משנה תורה מנוקד - ספר קדושה - הלכות שחיטה פרק יב

משנה תורה - ספר קדושה - הלכות שחיטה - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד

הִלְכּוֹת שְׁחִיטָה פֵּרֶק יב

א הַשּׁוֹחֵט אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ בְּיוֹם אֶחָד--הַבָּשָׂר מֻתָּר בַּאֲכִילָה, וְהַשּׁוֹחֵט לוֹקֶה: שֶׁנֶּאֱמָר "אֹתוֹ וְאֶת-בְּנוֹ, לֹא תִשְׁחֲטוּ בְּיוֹם אֶחָד" (ויקרא כב,כח). וְאֵינוּ לוֹקֶה אֵלָא עַל שְׁחִיטַת הָאַחֲרוֹן; לְפִיכָּךְ אִם שָׁחַט אֶחָד מִשְּׁנֵיהֶן, וּבָא חֲבֵרוֹ וְשָׁחַט אֶת הַשֵּׁנִי--חֲבֵרוֹ לוֹקֶה.

ב אִסּוּר אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ--נוֹהֵג בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמָן, בַּחֻלִּין וּבַמֻּקְדָּשִׁין, בֵּין מֻקְדָּשִׁין הַנֶּאֱכָלִין בֵּין מֻקְדָּשִׁין שְׁאֵינָן נֶאֱכָלִין; לְפִיכָּךְ הָרִאשׁוֹן שֶׁשָּׁחַט בָּעֲזָרָה וְהַשֵּׁנִי בַּחוּץ, אוֹ הָרִאשׁוֹן בַּחוּץ וְהַשֵּׁנִי בָּעֲזָרָה--בֵּין שֶׁהָיוּ שְׁנֵיהֶן חֻלִּין אוֹ שְׁנֵיהֶן קֳדָשִׁים, בֵּין שֶׁהָיָה אֶחָד מֵהֶן חֻלִּין וְאֶחָד קֳדָשִׁים--זֶה שֶׁשָּׁחַט אַחֲרוֹן, לוֹקֶה מִשּׁוֹם אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ.

ג אֵין אִסּוּר אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ נוֹהֵג אֵלָא בִּשְׁחִיטָה בִּלְבָד--שֶׁנֶּאֱמָר "לֹא תִשְׁחֲטוּ" (ויקרא כב,כח), בִּשְׁחִיטַת שְׁנֵיהֶן הוּא הָאִסּוּר; אֲבָל אִם נָחַר הָרִאשׁוֹן אוֹ נִתְנַבַּל בְּיָדוֹ, מֻתָּר לִשְׁחֹט הַשֵּׁנִי. וְכֵן אִם שָׁחַט הָרִאשׁוֹן וְנָחַר הַשֵּׁנִי, אוֹ נִתְנַבַּל בְּיָדוֹ--פָּטוּר.

ד חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן שֶׁשָּׁחֲטוּ בֵּינָן לְבֵין עַצְמָן אֶת הָרִאשׁוֹן--מֻתָּר לִשְׁחֹט אֶת הַשֵּׁנִי אַחֲרֵיהֶן, שְׁאֵין שְׁחִיטָתָן שְׁחִיטָה. [ה] הַשּׁוֹחֵט אֶת הָרִאשׁוֹן, וַהֲרֵי הוּא סְפֵק נְבֵלָה--אָסוּר לִשְׁחֹט הַשֵּׁנִי; וְאִם שָׁחַט, אֵינוּ לוֹקֶה: [ו] שְׁחִיטָה שְׁאֵינָהּ רְאוּיָה לַאֲכִילָה, שְׁמָהּ שְׁחִיטָה. לְפִיכָּךְ רִאשׁוֹן שֶׁשָּׁחַט חֻלִּין בָּעֲזָרָה אוֹ טְרֵפָה אוֹ שׁוֹר הַנִּסְקָל וְעֶגְלָה עֲרוּפָה וּפָרָה אֲדֻמָּה אוֹ שֶׁשָּׁחַט לַעֲבוֹדָה זָרָה, וּבָא הָאַחֲרוֹן וְשָׁחַט אֶת הַשֵּׁנִי--הֲרֵי זֶה לוֹקֶה.

ה וְכֵן אִם שָׁחַט הָרִאשׁוֹן אֶת הָאֶחָד, וּבָא הָאַחֲרוֹן וְשָׁחַט הַשֵּׁנִי, וַהֲרֵי הֶן חֻלִּין בָּעֲזָרָה אוֹ שׁוֹר הַנִּסְקָל וְעֶגְלָה עֲרוּפָה אוֹ פָּרָה אֲדֻמָּה--הֲרֵי זֶה לוֹקֶה. [ז] שְׁחָטוֹ לַעֲבוֹדָה זָרָה--פָּטוּר מִשּׁוֹם אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוּ, שֶׁהֲרֵי נִתְחַיַּב בְּנַפְשׁוֹ; וְאִם הִתְרוּ בּוֹ מִשּׁוֹם אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ, וְלֹא הִתְרוּ בּוֹ מִשּׁוֹם עֲבוֹדָה זָרָה--לוֹקֶה.

ו [ח] אֵין אִסּוּר אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ נוֹהֵג אֵלָא בִּבְהֵמָה טְהוֹרָה בִּלְבָד, שֶׁנֶּאֱמָר "וְשׁוֹר, אוֹ-שֶׂה--אֹתוֹ וְאֶת-בְּנוֹ, לֹא תִשְׁחֲטוּ בְּיוֹם אֶחָד" (ויקרא כב,כח). וְנוֹהֵג בְּכִלְאַיִם. כֵּיצַד: צְבִי שֶׁבָּא עַל הָעֵז, וְשָׁחַט הָעֵז וּבְנָהּ--לוֹקֶה. אֲבָל עֵז הַבָּא עַל הַצְּבִיָּה, אָסוּר לִשְׁחֹט אוֹתָהּ וְאֶת בְּנָהּ; וְאִם שָׁחַט, אֵינוּ לוֹקֶה: פָּרָה וּבְנָהּ אָסְרָה תּוֹרָה, לֹא צְבִיָּה וּבְנָהּ.

ז [ט] הָיְתָה בַּת הַצְּבִיָּה הַזֹּאת נְקֵבָה, וְיָלְדָה בֵּן, וְשָׁחַט אֶת הַנְּקֵבָה בַּת הַצְּבִיָּה וְאֶת בְּנָהּ--לוֹקֶה; וְכֵן כִּלְאַיִם הַבָּא מִמִּין כֶּבֶשׂ וּמִמִּין עֵז, בֵּין מִכֶּבֶשׂ עִם הָעֵז, בֵּין מֵעֵז עִם הַכִּבְשָׂה--לוֹקֶה מִשּׁוֹם אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ.

ח [י] מֻתָּר לִשְׁחֹט אֶת הַמְּעֻבֶּרֶת--עֹבֶר, אֵבֶר מֵאִמּוֹ הוּא. וְאִם יָצָא הָעֹבֶר חַי אַחַר שְׁחִיטָתָהּ, וְהִפְרִיס עַל הַקַּרְקָע--אֵין שׁוֹחֲטִין אוֹתוֹ בְּיוֹם אֶחָד; וְאִם שָׁחַט, אֵינוּ לוֹקֶה.

ט [יא] אִסּוּר אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ נוֹהֵג בַּנְּקֵבוֹת, שֶׁזֶּה בְּנָהּ וַדַּאי. וְאִם נוֹדַע שֶׁזֶּה הוּא אָבִיו וַדַּאי, אֵין שׁוֹחֲטִין שְׁנֵיהֶן בְּיוֹם אֶחָד; וְאִם שָׁחַט, אֵינוּ לוֹקֶה--שֶׁהַדָּבָר סְפֵק אִם נוֹהֵג בַּזְּכָרִים, אוֹ אֵינוּ נוֹהֵג.

י [יב] הַשּׁוֹחֵט אֶת הַפָּרָה, וְאַחַר כָּךְ שָׁחַט שְׁנֵי בָּנֶיהָ--לוֹקֶה שְׁתֵּי מַלְקִיּוֹת; שָׁחַט שְׁנֵי בָּנֶיהָ, וְאַחַר כָּךְ שְׁחָטָהּ--לוֹקֶה אַחַת; שְׁחָטָהּ וְאֶת בִּתָּהּ וְאֶת בֶּן בִּתָּהּ, לוֹקֶה שְׁתַּיִם; שְׁחָטָהּ וְאֶת בֶּן בִּתָּהּ, וְאַחַר כָּךְ שָׁחַט אֶת הַבַּת--לוֹקֶה אַחַת: בֵּין הוּא בֵּין אַחֵר.

יא [יג] שְׁנַיִם שֶׁלָּקְחוּ שְׁתֵּי בְּהֵמוֹת, זֶה הָאֵם וְזֶה הַבַּת, וּבָאוּ לַדִּין--זֶה שֶׁלָּקַח רִאשׁוֹן, יִשְׁחֹט רִאשׁוֹן; וְהַשֵּׁנִי יַמְתִּין לְמָחָר. וְאִם קָדַם הַשֵּׁנִי וְשָׁחַט, זָכָה; וְיַמְתִּין הָרִאשׁוֹן עַד לְמָחָר.

יב [יד] וּבְאַרְבָּעָה פְּרָקִים בַּשָּׁנָה, הַמּוֹכֵר בְּהֵמָה לַחֲבֵרוֹ צָרִיךְ לְהוֹדִיעוֹ וְלוֹמַר לוֹ, כְּבָר מָכַרְתִּי בִּתָּהּ אוֹ אִמָּהּ לְאַחֵר שֶׁיִּשְׁחֲטֶנָּה--כְּדֵי שֶׁיַּמְתִּין זֶה הָאַחֲרוֹן, וְלֹא יִשְׁחֹט עַד לְמָחָר; וְאֵלּוּ הֶן--עֶרֶב יוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן שֶׁלֶּחָג, וְעֶרֶב יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁלַּפֶּסַח, וְעֶרֶב עֲצֶרֶת, וְעֶרֶב רֹאשׁ הַשָּׁנָה.

יג [טו] בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בְּשֶׁרָאָה זֶה שֶׁלָּקַח בָּאַחֲרוֹנָה נֶחְפָּז לִקְנוֹת, וְהָיָה בְּסוֹף הַיּוֹם--שֶׁחֶזְקָתוֹ שְׁהוּא שׁוֹחֵט עַתָּה; אֲבָל אִם הָיָה רֵוַח בַּיּוֹם, אֵינוּ צָרִיךְ לְהוֹדִיעוֹ--שֶׁמֶּא לֹא יִשְׁחֹט אֵלָא לְמָחָר. [טז] וְהַמּוֹכֵר אֶת הָאֵם לֶחָתָן, וְאֶת הַבַּת לַכַּלָּה--צָרִיךְ לְהוֹדִיעַ, שֶׁוַּדַּאי בְּיוֹם אֶחָד שׁוֹחֲטִין. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֶא בְּזֶה.

יד [יז] יוֹם אֶחָד הָאָמוּר בְּאוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ, הַיּוֹם הוֹלֵךְ אַחַר הַלַּיְלָה. כֵּיצַד: הֲרֵי שֶׁשָּׁחַט רִאשׁוֹן בִּתְחִלַּת לֵיל רְבִיעִי, לֹא יִשְׁחֹט הַשֵּׁנִי עַד תְּחִלַּת לֵיל חֲמִישִׁי; וְכֵן אִם שָׁחַט הָרִאשׁוֹן בְּסוֹף יוֹם רְבִיעִי קֹדֶם בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, שׁוֹחֵט הַשֵּׁנִי בִּתְחִלַּת לֵיל חֲמִישִׁי. שָׁחַט רִאשׁוֹן בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת שֶׁלְּלֵיל חֲמִישִׁי, לֹא יִשְׁחֹט הַשֵּׁנִי עַד לֵיל שִׁשִּׁי; וְאִם שָׁחַט בְּיוֹם חֲמִישִׁי, אֵינוּ לוֹקֶה.

משנה תורה - ספר קדושה - הלכות שחיטה - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד

יש לך שאלה או הערה?