משנה תורה מנוקד - ספר קדושה - הלכות שחיטה פרק ט

משנה תורה - ספר קדושה - הלכות שחיטה - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד

הִלְכּוֹת שְׁחִיטָה פֵּרֶק ט

א פְּסוּקָה כֵּיצַד: חוּט הַשִּׁדְרָה שֶׁנִּפְסַק הָעוֹר הַחוֹפֶה אֶת הַמּוֹחַ--טְרֵפָה, וּבִלְבָד שֶׁיִּפָּסֵק רֹב הֶקֵּפוֹ; אֲבָל אִם נִסְדַּק הָעוֹר לְאָרְכּוֹ, אוֹ נִקַּב--מֻתֶּרֶת. וְכֵן אִם נִשְׁבְּרָה הַשִּׁדְרָה, וְלֹא נִפְסַק הַחוּט שֶׁלָּהּ, אוֹ שֶׁנִּתְמַעַךְ הַמּוֹחַ שֶׁבְּתוֹךְ הַחוּט, וְנִתְנַדְנַד--הוֹאִיל וְעוֹרוֹ קַיָּם, הֲרֵי זוֹ מֻתֶּרֶת.

ב הֻמְרַךְ הַמּוֹחַ וְנִשְׁפַּךְ כַּמַּיִם אוֹ כַּדּוֹנַג שֶׁנִּמּוֹס, עַד שֶׁיִּמָּצֵא הַחוּט כְּשֶׁמַּעְמִידוֹ אֵינוּ עוֹמֵד--הֲרֵי זוֹ טְרֵפָה; וְאִם אֵינוּ יָכוֹל לַעֲמֹד מִפְּנֵי כָּבְדּוֹ, הֲרֵי זוֹ סְפֵק אֲסוּרָה.

ג עַד הֵיכָן הוּא חוּט הַשִּׁדְרָה--תְּחִלָּתוֹ מִחוּץ לַפּוֹלִין שֶׁבִּתְחִלַּת הָעֹרֶף, עַד סוֹף פָּרָשָׁה שְׁנִיָּה, שֶׁלֹּא יִשָּׁאֵר אַחֲרֶיהָ אֵלָא פָּרָשָׁה שְׁלִישִׁית הַסְּמוּכָה לִתְחִלַּת הָאַלְיָה. [ד] וְשָׁלוֹשׁ פָּרָשִׁיּוֹת אֵלּוּ, הֶן שְׁלוֹשָׁה עֲצָמוֹת דְּבוּקִין זֶה בְּזֶה לְמַטָּה מֵחֻלְיוֹת שֶׁלַּשִּׁדְרָה; וְחוּט הַשִּׁדְרָה בָּעוֹף, עַד בֵּין הָאֲגַפַּיִם. אֲבָל לְמַטָּה מִמְּקוֹמוֹת אֵלּוּ--אֵין מַשְׁגִּיחִין עַל הַחוּט הַנִּמְשָׁךְ לְשָׁם, בֵּין שֶׁנִּפְסַק עוֹרוֹ בֵּין שֶׁנִּמְרַךְ הַמּוֹחַ.

ד [ה] קְרוּעָה כֵּיצַד: בָּשָׂר הַחוֹפֶה אֶת רֹב הַכָּרֵס, וְהוּא הַמָּקוֹם מִן הַבֶּטֶן שְׁאִם יִקָּרַע יֵצֵא הַכָּרֵס--אִם נִקְרַע בָּשָׂר זֶה, טְרֵפָה; אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִגִּיעַ הַקְּרָע לַכָּרֵס עַד שֶׁנִּרְאֵית, אֵלָא כֵּיוָן שֶׁנִּקְרַע רֹב עֹבִי הַבָּשָׂר הַזֶּה, אוֹ נִטַּל--טְרֵפָה. וְכַמָּה שֵׁעוּר הַקְּרָע בְּאָרְכּוֹ, אֹרֶךְ טֶפַח; וְאִם הָיְתָה בְּהֵמָה קְטַנָּה וְנִקְרַע רֹב אֹרֶךְ הַבָּשָׂר הַזֶּה הַחוֹפֶה אֶת הַכָּרֵס--אַף עַל פִּי שְׁאֵין בְּאֹרֶךְ הַקְּרָע טֶפַח--טְרֵפָה, הוֹאִיל וְנִקְרַע רֻבָּהּ.

ה [ו] נִקְדַּד הַבָּשָׂר הַזֶּה בְּעִגּוּל, אוֹ בְּאֹרֶךְ--אִם הָיָה יָתֵר מִכַּסֶּלַע, וְהוּא כְּדֵי שֶׁיִּכָּנֵס בּוֹ שְׁלוֹשָׁה גַּרְעִנֵּי תְּמָרָה זוֹ בְּצַד זוֹ בְּדֹחַק--הֲרֵי זוֹ טְרֵפָה: שְׁאִם יִמָּתֵחַ קְרָע זֶה, יַעֲמֹד עַל טֶפַח.

ו [ז] בְּהֵמָה שֶׁנִּפְשַׁט הָעוֹר שֶׁעָלֶיהָ כֻּלּוֹ, בֵּין שֶׁנִּקְרַע בְּיַד אוֹ בְּחֹלִי, וְנִמְצָא בָּשָׂר בְּלֹא עוֹר--הֲרֵי זוֹ טְרֵפָה, וְזוֹ הִיא הַנִּקְרֵאת גְּלוּדָה. וְאִם נִשְׁאַר מִן הָעוֹר רֹחַב סֶלַע עַל פְּנֵי כָּל הַשִּׁדְרָה, וְרֹחַב סֶלַע עַל הַטַּבּוּר, וְרֹחַב סֶלַע עַל רָאשֵׁי אֵבָרֶיהָ--הֲרֵי זוֹ מֻתֶּרֶת; וְאִם נִטַּל כְּרֹחַב סֶלַע מֵעַל כָּל פְּנֵי הַשִּׁדְרָה, אוֹ מֵעַל הַטַּבּוּר, אוֹ מֵעַל רָאשֵׁי אֵבָרֶיהָ, וּשְׁאָר כָּל הָעוֹר קַיָּם--הֲרֵי זֶה סָפֵק, וְיֵרָאֶה לִי שֶׁמַּתִּירִין אוֹתָהּ.

ז [ח] נְפוּלָה כֵּיצַד: הֲרֵי שֶׁנָּפְלָה הַבְּהֵמָה מִמָּקוֹם גָּבוֹהַּ שֶׁגָּבְהוֹ עֲשָׂרָה טְפָחִים אוֹ יָתֵר, וְנִתְרַסַּק אֵבֶר מֵאֵבָרֶיהָ--הֲרֵי זוֹ טְרֵפָה. וְכֵיצַד הוּא הָרִסּוּק: שֶׁיִּתְרוֹצֵץ הָאֵבֶר וְיֵהָלֵם מֵחֲמַת הַנְּפִילָה, עַד שֶׁתִּפָּסֵד צוּרָתוֹ וְתָאֳרוֹ--אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִקַּב, וְלֹא נִסְדַּק, וְלֹא נִשְׁבַּר--הֲרֵי זוֹ טְרֵפָה. וְכֵן אִם הִכָּה אוֹתָהּ בְּאֶבֶן אוֹ בְּמַטֶּה, וְרִצַּץ אֵבֶר מֵאֵבָרֶיהָ--טְרֵפָה. בְּאֵיזוֹ אֵבָרִים אָמְרוּ, בָּאֵבָרִים שֶׁבַּחֲלַל הַגּוּף.

ח [ט] בְּהֵמָה שֶׁנָּפְלָה מִן הַגָּג--אִם הָלְכָה, אֵין חוֹשְׁשִׁין לָהּ; וְאִם עָמְדָה וְלֹא הָלְכָה, חוֹשְׁשִׁין לָהּ. קָפְצָה מֵחֲמַת עַצְמָהּ, אֵין חוֹשְׁשִׁין לָהּ; הִנִּיחָהּ לְמַעְלָה, וּמְצָאָהּ לְמַטָּה--אֵין חוֹשְׁשִׁין לָהּ שֶׁמֶּא נָפְלָה. [י] זְכָרִים הַמְּנַגְּחִין זֶה אֶת זֶה, אֵין חוֹשְׁשִׁין לָהֶן; נָפְלוּ לָאָרֶץ, חוֹשְׁשִׁין לָהֶן. וְכֵן בְּהֵמָה שֶׁהָיְתָה מְגָרֶרֶת רַגְלֶיהָ--אֵין חוֹשְׁשִׁין לָהּ שֶׁמֶּא נִתְרַסְּקוּ אֵבָרֶיהָ, אוֹ שֶׁמֶּא נִפְסַק הַחוּט שֶׁלַּשִּׁדְרָה.

ט [יא] גַּנָּבִים שֶׁגּוֹנְבִין הַטְּלָאִים וּמַשְׁלִיכִין אוֹתָן לַאֲחוֹרֵי הַדִּיר--אֵין חוֹשְׁשִׁין לָהֶן מִשּׁוֹם רִסּוּק אֵבָרִים, מִפְּנֵי שְׁאֵין מַשְׁלִיכִין אוֹתָן אֵלָא בְּכַוָּנָה שֶׁלֹּא יִשְׁתַּבְּרוּ. וְאִם הִחְזִירוּם וְהִשְׁלִיכוּם לַדִּיר--מֵחֲמַת יִרְאָה, חוֹשְׁשִׁין לָהֶן; מֵחֲמַת תְּשׁוּבָה, אֵין חוֹשְׁשִׁין לָהֶן--מִפְּנֵי שֶׁמִּתְכַּוְּנִין לְהַחְזִירָן שְׁלֵמִים, וְיִזָּהֲרוּ בְּהַשְׁלָכָתָן.

י [יב] שׁוֹר שֶׁהִרְבִּיצוּהוּ לִשְׁחִיטָה--אַף עַל פִּי שֶׁנָּפַל נְפִילָה גְּדוֹלָה שֶׁיֵּשׁ לָהּ קוֹל בְּעֵת שֶׁמַּפִּילִין אוֹתוֹ, אֵין חוֹשְׁשִׁין לוֹ: מִפְּנֵי שֶׁנּוֹעֵץ צִפָּרְנָיו, וּמִתְחַזֵּק עַד שֶׁמַּגִּיעַ לָאָרֶץ.

יא [יג] הִכָּה הַבְּהֵמָה עַל רֹאשָׁהּ וְהָלְכָה לָהּ הַמַּכָּה כְּלַפֵּי זְנָבָהּ, אוֹ עַל זְנָבָהּ וְהָלְכָה לָהּ כְּלַפֵּי רֹאשָׁהּ, וְאַפִלּוּ הִכָּה אוֹתָהּ בְּמַטֶּה עַל כָּל הַשִּׁדְרָה--אֵין חוֹשְׁשִׁין לָהּ: וְאִם יֵשׁ בַּמַּטֶּה חֻלְיוֹת חֻלְיוֹת, חוֹשְׁשִׁין לָהּ; וְאִם הִגִּיעַ רֹאשׁ הַמַּטֶּה לְמִקְצַת הַשִּׁדְרָה, חוֹשְׁשִׁין לָהּ. וְכֵן אִם הַכָּה לְרֹחַב הַשִּׁדְרָה, חוֹשְׁשִׁין לָהּ.

יב [יד] עוֹף שֶׁנֶּחְבַּט עַל גַּבֵּי דָּבָר קָשֶׁה, כְּגוֹן כֳּרִי שֶׁלְּחִטִּים אוֹ קֻפָּה שֶׁלִּשְׁקֵדִים וְכַיּוֹצֶא בָּהֶן--חוֹשְׁשִׁין לְרִסּוּק אֵבָרִים; וְאִם נֶחְבַּט עַל גַּבֵּי דָּבָר רַךְ, כְּגוֹן כְּסוּת כְּפוּלָה וְהַתֶּבֶן וְהָאֵפֶר וְכַיּוֹצֶא בָּהֶן--אֵין חוֹשְׁשִׁין לוֹ. [טו] נִדְבְּקוּ כְּנָפָיו בְּדֶבֶק בְּשָׁעַת צִידָה, וְנִתְחַבַּט--אִם בְּכָנָף אֶחָד נֶאֱחַז, אֵין חוֹשְׁשִׁין לוֹ; וְאִם נֶאֱחַז בִּשְׁתֵּי כְּנָפָיו וְנִתְחַבַּט בְּגוּפוֹ, חוֹשְׁשִׁין לוֹ.

יג [טז] נֶחְבַּט עַל פְּנֵי הַמַּיִם--אִם שָׁט מְלוֹא קוֹמָתוֹ מִמַּטָּה לְמַעְלָה לְעֻמַּת הַמַּיִם, אֵין חוֹשְׁשִׁין לוֹ. אֲבָל אִם שָׁט מִמַּעֲלָה לְמַטָּה עִם הִלּוּךְ הַמַּיִם--חוֹשְׁשִׁין לוֹ, שֶׁמֶּא הַמַּיִם הֶם הַמּוֹלִיכִין אוֹתוֹ; וְאִם קָדַם לְתֶבֶן אוֹ לְקַשׁ שֶׁמְּהַלְּכִין עַל גַּבֵּי הַמַּיִם--הֲרֵי זֶה שָׁט מֵחֲמַת עַצְמוֹ, וְאֵין חוֹשְׁשִׁין לוֹ.

יד [יז] כָּל מָקוֹם שֶׁאָמַרְנוּ, אֵין חוֹשְׁשִׁין לָהּ--מֻתָּר לִשְׁחֹט מִיָּד, וְאֵין צָרִיךְ לִבְדֹּק שֶׁמֶּא נִתְרַסַּק אֵבֶר. וְכָל מָקוֹם שֶׁאָמַרְנוּ, חוֹשְׁשִׁין לָהּ--אִם שְׁחָטָהּ, צָרִיךְ לִבְדֹּק כְּנֶגֶד כָּל הַחֲלָל כֻּלּוֹ מִקָּדְקֹד הָרֹאשׁ עַד הַיָּרֵךְ: אִם מָצָא בָּהּ טְרֵפָה מִן הַטְּרֵפוֹת שֶׁמָּנִינוּ, אוֹ שֶׁנִּתְרַסַּק אֵבֶר מִן הָאֵבָרִים שֶׁבִּפְנִים וְנִפְסְדָה צוּרָתוֹ--הֲרֵי זוֹ טְרֵפָה.

טו אַפִלּוּ נִתְרַסַּק אֵבֶר מִן הָאֵבָרִים שְׁאִם נִטָּלוֹ כְּשֵׁרָה, כְּגוֹן טְחוֹל וּכְלָיוֹת--הֲרֵי זוֹ טְרֵפָה: חוּץ מִבֵּית הָרֶחֶם--שְׁאִם נִתְרַסַּק, הֲרֵי זוֹ מֻתֶּרֶת. [יח] וְהַסִּימָנִין אֵינָן צְרִיכִין בְּדִיקָה בְּכָאן, שְׁאֵין הַנְּפִילָה מְמַעֶכֶת אוֹתָן.

טז [יט] נָפְלָה מִן הַגָּג, וְלֹא עָמְדָה--אָסוּר לִשְׁחֹט אוֹתָהּ, עַד שֶׁתִּשְׁהֶה מֵעֵת לְעֵת; וְאִם שְׁחָטָהּ בְּתוֹךְ זְמָן זֶה, הֲרֵי זוֹ טְרֵפָה. וּכְשֶׁשּׁוֹחֵט אוֹתָהּ אַחַר מֵעֵת לְעֵת, צְרִיכָה בְּדִיקָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.

יז [כ] וְכֵן מִי שֶׁדָּרַס בְּרַגְלוֹ עַל הָעוֹף, אוֹ שֶׁדְּרָסַתּוּ בְּהֵמָה, אוֹ שֶׁטְּרָפוֹ לַכּוֹתָל, וַהֲרֵי הוּא מְפַרְכֵּס--מַשְׁהִין אוֹתוֹ מֵעֵת לְעֵת; וְאַחַר כָּךְ שׁוֹחֲטִין אוֹתוֹ, וּבוֹדְקִין אוֹתוֹ כְּדֶרֶךְ שֶׁבֵּאַרְנוּ.

יח [כא] סִימָנִין שֶׁנִּדַּלְדְּלוּ רֻבָּן--טְרֵפָה, וְאַפִלּוּ שֶׁלֹּא מֵחֲמַת נְפִילָה; וְכֵן אִם נִתְקַפְּלוּ, שֶׁהֲרֵי אֵינָן רְאוּיִין לִשְׁחִיטָה. אֲבָל אִם נִפְרַק רֹב תַּרְבֵּץ הַוֶּשֶׁט מִן הַלֶּחִי, הֲרֵי זוֹ מֻתֶּרֶת--שְׁאֵין הַתַּרְבֵּץ רָאוּי לִשְׁחִיטָה, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.

משנה תורה - ספר קדושה - הלכות שחיטה - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד

יש לך שאלה או הערה?