משנה תורה מנוקד - ספר קדושה - הלכות איסורי ביאה פרק כ

משנה תורה - ספר קדושה - הלכות איסורי ביאה - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב

הִלְכּוֹת אִסּוּרֵי בִּיאָה פֵּרֶק כ

א כָּל הַכּוֹהֲנִים שֶׁבַּזְּמָן הַזֶּה--בַּחֲזָקָה הֶם כּוֹהֲנִים, וְאֵינָן אוֹכְלִין אֵלָא בְּקָדְשֵׁי הַגְּבוּל: וְהוּא, שֶׁתִּהְיֶה תְּרוּמָה שֶׁלְּדִבְרֵיהֶם; אֲבָל תְּרוּמָה שֶׁלַּתּוֹרָה, וְחַלָּה שֶׁלַּתּוֹרָה--אֵין אוֹכֵל אוֹתָהּ אֵלָא כּוֹהֵן מְיֻחָס.

ב אֵיזֶה הוּא כּוֹהֵן מְיֻחָס--זֶה שֶׁהֵעִידוּ לוֹ שְׁנֵי עֵדִים שְׁהוּא כּוֹהֵן בֶּן פְּלוֹנִי הַכּוֹהֵן, וּפְלוֹנִי בֶּן פְּלוֹנִי עַד אִישׁ פְּלוֹנִי, וְהוּא, הַכּוֹהֵן שֶׁשִּׁמַּשׁ עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ: שֶׁאִלּוּ לֹא בָדְקוּ בֵּית דִּין הַגָּדוֹל אַחֲרָיו, לֹא הָיוּ מַנִּיחִין אוֹתוֹ לַעֲבֹד.

ג לְפִיכָּךְ אֵין בּוֹדְקִין מִן הַמִּזְבֵּחַ וּלְמַעְלָה, וְלֹא מִן הַסַּנְהֶדְּרִין וּלְמַעְלָה--שְׁאֵין מְמַנִּין בַּסַּנְהֶדְּרִין אֵלָא כּוֹהֲנִים וּלְוִיִּים וְיִשְׂרְאֵלִיִּים מְיֻחָסִין.

ד [ג] חַלָּה בַּזְּמָן הַזֶּה, וְאַפִלּוּ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל--אֵינָהּ שֶׁלַּתּוֹרָה: שֶׁנֶּאֱמָר "בְּבֹאֲכֶם, אֶל-הָאָרֶץ" (במדבר טו,יח)--בִּיאַת כֻּלְּכֶם, וְלֹא בִּיאַת מִקְצַתְכֶם; וּכְשֶׁעָלוּ בִּימֵי עֶזְרָא, לֹא עָלוּ כֻּלָּם. וְכֵן תְּרוּמָה בַּזְּמָן הַזֶּה, שֶׁלְּדִבְרֵי סוֹפְרִים; וּלְפִיכָּךְ אוֹכְלִים אוֹתָהּ הַכּוֹהֲנִים שֶׁבִּזְמַנֵּנוּ, שְׁהֶן בַּחֲזָקָה.

ה [ד] מִי שֶׁהֵעִידוּ לוֹ עֵדִים, שֶׁרָאוּהוּ שֶׁהָיָה אוֹכֵל תְּרוּמָה שֶׁלַּתּוֹרָה--הֲרֵי זֶה מְיֻחָס; וְאֵין מַעֲלִין לְיֵחוּסִין לֹא מִנְּשִׂיאוּת כַּפַּיִם, וְלֹא מִקְּרִיאָה בַּתּוֹרָה רִאשׁוֹן, וְלֹא מֵחִלּוּק תְּרוּמָה בְּבֵית הַגְּרָנוֹת, וְלֹא עַל פִּי עֵד אֶחָד.

ו [ה] כּוֹהֵן מְיֻחָס שֶׁאָמַר בְּנִי הוּא זֶה, וְכוֹהֵן הוּא--אֵין מַעֲלִין אוֹתוֹ לְיֵחוּסִין עַל פִּיו, עַד שֶׁיָּבִיא עֵדִים שְׁהוּא בְּנוֹ.

ז [ו] כּוֹהֵן מְיֻחָס שֶׁיָּצָא הוּא וְאִשְׁתּוֹ שֶׁיָּדַעְנוּ שְׁהִיא כְּשֵׁרָה, לִמְדִינָה אַחֶרֶת, וּבָא הוּא וְהִיא, וּבָנִים כְּרוּכִין אַחֲרֶיהָ, וְאָמַר אִשָּׁה שֶׁיָּצַאת עִמִּי הִיא זוֹ, וְאֵלּוּ בָּנֶיהָ--אֵינוּ צָרִיךְ לְהָבִיא עֵדִים לֹא עַל הָאִשָּׁה, וְלֹא עַל הַבָּנִים. מֵתָה, וְאֵלּוּ בָּנֶיהָ--צָרִיךְ לְהָבִיא עֵדִים שֶׁאֵלּוּ בָּנֶיהָ; וְאֵינוּ צָרִיךְ לְהָבִיא עֵדִים עַל אִמָּן שֶׁהָיְתָה כְּשֵׁרָה, מִפְּנֵי שֶׁכְּבָר הֻחְזַק שֶׁיָּצָא מֵעִמָּנוּ בְּאִשָּׁה כְּשֵׁרָה.

ח [ז] יָצָא כּוֹהֵן מְיֻחָס לִמְדִינָה אַחֶרֶת, וּבָא הוּא וְאִשְׁתּוֹ וּבָנָיו, וְאָמַר אִשָּׁה זוֹ נָשָׂאתִי, וְאֵלּוּ בָּנֶיהָ--צָרִיךְ לְהָבִיא עֵדִים שֶׁאִשָּׁה זוֹ כְּשֵׁרָה, וְאֵינוּ מֵבִיא עֵדִים שֶׁאֵלּוּ בָּנֶיהָ: וְהוּא, שֶׁיִּהְיוּ כְרוּכִין אַחֲרֶיהָ. וְאִם בָּא בִּשְׁתֵּי נָשִׁים, וְהֵבִיא רְאָיָה עַל הָאַחַת--אַף עַל פִּי שֶׁהַבָּנִים קְטַנִּים וּכְרוּכִין אַחֲרֶיהָ, צָרִיךְ לְהָבִיא רְאָיָה עֲלֵיהֶם: שֶׁמֶּא בָּנָיו מִן הָאַחֶרֶת הֶם, וְנִכְרְכוּ אַחַר זוֹ הַמְּיֻחֶסֶת. [ח] בָּא הוּא וּבָנָיו, וְאָמַר אִשָּׁה נָשָׂאתִי וּמֵתָה, וְאֵלּוּ בָּנֶיהָ--מֵבִיא עֵדִים שֶׁאוֹתָהּ הָאִשָּׁה כְּשֵׁרָה הָיְתָה, וְשֶׁאֵלּוּ בָּנֶיהָ.

ט וְכַדִּין הַזֶּה דָּנִין בְּיִשְׂרָאֵל מְיֻחָס, וּבְלֵוִי מְיֻחָס; וְאַחַר כָּךְ נָעִיד עַל בְּנוֹ זֶה שְׁהוּא מְיֻחָס, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה רָאוּי לַסַּנְהֶדְּרִין.

י [ט] אֵין מַעֲלִין מִשְּׁטָרוֹת לַכְּהֻנָּה. כֵּיצַד: הֲרֵי שֶׁהָיָה בַּשְּׁטָר פְּלוֹנִי כּוֹהֵן לָוָה מִפְּלוֹנִי אוֹ הִלְוָהוּ כָּךְ וְכָּךְ, וְהָעֵדִים מִלְּמַטָּה--אֵין מַחְזִיקִין כּוֹהֵן זֶה שְׁהוּא מְיֻחָס, שֶׁמֶּא לֹא הֵעִידוּ אֵלָא עַל הַמַּלְוָה.

יא בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, לְעִנְיַן יֵחוּס. אֲבָל לַחֲזָקָה שֶׁיִּהְיֶה בְּחֶזְקַת כּוֹהֵן כְּכוֹהֲנֵי זְמָן זֶה, וְיֹאכַל בִּתְרוּמָה וְחַלָּה שֶׁלְּדִבְרֵי סוֹפְרִים, וּבִשְׁאָר קָדְשֵׁי הַגְּבוּל--מַעֲלִין מִן הַשְּׁטָרוֹת, וְעַל פִּי עֵד אֶחָד, וּמִנְּשִׂיאוּת כַּפַּיִם, וּמִקְּרִיאָה בַּתּוֹרָה רִאשׁוֹן. [י] וְכֵן כּוֹהֵן שֶׁאָמַר בְּנִי זֶה כּוֹהֵן--נֶאֱמָן לְהַאֲכִילוֹ בִּתְרוּמָה, וְלִהְיוֹתוֹ בְּחֶזְקַת כּוֹהֵן; וְאֵינוּ צָרִיךְ לְהָבִיא רְאָיָה, לֹא עַל הַבָּנִים וְלֹא עַל הָאִשָּׁה.

יב [יא] שְׁנַיִם שֶׁבָּאוּ לִמְדִינָה, זֶה אוֹמֵר אֲנִי וַחֲבֵרִי כּוֹהֵן, וְזֶה הַשֵּׁנִי אוֹמֵר אֲנִי וַחֲבֵרִי כּוֹהֵן--אַף עַל פִּי שֶׁנִּרְאִין כְּגוֹמְלִין זֶה אֶת זֶה, הֲרֵי אֵלּוּ נֶאֱמָנִין; וּשְׁנֵיהֶם בְּחֶזְקַת כּוֹהֲנִים. וְכֵן עֵד אֶחָד שֶׁאָמַר רָאִיתִי זֶה שֶׁנָּשָׂא כַּפָּיו, אוֹ שֶׁאָכַל בִּתְרוּמָה, אוֹ שֶׁחָלַק עַל הַגֹּרֶן, אוֹ שֶׁקָּרָא בַּתּוֹרָה רִאשׁוֹן וְקָרָא אַחֲרָיו לֵוִי--מַחְזִיקִין אוֹתוֹ לַכְּהֻנָּה עַל פִּיו. וְכֵן אִם הֵעִיד שֶׁזֶּה קָרָא שֵׁנִי בַּתּוֹרָה אַחַר כּוֹהֵן, מַחְזִיקִין אוֹתוֹ בַּלְּוִיָּה.

יג [יב] הֵעִיד שֶׁרָאָה זֶה שֶׁחָלַק עִם אֶחָיו בְּבֵית דִּין, תְּרוּמָה שֶׁהִנִּיחַ לָהֶן אֲבִיהֶן הַכּוֹהֵן--אֵין מַעֲלִין אוֹתוֹ לַכְּהֻנָּה בְּעֵדוּת זוֹ: שֶׁמֶּא חָלָל הוּא, וְלָקַח חֵלֶק יְרֻשָּׁתוֹ מִתְּרוּמָה לְמָכְרָהּ.

יד [יג] מִי שֶׁבָּא בַּזְּמָן הַזֶּה, וְאָמַר כּוֹהֵן אֲנִי--אֵינוּ נֶאֱמָן, וְאֵין מַעֲלִין אוֹתוֹ לַכְּהֻנָּה עַל פִּי עַצְמוֹ: וְלֹא יִקְרָא בַּתּוֹרָה רִאשׁוֹן, וְלֹא יִשָּׂא אֶת כַּפָּיו, וְלֹא יֹאכַל בְּקָדְשֵׁי הַגְּבוּל--עַד שֶׁיִּהְיֶה לוֹ עֵד אֶחָד. אֲבָל אוֹסֵר עַצְמוֹ בִּגְרוּשָׁה וְזוֹנָה וַחֲלָלָה, וְאֵינוּ מִטַּמֵּא לַמֵּתִים. וְאִם נָשָׂא, אוֹ נִטְמָא--לוֹקֶה; וְהַנִּבְעֶלֶת לוֹ סְפֵק חֲלָלָה. [יד] וְאִם הָיָה מֵסִיחַ לְפִי תֻּמּוֹ, נֶאֱמָן.

טו כֵּיצַד: מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁהָיָה מֵסִיחַ לְפִי תֻּמּוֹ וְאָמַר, זָכוּר אֲנִי כְּשֶׁאֲנִי תִּינוֹק, וְהָיִיתִי מֻרְכָּב עַל כְּתֵפוֹ שֶׁלְּאָבִי שֶׁהוֹצִיאַנִי מִבֵּית הַסֵּפֶר, וְהִפְשִׁיטַנִי כֻּתָּנְתִּי וְהִטְבִּילַנִי לֶאֱכֹל תְּרוּמָה לָעֶרֶב, וַחֲבֵרַי בּוֹדְלִין מִמֶּנִּי, וְהָיוּ קוֹרְאִין אוֹתִי יוֹחָנָן אוֹכֵל חַלּוֹת; וְהֶעֱלָהוּ רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ לַכְּהֻנָּה, עַל פִּי עַצְמוֹ.

טז [טו] נֶאֱמָן הַגָּדוֹל לוֹמַר זָכוּר אֲנִי כְּשֶׁהָיִיתִי קָטָן, וְרָאִיתִי פְּלוֹנִי טוֹבֵל וְאוֹכֵל בַּתְּרוּמָה לָעֶרֶב; וּמַחְזִיקִין אוֹתוֹ בַּכְּהֻנָּה, בְּעֵדוּתוֹ.

יז מִי שֶׁבָּא בַּזְּמָן הַזֶּה, וְאָמַר כּוֹהֵן אֲנִי, וְעֵד אֶחָד מֵעִיד לוֹ, שֶׁאֲנִי יוֹדֵעַ בְּאָבִיו שֶׁלְּזֶה שְׁהוּא כּוֹהֵן--אֵין מַעֲלִין אוֹתוֹ לַכְּהֻנָּה בְּעֵדוּת זוֹ, שֶׁמֶּא חָלָל הוּא: עַד שֶׁיָּעִיד, שֶׁזֶּה כּוֹהֵן הוּא. אֲבָל אִם הֻחְזַק אָבִיו כּוֹהֵן, אוֹ שֶׁבָּאוּ שְׁנַיִם וְהֵעִידוּ שֶׁאָבִיו שֶׁלְּזֶה כּוֹהֵן--הֲרֵי הוּא בְּחֶזְקַת אָבִיו.

יח [טז] מִי שֶׁהֻחְזַק אָבִיו כּוֹהֵן, וְיָצָא עָלָיו קוֹל שְׁהוּא בֶּן גְּרוּשָׁה, אוֹ בֶּן חֲלוּצָה--חוֹשְׁשִׁין לוֹ, וּמוֹרִידִין אוֹתוֹ; בָּא עֵד אֶחָד אַחַר כָּךְ וְהֵעִיד שְׁהוּא כָּשֵׁר, מַעֲלִין אוֹתוֹ לַכְּהֻנָּה עַל פִּיו. בָּאוּ שְׁנַיִם אַחַר כָּךְ וְהֵעִידוּ שְׁהוּא חָלָל, מוֹרִידִין אוֹתוֹ מִן הַכְּהֻנָּה; בָּא עֵד אֶחָד אַחַר כָּךְ וְהֵעִיד שְׁהוּא כָּשֵׁר, מַעֲלִין אוֹתוֹ לַכְּהֻנָּה--שֶׁזֶּה הָאַחֲרוֹן מִצְטָרֵף לְעֵד רִאשׁוֹן, וַהֲרֵי שְׁנֵיהֶם מְעִידִין שְׁהוּא כָּשֵׁר, וּשְׁנַיִם מְעִידִים שְׁהוּא פָּסוּל: יִדָּחוּ אֵלּוּ וְאֵלּוּ וְיִדָּחֶה הַקּוֹל, שֶׁהַשְּׁנַיִם כְּמֵאָה--וְיִשָּׁאֵר כּוֹהֵן בְּחֶזְקַת אָבִיו.

יט [יז] אִשָּׁה שֶׁלֹּא שָׁהָת שְׁלוֹשָׁה חֳדָשִׁים אַחַר בַּעְלָהּ, וְיָלְדָה, וְאֵין יָדוּעַ אִם בֶּן תִּשְׁעָה לָרִאשׁוֹן אִם בֶּן שִׁבְעָה לָאַחֲרוֹן, וְהָיָה אֶחָד מֵהֶן כּוֹהֵן וְהַשֵּׁנִי יִשְׂרָאֵל--הֲרֵי זֶה סְפֵק כּוֹהֵן; וְכֵן אִם נִתְעָרַב וֶלֶד כּוֹהֵן בְּוֶלֶד יִשְׂרָאֵל, וְהִגְדִּילוּ הַתַּעֲרֹבֶת--כָּל אֶחָד מֵהֶן סְפֵק כּוֹהֵן. וְנוֹתְנִין עֲלֵיהֶן חֻמְרֵי יִשְׂרָאֵל, וְחֻמְרֵי כּוֹהֲנִים: נוֹשְׂאִין נָשִׁים הָרְאוּיוֹת לַכְּהֻנָּה, וְאֵינָן מִטַּמְּאִים לַמֵּתִים, וְלֹא אוֹכְלִין בִּתְרוּמָה; וְאִם נָשְׂאוּ גְּרוּשָׁה, מוֹצִיאִין וְאֵינָן לוֹקִין.

כ [יח] שְׁנֵי כּוֹהֲנִים שֶׁנִּתְעָרְבוּ וַלְדוֹתֵיהֶם, אוֹ אֵשֶׁת כּוֹהֵן שֶׁלֹּא שָׁהָת אַחַר בַּעְלָהּ שְׁלוֹשָׁה חֳדָשִׁים, וְנִשֵּׂאת לְכוֹהֵן אַחֵר, וְאֵין יָדוּעַ אִם בֶּן תִּשְׁעָה לָרִאשׁוֹן אוֹ בֶּן שִׁבְעָה לָאַחֲרוֹן--נוֹתְנִין עַל הַוֶּלֶד חֻמְרֵי שְׁנֵיהֶם: הוּא אוֹנֵן עֲלֵיהֶם, וְהֶן אֵינָן אוֹנְנִין עָלָיו, הוּא אֵין מִטַּמֵּא לָהֶם, וְהֶם אֵינָן מִטַּמְּאִין לוֹ; וְעוֹלֶה בְּמִשְׁמָרוֹ שֶׁלְּזֶה וְשֶׁלְּזֶה, וְאֵינוּ חוֹלֵק--וְאִם הָיוּ שְׁנֵיהֶם בְּמִשְׁמָר אֶחָד וּבֵית אָב אֶחָד, נוֹטֵל חֵלֶק אֶחָד.

כא [יט] בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בִּזְמָן שְׁהֶן בָּאִין מִכּוֹחַ נִשּׂוּאִין. אֲבָל בִּזְנוּת, גָּזְרוּ חֲכָמִים שֶׁמְּשַׁתְּקִין אוֹתוֹ מִדִּין כְּהֻנָּה כְּלָל--הוֹאִיל וְאֵינוּ יוֹדֵעַ אָבִיו הַוַּדַּאי וְנֶאֱמָר "וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו" (במדבר כה,יג), עַד שֶׁיִּהְיֶה זַרְעוֹ מְיֻחָס אַחֲרָיו.

כב [כ] כֵּיצַד: עֲשָׂרָה כּוֹהֲנִים שֶׁפֵּרַשׁ אֶחָד מֵהֶם וּבָעַל, שֶׁהֲרֵי הַוֶּלֶד כּוֹהֵן וַדַּאי, וְאַף עַל פִּי כֵן, הוֹאִיל וְאֵינוּ יוֹדֵעַ אָבִיו שֶׁיִּתְיַחַס לוֹ--מְשַׁתְּקִין אוֹתוֹ מִדִּין כְּהֻנָּה; וְאֵינוּ עוֹבֵד, וְלֹא אוֹכֵל תְּרוּמָה, וְלֹא חוֹלֵק. וְאִם נִטַּמֵּא לַמֵּתִים, אוֹ נָשָׂא גְּרוּשָׁה--לוֹקֶה, שְׁאֵין כָּאן סְפֵק הֶתֵּר.

משנה תורה - ספר קדושה - הלכות איסורי ביאה - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב

יש לך שאלה או הערה?