משנה תורה מנוקד - ספר הפלאה - הלכות נדרים פרק ד

משנה תורה - ספר הפלאה - הלכות נדרים - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג

הִלְכּוֹת נְדָרִים פֵּרֶק ד

א נִדְרֵי אֻנְסִין, וְנִדְרֵי שְׁגָגוֹת, וְנִדְרֵי הֲבָאי--הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרִין, כְּדֶרֶךְ שֶׁבֵּאַרְנוּ בִּשְׁבוּעוֹת. הֲרֵי שֶׁהִדִּירוּהוּ הָאַנָּסִין אוֹ הַמּוֹכְסִין וְאָמְרוּ לוֹ, נְדֹר לָנוּ שֶׁהַבָּשָׂר אָסוּר עָלֶיךָ אִם יֵשׁ עִמָּךְ דָּבָר שֶׁחַיָּב בְּמֶכֶס, וְנָדַר וְאָמַר הֲרֵי הַבָּשָׂר וְהַפַּת וְהַיַּיִן אֲסוּרִין עָלַי--הֲרֵי זֶה מֻתָּר בַּכֹּל, וְאַף עַל פִּי שֶׁהוֹסִיף עַל מַה שֶׁבִּקְּשׁוּ מִמֶּנּוּ.

ב וְכֵן אִם בִּקְּשׁוּ מִמֶּנּוּ שֶׁיִּדֹּר שֶׁלֹּא תֵהָנֶה אִשְׁתּוֹ לוֹ, וְנָדַר שֶׁלֹּא תֵהָנֶה אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו וְאֶחָיו--כֻּלָּן מֻתָּרִין. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֶא בְּזֶה.

ג [ב] וּבְכָל הַנְּדָרִים הָאֵלּוּ, צָרִיךְ שֶׁיִּתְכַּוַּן בְּלִבּוֹ לְדָבָר הַמֻּתָּר--כְּגוֹן שֶׁיָּשִׂים בְּלִבּוֹ שֶׁיִּהְיוּ אֲסוּרִין עָלָיו אוֹתוֹ הַיּוֹם בִּלְבָד, אוֹ אוֹתָהּ שָׁעָה, וְכַיּוֹצֶא בְּזֶה; וְסוֹמֵךְ עַל דְּבָרִים שֶׁבְּלִבּוֹ, הוֹאִיל וְהוּא אָנוּס וְאֵינוּ יָכוֹל לְהוֹצִיא בִּשְׂפָתָיו, וְנִמְצָא בְּשָׁעָה שֶׁיִּדֹּר לָהֶן אֵין פִּיו וְלִבּוֹ שׁוֹוִין, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בִּשְׁבוּעוֹת.

ד [ג] וְכֵן נִדְרֵי זֵרוּזִין, מֻתָּרִין. כֵּיצַד: כְּגוֹן שֶׁהִדִּיר חֲבֵרוֹ שֶׁיֹּאכַל אֶצְלוֹ, וְנָדַר זֶה שֶׁלֹּא יֹאכַל מִפְּנֵי שְׁאֵינוּ רוֹצֶה לְהַטְרִיחַ עָלָיו--בֵּין אָכַל בֵּין לֹא אָכַל, שְׁנֵיהֶן פְּטוּרִין. וְכֵן הַמּוֹכֵר שֶׁנָּדַר שֶׁלֹּא יִמְכֹּר חֵפֶץ זֶה אֵלָא בְּסֶלַע, וְהַלּוֹקֵחַ נָדַר שֶׁלֹּא יִקָּחֶנּוּ אֵלָא בְּשֶׁקֶל, וְרָצוּ בִּשְׁלוֹשָׁה דֵּינָרִין--שְׁנֵיהֶן פְּטוּרִין. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֶא בְּזֶה, לְפִי שֶׁכָּל אֶחָד מֵהֶן לֹא גָמַר בְּלִבּוֹ וְלֹא נָדַר אֵלָא כְּדֵי לְזָרַז אֶת חֲבֵרוֹ, וְלֹא גָמַר בְּלִבּוֹ.

ה [ד] וּמְנַיִן שֶׁאַפִלּוּ אַרְבָּעָה מִינֵי נְדָרִים אֵלּוּ שְׁהֶן מֻתָּרִין, שֶׁאָסוּר לוֹ לָאָדָם לִהְיוֹת נוֹדֵר בָּהֶן עַל מְנָת לְבַטְּלָן--תִּלְמֹד לוֹמַר "לֹא יַחֵל, דְּבָרוֹ" (במדבר ל,ג), לֹא יַעֲשֶׂה דְּבָרָיו חֻלִּין.

ו [ה] מִי שֶׁנָּדַר, וְנִחַם עַל נִדְרוֹ--הֲרֵי זֶה נִשְׁאָל לְחָכָם, וּמַתִּירוֹ. וְדִין הֶתֵּר נְדָרִים, כְּדִין הֶתֵּר שְׁבוּעוֹת--שְׁאֵין מַתִּיר אֵלָא חָכָם מֻבְהָק, אוֹ שְׁלוֹשָׁה הִדְיוֹטוֹת בִּמְקוֹם שְׁאֵין חָכָם, וּבַלָּשׁוֹן שֶׁמַּתִּירִין הַשְּׁבוּעָה, מַתִּירִין הַנֶּדֶר; וְכֵן שְׁאָר הָעִנְיָנוֹת שֶׁפֵּרַשְׁנוּ בִּשְׁבוּעוֹת, כֻּלָּן בִּנְדָרִים כְּדֶרֶךְ שְׁהֶן בִּשְׁבוּעוֹת. [ו] וְאֵין מַתִּירִין הַנֶּדֶר עַד שֶׁיָּחוּל, כַּשְּׁבוּעָה.

ז וּכְשֵׁם שֶׁנִּשְׁאָלִין עַל נִדְרֵי הָאִסָּר וּמַתִּירִין אוֹתוֹ, כָּךְ נִשְׁאָלִין עַל נִדְרֵי הֶקְדֵּשׁ וּמַתִּירִין אוֹתוֹ--בֵּין נִדְרֵי קָדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת, בֵּין קָדְשֵׁי מִזְבֵּחַ; וְאֵין נִשְׁאָלִין עַל הַתְּמוּרָה. [ח] וּכְשֵׁם שֶׁהָאָב אוֹ הַבַּעַל מֵפֵר נִדְרֵי אִסָּר, כָּךְ מֵפֵר נִדְרֵי הֶקְדֵּשׁוֹת הַדּוֹמִין לְנִדְרֵי הָאִסָּר.

ח [ט] מִי שֶׁנָּדַר, וְשָׁמַע חֲבֵרוֹ וְאָמַר וַאֲנִי, וְשָׁמַע שְׁלִישִׁי וְאָמַר וַאֲנִי, וְנִשְׁאַל הָרִאשׁוֹן עַל נִדְרוֹ וְהֻתַּר--הֻתְּרוּ כֻּלָּן; נִשְׁאַל הָאַחֲרוֹן וְהֻתַּר--הָאַחֲרוֹן מֻתָּר, וְכֻלָּן אֲסוּרִין; נִשְׁאַל הַשֵּׁנִי וְהֻתַּר--הַשֵּׁנִי וְשֶׁלְּאַחֲרָיו מֻתָּרִין, וְהָרִאשׁוֹן אָסוּר.

ט [י] וְכֵן הַמַּתְפִּיס דְּבָרִים הַרְבֵּה בְּנֶדֶר, כְּגוֹן שֶׁנָּדַר עַל הַפַּת וְהִתְפִּיס הַבָּשָׂר, וְנִשְׁאַל עַל הַפַּת וְהֻתַּר בָּהּ--הֻתָּר בַּבָּשָׂר; נִשְׁאַל עַל הַבָּשָׂר וְהֻתַּר בּוֹ, לֹא הֻתָּר בַּפַּת.

י [יא] הַנִּשְׁבָּע אוֹ הַנּוֹדֵר שְׁאֵינִי נִהְנֶה לְכֻלְּכֶם, וְנִשְׁאַל עַל נִדְרוֹ אוֹ עַל שְׁבוּעָתוֹ עַל אֶחָד מֵהֶן, וְהִתִּירוֹ--הֻתְּרוּ כֻּלָּן: שֶׁהַנֶּדֶר שֶׁהֻתַּר מִכְּלָלוֹ, הֻתָּר כֻּלּוֹ. אָמַר שְׁאֵינִי נִהְנֶה לְזֶה וּלְזֶה וּלְזֶה, הֻתָּר הָרִאשׁוֹן--הֻתְּרוּ כֻּלָּן; הֻתָּר הָאַחֲרוֹן--הָאַחֲרוֹן מֻתָּר, וְכֻלָּן אֲסוּרִין. שְׁאֵינִי נִהְנֶה לְזֶה לְזֶה לְזֶה, צְרִיכִין פֶּתַח לְכָל אֶחָד וְאֶחָד. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֶא בְּזֶה.

יא [יב] נָדַר בְּנָזִיר וּבְקָרְבָּן וּבִשְׁבוּעָה, אוֹ שֶׁנָּדַר וְאֵין יָדוּעַ בְּאֵיזֶה מֵהֶן נָדַר--פֶּתַח אֶחָד לְכֻלָּן. [יג] הַנּוֹדֵר מֵאַנְשֵׁי הָעִיר, וְנִשְׁאַל לְחָכָם שֶׁבָּעִיר, אוֹ שֶׁנָּדַר מִיִּשְׂרָאֵל, וַהֲרֵי הוּא נִשְׁאַל לְחָכָם שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל--הֲרֵי נִדְרוֹ מֻתָּר.

יב [יד] הָאוֹמֵר פֵּרוֹת אֵלּוּ אֲסוּרִין עָלַי הַיּוֹם, אִם אֵלֵךְ לְמָקוֹם פְּלוֹנִי לְמָחָר--הֲרֵי זֶה אָסוּר לֶאֱכֹל אוֹתָן הַיּוֹם: גְּזֵרָה, שֶׁמֶּא יֵלֵךְ לְמָחָר לְאוֹתוֹ מָקוֹם. וְאִם עָבַר וַאֲכָלָן הַיּוֹם וְהָלַךְ לְמָחָר, לוֹקֶה; וְאִם לֹא הָלַךְ, אֵינוּ לוֹקֶה.

יג [טו] אָמַר הֲרֵי הֶן אֲסוּרִין עָלַי לְמָחָר, אִם אֵלֵךְ הַיּוֹם לְמָקוֹם פְּלוֹנִי--הֲרֵי זֶה מֻתָּר לוֹ לֵילֵךְ הַיּוֹם לְאוֹתוֹ מָקוֹם, וְיֵאָסְרוּ עָלָיו אוֹתָן הַפֵּרוֹת לְמָחָר. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֶא בְּזֶה, מִפְּנֵי שֶׁאָדָם זָהִיר בְּדָבָר הָאָסוּר שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹתוֹ, וְאֵינוּ זָהִיר בִּתְנָאי שֶׁגּוֹרֵם לֶאֱסֹר דָּבָר הַמֻּתָּר.

יד [טז] הַנּוֹדֵר לָצוּם עֲשָׂרָה יָמִים, בְּאֵיזֶה יוֹם שֶׁיִּרְצֶה, וְהָיָה מִתְעַנֶּה בְּיוֹם אֶחָד מֵהֶן, וְהֻצְרַךְ לִדְבַר מִצְוָה, אוֹ מִפְּנֵי כְּבוֹד אָדָם גָּדוֹל--הֲרֵי זֶה אוֹכֵל, וּפוֹרֵעַ יוֹם אַחֵר: שֶׁהֲרֵי לֹא קָבַע הַיָּמִים בִּתְחִלַּת הַנֶּדֶר.

טו נָדַר שֶׁיָּצוּם הַיּוֹם, וְשָׁכַח וְאָכַל--מַשְׁלִים לָצוּם; נָדַר שֶׁיָּצוּם יוֹם אֶחָד אוֹ שְׁנַיִם, וּכְשֶׁהִתְחִיל לָצוּם שָׁכַח וְאָכַל--אָבַד תַּעְנִיתוֹ, וְחַיָּב לָצוּם יוֹם אַחֵר.

משנה תורה - ספר הפלאה - הלכות נדרים - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג

יש לך שאלה או הערה?