משנה תורה מנוקד - ספר זרעים - הלכות מתנות עניים פרק ח

משנה תורה - ספר זרעים - הלכות מתנות עניים - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י

הִלְכּוֹת מַתְּנוֹת עֲנִיִּים פֵּרֶק ח

א הַצְּדָקָה, הֲרֵי הִיא בִּכְלַל הַנְּדָרִים. לְפִיכָּךְ הָאוֹמֵר הֲרֵי עָלַי סֶלַע לִצְדָקָה, אוֹ הֲרֵי הַסֶּלַע הַזּוֹ צְדָקָה--חַיָּב לִתְּנָהּ לָעֲנִיִּים מִיָּד; וְאִם אֵחַר, חַיָּב בְּ"לֹא תְאַחֵר לְשַׁלְּמוֹ" (דברים כג,כב)--שֶׁהֲרֵי בְּיָדוֹ לִתֵּן מִיָּד, וְהָעֲנִיִּים מְצוּיִין הֶן.

ב אִם אֵין שָׁם עֲנִיִּים, מַפְרִישׁ וּמַנִּיחַ עַד שֶׁיִּמְצָא עֲנִיִּים. וְאִם הִתְנָה שֶׁלֹּא יִתֵּן עַד שֶׁיִּמְצָא עָנִי, אֵינוּ צָרִיךְ לְהַפְרִישׁ; וְכֵן אִם הִתְנָה בְּשָׁעָה שֶׁנָּדַר בִּצְדָקָה אוֹ הִתְנַדַּב אוֹתָהּ, שֶׁיִּהְיוּ גַּבָּאִין רַשָּׁאִין לְשַׁנּוֹתָהּ וּלְצָרַף אוֹתָהּ בְּזָהָב--הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרִין.

ג [ב] הַמַּתְפִּיס בִּצְדָקָה, חַיָּב כִּשְׁאָר הַנְּדָרִים. כֵּיצַד: אָמַר הֲרֵי סֶלַע זוֹ כְּזוֹ, הֲרֵי זוֹ צְדָקָה. הִפְרִישׁ סֶלַע וְאָמַר, הֲרֵי זוֹ צְדָקָה, וְלָקַח סֶלַע שְׁנִיָּה וְאָמַר, וְזוֹ--הֲרֵי הַשְּׁנִיָּה צְדָקָה, וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא פֵרַשׁ. [ג] הַנּוֹדֵר צְדָקָה וְלֹא יָדַע כַּמָּה נָדַר, יִתֵּן עַד שֶׁיֹּאמַר לֹא לְכָּךְ נִתְכַּוַּנְתִּי.

ד אֶחָד הָאוֹמֵר סֶלַע זוֹ לִצְדָקָה, אוֹ הָאוֹמֵר הֲרֵי עָלַי סֶלַע לִצְדָקָה, וְהִפְרִישׁ הַסֶּלַע--אִם רָצָה לְשַׁנּוֹתָהּ בְּאַחֶרֶת, מֻתָּר; וְאִם מִשֶּׁהִגִּיעָה לְיַד הַגַּבָּאי, אָסוּר לְשַׁנּוֹתָהּ. וְאִם רָצוּ הַגַּבָּאִים לְצָרַף הַמָּעוֹת וְלַעֲשׂוֹתָן דֵּינָרִין, אֵינָן רַשָּׁאִין: אֵלָא אִם אֵין שָׁם עֲנִיִּים לְחַלַּק--מְצָרְפִין לַאֲחֵרִים, אֲבָל לֹא לְעַצְמָן.

ה הָיָה לָעֲנִיִּים הֲנָיָה בְּעִכּוּב הַמָּעוֹת בְּיַד הַגַּבָּאי כְּדֵי לַעֲשׂוֹת אֲחֵרִים לִתֵּן, הֲרֵי אוֹתוֹ הַגַּבָּאי מֻתָּר לִלְווֹת אוֹתָם הַמָּעוֹת שֶׁלָּעֲנִיִּים וּפוֹרֵעַ--שֶׁהַצְּדָקָה, אֵינָהּ כְּהֶקְדֵּשׁ שֶׁאָסוּר לֵהָנוֹת בּוֹ.

ו מִי שֶׁהִתְנַדַּב מְנוֹרָה אוֹ נֵר לְבֵית הַכְּנֶסֶת, אָסוּר לְשַׁנּוֹתָהּ; וְאִם לִדְבַר מִצְוָה, מֻתָּר לְשַׁנּוֹתָהּ, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִשְׁתַּקַּע שֵׁם בְּעָלֶיהָ מֵעָלֶיהָ, אֵלָא אוֹמְרִים זוֹ הַמְּנוֹרָה אוֹ נֵר שֶׁלִּפְלוֹנִי. וְאִם נִשְׁתַּקַּע שֵׁם הַבְּעָלִים מֵעָלֶיהָ, מֻתָּר לְשַׁנּוֹתָהּ אַפִלּוּ לִדְבַר הָרְשׁוּת.

ז בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בְּשֶׁהָיָה הַמִּתְנַדֵּב יִשְׂרָאֵל; אֲבָל אִם הָיָה גּוֹי--אָסוּר לְשַׁנּוֹתָהּ אַפִלּוּ לִדְבַר מִצְוָה, עַד שֶׁיִּשְׁתַּקַּע שֵׁם בְּעָלֶיהָ מֵעָלֶיהָ: שֶׁמֶּא יֹאמַר הַגּוֹי, הִקְדַּשְׁתִּי דָּבָר לְבֵית הַכְּנֶסֶת שֶׁלַּיְּהוּדִיִּים, וּמָכְרוּ אוֹתוֹ לְעַצְמָן.

ח גּוֹי שֶׁהִתְנַדַּב לְבֶדֶק הַבַּיִת, אֵין מְקַבְּלִין מִמֶּנּוּ תְּחִלָּה. וְאִם לָקְחוּ מִמֶּנּוּ, אֵין מַחְזִירִין לוֹ; וְאִם הָיָה דָּבָר מְסֻיָּם כְּגוֹן קוֹרָה אוֹ אֶבֶן, מַחְזִירִין לוֹ--כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה לָהֶן דָּבָר מְסֻיָּם בַּמִּקְדָּשׁ, שֶׁנֶּאֱמָר "לֹא-לָכֶם וָלָנוּ, לִבְנוֹת בַּיִת לֵאלֹהֵינוּ" (עזרא ד,ג). אֲבָל לְבֵית הַכְּנֶסֶת, מְקַבְּלִין מֵהֶן לְכַתְּחִלָּה: וְהוּא שֶׁיֹּאמַר, בְּדַעַת יִשְׂרָאֵל הִפְרַשְׁתִּי; וְאִם לֹא אָמַר--טָעוּן גְּנִיזָה, שֶׁמֶּא בְּלִבּוֹ לַשָּׁמַיִם. וְאֵין מְקַבְּלִים מֵהֶם לְחוֹמַת יְרוּשָׁלַיִם, וְלֹא לְאַמַּת הַמַּיִם שֶׁבָּהּ--שֶׁנֶּאֱמָר "וְלָכֶם, אֵין-חֵלֶק וּצְדָקָה וְזִכָּרוֹן--בִּירוּשָׁלִָם" (נחמיה ב,כ).

ט אָסוּר לְיִשְׂרָאֵל לִטֹּל צְדָקָה מִן הַגּוֹיִים, בְּפַרְהֶסְיָה; וְאִם אֵינוּ יָכוֹל לִחְיוֹת בִּצְדָקָה שֶׁלְּיִשְׂרָאֵל, וְאֵינוּ יָכוֹל לִטְּלָהּ מִן הַגּוֹיִים בְּצִנְעָה--הֲרֵי זֶה מֻתָּר. וּמֶלֶךְ אוֹ שַׂר מִן הַגּוֹיִים שֶׁשָּׁלַח מָמוֹן לְיִשְׂרָאֵל לִצְדָקָה, אֵין מַחְזִירִין אוֹתוֹ לוֹ--מִשּׁוֹם שְׁלוֹם מַלְכוּת; אֵלָא נוֹטְלִין מִמֶּנּוּ, וְיִנָּתֵן לַעֲנִיֵּי גּוֹיִים בַּסֵּתֶר, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִשְׁמַע הַמֶּלֶךְ.

י פִּדְיוֹן שְׁבוּיִים, קוֹדֵם לְפַרְנָסַת עֲנִיִּים וְלִכְסוּתָן; וְאֵין לָךְ מִצְוָה רַבָּה כְּמוֹ פִּדְיוֹן שְׁבוּיִים: שֶׁהַשָּׁבוּי הֲרֵי הוּא בִּכְלַל הָרְעֵבִים וְהַצְּמֵאִים, וּבִכְלַל הָעֲרֻמִּים; וְעוֹמֵד בְּסַכָּנַת נְפָשׁוֹת. וְהַמַּעְלִים עֵינָיו מִפִּדְיוֹנוֹ--הֲרֵי זֶה עוֹבֵר עַל "לֹא תְאַמֵּץ אֶת-לְבָבְךָ, וְלֹא תִקְפֹּץ אֶת-יָדְךָ" (דברים טו,ז), וְעַל "לֹא תַעֲמֹד עַל-דַּם רֵעֶךָ" (ויקרא יט,טז), וְעַל "לֹא-יִרְדֶּנּוּ בְּפֶרֶךְ, לְעֵינֶיךָ" (ויקרא כה,נג); וּבִטַּל מִצְוַת "פָּתֹחַ תִּפְתַּח אֶת-יָדְךָ" (דברים טו,ח; דברים טו,יא), וּמִצְוַת "וְחֵי אָחִיךָ, עִמָּךְ" (ויקרא כה,לו), "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" (ויקרא יט,יח), וְ"הַצֵּל, לְקֻחִים לַמָּוֶת" (משלי כד,יא), וְהַרְבֵּה דְּבָרִים כְּאֵלּוּ. וְאֵין לָךְ מִצְוָה רַבָּה כְּפִדְיוֹן שְׁבוּיִים.

יא אַנְשֵׁי הָעִיר שֶׁגָּבוּ מָעוֹת לְבִנְיַן בֵּית הַכְּנֶסֶת, וּבָא לָהֶן דְּבַר מִצְוָה--מוֹצִיאִין בּוֹ אֶת הַמָּעוֹת. קָנוּ אֲבָנִים וְקוֹרוֹת--לֹא יִמְכְּרוּ אוֹתָן לִדְבַר מִצְוָה, אֵלָא לְפִדְיוֹן שְׁבוּיִים; אַף עַל פִּי שֶׁהֵבִיא אֶת הַלְּבֵנִים, וְגָדְרוּ אֶת הָאֲבָנִים, וּפָצְלוּ אֶת הַקּוֹרוֹת, וְהִתְקִינוּ הַכֹּל לַבִּנְיָן--מוֹכְרִין הַכֹּל לְפִדְיוֹן שְׁבוּיִים בִּלְבָד. אֲבָל אִם בָּנוּ וְגָמְרוּ--לֹא יִמְכְּרוּ אֶת בֵּית הַכְּנֶסֶת, אֵלָא יִגְבּוּ לְפִדְיוֹנָן מִן הַצִּבּוּר.

יב אֵין פּוֹדִין אֶת הַשְּׁבוּיִים בְּיָתֵר עַל דְּמֵיהֶן, מִפְּנֵי תִּקּוּן הָעוֹלָם--שֶׁלֹּא יִהְיוּ הָאוֹיְבִים רוֹדְפִין אַחֲרֵיהֶם לִשְׁבּוֹתָם; וְאֵין מַבְרִיחִין אֶת הַשְּׁבוּיִים, מִפְּנֵי תִּקּוּן הָעוֹלָם--שֶׁלֹּא יִהְיוּ הָאוֹיְבִים מַכְבִּידִין עֲלֵיהֶן אֶת הָעֹל, וּמַרְבִּים בִּשְׁמִירָתָן.

יג מִי שֶׁמָּכַר עַצְמוֹ וּבָנָיו לַגּוֹיִים, אוֹ שֶׁלָּוָה מֵהֶן וְשָׁבוּ אוֹתוֹ אוֹ אָסְרוּ אוֹתוֹ בְּהַלְוָאָתָן--פַּעַם רִאשׁוֹנָה וּשְׁנִיָּה, מִצְוָה לִפְדּוֹתוֹ; שְׁלִישִׁית, אֵין פּוֹדִין אוֹתוֹ, אֲבָל פּוֹדִין אֶת הַבָּנִים, לְאַחַר מִיתַת אֲבִיהֶן. וְאִם בִּקְּשׁוּ לְהָרְגוֹ, פּוֹדִין אוֹתוֹ מִיָּדָם אַפִלּוּ אַחַר כַּמָּה פְּעָמִים.

יד עֶבֶד שֶׁנִּשְׁבָּה--הוֹאִיל וְטָבַל לְשֵׁם עַבְדוּת וְקִבַּל עָלָיו מִצְווֹת, פּוֹדִין אוֹתוֹ כְּיִשְׂרָאֵל שֶׁנִּשְׁבָּה; וְשָׁבוּי שֶׁנִּשְׁתַּמַּד אַפִלּוּ לְמִצְוָה אַחַת, כְּגוֹן שֶׁהָיָה אוֹכֵל נְבֵלָה לְהַכְעִיס וְכַיּוֹצֶא בְּזֶה--אָסוּר לִפְדוֹתוֹ.

טו הָאִשָּׁה קוֹדֶמֶת לָאִישׁ, לְהַאֲכִיל וּלְכַסּוֹת וּלְהוֹצִיא מִבֵּית הַשְּׁבִי--מִפְּנֵי שֶׁהָאִישׁ דַּרְכּוֹ לְחַזַּר וְאֵין הָאִשָּׁה דַּרְכָּהּ לְחַזַּר, וּבָשְׁתָּהּ מְרֻבָּה; וְאִם הָיוּ שְׁנֵיהֶם בַּשִּׁבְיָה, וְנִתְבְּעוּ שְׁנֵיהֶן לִדְבַר עֶרְוָה--הָאִישׁ קוֹדֵם לִפְדּוֹת, לְפִי שְׁאֵין דַּרְכוֹ לְכָּךְ.

טז יָתוֹם וִיתוֹמָה שֶׁבָּאוּ לְהַשִּׂיא אוֹתָן--מַשִּׂיאִין אֶת הָאִשָּׁה קֹדֶם לָאִישׁ, שֶׁבָּשְׁתָּהּ שֶׁלְּאִשָּׁה מְרֻבָּה; וְלֹא יִפְחֲתוּ לָהּ מִמִּשְׁקַל שִׁשָּׁה דֵּינָרִים וּרְבִיעַ דֵּינָר שֶׁלְּכֶסֶף טָהוֹר; וְאִם יֵשׁ בַּכִּיס שֶׁלַּצְּדָקָה, נוֹתְנִין לָהּ לְפִי כְּבוֹדָהּ.

יז הָיוּ לְפָנֵינוּ עֲנִיִּים הַרְבֵּה, אוֹ שְׁבוּיִים הַרְבֵּה, וְאֵין בַּכִּיס כְּדֵי לְפַרְנַס אוֹ כְּדֵי לְכַסּוֹת אוֹ כְּדֵי לִפְדּוֹת אֶת כֻּלָּן--מַקְדִּימִין אֶת הַכּוֹהֵן לַלֵּוִי, וְלֵוִי קוֹדֵם לְיִשְׂרָאֵל, וְיִשְׂרָאֵל לְחָלָל, וְחָלָל לִשְׁתוּקִי, וּשְׁתוּקִי לַאֲסוּפִי, וַאֲסוּפִי לְמַמְזֵר, וּמַמְזֵר לְנָתִין; וְנָתִין קוֹדֵם לְגֵר, שֶׁהַנָּתִין גָּדַל עִמָּנוּ בִּקְדֻשָּׁה, וְגֵר קוֹדֵם לְעֶבֶד מְשֻׁחְרָר, לְפִי שֶׁהָיָה בִּכְלַל אָרוּר.

יח בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בְּשֶׁהָיוּ שׁוֹוִין בְּחָכְמָה; אֲבָל אִם הָיָה כּוֹהֵן גָּדוֹל עַם הָאָרֶץ וּמַמְזֵר תַּלְמִיד חֲכָמִים, תַּלְמִיד חֲכָמִים קוֹדֵם. וְכָל הַגָּדוֹל בְּחָכְמָה, קוֹדֵם אֶת חֲבֵרוֹ; וְאִם הָיָה אֶחָד מֵהֶן רִבּוֹ אוֹ אָבִיו--אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ שָׁם גָּדוֹל מֵהֶן בְּחָכְמָה, רִבּוֹ אוֹ אָבִיו שְׁהוּא תַּלְמִיד חֲכָמִים קוֹדֵם לְזֶה שְׁהוּא גָּדוֹל מֵהֶם בְּחָכְמָה.

משנה תורה - ספר זרעים - הלכות מתנות עניים - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י

יש לך שאלה או הערה?