משנה תורה מנוקד - ספר הפלאה - הלכות ערכים וחרמים פרק ז

משנה תורה - ספר הפלאה - הלכות ערכים וחרמים - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח

הִלְכּוֹת עֲרָכִים וַחֲרָמִים פֵּרֶק ז

א הַהֶקְדְּשׁוֹת--אֵין פּוֹדִין אוֹתָן לֹא בְּקַרְקָעוֹת, וְלֹא בַּעֲבָדִים שֶׁהֲרֵי הֻקְּשׁוּ לַקַּרְקָעוֹת, וְלֹא בִּשְׁטָרוֹת שְׁאֵין גּוּפָן מָמוֹן: שֶׁנֶּאֱמָר "וְנָתַן אֶת-הַכֶּסֶף" (ראה ויקרא כז,כג). אֶחָד הַכֶּסֶף, וְאֶחָד שְׁאָר הַמִּטַּלְטְלִין שֶׁשּׁוֹוִין כֶּסֶף; וְאַפִלּו סֻבִּין.

ב כָּל הַפּוֹדֶה קֳדָשָׁיו, מוֹסִיף חֹמֶשׁ; וְאֶחָד הַמַּקְדִּישׁ עַצְמוֹ, אוֹ אִשְׁתּוֹ, אוֹ הַיּוֹרֵשׁ--מוֹסִיפִין חֹמֶשׁ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְאַף הַחֹמֶשׁ, לֹא יִהְיֶה אֵלָא מִן הַמִּטַּלְטְלִין. וְהַחֹמֶשׁ שֶׁמּוֹסִיף--הֲרֵי הוּא כְּהֶקְדֵּשׁ עַצְמוֹ, וְדִין אֶחָד לָהֶם.

ג הַפּוֹדֶה קֳדָשָׁיו, אֵין הַחֹמֶשׁ מְעַכֵּב; אֵלָא מֵאַחַר שֶׁנָּתַן אֶת הַקֶּרֶן--יָצָא הֶקְדֵּשׁ לְחֻלִּין, וּמֻתָּר לֵהָנוֹת בּוֹ. וּמִדִּבְרֵי סוֹפְרִים שֶׁאָסוּר לוֹ לֵהָנוֹת, עַד שֶׁיִּתֵּן הַחֹמֶשׁ--שֶׁמֶּא יִפְשַׁע, וְלֹא יִתֵּן; אֲבָל בַּשַּׁבָּת--מִפְּנֵי עֹנֶג שַׁבָּת, הִתִּירוּ לוֹ לֶאֱכֹל, וְאַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא נָתַן הַחֹמֶשׁ, וַהֲרֵי הַגִּזְבָּרִין תּוֹבְעִין אוֹתוֹ.

ד קָדְשֵׁי מִזְבֵּחַ שֶׁנָּפַל בָּהֶן מוּם, וְנִפְדּוּ--אִם פָּדָה הַמַּקְדִּישׁ עַצְמוֹ, מוֹסִיף חֹמֶשׁ כִּשְׁאָר הַהֶקְדֵּשׁוֹת; וְהַמַּקְדִּישׁ שֶׁפָּדָה לְעַצְמוֹ, הוּא שֶׁמּוֹסִיף חֹמֶשׁ, לֹא הַמִּתְכַּפֵּר בָּהּ, שֶׁפְּדָאָהּ. וְהֶקְדֵּשׁ רִאשׁוֹן, הוּא שֶׁחַיָּב בְּהוֹסָפַת חֹמֶשׁ; אֲבָל הֶקְדֵּשׁ שֵׁנִי, אֵינוּ מוֹסִיף עָלָיו חֹמֶשׁ: שֶׁנֶּאֱמָר "וְאִם-הַמַּקְדִּישׁ--יִגְאַל, אֶת-בֵּיתוֹ: וְיָסַף חֲמִישִׁית כֶּסֶף-עֶרְכְּךָ, עָלָיו" (ויקרא כז,טו)--הַמַּקְדִּישׁ, לֹא הַמַּתְפִּיס.

ה לְפִיכָּךְ אִם חִלַּל בְּהֵמָה עַל בְּהֵמָה שְׁנִיָּה, בֵּין בְּקָדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת, בֵּין בְּקָדְשֵׁי מִזְבֵּחַ שֶׁנָּפַל בָּהֶן מוּם, אוֹ שֶׁהֵמִיר בְּקָדְשֵׁי מִזְבֵּחַ שֶׁנָּפַל מוּם בָּהֶן--כִּשְׁהוּא פּוֹדֶה אֶת הַשְּׁנִיָּה שֶׁחִלַּל עָלֶיהָ אוֹ אֶת הַתְּמוּרָה, לְעַצְמוֹ--אֵינוּ מוֹסִיף חֹמֶשׁ.

ו הַמַּפְרִישׁ אָשָׁם לְהִתְכַּפַּר בּוֹ, וְנָפַל בּוֹ מוּם, וְהוֹסִיף עָלָיו חֹמֶשׁ וְחִלְּלוֹ עַל בְּהֵמָה אַחֶרֶת, וְנִתְכַּפַּר בְּאָשָׁם אַחֵר, וְנִתְּקָה הַבְּהֵמָה שֶׁחִלַּל עָלֶיהָ לִרְעִיָּה כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאַר בִּמְקוֹמוֹ--הֲרֵי הִיא סְפֵק אִם מוֹסִיף עָלֶיהָ חֹמֶשׁ, הוֹאִיל וְהִיא קָרְבַּן עוֹלָה וַהֲרֵי הִיא גּוּף אַחֵר וּקְדֻשָּׁה אַחֶרֶת, אוֹ אֵינוּ מוֹסִיף עָלֶיהָ חֹמֶשׁ, מִפְּנֵי שְׁהִיא בָּאָה מִכּוֹחַ הֶקְדֵּשׁ הָרִאשׁוֹן שֶׁכְּבָר הוֹסִיף עָלָיו חֹמֶשׁ.

ז קָדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת, אֵין עוֹשִׂין תְּמוּרָה--שֶׁלֹּא דָנָה תּוֹרָה בִּתְמוּרָה, אֵלָא בְּקָדְשֵׁי מִזְבֵּחַ. כֵּיצַד: הָיוּ לְפָנָיו בֶּהֱמַת חֻלִּין וּבֶהֱמַת קָדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת, וְאָמַר זוֹ חֲלִיפַת זוֹ, אוֹ זוֹ תְּמוּרַת זוֹ--לֹא אָמַר כְּלוּם. אֲבָל אִם אָמַר הֲרֵי זוֹ תַּחַת זוֹ, אוֹ הֲרֵי זוֹ מְחֻלֶּלֶת עַל זוֹ--דְּבָרָיו קַיָּמִין; וְיָצַאת הַבְּהֵמָה הָרִאשׁוֹנָה לְחֻלִּין, וְנִתְפְּסָה הַשְּׁנִיָּה.

ח אֶחָד קָדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת, וְאֶחָד קָדְשֵׁי מִזְבֵּחַ שֶׁנָּפַל בָּהֶן מוּם--אֵין פּוֹדִין אוֹתָן לְכַתְּחִלָּה, אֵלָא בְּשָׁוְיֵיהֶן; וְאִם עָבַר וְחִלְּלָן עַל פָּחוּת מִשָּׁוְיֵיהֶן, אַפִלּוּ הֶקְדֵּשׁ שׁוֹוֶה מֵאָה דֵּינָר שֶׁחִלְּלוֹ עַל שׁוֹוֶה פְּרוּטָה--הֲרֵי זֶה פָּדוּי וְיָצָא לְחֻלִּין, וּמֻתָּר לֵהָנוֹת בּוֹ. וּמִדִּבְרֵי סוֹפְרִים שְׁהוּא צָרִיךְ חֲקִירַת דָּמִים, וְחַיָּב לְהַשְׁלִים אֶת דָּמָיו.

ט כֵּיצַד: הָיְתָה לוֹ בֶּהֱמַת קָדְשֵׁי מִזְבֵּחַ שֶׁנָּפַל בָּהּ מוּם, וַהֲרֵי הִיא שׁוֹוָה עֲשָׂרָה, וּבֶהֱמַת חֻלִּין שֶׁשּׁוֹוָה חֲמִשָּׁה, וְאָמַר הֲרֵי זוֹ מְחֻלֶּלֶת עַל זוֹ--הֲרֵי זוֹ נִפְדֵּית, וְיָצַאת לְחֻלִּין; אֲבָל צָרִיךְ לְהַשְׁלִים הַחֲמִשָּׁה.

י וְכֵן אִם הָיְתָה הַבְּהֵמָה הָרִאשׁוֹנָה קָדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת--הֲרֵי זוֹ יָצַאת לְחֻלִּין לְהִגָּזֵז וּלְהֵעָבֵד, וְתִכָּנֵס הַשְּׁנִיָּה תַּחְתֶּיהָ דִּין תּוֹרָה; אֲבָל מִדִּבְרֵיהֶם צָרִיךְ חֲקִירַת דָּמִים אִם הָיְתָה זוֹ שֶׁחִלַּל עָלֶיהָ שׁוֹוָה, אוֹ יַשְׁלִים דָּמֶיהָ.

יא [י] שָׁמוּ אוֹתָהּ שְׁלוֹשָׁה, וְאָמְרוּ שֶׁזּוֹ בְּדָמֶיהָ--אַפִלּוּ בָּאוּ אַחַר כֵּן מֵאָה וְאָמְרוּ שֶׁלַּהֶקְדֵּשׁ הָיְתָה יָפָה, אֵינוּ חוֹזֵר: הוֹאִיל וַחֲקִירַת הַדָּמִים מִדִּבְרֵיהֶם, לֹא הִחְמִירוּ בָּהּ. אֲבָל אִם שָׁמוּ אוֹתָהּ שְׁנַיִם, וּבָאוּ שְׁלוֹשָׁה וְאָמְרוּ שֶׁהוּנָה הֶקְדֵּשׁ בְּכָל שְׁהוּא--חוֹזֵר.

יב [יא] אֵין פּוֹדִין אֶת הַהֶקְדֵּשׁ אַכְסָרָה, אֵלָא בַּחֲקִירַת דָּמִים כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ; וְאִם פָּדָה, יַד הַהֶקְדֵּשׁ עַל הָעֶלְיוֹנָה. כֵּיצַד: פָּרָה זוֹ תַּחַת פָּרָה זוֹ שֶׁלַּהֶקְדֵּשׁ, טְלִית זוֹ תַּחַת טְלִית זוֹ שֶׁלַּהֶקְדֵּשׁ--הֶקְדֵּשׁוֹ פָּדוּי, וְיַד הַהֶקְדֵּשׁ עַל הָעֶלְיוֹנָה: אִם הָיְתָה הַשְּׁנִיָּה יָפָה מִן הָרִאשׁוֹנָה בְּיוֹתֵר, לוֹקְחִין אוֹתָהּ הַגִּזְבָּרִין וְשׁוֹתְקִין; וְאִם אֵינָהּ יָפָה--מַשְׁלִים אֶת הַדָּמִים כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ, וּמוֹסִיף חֹמֶשׁ.

יג אֲבָל אִם אָמַר טְלִית זוֹ בְּעֶשֶׂר סְלָעִים תַּחַת טְלִית שֶׁלַּהֶקְדֵּשׁ, וּפָרָה זוֹ בְּעֶשֶׂר סְלָעִים תַּחַת פָּרָה שֶׁלַּהֶקְדֵּשׁ--אַפִלּוּ הָיְתָה פָּרָה שֶׁלַּהֶקְדֵּשׁ שׁוֹוָה חֲמִשָּׁה וְשֶׁלּוֹ עֲשָׂרָה, הֲרֵי זֶה מוֹסִיף חֹמֶשׁ וְנוֹתֵן שְׁנֵי סְלָעִים וּמֶחְצָה: שֶׁהֲרֵי בְּדָּמִים קְצוּבִים פָּדָה. וּשְׁנִיָּה, אֵינָהּ טְעוּנָה חֹמֶשׁ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.

יד [יב] הַפּוֹדֶה מִיַּד הַהֶקְדֵּשׁ--מָשַׁךְ בְּמָנֶה, וְלֹא הִסְפִּיק לִתֵּן הַדָּמִים עַד שֶׁעָמַד בְּמָאתַיִם--נוֹתֵן מָאתַיִם: שֶׁנֶּאֱמָר "וְנָתַן אֶת-הַכֶּסֶף, וְקָם לוֹ" (ראה ויקרא כז,יט; ויקרא כז,כג), בִּנְתִינַת הַכֶּסֶף הוּא שֶׁלּוֹ.

טו מְשָׁכוֹ בְּמָאתַיִם, וְלֹא הִסְפִּיק לִתֵּן אֶת הַדָּמִים עַד שֶׁעָמַד בְּמָנֶה--נוֹתֵן מָאתַיִם: לֹא יִהְיֶה כּוֹחַ הִדְיוֹט חָמוּר מִכּוֹחַ הֶקְדֵּשׁ, וַהֲרֵי קָנָה בִּמְשִׁיכָה וְנִתְחַיַּב בַּדָּמִים.

טז [יג] פָּדָה בְּמָאתַיִם, וְנָתַן הַדָּמִים, וְלֹא הִסְפִּיק לְמָשְׁכוֹ, עַד שֶׁעָמַד בְּמָנֶה--כְּבָר קָנָה בִּנְתִינַת הַכֶּסֶף; וּמוֹשֵׁךְ אֶת שֶׁלּוֹ, וְזָכָה הַהֶקְדֵּשׁ בְּמָאתַיִם.

יז פָּדָהוּ בְּמָנֶה, וְנָתַן הַדָּמִים, וְלֹא הִסְפִּיק לְמָשְׁכוֹ, עַד שֶׁעָמַד בְּמָאתַיִם--מַה שֶׁפָּדָה פָּדוּי, וְאֵינוּ נוֹתֵן אֵלָא הַמָּנֶה שֶׁכְּבָר נָתַן: וְאֵין אוֹמְרִין כָּאן, לֹא יִהְיֶה כּוֹחַ הִדְיוֹט חָמוּר מִכּוֹחַ הֶקְדֵּשׁ--שֶׁאַפִלּוּ הַהִדְיוֹט אֵינוּ יָכוֹל לַחְזֹר בּוֹ, עַד שֶׁיְּקַבַּל מִי שֶׁפָּרַע כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאַר בִּמְקוֹמוֹ; וְאֵין הַהֶקְדֵּשׁ רָאוּי לְקַבַּל מִי שֶׁפָּרַע.

יח [יד] הַמַּקְדִּישׁ כָּל נְכָסָיו, וְהָיְתָה עָלָיו כְּתֻבַּת אִשָּׁה, אוֹ שִׁטְרֵי בַּעֲלֵי חוֹבוֹת--אֵין הָאִשָּׁה יְכוּלָה לִגְבּוֹת כְּתֻבָּתָהּ מִן הַהֶקְדֵּשׁ, וְלֹא בַּעַל חוֹב אֶת חוֹבוֹ: שֶׁהַהֶקְדֵּשׁ מַפְקִיעַ הַשִּׁעְבּוּד שֶׁקָּדַם.

יט אֲבָל כְּשֶׁיִּמְכֹּר הַהֶקְדֵּשׁ הַקַּרְקָע שֶׁלּוֹ, וְתֵצֵא הַשָּׂדֶה לְחֻלִּין--יֵשׁ לְבַעַל חוֹב וְלָאִשָּׁה לִגְבּוֹת מִן הַפּוֹדֶה, שֶׁהֲרֵי שִׁעְבּוּדָהּ עוֹמֵד עַל קַרְקָע זוֹ. [טו] הַא לְמַה זֶה דּוֹמֶה, לִשְׁנֵי לָקוֹחוֹת שֶׁכָּתְבָה לָרִאשׁוֹן דִּין וּדְבָרִים אֵין לִי עִמָּךְ, וּמָכַר לַשֵּׁנִי--שְׁהִיא טוֹרֶפֶת מִן הַשֵּׁנִי.

כ [טז] וְכֵיצַד פּוֹדִין קַרְקָע זֶה הָאִישׁ: מַשְׁבִּיעִין אֶת הָאִשָּׁה אוֹ בַּעֲלֵי חוֹבוֹת תְּחִלָּה, כְּדֶרֶךְ כָּל הַבָּא לִפָּרַע מִנְּכָסִים מְשֻׁעְבָּדִים; וְאַחַר כָּךְ מַכְרִיזִין עָלֶיהָ שִׁשִּׁים יוֹם בַּבֹּקֶר וּבָעֶרֶב, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ, וְאוֹמְרִין כַּמָּה אָדָם רוֹצֶה לִתֵּן בְּשָׂדֶה זוֹ, עַל מְנָת לִתֵּן לָאִשָּׁה כְּתֻבָּתָהּ וּלְבַעַל חוֹב אֶת חוֹבוֹ.

כא וְאַחַר שֶׁפּוֹדִין אוֹתָהּ, וְלוֹקֵחַ אוֹתָהּ הַלּוֹקֵחַ אַפִלּוּ בְּדֵינָר כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ הֶקְדֵּשׁ יוֹצֶא בְּלֹא פִּדְיוֹן--חוֹזֵר הַפּוֹדֶה וּמַגְבֶּה לָאִשָּׁה כְּתֻבָּתָהּ אוֹ לְבַעַל חוֹב אֶת חוֹבוֹ, וְאַפִלּו הָיָה הַחוֹב מֵאָה וְהַשָּׂדֶה שׁוֹוֶה תִּשְׁעִים: עַל מְנָת כָּךְ פּוֹדֶה אוֹתָהּ, הָרוֹצֶה לִפְדּוֹתָהּ.

כב אֲבָל אִם הָיָה הַחוֹב שְׁנַיִם בִּדְמֵי הַשָּׂדֶה, כְּגוֹן שֶׁהָיְתָה שׁוֹוָה מֵאָה וְיֵשׁ עָלָיו חוֹב וּכְתֻבַּת אִשָּׁה מָאתַיִם--אֵין פּוֹדִין אוֹתָהּ עַל מְנָת לִתֵּן הַחוֹב אוֹ הַכְּתֻבָּה, אֵלָא פּוֹדִין אוֹתָהּ סְתָם: שְׁאִם הִתְנוּ לִתֵּן, אֵינָהּ נִפְדֵּית כְּלָל.

כג [יז] הַמַּקְדִּישׁ כָּל נְכָסָיו, וְאַחַר כָּךְ גֵּרַשׁ אֶת אִשְׁתוֹ, וְגָבָת כְּתֻבָּתָהּ מִן הַפּוֹדֶה מִיַּד הַהֶקְדֵּשׁ--אֵינָהּ גּוֹבַה עַד שֶׁיַּדִּירֶנָּה הֲנָאָה, שֶׁמֶּא קְנוּנְיָה עָשׂוּ עַל הַהֶקְדֵּשׁ; וְאֵין אוֹמְרִין אִלּוּ רָצָה הָיָה אוֹמֵר בִּטְעוּת הִקְדַּשְׁתִּי, וְיִשָּׁאֵל עַל הֶקְדֵּשׁוֹ לְחָכָם וְהָיָה חוֹזֵר לוֹ. [יח] וְכֵן אֵינוּ נֶאֱמָן לוֹמַר אַחַר שֶׁהִקְדִּישׁ, מָנֶה לִפְלוֹנִי חוֹב עָלַי, אוֹ כְּלִי זֶה שֶׁלִּפְלוֹנִי הוּא--שֶׁמֶּא יַעֲשׂוּ קְנוּנְיָה עַל הַהֶקְדֵּשׁ; וְאַפִלּו הָיָה שְׁטָר בְּיַד בַּעַל חוֹב, אֵינוּ גּוֹבֶה עַל פִּי זֶה אֵלָא כְּדֶרֶךְ שֶׁגּוֹבִין כָּל בַּעֲלֵי חוֹבוֹת כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.

כד [יט] בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בְּבָרִיא. אֲבָל חוֹלֶה שֶׁהִקְדִּישׁ כָּל נְכָסָיו, וְאָמַר בְּשָׁעָה שֶׁהִקְדִּישׁ מָנֶה לִפְלוֹנִי בְּיָדִי--נֶאֱמָן: שְׁאֵין אָדָם עוֹשֶׂה עָרְמָה עַל הַהֶקְדֵּשׁ בְּשָׁעַת מִיתָתוֹ, וְחוֹטֶא לַאֲחֵרִים--שֶׁהֲרֵי הוּא הוֹלֵךְ לָמוּת. לְפִיכָּךְ אִם אָמַר תְּנוּ אוֹתָהּ לוֹ, נוֹטֵל בְּלֹא שְׁבוּעָה; וְאִם לֹא אָמַר תְּנוּ, אֵין נוֹתְנִין לוֹ, אֵלָא אִם כֵּן הָיָה בְּיָדוֹ שְׁטָר מְקֻיָּם, הֲרֵי זֶה נוֹטֵל מִן הַהֶקְדֵּשׁ מִפְּנֵי הַצַּוָּאָה. וְאִם אַחַר שֶׁהִקְדִּישׁ אָמַר תְּנוּ--אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ, אֵלָא הֲרֵי הוּא כִּשְׁאָר בַּעֲלֵי חוֹבוֹת: אִם נִתְקַיַּם שְׁטָרוֹ--נִשְׁבַּע וְגוֹבֶה מִן הַפּוֹדֶה, לֹא מִן הַהֶקְדֵּשׁ.

כה [כ] מִי שֶׁיָּצָא עָלָיו קוֹל שֶׁהִפְקִיר אֶת נְכָסָיו, אוֹ הִקְדִּישָׁן, אוֹ הִחְרִימָן--אֵין חוֹשְׁשִׁין לוֹ, עַד שֶׁתִּהְיֶה שָׁם רְאָיָה בְּרוּרָה.

משנה תורה - ספר הפלאה - הלכות ערכים וחרמים - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח

יש לך שאלה או הערה?