משנה תורה מנוקד - ספר הפלאה - הלכות שבועות פרק ב

משנה תורה - ספר הפלאה - הלכות שבועות - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב

הִלְכּוֹת שְׁבוּעוֹת פֵּרֶק ב

א אֶחָד הַנִּשְׁבָּע אַחַת מֵאַרְבַּע מִינֵי שְׁבוּעוֹת אֵלּוּ מִפִּי עַצְמוֹ, וְאֶחָד הַמֻּשְׁבָּע מִפִּי אֲחֵרִים וְעָנָה אָמֵן. אַפִלּוּ הִשְׁבִּיעוֹ גּוֹי אוֹ קָטָן, וְעָנָה אָמֵן--חַיָּב: שֶׁכָּל הָעוֹנֶה אָמֵן אַחַר שְׁבוּעָה, כְּמוֹצִיא שְׁבוּעָה מִפִּיו. וְאֶחָד הָעוֹנֶה אָמֵן, אוֹ הָאוֹמֵר דָּבָר שֶׁעִנְיָנוֹ כְּעִנְיַן אָמֵן--כְּגוֹן שֶׁאָמַר הִין אוֹ מְחֻיָּב אֲנִי בִּשְׁבוּעָה זוֹ, אוֹ קִבַּלְתִּי עָלַי שְׁבוּעָה זוֹ, וְכָל כַּיּוֹצֶא בְּזֶה בְּכָל לָשׁוֹן--הֲרֵי זֶה כַּנִּשְׁבָּע לְכָל דָּבָר, בֵּין לְחַיְּבוֹ מַלְקוּת בֵּין לְחַיְּבוֹ קָרְבָּן.

ב אֶחָד הַנִּשְׁבָּע אוֹ שֶׁהִשְׁבִּיעוֹ אַחֵר בְּשֵׁם הַמְּיֻחָד, אוֹ בְּאֶחָד מִן הַכִּנּוּיִין--כְּגוֹן שֶׁנִּשְׁבַּע בְּמִי שֶׁשְּׁמוֹ חַנּוּן, וּבְמִי שֶׁשְּׁמוֹ רַחוּם, וּבְמִי שֶׁשְּׁמוֹ אֶרֶךְ אַפַּיִם, וְכַיּוֹצֶא בָּהֶן בְּכָל לָשׁוֹן--הֲרֵי זוֹ שְׁבוּעָה גְּמוּרָה.

ג וְכֵן אָלָה וְאָרוּר, הֲרֵי הֶן שְׁבוּעָה--וְהוּא, שֶׁיִּזְכֹּר שֵׁם מִן הַשֵּׁמוֹת אוֹ כִּנּוּי מִן הַכִּנּוּיִין. כֵּיצַד: כְּגוֹן שֶׁאָמַר בְּאָלָה אוֹ אָרוּר לַה', אוֹ לְמִי שֶׁשְּׁמוֹ חַנּוּן, מִי שֶׁיֹּאכַל דָּבָר פְּלוֹנִי, וַאֲכָלוֹ--הֲרֵי זֶה נִשְׁבַּע עַל שֶׁקֶר; וְכֵן בִּשְׁאָר מִינֵי שְׁבוּעוֹת. [ג] וְכֵן הָאוֹמֵר שְׁבוּעָה בַּה', אוֹ בְּמִי שֶׁשְּׁמוֹ חַנּוּן, שֶׁלֹּא אֹכַל, וְאָכַל, שֶׁזּוֹ אִשָּׁה, וְהוּא אִישׁ, שְׁאֵין לָךְ בְּיָדִי כְּלוּם, וְיֵשׁ לוֹ, שְׁאֵינִי יוֹדֵעַ לָךְ עֵדוּת, וְהוּא יוֹדֵעַ--הֲרֵי זֶה חַיָּב.

ד אָמַר אָלָה אוֹ אָרוּר אוֹ שְׁבוּעָה, וְלֹא הִזְכִּיר שֵׁם וְלֹא כִּנּוּי--הֲרֵי זֶה אָסוּר בַּדָּבָר שֶׁנִּשְׁבַּע עָלָיו; אֲבָל אֵינוּ לוֹקֶה וְלֹא מֵבִיא קָרְבָּן, אִם עָבַר עַל שְׁבוּעָתוֹ--עַד שֶׁיִּהְיֶה בָּהּ שֵׁם מִן הַשֵּׁמוֹת הַמְּיֻחָדִים אוֹ כִּנּוּי מִן הַכִּנּוּיִין, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.

ה וְלֹא הַשְּׁבוּעָה בִּלְבָד, אֵלָא כָּל כִּנּוּי שְׁבוּעָה כִּשְׁבוּעָה: כְּגוֹן שֶׁהָיוּ אַנְשֵׁי אוֹתוֹ מָקוֹם עִלְּגִים, וְהָיוּ קוֹרְאִים לִשְׁבוּעָה שְׁבוּתָה אוֹ שְׁקוּקָה, אוֹ שֶׁהָיוּ אֲרַמִּיִּים שֶׁלְּשׁוֹן שְׁבוּעָה בִּלְשׁוֹנָם מוֹמָתָא, וְהָיוּ הָעִלְּגִים מְכַנִּין אוֹתָהּ וְאוֹמְרִין מוֹהָא--כֵּיוָן שֶׁאָמַר לָשׁוֹן שֶׁמַּשְׁמָעוֹ וְעִנְיָנוֹ שְׁבוּעָה, הֲרֵי זֶה חַיָּב כְּמִי שֶׁהוֹצִיא לְשׁוֹן שְׁבוּעָה. [ו] וְכֵן הָאוֹמֵר לָאו לָאו שְׁנֵי פְּעָמִים דֶּרֶךְ שְׁבוּעָה, אוֹ הִין הִין, וְהִזְכִּיר שֵׁם אוֹ כִּנּוּי--הֲרֵי זֶה כַּנִּשְׁבָּע; וְכֵן יָמִין שְׁבוּעָה, וּשְׂמֹאל שְׁבוּעָה--שֶׁנֶּאֱמָר "נִשְׁבַּע ה' בִּימִינוֹ, וּבִזְרוֹעַ עֻזּוֹ" (ישעיהו סב,ח).

ו וְכֵן הָאוֹמֵר מִבְטָא שֶׁלֹּא אֶעֱשֶׂה כָּךְ וְכָּךְ, וְהִזְכִּיר שֵׁם אוֹ כִּנּוּי--הֲרֵי זוֹ שְׁבוּעָה. [ז] אָמַר אִסָּר לַה' אוֹ לְמִי שֶׁשְּׁמוֹ חַנּוּן שֶׁלֹּא אֶעֱשֶׂה, אוֹ שֶׁאֶעֱשֶׂה--הוֹאִיל וְהוֹצִיאוֹ בִּלְשׁוֹן שְׁבוּעָה, הֲרֵי הוּא כִּשְׁבוּעָה.

ז [ח] שָׁמַע חֲבֵרוֹ נִשְׁבַּע, וְאָמַר וַאֲנִי כְּמוֹתָךְ--הוֹאִיל וְלֹא הוֹצִיא שְׁבוּעָה מִפִּיו וְלֹא הִשְׁבִּיעוֹ חֲבֵרוֹ, הֲרֵי זֶה פָּטוּר; וְזֶהוּ מַתְפִּיס בִּשְׁבוּעָה, שְׁהוּא פָּטוּר. [ט] וְכֵן אִם נִשְׁבַּע שֶׁלֹּא אֹכַל בָּשָׂר זֶה, וְחָזַר וְאָמַר וַהֲרֵי הַפַּת הַזּוֹ כַּבָּשָׂר הַזֶּה--הֲרֵי זֶה פָּטוּר עַל הַפַּת, שֶׁהֲרֵי לֹא הוֹצִיא שְׁבוּעָה עָלֶיהָ אֵלָא הִתְפִּיסָהּ; וְאַף עַל פִּי שְׁהוּא פָּטוּר מִן הַמַּלְקוּת אוֹ מִן הַקָּרְבָּן, אָסוּר לוֹ לֶאֱכֹל אוֹתָהּ הַפַּת שֶׁהִתְפִּיסָהּ בִּשְׁבוּעָה.

ח [י] מִי שֶׁנִּתְכַּוַּן לִשְׁבוּעָה, וְגָמַר בְּלִבּוֹ שֶׁלֹּא יֹאכַל הַיּוֹם אוֹ שֶׁלֹּא יִשְׁתֶּה, וְשֶׁדָּבָר זֶה אָסוּר עָלָיו בִּשְׁבוּעָה, וְלֹא הוֹצִיא בִּשְׂפָתָיו--הֲרֵי זֶה מֻתָּר, שֶׁנֶּאֱמָר "לְבַטֵּא בִשְׂפָתַיִם" (ויקרא ה,ד): אֵין הַנִּשְׁבָּע חַיָּב, עַד שֶׁיּוֹצִיא עִנְיַן שְׁבוּעָה בִּשְׂפָתָיו. [יא] וְכֵן אִם גָּמַר בְּלִבּוֹ לְהִשָּׁבַע, וְטָעָה וְהוֹצִיא בִּשְׂפָתָיו דָּבָר שֶׁלֹּא הָיָה בְּלִבּוֹ--הֲרֵי זֶה מֻתָּר.

ט כֵּיצַד: הַמִּתְכַּוֵּן לְהִשָּׁבַע שֶׁלֹּא יֹאכַל אֵצֶל רְאוּבֵן, וּכְשֶׁבָּא לְהוֹצִיא שְׁבוּעָה נִשְׁבַּע שֶׁלֹּא יֹאכַל אֵצֶל שִׁמְעוֹן--הֲרֵי זֶה מֻתָּר לֶאֱכֹל עִם רְאוּבֵן, שֶׁהֲרֵי לֹא הוֹצִיא בִּשְׂפָתָיו, וְעִם שִׁמְעוֹן, שֶׁהֲרֵי לֹא הָיָה שִׁמְעוֹן בְּלִבּוֹ. [יב] וְכֵן שְׁאָר מִינֵי שְׁבוּעוֹת, אֵינוּ חַיָּב עַד שֶׁיִּהְיֶה פִּיו וְלִבּוֹ שׁוֹוִין.

י לְפִיכָּךְ אִם נִשְׁבַּע אֶחָד בְּפָנֵינוּ שֶׁלֹּא יֹאכַל הַיּוֹם, וְאָכַל, וְהִתְרוּ בּוֹ, וְאָמַר אֲנִי לֹא הָיָה בְּלִבִּי אֵלָא שֶׁלֹּא אֵצֵא הַיּוֹם וְטָעָה לְשׁוֹנִי וְהוֹצִיא אֲכִילָה שֶׁלֹּא הָיְתָה בְּלִבִּי--הֲרֵי זֶה אֵינוּ לוֹקֶה, עַד שֶׁיּוֹדֶה בִּפְנֵי עֵדִים קֹדֶם שֶׁיֹּאכַל שֶׁעַל אֲכִילָה נִשְׁבַּע, אוֹ שֶׁקִּבַּל עָלָיו הַתְרָאָה, וְלֹא טָעַן שֶׁטָּעָה בְּעֵת הַתְרָאָה: אַף עַל פִּי שֶׁטָּעַן אַחַר כָּךְ, אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ.

יא וְכֵן אִם הִתְרוּ בּוֹ, וְאָמַר מֵעוֹלָם לֹא נִשְׁבַּעְתִּי, אוֹ לֹא נָדַרְתִּי עַל דָּבָר זֶה, וְאַחַר שֶׁהֵעִידוּ עָלָיו שֶׁנִּשְׁבַּע אוֹ נָדַר, אָמַר כֵּן הָיָה אֲבָל לֹא הָיָה פִּי וְלִבִּי שׁוֹוִין, אוֹ תְּנָאי הָיָה בְּלִבִּי עַל הַנֶּדֶר--אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ, וְלוֹקֶה.

יב [יג] כַּיּוֹצֶא בּוֹ, אָמְרוּ לוֹ אִשְׁתָּךְ נָדְרָה, וְאָמַר בְּלִבִּי הָיָה לְהָפֵר לָהּ, וְהֵפַרְתִּי--שׁוֹמְעִין לוֹ; אָמְרוּ לוֹ נָדְרָה, וְהוּא אוֹמֵר לֹא נָדְרָה, וְכֵיוָן שֶׁרָאָה אוֹתָם הֵעִידוּ עָלָיו, אָמַר בְּלִבִּי הָיָה לְהָפֵר לָהּ--אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ.

יג [יד] גָּמַר בְּלִבּוֹ שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל פַּת חִטִּים, וְנִשְׁבַּע שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל פַּת סְתָם--אָסוּר בְּפַת חִטִּים, שֶׁפַּת חִטִּים פַּת שְׁמָהּ.

יד [טו] מִי שֶׁנִּשְׁבַּע וְאָמַר, שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֹכַל הַיּוֹם, וְעַל דַּעְתְּכֶם אֲנִי נִשְׁבָּע--אֵין זֶה יָכוֹל לוֹמַר, כָּךְ וְכָּךְ הָיָה בְּלִבִּי: שֶׁלֹּא נִשְׁבַּע זֶה עַל דַּעְתּוֹ, אֵלָא עַל דַּעַת אֲחֵרִים; וְכֵיוָן שֶׁהָיָה פִּיו וְלִבָּם שֶׁלַּאֲחֵרִים שׁוֹוִין שֶׁנִּשְׁבַּע עַל דַּעְתָּם, חַיָּב--לִבָּם שֶׁלְּאֵלּוּ, בִּמְקוֹם לִבּוֹ קָם. וְכֵן בִּשְׁאָר מִינֵי שְׁבוּעוֹת. [טז] לְפִיכָּךְ כְּשֶׁמַּשְׁבִּיעִין הַדַּיָּנִין אֶת הַנִּשְׁבָּע, אוֹמְרִים לוֹ, לֹא עַל דַּעְתָּךְ אָנוּ מַשְׁבִּיעִים אוֹתָךְ, אֵלָא עַל דַּעְתֵּנוּ.

טו [יז] מִי שֶׁנִּשְׁבַּע וְהָיָה פִּיו וְלִבּוֹ שׁוֹוִין בִּשְׁבוּעָה, וְאַחַר שֶׁנֶּאֱסַר חָזַר בּוֹ מִיָּד בְּתוֹךְ כְּדֵי דִּבּוּר, וְהוּא כְּדֵי שֶׁיֹּאמַר תַּלְמִיד לָרָב, שָׁלוֹם עָלֶיךָ רִבִּי, וְאָמַר אֵין זוֹ שְׁבוּעָה, אוֹ נִחַמְתִּי, אוֹ חָזַרְתִּי בִּי, וְכַיּוֹצֶא בִּדְבָרִים אֵלּוּ שֶׁעִנְיָנָם שֶׁהִתִּיר מַה שֶׁאָסַר--הֲרֵי זֶה מֻתָּר, וְנֶעְקְרָה הַשְּׁבוּעָה: שֶׁזֶּה דּוֹמֶה לְטוֹעֶה. [יח] וְכֵן אִם אָמְרוּ לוֹ אֲחֵרִים, חֲזֹר בָּךְ, אוֹ מֻתָּר לָךְ, וְכַיּוֹצֶא בִּדְבָרִים אֵלּוּ, וְקִבַּל מֵהֶן בְּתוֹךְ כְּדֵי דִּבּוּר וְאָמַר הִין, אוֹ חָזַרְתִּי בִּי, וְכַיּוֹצֶא בְּזֶה--הֲרֵי זֶה מֻתָּר; וְאִם אַחַר כְּדֵי דִּבּוּר, אֵינוּ יָכוֹל לַחְזֹר בּוֹ.

טז [יט] נִשְׁבַּע וְחָזַר בּוֹ בְּתוֹךְ כְּדֵי דִּבּוּר בְּלִבּוֹ, אֵין זֶה כְּלוּם; וְכֵן אִם אָמְרוּ לוֹ אֲחֵרִים, חֲזֹר בָּךְ, אוֹ מֻתָּר לָךְ, אוֹ מָחוּל לָךְ, וְקִבַּל דִּבְרֵיהֶם בְּלִבּוֹ בְּתוֹךְ כְּדֵי דִּבּוּר--אֵין זֶה כְּלוּם: עַד שֶׁיּוֹצִיא הַחֲזָרָה בְּפִיו, כְּמוֹ הַשְּׁבוּעָה.

משנה תורה - ספר הפלאה - הלכות שבועות - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב

יש לך שאלה או הערה?