משנה תורה מנוקד - ספר נשים - הלכות סוטה פרק א

משנה תורה - ספר נשים - הלכות סוטה - הכול
פרק א ב ג ד

הִלְכּוֹת סוֹטָה פֵּרֶק א

א קִנּוּי הָאָמוּר בַּתּוֹרָה "וְקִנֵּא אֶת-אִשְׁתּוֹ" (במדבר ה,יד; במדבר ה,ל)--הוּא שֶׁיֹּאמַר לָהּ בִּפְנֵי עֵדִים, אַל תִּסָּתְרִי עִם פְּלוֹנִי: אַפִלּוּ הָיָה אָבִיהָ, אוֹ אָחִיהָ, אוֹ גּוֹי, אוֹ עֶבֶד, אוֹ שָׁחוּף וְהוּא הָאִישׁ שְׁאֵינוּ מִתְקַשֶּׁה וְאֵינוּ מוֹלִיד.

ב הַסְּתִירָה הָאֲמוּרָה בַּתּוֹרָה "וְנִסְתְּרָה" (במדבר ה,יג)--הִיא שֶׁתִּסָּתֵר עִם אוֹתוֹ הָאִישׁ שֶׁאָמַר לָהּ אַל תִּסָּתְרִי עִמּוֹ, בִּפְנֵי שְׁנֵי עֵדִים. אִם שָׁהָת עִמּוֹ כְּדֵי טֻמְאָה, שְׁהוּא כְּדֵי לִצְלוֹת בֵּיצָה וּלְגָמְעָהּ--הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה עַל בַּעְלָהּ, עַד שֶׁתִּשְׁתֶּה מֵי הַמָּרִים וְיִבָּדֵק הַדָּבָר; וּבִזְמָן שְׁאֵין שָׁם מֵי סוֹטָה--תֵּאָסֵר עָלָיו לְעוֹלָם, וְתֵצֵא בְּלֹא כְּתֻבָּה.

ג קִנֵּא לָהּ עִם שְׁנַיִם כְּאֶחָד וְאָמַר לָהּ, אַל תִּסָּתְרִי עִם פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי, וְנִסְתְּרָה עִם שְׁנֵיהֶן כְּאֶחָד, וְשָׁהָת כְּדֵי טֻמְאָה--אַפִלּוּ הֶן שְׁנֵי אַחֶיהָ, אוֹ אָבִיהָ וְאָחִיהָ--הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה עַד שֶׁתִּשְׁתֶּה.

ד אָמַר לָהּ בִּפְנֵי שְׁנַיִם, אַל תְּדַבְּרִי עִם פְּלוֹנִי--אֵין זֶה קִנּוּי; וְאַף עַל פִּי שֶׁנִּסְתְּרָה עִמּוֹ בְּעֵדִים, וְשָׁהָת כְּדֵי טֻמְאָה--לֹא נֶאְסְרָה עָלָיו, וְאֵינָהּ שׁוֹתָה בְּקִנּוּי זֶה. [ה] וְכֵן אִם אָמַר לָהּ, אַל תִּסָּתְרִי עִמּוֹ, וְרָאוּהָ מְדַבֶּרֶת עִמּוֹ--אֵין זוֹ סְתִירָה, וְלֹא נֶאְסְרָה וְלֹא שׁוֹתָה; וְכֵן אִם לֹא קָדַם קִנּוּי, וּבָאוּ שְׁנַיִם וְהֵעִידוּ שֶׁנִּסְתְּרָה עִם זֶה, וְשָׁהָת כְּדֵי טֻמְאָה--לֹא נֶאְסְרָה עַל בַּעְלָהּ, וְאֵינָהּ שׁוֹתָה.

ה [ו] אָמַר לָהּ, אַל תִּסָּתְרִי עִם פְּלוֹנִי, וְהָיָה קָטָן פָּחוּת מִבֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד, אוֹ שֶׁאָמַר לָהּ, אַל תִּסָּתְרִי עִם בְּהֵמָה זוֹ--אֵין זֶה קִנּוּי: שֶׁנֶּאֱמָר "וְשָׁכַב אִישׁ אֹתָהּ" (במדבר ה,יג)--פְּרָט לְקָטָן וְלִבְהֵמָה, שְׁאֵינָן אוֹסְרִין אוֹתָהּ עָלָיו.

ו [ז] בַּעַל שֶׁמָּחַל עַל קִנּוּיוֹ קֹדֶם שֶׁתִּסָּתֵר--קִנּוּיוֹ מָחוּל, וּכְאִלּוּ לֹא קִנֵּא לָהּ; אֲבָל אַחַר שֶׁתִּסָּתֵר, אֵינוּ יָכוֹל לִמְחֹל. גֵּרְשָׁהּ, הֲרֵי זֶה כְּמִי שֶׁמָּחַל; וְאִם הִחְזִירָהּ, צָרִיךְ לְקַנּוֹת קִנּוּי אַחֵר.

ז [ח] קִנֵּא לָהּ בִּפְנֵי שְׁנַיִם, וְרָאָה אוֹתָהּ שֶׁנִּסְתְּרָה עִם זֶה שֶׁקִּנֵּא לָהּ עָלָיו, וְשָׁהָת כְּדֵי טֻמְאָה--הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה עָלָיו, וְיוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתֻבָּה: שְׁאֵינוּ יָכוֹל לְהַשְׁקוֹתָהּ, עַל פִּי עַצְמוֹ. וְכֵן אִם שָׁמַע הָעָם מְרַנְּנִין אַחֲרֶיהָ אַחַר הַקִּנּוּי, עַד שֶׁשָּׁמַע מֵהַנָּשִׁים הַטֹּווֹת לְאוֹר הַלְּבָנָה נוֹשְׂאוֹת וְנוֹתְנוֹת בָּהּ, שֶׁזִּנָּת עִם הָאִישׁ שֶׁקִּנֵּא לָהּ עָלָיו--הֲרֵי זֶה אָסוּר לוֹ לְקַיְּמָהּ, וְיוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתֻבָּה.

ח [ט] בָּא עֵד אֶחָד וְהֵעִיד לוֹ שֶׁנִּסְתְּרָה עִמּוֹ אַחַר קִנּוּי, וְשָׁהָת כְּדֵי טֻמְאָה--אִם הוּא נֶאֱמָן לוֹ וְדַעְתּוֹ סוֹמֶכֶת עָלָיו, יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתֻבָּה; וְאִם לָאו, הֲרֵי אִשְׁתּוֹ מֻתֶּרֶת לוֹ.

ט [י] וְאֵלּוּ שֶׁבֵּית דִּין מְקַנִּין לָהֶן--מִי שֶׁנִּתְחָרַשׁ בַּעְלָהּ, אוֹ נִשְׁתַּטָּה, אוֹ שֶׁהָיָה בִּמְדִינָה אַחֶרֶת, אוֹ שֶׁהָיָה חָבוּשׁ בְּבֵית הָאֲסוּרִין: לֹא לְהַשְׁקוֹתָהּ, אֵלָא לְפָסְלָהּ מִכְּתֻבָּתָהּ.

י [יא] כֵּיצַד: שָׁמְעוּ בֵּית דִּין שֶׁהָעָם מְרַנְּנִין אַחֲרֶיהָ--קוֹרְאִין לָהּ וְאוֹמְרִין לָהּ, אַל תִּסָּתְרִי עִם פְּלוֹנִי. בָּאוּ עֵדִים אַחַר כָּךְ שֶׁנִּסְתְּרָה עִמּוֹ, וְשָׁהָת כְּדֵי טֻמְאָה--בֵּית דִּין אוֹסְרִין אוֹתָהּ עַל בַּעְלָהּ לְעוֹלָם, וְקוֹרְעִין כְּתֻבָּתָהּ; וּכְשֶׁיָּבוֹא בַּעְלָהּ, אוֹ יַבְרִיא, אוֹ יֵצֵא מִבֵּית הָאֲסוּרִין--נוֹתֵן לָהּ גֶּט; וְאֵינוּ יָכוֹל לְהַשְׁקוֹתָהּ, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא קִנֵּא לָהּ.

יא [יב] שָׁתָת מֵי הַמָּרִים, וְנִקְּתָה מֵהֶן, וְחָזַר וְקִנֵּא לָהּ מֵהָאִישׁ שֶׁהִשְׁקָהּ עַל יָדוֹ, וְנִסְתְּרָה עִמּוֹ--אֵינוּ מַשְׁקֶה אוֹתָהּ עַל יָדוֹ, פַּעַם שְׁנִיָּה; אֵלָא תֵּאָסֶר עָלָיו לְעוֹלָם, וְתֵצֵא בְּלֹא כְּתֻבָּה. אֲבָל אִם קִנֵּא לָהּ עִם אַחֵר, וְנִסְתְּרָה עִם הָאַחֵר בְּעֵדִים--מַשְׁקֶה אוֹתָהּ פַּעַם שְׁנִיָּה, וְאַפִלּוּ כַּמָּה פְּעָמִים: וְהוּא שֶׁיַּשְׁקָהּ כָּל פַּעַם, בִּגְלַל אִישׁ אַחֵר.

יב [יג] הִשְׁקָה אוֹתָהּ, וְגֵרְשָׁהּ, וְנִשֵּׂאת לְאַחֵר, וְקִנֵּא לָהּ עִם הָאִישׁ שֶׁהִשְׁקָה אוֹתָהּ הַבַּעַל הָרִאשׁוֹן בִּגְלָלוֹ, וְנִסְתְּרָה עִמּוֹ בְּעֵדִים--הֲרֵי הַבַּעַל הַשֵּׁנִי מַשְׁקֶה אוֹתָהּ עַל יָדוֹ, מִפְּנֵי שְׁהוּא בַּעַל שֵׁנִי; וְאַפִלּוּ מֵאָה וְנִשֵּׂאת לְזֶה אַחַר זֶה, מַשְׁקִין אוֹתָהּ עַל יְדֵי אִישׁ אֶחָד, וְאֵין אוֹמְרִין וַדַּאי שֶׁהֻחְזְקָה לְזֶה וּטְמֵאָה, עַד שֶׁיִּהְיֶה שָׁם עֵד.

יג [יד] הָאִשָּׁה שֶׁקִּנֵּא לָהּ בַּעְלָהּ, וְנִסְתְּרָה אַחַר הַקִּנּוּי עִמּוֹ בְּעֵדִים, וַהֲרֵי הִיא עוֹמֶדֶת לִשְׁתּוֹת, וּבָא עֵד אֶחָד וְהֵעִיד עָלֶיהָ שֶׁנִּבְעֲלָה בְּפָנָיו עִם זֶה שֶׁקִּנֵּא לָהּ עִמּוֹ--הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה עַל בַּעְלָהּ לְעוֹלָם; וְאֵינָהּ שׁוֹתָה, וְיוֹצְאָה בְּלֹא כְּתֻבָּה: וְאַפִלּוּ הָיָה עֵד טֻמְאָה זֶה אֶחָד מֵעֵדֵי הַסְּתִירָה, שֶׁנֶּאֱמָר "וְעֵד אֵין בָּהּ" (במדבר ה,יג), וַהֲרֵי עֵד.

יד [טו] אַפִלּוּ אִשָּׁה, וְעֶבֶד, וְשִׁפְחָה, וּפָסוּל לְעֵדוּת בַּעֲבֵרָה מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, וְאַפִלּוּ קָרוֹב--נֶאֱמָן לְעֵדוּת סוֹטָה לְהָעִיד עָלֶיהָ שֶׁזִּנָּת, וְתֵאָסֵר עַל בַּעְלָהּ לְעוֹלָם, וְאֵינָהּ שׁוֹתָה, וְתֵצֵא בְּלֹא כְּתֻבָּה: הוֹאִיל וְקָדַם הַקִּנּוּי וְהַסְּתִירָה בְּעֵדִים כְּשֵׁרִים, וְהַתּוֹרָה הֶאֱמִינָה עֵד אֶחָד בְּטֻמְאָה--הֲרֵי כֻּלָּן כְּשֵׁרִין לְעֵדוּת טֻמְאָה.

טו אַף חָמֵשׁ הַנָּשִׁים שֶׁשּׂוֹנְאוֹת זוֹ אֶת זוֹ, מְעִידוֹת זוֹ עַל זוֹ שֶׁנִּטְמֵאת, וְנֶאֱמֶנֶת עָלֶיהָ לְאָסְרָהּ עַל בַּעְלָהּ, וְשֶׁלֹּא לְהַשְׁקוֹתָהּ; אֲבָל לֹא לְפָסְלָהּ מִכְּתֻבָּתָהּ, אֵלָא נוֹטֶלֶת כְּתֻבָּתָהּ וְיוֹצְאָה.

טז בָּא עֵד אֶחָד כָּשֵׁר וְאָמַר נִטְמֵאת, הֲרֵי זוֹ אֵינָהּ שׁוֹתָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ; בָּא אַחֵר וְהִכְחִישׁוֹ וְאָמַר לֹא נִטְמֵאת, אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ: שֶׁעֵד אֶחָד בְּטֻמְאַת סוֹטָה כִּשְׁנַיִם; וְאֵין דְּבָרָיו שֶׁלָּאַחֲרוֹן דּוֹחִין דִּבְרֵי הָרִאשׁוֹן, שְׁהוּא כִּשְׁנַיִם. [יז] בָּאוּ שְׁנֵיהֶן כְּאֶחָד, זֶה אוֹמֵר נִטְמֵאת, וְזֶה אוֹמֵר לֹא נִטְמֵאת, אוֹ שֶׁאָמַר אֶחָד נִטְמֵאת, וּבָאוּ שְׁנַיִם אַחֲרָיו וְאָמְרוּ לֹא נִטְמֵאת--הֲרֵי זוֹ שׁוֹתָה.

יז [יח] בָּא עֵד אֶחָד כָּשֵׁר, וְנָשִׁים רַבּוֹת, אוֹ פְּסוּלִין רַבִּים, כְּאֶחָד--הָעֵד אוֹמֵר נִטְמֵאת, וְהַנָּשִׁים וְהַפְּסוּלִין אוֹמְרִין לֹא נִטְמֵאת--הֲרֵי זוֹ שׁוֹתָה: שֶׁעֵד אֶחָד וּפְסוּלִין רַבִּים, כְּמֶחְצָה עַל מֶחְצָה הֶם.

יח [יט] הָיוּ כֻּלָּן פְּסוּלִין, הוֹלְכִין אַחַר הָרֹב. כֵּיצַד: שְׁתֵּי נָשִׁים אוֹמְרוֹת נִטְמֵאת, וְשָׁלוֹשׁ אוֹמְרוֹת לֹא נִטְמֵאת--הֲרֵי זוֹ שׁוֹתָה; שָׁלוֹשׁ אוֹמְרוֹת לֹא נִטְמֵאת, וְאַרְבַּע אוֹמְרוֹת נִטְמֵאת--הֲרֵי זוֹ אֵינָהּ שׁוֹתָה. הָיוּ מֶחְצָה לְמֶחְצָה, הֲרֵי זוֹ שׁוֹתָה.

יט [כ] כָּל סוֹטָה שְׁאֵינָהּ שׁוֹתָה, מִפְּנֵי עֵדֵי טֻמְאָה--הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה עַל בַּעְלָהּ לְעוֹלָם, וְתֵצֵא בְּלֹא כְּתֻבָּה: שֶׁהֲרֵי נֶאְסְרָה בְּקִנּוּי וּסְתִירָה, וְהַשְּׁתִיָּה שֶׁתַּתִּירָהּ נִמְנָעָה--שֶׁהֲרֵי יֵשׁ בָּהּ עֵד, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.

משנה תורה - ספר נשים - הלכות סוטה - הכול
פרק א ב ג ד

יש לך שאלה או הערה?