְהַאֲמִין אֶחָד עַל הַמָּעוֹת שֶׁלַּקֻּפָּה. וְאֵינָהּ נִתְחַלֶּקֶת אֵלָא בִּשְׁלוֹשָׁה, מִפְּנֵי שְׁהוּא כְּדִינֵי מְמוֹנוֹת שֶׁנּוֹתֵן לְכָל אֶחָד דֵּי מַחְסוֹרוֹ לַשַּׁבָּת. וְהַתַּמְחוּי נִגְבָּה בִּשְׁלוֹשָׁה, שְׁאֵינוּ דָּבָר קָצוּב; וּמִתְחַלֵּק בִּשְׁלוֹשָׁה. [ו] הַתַּמְחוּי נִגְבֶּה בְּכָל יוֹם, וְהַקֻּפָּה מֵעֶרֶב שַׁבָּת לְעֶרֶב שַׁבָּת; וְהַתַּמְחוּי לַעֲנִיֵּי עוֹלָם, וְהַקֻּפָּה לַעֲנִיֵּי אוֹתָהּ הָעִיר בִּלְבָד.

ו [ז] רַשָּׁאִין בְּנֵי הָעִיר לַעֲשׂוֹת קֻפָּה תַּמְחוּי, וְתַמְחוּי קֻפָּה, וּלְשַׁנּוֹתָן לְכָל מַה שֶׁיִּרְצוּ מִצָּרְכֵּי צִבּוּר, וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִתְנוּ כֵּן בְּשָׁעָה שֶׁגָּבוּ; וְאִם הָיָה בַּמְּדִינָה חָכָם גָּדוֹל שֶׁהַכֹּל גּוֹבִין עַל דַּעְתּוֹ, וְהוּא יְחַלַּק לָעֲנִיִּים כְּפִי מַה שֶׁיִּרְאֶה--הֲרֵי זֶה רַשָּׁאי לְשַׁנּוֹתָן לְכָל מַה שֶׁיֵּרָאֶה לוֹ מִצָּרְכֵּי צִבּוּר.

ז [ח] גַּבָּאֵי צְדָקָה, אֵינָן רַשָּׁאִין לִפְרֹשׁ זֶה מִזֶּה בַּשּׁוּק, אֵלָא כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה זֶה פּוֹרֵשׁ לַשַּׁעַר וְזֶה פּוֹרֵשׁ לְחָנוּת, וְגוֹבִין. [ט] מָצָא הַגַּבָּאי מָעוֹת בַּשּׁוּק--לֹא יִתְּנֵם לְתוֹךְ כִּיסוֹ, אֵלָא נוֹתְּנָן לְתוֹךְ אַרְנָקִי שֶׁלִּצְדָקָה; וְלִכְשֶׁיַּגִּיעַ לְבֵיתוֹ, יִטְּלֵם. [י] הָיָה הַגַּבָּאי נוֹשֵׁה בַּחֲבֵרוֹ מָנֶה, וּפְרָעוֹ בַּשּׁוּק--לֹא יִתְּנֵם לְתוֹךְ כִּיסוֹ, אֵלָא יִתְּנֵם לְתוֹךְ אַרְנָקִי שֶׁלִּצְדָקָה; וְלִכְשֶׁיַּגִּיעַ לְבֵיתוֹ, יִטְּלֵם. וְלֹא יִמְנֶה מְעוֹת הַקֻּפָּה שְׁנַיִם שְׁנַיִם אֵלָא אֶחָד אֶחָד, מִפְּנֵי הַחֲשָׁד--שֶׁנֶּאֱמָר "וִהְיִיתֶם נְקִיִּם מֵה', וּמִיִּשְׂרָאֵל" (במדבר לב,כב).

ח [יא] גַּבָּאֵי צְדָקָה שְׁאֵין לָהֶם עֲנִיִּים לְחַלַּק--מְצָרְפִין הַמָּעוֹת דֵּינָרִין לַאֲחֵרִים, וְאֵין מְצָרְפִין לְעַצְמָן; גַּבָּאֵי תַּמְחוּי שְׁאֵין לָהֶם עֲנִיִּים לְחַלַּק--מוֹכְרִים לַאֲחֵרִים, וְאֵין מוֹכְרִים לְעַצְמָם. וְאֵין מְחַשְּׁבִים בִּצְדָקָה עִם גַּבָּאֵי צְדָקָה, וְלֹא בַּהֶקְדֵּשׁ עִם הַגִּזְבָּרִין--שֶׁנֶּאֱמָר "אַךְ לֹא-יֵחָשֵׁב אִתָּם, הַכֶּסֶף הַנִּתָּן עַל-יָדָם: כִּי בֶאֱמוּנָה, הֵם עֹשִׂים" (מלכים ב כב,ז).

ט [יב] מִי שֶׁיָּשַׁב בַּמְּדִינָה שְׁלוֹשִׁים יוֹם, כּוֹפִין אוֹתוֹ לִתֵּן צְדָקָה לַקֻּפָּה עִם בְּנֵי הַמְּדִינָה; יָשַׁב שָׁם שְׁלוֹשָׁה חֳדָשִׁים, כּוֹפִין אוֹתוֹ לִתֵּן הַתַּמְחוּי; יָשַׁב שָׁם שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים, כּוֹפִין אוֹתוֹ לִתֵּן צְדָקָה בִּכְסוּת שֶׁמְּכַסִּים בָּהּ עֲנִיֵּי הָעִיר; יָשַׁב שָׁם תִּשְׁעָה חֳדָשִׁים, כּוֹפִין אוֹתוֹ לִתֵּן צְדָקָה לִקְבוּרָה שֶׁקּוֹבְרִין בָּהּ אֶת הָעֲנִיִּים וְעוֹשִׂין לָהֶם כָּל צָרְכֵּי קְבוּרָה.

י [יג] מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מְזוֹן שְׁתֵּי סְעוֹדוֹת, אָסוּר לוֹ לִטֹּל מִן הַתַּמְחוּי; הָיוּ לוֹ מְזוֹן אַרְבַּע עֶשְׂרֵה סְעוֹדוֹת, לֹא יִטֹּל מִן הַקֻּפָּה. הָיוּ לוֹ מָאתַיִם זוּז, אַף עַל פִּי שְׁאֵינוּ נוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בָּהֶם, אוֹ שֶׁהָיוּ לוֹ חֲמִשִּׁים זוּז, וְהוּא נוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בָּהֶם--הֲרֵי זֶה לֹא יִטֹּל לֶקֶט שִׁכְחָה וּפֵאָה וּמַעְשַׂר עָנִי; הָיוּ לוֹ מָאתַיִם חָסֵר דֵּינָר--אַפִלּוּ אֶלֶף נוֹתְנִין לוֹ כְּאֶחָד, הֲרֵי זֶה מֻתָּר לִקַּח. הָיוּ בְּיָדוֹ מָעוֹת, וַהֲרֵי הֶן עָלָיו חוֹב, אוֹ שֶׁהָיוּ מְמֻשְׁכָּנִים לִכְתֻבַּת אִשְׁתּוֹ--הֲרֵי זֶה מֻתָּר לִקַּח.

יא [יד] עָנִי שֶׁצָּרַךְ וְיֵשׁ לוֹ חָצֵר וּכְלֵי בַּיִת, אַפִלּוּ הָיוּ כְּלֵי כֶּסֶף וּכְלֵי זָהָב--אֵין מְחַיְּבִין אוֹתוֹ לִמְכֹּר אֶת בֵּיתוֹ וְאֶת כְּלֵי תַּשְׁמִישׁוֹ, אֵלָא מֻתָּר לִקַּח; וּמִצְוָה לִתֵּן לוֹ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בִּכְלֵי אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה וּמַצָּעוֹת וּמַלְבּוּשׁ וְכַיּוֹצֶא בָּהֶן; אֲבָל אִם הָיוּ כְּלֵי כֶּסֶף אוֹ כְּלֵי זָהָב כְּגוֹן מַגְרֵדָה אוֹ עֱלִי וְכַיּוֹצֶא בָּהֶן, מוֹכְרָן וְלוֹקֵחַ פָּחוּת מֵהֶן. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, קֹדֶם שֶׁיַּגִּיעַ לִגְבּוֹת מִן הָעָם; אֲבָל אַחַר שֶׁגָּבָה הַצְּדָקָה--מְחַיְּבִים אוֹתוֹ לִמְכֹּר כֵּלָיו וְלִקַּח אֲחֵרִים פְּחוּתִין מֵהֶם, וְאַחַר כָּךְ יִטֹּל.

יב [טו] בַּעַל הַבַּיִת שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ מֵעִיר לְעִיר, וְתַמּוּ לוֹ הַמָּעוֹת בַּדֶּרֶךְ, וְאֵין לוֹ מַה יֹאכַל עַתָּה--הֲרֵי זֶה מֻתָּר לִקַּח לֶקֶט שִׁכְחָה וּפֵאָה וּמַעְשַׂר עָנִי, וְלֵהָנוֹת מִן הַצְּדָקָה; וְלִכְשֶׁיַּגִּיעַ לְבֵיתוֹ, אֵינוּ חַיָּב לְשַׁלַּם--שֶׁהֲרֵי עָנִי הָיָה בְּאוֹתָהּ שָׁעָה: הַא לְמַה זֶה דּוֹמֶה--לֶעָנִי שֶׁהִעְשִׁיר, שְׁאֵינוּ חַיָּב לְשַׁלַּם.

יג [טז] מִי שֶׁהָיוּ לוֹ בָּתִּים וְשָׂדוֹת וּכְרָמִים, וְאִם מְכָרָן עַתָּה בִּימֵי הַגְּשָׁמִים מוֹכֵר בְּזוֹל, וְאִם הִנִּיחָן עַד יְמוֹת הַחַמָּה מוֹכְרָן בְּשָׁוְיֵיהֶן--אֵין מְחַיְּבִין אוֹתוֹ לִמְכֹּר, אֵלָא מַאֲכִילִין אוֹתוֹ מַעְשַׂר עָנִי עַד חֲצִי דְּמֵיהֶן; וְלֹא יִדְחֹק עַצְמוֹ, וְיִמְכֹּר שֶׁלֹּא בִּזְמָן מְכִירָה.

יד [יז] הָיוּ שְׁאָר הָאָדָם מוֹכְרִין בְּיֹקֶר, וְהוּא אֵינוּ מוֹצֶא מִי שֶׁיִּקַּח מִמֶּנּוּ אֵלָא בְּזוֹל מִפְּנֵי שְׁהוּא דָּחוּק וְטָרוּד--אֵין מְחַיְּבִין אוֹתוֹ לִמְכֹּר; אֵלָא אוֹכֵל מַעְשַׂר עָנִי וְהוֹלֵךְ עַד שֶׁיִּמְכֹּר בְּשׁוֹוֶה, וְיֵדְעוּ הַכֹּל שְׁאֵינוּ דָּחוּק לִמְכֹּר.

טו [יח] עָנִי שֶׁגָּבוּ לוֹ כְּדֵי לְהַשְׁלִים מַחְסוֹרוֹ, וְהוֹתִירוּ עַל מַה שְׁהוּא צָרִיךְ--הֲרֵי הַמּוֹתָר שֶׁלּוֹ; וּמוֹתַר עֲנִיִּים, לָעֲנִיִּים. מוֹתַר שְׁבוּיִים, לַשְּׁבוּיִים; וּמוֹתַר שָׁבוּי, לְאוֹתוֹ שָׁבוּי. מוֹתַר מֵתִים, לַמֵּתִים; מוֹתַר הַמֵּת, לְיוֹרְשָׁיו.

טז [יט] עָנִי שֶׁנָּתַן פְּרוּסָה לַתַּמְחוּי, אוֹ פְּרוּטָה לַקֻּפָּה--מְקַבְּלִים מִמֶּנּוּ; וְאִם לֹא נָתַן, אֵין מְחַיְּבִין אוֹתוֹ לִתֵּן. נָתְנוּ לוֹ בְּגָדִים חֲדָשִׁים, וְהִחְזִיר לָהֶן אֶת הַשְּׁחָקִין--מְקַבְּלִין מִמֶּנּוּ; וְאִם לֹא נָתַן, אֵין מְחַיְּבִין אוֹתוֹ לִתֵּן.

משנה תורה - ספר זרעים - הלכות מתנות עניים - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י

יש לך שאלה או הערה?