הַגָּדָה שֶׁלַּפֶּסַח לְפִי מִשְׁנֵה תּוֹרָה

מוזג כוס ראשון ומקדש עליו (הלכות שבת כט,יט; הלכות חמץ ומצה ח,א):

בָּרוּךְ אַתָּה יְהוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא פְּרִי הַגֶּפֶן.

בָּרוּךְ אַתָּה יְהוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ מִכָּל עָם, וְרוֹמְמָנוּ מִכָּל לָשׁוֹן, בָּחַר בָּנוּ וַיְגַדְּלֵנוּ, רָצָה בָנוּ וַיְפָאֲרֵנוּ; וַתִּתֵּן לָנוּ יְהוָה אֱלֹהֵינוּ בְּאַהֲבָה,

בשבת:

שַׁבָּתוֹת לִמְנוּחָה,

המשך:

מוֹעֲדִים לְשִׂמְחָה חַגִּים וּזְמַנִּים לְשָׂשׂוֹן,

בשבת:

אֶת יוֹם הַמָּנוֹחַ הַזֶּה,

המשך:

אֶת יוֹם טוֹב מִקְרָא קֹדֶשׁ הַזֶּה, אֶת יוֹם חַג הַמַּצּוֹת הַזֶּה, זְמָן חֵרוּתֵנוּ, בְּאַהֲבָה, זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרָיִם: כִּי בָנוּ בָחַרְתָּ וְאוֹתָנוּ קִדַּשְׁתָּ מִכָּל הָעַמִּים, וּמוֹעֲדֵי קָדְשְׁךָ בְּשִׂמְחָה וּבְשָׂשׂוֹן הִנְחַלְתָּנוּ.

שלא בשבת:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהוָה, מְקַדֵּשׁ יִשְׂרָאֵל וְהַזְּמַנִּים.

בשבת:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהוָה, מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת וְיִשְׂרָאֵל וְהַזְּמַנִּים.

במוצאי שבת, מברך על הנר ומבדיל (הלכות שבת כט,כב):

בָּרוּךְ אַתָּה יְהוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא מְאוֹרֵי הָאֵשׁ.

בָּרוּךְ אַתָּה יְהוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, הַמַּבְדִיל בֵּין קֹדֶשׁ לַחֹל, וּבֵין אוֹר לַחֹשֶׁךְ, וּבֵין יִשְׂרָאֵל לַגּוֹיִים, וּבֵין יוֹם הַשְּׁבִיעִי לְשֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה. בָּרוּךְ אַתָּה יְהוָה, הַמַּבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְקֹדֶשׁ.

המשך:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְּמָן הַזֶּה.

ומסב על צד שמאל ושותה את כל הכוס (הלכות חמץ ומצה ז,ט-י [ז-ח]); אם שתה רוב הכוס המחזיק שיעור רביעית, יצא (הלכות חמץ ומצה ז,יא [ט]).

* * *

לשיטת הרמב"ם, אין איסור לגרום לברכות (ראה הלכות תפילה ז,טו-טז, על הדרך להגיע למאה ברכות בשבת ויום טוב; וראה הלכות ברכות ד,ז). לכן מברך ברכה בפני עצמה על כל כוס וכוס, לפניו (הלכות חמץ ומצה ז,יב [י]); אם שתה שיעור רביעית וגמר בליבו שלא לשתות עד כוס החובה הבא למרות שמותר לשתות בין כוס לכוס חוץ מבין כוס שלישי לכוס רביעי (שם), מברך גם אחרי כל כוס וכוס. נוסח הברכה למי שקיים את תנאי ברכה אחרונה הוא (הלכות ברכות ג,יג; ח,יד):

בָּרוּךְ אַתָּה יְהוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, עַל הַגֶּפֶן וְעַל פְּרִי הַגֶּפֶן וְעַל תְּנוּבַת הַשָּׂדֶה וְעַל אֶרֶץ חֶמְדָּה טוֹבָה וּרְחָבָה שֶׁרָצִיתָ וְהִנְחַלְתָּ אֶת אֲבוֹתֵינוּ. רַחֵם יְהוָה אֱלֹהֵינוּ עַל יִשְׂרָאֵל עַמָּךְ וְעַל יְרוּשָׁלַיִם עִירָךְ וְעַל צִיּוֹן מִשְׁכַּן כְּבוֹדָךְ, וְהַעֲלֵנוּ לְתוֹכָהּ וְשַׂמְּחֵנוּ בְּבִנְיָנָהּ; וְשַׂמְּחֵנוּ יְהוָה אֱלֹהֵינוּ

בשבת:

בְּיוֹם הַמָּנוֹחַ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה,

המשך:

בְּיוֹם טוֹב מִקְרָא קֹדֶשׁ הַזֶּה, בְּיוֹם חַג הַמַּצּוֹת הַזֶּה, וּנְבָרֶכְךָ עָלֶיהָ בִּקְדֻשָּׁה וּבְטַהְרָה. בָּרוּךְ אַתָּה יְהוָה, עַל הָאָרֶץ וְעַל פֵּרוֹתֶיהָ.

* * *

ואחר הכוס הראשון, מברך "על נטילת ידיים" ונוטל ידיו כמו לפני סעודה (הלכות ברכות ו,ב; הלכות חמץ ומצה ח,א):

בָּרוּךְ אַתָּה יְהוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְווֹתָיו, וְצִוָּנוּ עַל נְטִילַת יָדָיִם.

ומביאים שולחן ערוך ועליו מרור וירק אחר ומצה וחרוסת ושני מיני בשר, אחד זכר לפסח ואחד זכר לחגיגה. ומתחיל ומברך על הירק האחר (הלכות חמץ ומצה ח,א-ב):

בָּרוּךְ אַתָּה יְהוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה.

ומטבל אותו בחרוסת ואוכל כזית. בסוף הסעודה אחרי אכילת כזית מצה אחרון, אין לטעום מאכל אחר כלל (הלכות חמץ ומצה ח,ט); אבל בשלב הזה, אין אסור לאכול ממיני מעדנים וקליות ולשתות משקאות כנהוג בשבת, כדי להרוויח ברכות ולהתאושש להגדה. אחרי אכילת הירק מטובל בחרוסת ואחרי התקרובת, יש לברך ברכות אחרונות כראוי למה שאכל ושתה בשיעור ברכה אם אינו מתכוון לטעום במשך ההגדה.

ואחר כך עוקרים את השולחן מלפני קורא ההגדה לבדו, ומוזגים כוס שני.

* * *

נוסח ההגדה שנהגו בה ישראל בזמן הגלות, כך הוא (סוף הלכות חמץ ומצה), אך ספק אם מתאים להמשיך לומר הפסקה הבאה בארצנו בימינו; מתחיל על הכוס השני ואומר:

בִּבְהִילוּ יָצָאנוּ מִמִּצְרַיִם. הַא לַחְמָא עַנְיָא, דַּאֲכַלוּ אֲבָהָתַנָא דִּנְפַקוּ מֵאַרְעָא דְּמִצְרַיִם. כָּל דִּכְפִין, יֵיתֵי וְיֵיכוּל; וְכָל דִּצְרִיךְ לְפַסַּח, יֵיתֵי וִיפַסַּח. שַׁתָּא הָכָא, לַשָּׁנָה הַבָּאָה בְּאַרְעָא דְּיִשְׂרָאֵל; שַׁתָּא הָדָא עַבְדֵי, לְשַׁתָּא דְּאָתְיָא בְּנֵי חוֹרֵי.

* * *

וכאן הבן שואל "מה נשתנה הלילה הזה"--אין לו בן, אשתו שואלתו; אין לו אישה, שואלים זה את זה, ואפילו היו כולם חכמים; היה לבד, שואל לעצמו (הלכות חמץ ומצה ז,ד [ג]; ח,ב-ג):

מַה נִשְׁתַּנָּה הַלַּיְלָה הַזֶּה, מִכָּל הַלֵּילוֹת? שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת, אֵין אָנוּ מַטְבִּילִין אַפִלּוּ פַּעַם אַחַת; וְהַלַּיְלָה הַזֶּה, שְׁתֵּי פְּעָמִים. שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת, אָנוּ אוֹכְלִים חָמֵץ וּמַצָּה; וְהַלַּיְלָה הַזֶּה, כֻּלּוֹ מַצָּה. שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת, אָנוּ אוֹכְלִים שְׁאָר יְרָקוֹת; וְהַלַּיְלָה הַזֶּה, מְרוֹרִים. שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת, אָנוּ אוֹכְלִין בֵּין יוֹשְׁבִין וּבֵין מְסֻבִּין; וְהַלַּיְלָה הַזֶּה, כֻּלָּנוּ מְסֻבִּין.

וצריך להתחיל בגנות ולסיים בשבח. כיצד? מתחיל ומספר שבתחילה היו אבותינו בימי תרח ומלפניו כופרים וטועים אחרי ההבל ורודפים עבודה זרה; ומסיים בדת האמת שקירבנו הקדוש ברוך הוא לה, והבדילנו מן התועים, וקירבנו לייחודו. וכן מתחיל ומודיע שעבדים היינו לפרעה במצריים, וכל הרעה שגמלונו (הלכות חמץ ומצה ז,ו [ד]):

* * *

עֲבָדִים הָיִינוּ, לְפַרְעֹה בְּמִצְרַיִם; וַיּוֹצִיאֵנוּ יְהוָה אֱלֹהֵינוּ מִשָּׁם, בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה. וְאִלּוּ לֹא גָאַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אֲבוֹתֵינוּ מִמִּצְרַיִם, עֲדַיִן אָנוּ וּבָנֵינוּ וּבְנֵי בָנֵינוּ מְשֻׁעְבָּדִים הָיִינוּ לְפַרְעֹה בְּמִצְרַיִם. וְאַפִלּוּ כֻּלָּנוּ חֲכָמִים, כֻּלָּנוּ נְבוֹנִים, כֻּלָּנוּ יוֹדְעִים אֶת הַתּוֹרָה--מִצְוָה עָלֵינוּ לְסַפֶּר בִּיצִיאַת מִצְרַיִם; וְכָל הַמַּאֲרִיךְ בִּיצִיאַת מִצְרַיִם, הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח.

מַעֲשֶׂה בְּרִבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרִבִּי יְהוֹשׁוּעַ וְרִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה וְרִבִּי עֲקִיבָה וְרִבִּי טַרְפוֹן, שֶׁהָיוּ מְסֻבִּין בִּבְנֵי בְרָק; וְהָיוּ מְסַפְּרִין בִּיצִיאַת מִצְרַיִם כָּל אוֹתוֹ הַלַּיְלָה, עַד שֶׁבָּאוּ תַּלְמִידֵיהֶם וְאָמְרוּ לָהֶם, רִבּוֹתֵינוּ, הִגִּיעַ זְמָן קִרְיַת שְׁמַע שֶׁלְּשַׁחְרִית.

אָמַר לָהֶם רִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה, הֲרֵי אֲנִי כְּבֶן שִׁבְעִים שָׁנָה, וְלֹא זָכִיתִי שֶׁתֵּאָמֵר יְצִיאַת מִצְרַיִם בַּלֵּילוֹת, עַד שֶׁדְּרָשָׁהּ בֶּן זוֹמָא: שֶׁנֶּאֱמָר "לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת-יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ" (דברים טז,ג)--"יְמֵי חַיֶּיךָ", הַיָּמִים; "כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ", הַלֵּילוֹת. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים "יְמֵי חַיֶּיךָ", הָעוֹלָם הַזֶּה; "כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ", לְהָבִיא אֶת יְמוֹת הַמָּשִׁיחַ.

* * *

בָּרוּךְ הַמָּקוֹם שֶׁנָּתַן תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ, בָּרוּךְ הוּא. כְּנֶגֶד אַרְבָּעָה בָּנִים דִּבְּרָה תּוֹרָה--אֶחָד חָכָם, וְאֶחָד רָשָׁע, וְאֶחָד תָּם, וְאֶחָד שְׁאֵינוּ יוֹדֵעַ לִשְׁאַל.

חָכָם, מַה הוּא אוֹמֵר--"מָה הָעֵדֹת, וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֱלֹהֵינוּ, אֶתְכֶם?" (דברים ו,כ). אַף אַתָּה אֱמֹר לוֹ כְּהִלְכַּת הַפֶּסַח, אֵין מַפְטִירִין אַחַר הַפֶּסַח אֲפִיקִימוֹן.

רָשָׁע, מַה הוּא אוֹמֵר--"מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת, לָכֶם?" (שמות יב,כו). "לָכֶם", וְלֹא לוֹ. וּלְפִי שֶׁהוֹצִיא אֶת עַצְמוֹ מִן הַכְּלָל וְכָפַר בָּעִיקָר, אַף אַתָּה הַקְהֶה אֶת שִׁנָּיו וֶאֱמֹר לוֹ: "בַּעֲבוּר זֶה, עָשָׂה יְהוָה לִי, בְּצֵאתִי, מִמִּצְרָיִם" (שמות יג,ח)--"לִי", וְלֹא לוֹ; אִלּוּ הָיָה שָׁם, לֹא הָיָה נִגְאָל.

תָּם, מַה הוּא אוֹמֵר--"מַה-זֹּאת?" (שמות יג,יד). "וְאָמַרְתָּ אֵלָיו--בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ יְהוָה מִמִּצְרַיִם, מִבֵּית עֲבָדִים" (שם).

וּשְׁאֵינוּ יוֹדֵעַ לִשְׁאַל, אַתְּ פְּתַח לוֹ--שֶׁנֶּאֱמָר "וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ, בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר: בַּעֲבוּר זֶה, עָשָׂה יְהוָה לִי, בְּצֵאתִי, מִמִּצְרָיִם" (שמות יג,ח). "וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ", יָכוֹל מֵרֹאשׁ הַחֹדֶשׁ--תִּלְמֹד לוֹמַר "בַּיּוֹם הַהוּא". אִי "בַּיּוֹם הַהוּא", יָכוֹל מִבְּעוֹד יוֹם--תִּלְמֹד לוֹמַר "בַּעֲבוּר זֶה", לֹא אָמַרְתִּי אֵלָא בְּשָׁעָה שֶׁיֵּשׁ מַצָּה וּמָרוֹר מֻנָּחִים לְפָנֶיךָ.

* * *

מִתְּחִלָּה, עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה הָיוּ אֲבוֹתֵינוּ; וְעַכְשָׁו, קֵרְבָנוּ הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא לַעֲבוֹדָתוֹ, שֶׁנֶּאֱמָר "וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל-כָּל-הָעָם, כֹּה-אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, בְּעֵבֶר הַנָּהָר יָשְׁבוּ אֲבוֹתֵיכֶם מֵעוֹלָם, תֶּרַח אֲבִי אַבְרָהָם וַאֲבִי נָחוֹר; וַיַּעַבְדוּ, אֱלֹהִים אֲחֵרִים. וָאֶקַּח אֶת-אֲבִיכֶם אֶת-אַבְרָהָם, מֵעֵבֶר הַנָּהָר, וָאוֹלֵךְ אֹתוֹ, בְּכָל-אֶרֶץ כְּנָעַן; וָאַרְבֶּה, אֶת-זַרְעוֹ, וָאֶתֶּן-לוֹ, אֶת-יִצְחָק. וָאֶתֵּן לְיִצְחָק, אֶת-יַעֲקֹב וְאֶת-עֵשָׂו; וָאֶתֵּן לְעֵשָׂו אֶת-הַר שֵׂעִיר, לָרֶשֶׁת אוֹתוֹ, וְיַעֲקֹב וּבָנָיו, יָרְדוּ מִצְרָיִם" (יהושוע כד,ב-ד).

בָּרוּךְ שׁוֹמֵר הַבְטָחָתוֹ לְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ, בָּרוּךְ הוּא: שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְחַשֵּׁב אֶת הַקֵּץ, לַעֲשׂוֹת כְּמַה שֶׁאָמַר לְאַבְרָהָם אָבִינוּ בֵּין הַבְּתָרִים, שֶׁנֶּאֱמָר "וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם, יָדֹעַ תֵּדַע כִּי-גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם, וַעֲבָדוּם, וְעִנּוּ אֹתָם--אַרְבַּע מֵאוֹת, שָׁנָה. וְגַם אֶת-הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ, דָּן אָנֹכִי; וְאַחֲרֵי-כֵן יֵצְאוּ, בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל" (בראשית טו,יג-יד).

הִיא שֶׁעָמְדָה לַאֲבוֹתֵינוּ, וְלָנוּ--שֶׁלֹּא אֶחָד בִּלְבָד עָמַד עָלֵינוּ, אֵלָא בְּכָל דּוֹר וָדוֹר עוֹמְדִים עָלֵינוּ לְכַלּוֹתֵנוּ; וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מַצִּילֵנוּ מִיָּדָם.

* * *

ומסיים בניסים ובנפלאות שנעשו לנו ובחירותנו, והוא שידרוש "ארמי אובד אבי" עד שיגמור כל הפרשה; וכל המוסיף ומאריך בדרש פרשה זו, הרי זה משובח (הלכות חמץ ומצה ז,ו [ד]; ח,ג; והשווה הלכות ביכורים ג,י--נראה כי הכוונה לדברים פרק כו מ"ארמי אובד" בפסוק ה עד "אשר נתת לי יהוה" בפסוק י, ולא רק עד סוף פסוק ח כנהוג):

ה אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי, וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה, וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט; וַיְהִי-שָׁם, לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם וָרָב. ו וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים, וַיְעַנּוּנוּ; וַיִּתְּנוּ עָלֵינוּ, עֲבֹדָה קָשָׁה. ז וַנִּצְעַק, אֶל-יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֵינוּ; וַיִּשְׁמַע יְהוָה אֶת-קֹלֵנוּ, וַיַּרְא אֶת-עָנְיֵנוּ וְאֶת-עֲמָלֵנוּ וְאֶת-לַחֲצֵנוּ. ח וַיּוֹצִאֵנוּ יְהוָה, מִמִּצְרַיִם, בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה, וּבְמֹרָא גָּדֹל--וּבְאֹתוֹת, וּבְמֹפְתִים. ט וַיְבִאֵנוּ, אֶל-הַמָּקוֹם הַזֶּה; וַיִּתֶּן-לָנוּ אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת, אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ. י וְעַתָּה, הִנֵּה הֵבֵאתִי אֶת-רֵאשִׁית פְּרִי הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר-נָתַתָּה לִּי, יְהוָה.

צֵא וּלְמַד, מַה בִּקֶּשׁ לָבָן הָאֲרַמִּי לַעֲשׂוֹת לְיַעֲקֹב אָבִינוּ--שֶׁפַּרְעֹה הָרָשָׁע, לֹא גָזַר אֵלָא עַל הַזְּכָרִים; וְלָבָן בִּקֶּשׁ לַעְקֹר אֶת הַכֹּל, שֶׁנֶּאֱמָר "אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי, וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה, וַיָּגָר שָׁם" (דברים כו,ה). מְלַמֵּד שֶׁלֹּא יָרַד לְהִשְׁתַּקֵּעַ אֵלָא לָגוּר שָׁם, שֶׁנֶּאֱמָר "וַיֹּאמְרוּ אֶל-פַּרְעֹה, לָגוּר בָּאָרֶץ בָּאנוּ, כִּי-אֵין מִרְעֶה לַצֹּאן אֲשֶׁר לַעֲבָדֶיךָ, כִּי-כָבֵד הָרָעָב בְּאֶרֶץ כְּנָעַן; וְעַתָּה יֵשְׁבוּ-נָא עֲבָדֶיךָ, בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן" (בראשית מז,ד).

בִּמְתֵי מְעָט--כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמָר "בְּשִׁבְעִים נֶפֶשׁ, יָרְדוּ אֲבֹתֶיךָ מִצְרָיְמָה; וְעַתָּה, שָׂמְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם, לָרֹב" (דברים י,כב).

וַיְהִי-שָׁם, לְגוֹי--מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל מְצֻיָּנִין שָׁם. גָּדוֹל וְעָצוּם--כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמָר "וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל, פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וַיִּרְבּוּ וַיַּעַצְמוּ--בִּמְאֹד מְאֹד; וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ, אֹתָם" (שמות א,ז).

וָרָב--כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמָר "רְבָבָה, כְּצֶמַח הַשָּׂדֶה נְתַתִּיךְ, וַתִּרְבִּי וַתִּגְדְּלִי, וַתָּבֹאִי בַּעֲדִי עֲדָיִים: שָׁדַיִם נָכֹנוּ וּשְׂעָרֵךְ צִמֵּחַ, וְאַתְּ עֵרֹם וְעֶרְיָה" (יחזקאל טז,ז).

וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים--כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמָר "הָבָה נִתְחַכְּמָה, לוֹ: פֶּן-יִרְבֶּה, וְהָיָה כִּי-תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנוֹסַף גַּם-הוּא עַל-שֹׂנְאֵינוּ, וְנִלְחַם-בָּנוּ, וְעָלָה מִן-הָאָרֶץ" (שמות א,י).

וַיְעַנּוּנוּ--כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמָר "וַיָּשִׂימוּ עָלָיו שָׂרֵי מִסִּים, לְמַעַן עַנֹּתוֹ בְּסִבְלֹתָם; וַיִּבֶן עָרֵי מִסְכְּנוֹת, לְפַרְעֹה--אֶת-פִּתֹם, וְאֶת-רַעַמְסֵס" (שמות א,יא).

וַיִּתְּנוּ עָלֵינוּ, עֲבֹדָה קָשָׁה--כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמָר "וַיַּעֲבִדוּ מִצְרַיִם אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בְּפָרֶךְ" (שמות א,יג).

וַנִּצְעַק, אֶל-יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֵינוּ--כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמָר "וַיְהִי בַיָּמִים הָרַבִּים הָהֵם, וַיָּמָת מֶלֶךְ מִצְרַיִם, וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל מִן-הָעֲבֹדָה, וַיִּזְעָקוּ; וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל-הָאֱלֹהִים, מִן-הָעֲבֹדָה" (שמות ב,כג).

וַיִּשְׁמַע יְהוָה אֶת-קֹלֵנוּ--כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמָר "וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים, אֶת-נַאֲקָתָם; וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת-בְּרִיתוֹ, אֶת-אַבְרָהָם אֶת-יִצְחָק וְאֶת-יַעֲקֹב" (שמות ב,כד).

וַיַּרְא אֶת-עָנְיֵנוּ--זוֹ פְּרִישׁוּת דֶּרֶךְ אֶרֶץ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמָר "וַיַּרְא אֱלֹהִים, אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וַיֵּדַע, אֱלֹהִים" (שמות ב,כה).

וְאֶת-עֲמָלֵנוּ--אֵלּוּ הַבָּנִים, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמָר "כָּל-הַבֵּן הַיִּלּוֹד, הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ, וְכָל-הַבַּת, תְּחַיּוּן" (שמות א,כב).

וְאֶת-לַחֲצֵנוּ--זֶה הַדֹּחַק, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמָר "וְגַם-רָאִיתִי, אֶת-הַלַּחַץ, אֲשֶׁר מִצְרַיִם, לֹחֲצִים אֹתָם" (שמות ג,ט).

וַיּוֹצִאֵנוּ יְהוָה, מִמִּצְרַיִם--לֹא עַל יְדֵי מַלְאָךְ, לֹא עַל יְדֵי שָׂרָף, לֹא עַל יְדֵי שָׁלִיחַ, אֵלָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּכְבוֹדוֹ: כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמָר "וְעָבַרְתִּי בְאֶרֶץ-מִצְרַיִם, בַּלַּיְלָה הַזֶּה, וְהִכֵּיתִי כָל-בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, מֵאָדָם וְעַד-בְּהֵמָה; וּבְכָל-אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים, אֲנִי יְהוָה" (שמות יב,יב).

בְּיָד חֲזָקָה--זֶה הַדֶּבֶר, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמָר "הִנֵּה יַד-יְהוָה הוֹיָה, בְּמִקְנְךָ אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה, בַּסּוּסִים בַּחֲמֹרִים בַּגְּמַלִּים, בַּבָּקָר וּבַצֹּאן--דֶּבֶר, כָּבֵד מְאֹד" (שמות ט,ג).

וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה--זוֹ הַחֶרֶב, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמָר "וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ, נְטוּיָה עַל-יְרוּשָׁלִָם" (דברי הימים א כא,טז).

וּבְמֹרָא גָּדֹל--זֶה גִּלּוּי שְׁכִינָה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמָר "אוֹ הֲנִסָּה אֱלֹהִים, לָבוֹא לָקַחַת לוֹ גוֹי מִקֶּרֶב גּוֹי, בְּמַסֹּת בְּאֹתֹת וּבְמוֹפְתִים וּבְמִלְחָמָה וּבְיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה, וּבְמוֹרָאִים גְּדֹלִים: כְּכֹל אֲשֶׁר-עָשָׂה לָכֶם יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, בְּמִצְרַיִם--לְעֵינֶיךָ" (דברים ד,לד).

וּבְאֹתוֹת--זֶה הַמַּטֶּה, שֶׁנֶּאֱמָר "וְאֶת-הַמַּטֶּה הַזֶּה, תִּקַּח בְּיָדֶךָ, אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה-בּוֹ, אֶת-הָאֹתֹת" (שמות ד,יז).

וּבְמֹפְתִים--זֶה הַדָּם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמָר "וְנָתַתִּי, מוֹפְתִים, בַּשָּׁמַיִם, וּבָאָרֶץ: דָּם וָאֵשׁ, וְתִימְרוֹת עָשָׁן" (יואל ג,ג).

דָּבָר אַחֵר: בְּיָד חֲזָקָה, שְׁתַּיִם; וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה, שְׁתַּיִם; וּבְמֹרָא גָּדֹל, שְׁתַּיִם; וּבְאֹתוֹת, שְׁתַּיִם; וּבְמֹפְתִים, שְׁתַּיִם. אֵלּוּ עֶשֶׂר מַכּוֹת, שֶׁהֵבִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הַמִּצְרִיִּים בְּמִצְרַיִם; וְאֵלּוּ הֶן: דָּם, צְפַרְדֵּעַ, כִּנִּים, עָרוֹב, דֶּבֶר, שְׁחִין, בָּרָד, אַרְבֶּה, חֹשֶׁךְ, מַכַּת בְּכוֹרוֹת. רִבִּי יְהוּדָה הָיָה נוֹתֵן בָּהֶם סִימָן, דְּצַ"ךְ עֲדַּ"שׁ בְּאַחַ"ב.

* * *

ומחזיר את השולחן לפניו ואומר (הלכות חמץ ומצה ז,ז-ח [ה-ו]; ח,ד-ה):

רַבַּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, כָּל שֶׁלֹּא אָמַר שְׁלוֹשָׁה דְּבָרִים אֵלּוּ בַּפֶּסַח, לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ--פֶּסַח, מַצָּה, וּמְרוֹרִים.

פֶּסַח שֶׁהָיוּ אֲבוֹתֵינוּ אוֹכְלִין בִּזְמָן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם, עַל שֵׁם מָה--עַל שֵׁם שֶׁפָּסַח הַמָּקוֹם עַל בָּתֵּי אֲבוֹתֵינוּ בְּמִצְרַיִם, שֶׁנֶּאֱמָר "וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח-פֶּסַח הוּא לַיהוָה, אֲשֶׁר פָּסַח עַל-בָּתֵּי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם, בְּנָגְפּוֹ אֶת-מִצְרַיִם, וְאֶת-בָּתֵּינוּ הִצִּיל; וַיִּקֹּד הָעָם, וַיִּשְׁתַּחֲווּ" (שמות יב,כז).

ומגביה את המצה בידו ואומר:

מַצָּה זוֹ שֶׁאֲנַחְנוּ אוֹכְלִין, עַל שֵׁם מָה--עַל שֵׁם שֶׁלֹּא הִסְפִּיק בְּצֵקָם שֶׁלַּאֲבוֹתֵינוּ לְהַחְמִיץ, עַד שֶׁנִּגְלָה עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וּגְאָלָם מִיָּד: שֶׁנֶּאֱמָר "וַיֹּאפוּ אֶת-הַבָּצֵק אֲשֶׁר הוֹצִיאוּ מִמִּצְרַיִם, עֻגֹת מַצּוֹת--כִּי לֹא חָמֵץ: כִּי-גֹרְשׁוּ מִמִּצְרַיִם, וְלֹא יָכְלוּ לְהִתְמַהְמֵהַּ, וְגַם-צֵדָה, לֹא-עָשׂוּ לָהֶם" (שמות יב,לט).

ומגביה את המרור בידו ואומר:

מְרוֹרִים אֵלּוּ שֶׁאֲנַחְנוּ אוֹכְלִין, עַל שֵׁם מָה--עַל שֵׁם שֶׁמֵּרְרוּ הַמִּצְרִיִּים אֶת חַיֵּי אֲבוֹתֵינוּ בְּמִצְרַיִם, שֶׁנֶּאֱמָר "וַיְמָרְרוּ אֶת-חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָׁה, בְּחֹמֶר וּבִלְבֵנִים, וּבְכָל-עֲבֹדָה, בַּשָּׂדֶה--אֵת, כָּל-עֲבֹדָתָם, אֲשֶׁר-עָבְדוּ בָהֶם, בְּפָרֶךְ" (שמות א,יד).

* * *

וּבְכָל דּוֹר וָדוֹר, חַיָּב אָדָם לְהַרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ כְּאִלּוּ הוּא יָצָא מִמִּצְרַיִם, שֶׁלֹּא אֶת אֲבוֹתֵינוּ בִּלְבָד גָּאַל, אֵלָא אַף אוֹתָנוּ גָּאַל--שֶׁנֶּאֱמָר "וְאוֹתָנוּ, הוֹצִיא מִשָּׁם--לְמַעַן, הָבִיא אֹתָנוּ, לָתֶת לָנוּ אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֵינוּ" (דברים ו,כג).

לְפִיכָּךְ אָנוּ חַיָּבִים לְהוֹדוֹת לְהַלֵּל לְשַׁבֵּחַ לְפָאֶר לְרוֹמַם לְגַדֶּל וּלְהַדֶּר, וּלְנַצַּח וּלְבָרֶךְ לְמִי שֶׁעָשָׂה לָנוּ וְלַאֲבוֹתֵינוּ אֵת כָּל הַנִּסִּים הָאֵלּוּ, וְהוֹצִיאָנוּ מֵעַבְדוּת לְחֵרוּת, וּמִשִּׁעְבּוּד לִגְאֻלָּה, וּמִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה, וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב, וּמֵאֲפֵלָה לְאוֹר גָּדוֹל; וְנֹאמַר לְפָנָיו, הַלְלוּ יָהּ!

תהילים קיג-קיד:

קיג,א  הַלְלוּ-יָהּ:
הַלְלוּ, עַבְדֵי יְהוָה;    הַלְלוּ, אֶת-שֵׁם יְהוָה.
קיג,ב  יְהִי שֵׁם יְהוָה מְבֹרָךְ--    מֵעַתָּה, וְעַד-עוֹלָם.
קיג,ג  מִמִּזְרַח-שֶׁמֶשׁ עַד-מְבוֹאוֹ--    מְהֻלָּל, שֵׁם יְהוָה.
קיג,ד  רָם עַל-כָּל-גּוֹיִם יְהוָה;    עַל הַשָּׁמַיִם כְּבוֹדוֹ.
קיג,ה  מִי, כַּיהוָה אֱלֹהֵינוּ--    הַמַּגְבִּיהִי לָשָׁבֶת.
קיג,ו  הַמַּשְׁפִּילִי לִרְאוֹת--    בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ.
קיג,ז  מְקִימִי מֵעָפָר דָּל;    מֵאַשְׁפֹּת, יָרִים אֶבְיוֹן.
קיג,ח  לְהוֹשִׁיבִי עִם-נְדִיבִים;    עִם, נְדִיבֵי עַמּוֹ.
קיג,ט  מוֹשִׁיבִי, עֲקֶרֶת הַבַּיִת--    אֵם-הַבָּנִים שְׂמֵחָה:
הַלְלוּ-יָהּ.
קיד,א  בְּצֵאת יִשְׂרָאֵל, מִמִּצְרָיִם;    בֵּית יַעֲקֹב, מֵעַם לֹעֵז.
קיד,ב  הָיְתָה יְהוּדָה לְקָדְשׁוֹ;    יִשְׂרָאֵל, מַמְשְׁלוֹתָיו.
קיד,ג  הַיָּם רָאָה, וַיָּנֹס;    הַיַּרְדֵּן, יִסֹּב לְאָחוֹר.
קיד,ד  הֶהָרִים, רָקְדוּ כְאֵילִים;    גְּבָעוֹת, כִּבְנֵי-צֹאן.
קיד,ה  מַה-לְּךָ הַיָּם, כִּי תָנוּס;    הַיַּרְדֵּן, תִּסֹּב לְאָחוֹר.
קיד,ו  הֶהָרִים, תִּרְקְדוּ כְאֵילִים;    גְּבָעוֹת, כִּבְנֵי-צֹאן.
קיד,ז  מִלִּפְנֵי אָדוֹן, חוּלִי אָרֶץ;    מִלִּפְנֵי, אֱלוֹהַּ יַעֲקֹב.
קיד,ח  הַהֹפְכִי הַצּוּר אֲגַם-מָיִם;    חַלָּמִישׁ, לְמַעְיְנוֹ-מָיִם.

* * *

בָּרוּךְ אַתָּה יְהוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר גְּאָלָנוּ וְגָאַל אֶת אֲבוֹתֵינוּ מִמִּצְרַיִם, וְהִגִּיעָנוּ לַלַּיְלָה הַזֶּה לֶאֱכֹל בּוֹ מַצָּה וּמְרוֹרִים. כֵּן יְהוָה אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, יַגִּיעֵנוּ לְמוֹעֲדִים וְלִרְגָלִים אֲחֵרִים הַבָּאִים לִקְרָאתֵנוּ לְשָׁלוֹם, שְׂמֵחִים בְּבִנְיַן עִירָךְ וְשָׂשִׂים בַּעֲבוֹדָתָךְ, וְנֹאכַל שָׁם מִן הַזְּבָחִים וּמִן הַפְּסָחִים שֶׁיַּגִּיעַ דָּמָם עַל קִיר מִזְבְּחָךְ לְרָצוֹן, וְנוֹדֶה לְךָ שִׁיר חָדָשׁ עַל גְּאֻלָּתֵנוּ וְעַל פְּדוּת נַפְשֵׁנוּ. בָּרוּךְ אַתָּה יְהוָה, גּוֹאֵל יִשְׂרָאֵל.

ומברך (הלכות חמץ ומצה ח,ה):

בָּרוּךְ אַתָּה יְהוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא פְּרִי הַגֶּפֶן.

ומסב על צד שמאל ושותה את כל הכוס (הלכות חמץ ומצה ז,ט-י [ז-ח]); אם שתה רוב הכוס המחזיק שיעור רביעית, יצא (הלכות חמץ ומצה ז,יא [ט]). אם שתה שיעור רביעית ואינו מתכוון לשתות יין בסעודה, יש לברך:

בשבת:

בְּיוֹם הַמָּנוֹחַ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה,

המשך:

* * *

ואחר כך מברך "על נטילת ידיים" ונוטל ידיו עוד פעם, שהרי הסיח דעתו בשעת קריאת ההגדה (הלכות ברכות ו,יח [יז]; הלכות חמץ ומצה ח,ו):

לוקח שתי מצות וחולק אחת מהן ומניח הפרוסה על השלמה, ומברך על כיכר וחצי--שלא כבשבת ובחגים אחרים--משום שנאמר לחם עוני ודרכו של עני בפרוסה (הלכות חמץ ומצה ח,ו):

בָּרוּךְ אַתָּה יְהוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, הַמּוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ.

וחוזר ומברך (הלכות חמץ ומצה ח,ח):

בָּרוּךְ אַתָּה יְהוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְווֹתָיו, וְצִוָּנוּ עַל אֲכִילַת מַצָּה.

ומטבל מצה בחרוסת ואוכל, וצריך לאכול כזית מצה בהסיבת שמאל (הלכות חמץ ומצה ז,י [ח]). וחוזר ומברך (הלכות חמץ ומצה ח,ח):

בָּרוּךְ אַתָּה יְהוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְווֹתָיו, וְצִוָּנוּ עַל אֲכִילַת מָרוֹר.

ומטבל מרור בחרוסת ואוכל כזית, ואין צריך הסיבה; ולא ישהה אותו בחרוסת שמא יבטל טעמו (הלכות חמץ ומצה ז,י [ח]; ז,טו [יג]; ח,ח). וחוזר וכורך מצה ומרור מטבל בחרוסת ואוכלם בלא ברכה, זכר למקדש (שם). ואחר כך נמשך בסעודה, ואוכל כל מה שהוא רוצה לאכול ושותה כל מה שהוא רוצה לשתות; ובאחרונה אוכל כזית מצה, ואינו טועם אחריה מאכל אחר כלל (הלכות חמץ ומצה ח,ט).

ואחר כך נוטל ידיו ללא ברכה (מים אחרונים), ומוזג כוס שלישי ומברך ברכת המזון עליו (הלכות חמץ ומצה ח,י).

* * *

שלושה או יותר שסעדו כאחד חייבים לברך ברכת הזימון קודם ברכת המזון (הלכות ברכות ה,ב-ג [ב-ד]). אם הם פחות מעשרה, פותח אחד מהם:

נְבָרֵךְ שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ!

האחרים עונים:

בָּרוּךְ שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ, וּבְטוּבוֹ חָיִינוּ!

והפותח חוזר ואומר:

בָּרוּךְ שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ, וּבְטוּבוֹ חָיִינוּ!

* * *

ואם הם עשרה ומעלה, אחד פותח:

נְבָרֵךְ לֵאלֹהֵינוּ שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ!

האחרים עונים:

בָּרוּךְ אֱלֹהֵינוּ שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ, וּבְטוּבוֹ חָיִינוּ!

והפותח חוזר ואומר:

בָּרוּךְ אֱלֹהֵינוּ שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ, וּבְטוּבוֹ חָיִינוּ!

* * *

בָּרוּךְ אַתָּה יְהוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, הַזָּן אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בְּטוֹב בְּחֶסֶד וּבְרַחֲמִים. וְטוּבוֹ הַגָּדוֹל לֹא חָסַר לָנוּ וְאַל יֶחְסַר לָנוּ לְעוֹלָם וָעֶד, כִּי הוּא זָן וּמְפַרְנֵס לַכֹּל--כָּאָמוּר פּוֹתֵחַ אֶת-יָדֶךָ; וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל-חַי רָצוֹן--, וּמֵכִין מָזוֹן לְכָל בִּרְיוֹתָיו אֲשֶׁר בָּרָא. בָּרוּךְ אַתָּה יְהוָה, הַזָּן אֶת הַכֹּל.

* * *

נוֹדֶה לָךְ יְהוָה אֱלֹהֵינוּ, וּנְבָרֶכְךָ מַלְכֵּנוּ, כִּי הִנְחַלְתָּ אֶת אֲבוֹתֵינוּ אֶרֶץ חֶמְדָּה טוֹבָה וּרְחָבָה, בְּרִית וְתוֹרָה; עַל שֶׁהוֹצֵאתָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וּפְדִיתָנוּ מִבֵּית עֲבָדִים, עַל תּוֹרָתָךְ שֶׁלִּמַּדְתָּנוּ עַל חֻקֵּי רְצוֹנָךְ שֶׁהוֹדַעְתָּנוּ. עַל כֻּלָּם יְהוָה אֱלֹהֵינוּ, אָנוּ מוֹדִים לָךְ וּמְבָרְכִים אֶת שְׁמָךְ--כָּאָמוּר וְאָכַלְתָּ, וְשָׂבָעְתָּ--וּבֵרַכְתָּ אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, עַל-הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן-לָךְ. בָּרוּךְ אַתָּה יְהוָה, עַל הָאָרֶץ וְעַל הַמָּזוֹן.

* * *

רַחֵם יְהוָה אֱלֹהֵינוּ עַל יִשְׂרָאֵל עַמָּךְ, וְעַל יְרוּשָׁלַיִם עִירָךְ וְעַל צִיּוֹן מִשְׁכַּן כְּבוֹדָךְ, וְעַל הַבַּיִת הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ שֶׁנִּקְרָא שִׁמְךָ עָלָיו, וּמַלְכוּת בֵּית דָּוִיד מְשִׁיחָךְ תַּחְזִיר לִמְקוֹמָהּ בְּיָמֵינוּ.

בשבת (הלכות ברכות ב,ה; מעכב, שם ב,יב):

אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ רְצֵה וְהַחֲלִיצֵנוּ בְּמִצְווֹתֶיךָ וּבְמִצְוַת יוֹם הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה, וְנִשְׁבֹּת בּוֹ וְנָנוּחַ בּוֹ כְּמִצְוַת רְצוֹנֶךָ, וְאַל תְּהִי צָרָה וְיָגוֹן בְּיוֹם מְנוּחָתֵנוּ.

המשך:

אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, יַעֲלֶה וְיָבוֹא יַגִּיעַ יֵרָאֶה יֵרָצֶה יִשָּׁמַע יִפָּקֵד יִזָּכֵר לְפָנֶיךָ זִכְרוֹנֵנוּ, זִכְרוֹן אֲבוֹתֵינוּ, זִכְרוֹן יְרוּשָׁלַיִם עִירָךְ, זִכְרוֹן מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִיד עַבְדָּךְ, זִכְרוֹן כָּל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל לְפָנֶיךָ, לִפְלֵטָה לְטוֹבָה לְחֵן לְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים--בְּיוֹם טוֹב מִקְרָא קֹדֶשׁ הַזֶּה, בְּיוֹם חַג הַמַּצּוֹת הַזֶּה, לְרַחֵם בּוֹ עָלֵינוּ וּלְהוֹשִׁיעֵנוּ. זָכְרֵנוּ יְהוָה אֱלֹהֵינוּ בּוֹ לְטוֹבָה, פָּקְדֵנוּ בוֹ לִבְרָכָה, הוֹשִׁיעֵנוּ בוֹ לְחַיִּים, בִּדְבַר יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים; חוּס וְחָנֵּנוּ, וְרַחֵם עָלֵינוּ, וּמַלְּטֵנוּ בוֹ מִכָּל צָרָה וְיָגוֹן, וְשַׂמְּחֵנוּ בוֹ שִׂמְחָה שְׁלֵמָה. וּבְנֵה אֶת יְרוּשָׁלַיִם בְּקָרוֹב, כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ. בָּרוּךְ אַתָּה יְהוָה, בּוֹנֵה בְרַחֲמָיו אֶת יְרוּשָׁלַיִם. אָמֵן!

* * *

בשבת, שכח ולא הזכיר את קדושת היום, אם נזכר קודם שיתחיל בברכה רביעית, אומר (הלכות ברכות ב,יב):

בָּרוּךְ אַתָּה יְהוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר נָתַן שַׁבָּת מְנוּחָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל לְאוֹת וְלִבְרִית קֹדֶשׁ. בָּרוּךְ אַתָּה יְהוָה, מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת.

ביום טוב, שכח ולא הזכיר את קדושת היום, אם נזכר קודם שיתחיל בברכה רביעית, אומר (הלכות ברכות ב,יב):

בָּרוּךְ אַתָּה יְהוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר נָתַן יָמִים טוֹבִים לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה. בָּרוּךְ אַתָּה יְהוָה, מְקַדֵּשׁ יִשְׂרָאֵל וְהַזְּמַנִּים.

* * *

בָּרוּךְ אַתָּה יְהוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, הָאֵל, אָבִינוּ, מַלְכֵּנוּ, אַדִּירֵנוּ, בּוֹרְאֵנוּ, קְדוֹשֵׁנוּ, קְדוֹשׁ יַעֲקֹב, הַמֶּלֶךְ הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב, שֶׁבְּכָל יוֹם וָיוֹם הוּא גּוֹמְלֵנוּ חֵן וְחֶסֶד וְרַחֲמִים, וְכָל טוֹב. הָרַחֲמָן יִשְׁתַּבַּח לְדוֹרֵי דוֹרִים! הָרַחֲמָן יִתְפָּאַר לְנֵצַח נְצָחִים! הָרַחֲמָן יְפַרְנְסֵנוּ בְּכָבוֹד! הָרַחֲמָן יְזַכֵּנוּ לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ, וּלְבִנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, וּלְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא!

האורח מוסיף ברכה לבעל הבית (ויש לו רשות להאריך בה; הלכות ברכות ב,ז):

יְהִי רָצוֹן שֶׁלֹּא תֵבוֹשׁ בַּעַל הַבַּיִת בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְלֹא תִכָּלֵם לָעוֹלָם הַבָּא.

המשך:

מִגְדּוֹל, יְשׁוּעוֹת מַלְכּוֹ; וְעֹשֶׂה-חֶסֶד לִמְשִׁיחוֹ לְדָוִד וּלְזַרְעוֹ, עַד-עוֹלָם. כְּפִירִים, רָשׁוּ וְרָעֵבוּ; וְדֹרְשֵׁי יְהוָה, לֹא-יַחְסְרוּ כָל-טוֹב. הוֹדוּ לַיהוָה כִּי-טוֹב: כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.

* * *

בשבת ויום טוב, שכח ולא הזכיר קדושת היום, אם נזכר אחר שהתחיל בברכה רביעית, פוסק וחוזר לראש, שהוא ברכת הזן (הלכות ברכות ב,יב).

* * *

ומברך (הלכות חמץ ומצה ז,יב [י]):

בָּרוּךְ אַתָּה יְהוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא פְּרִי הַגֶּפֶן.

ומסב על צד שמאל ושותה את כל הכוס (הלכות חמץ ומצה ז,ט-י [ז-ח]); אם שתה רוב הכוס המחזיק שיעור רביעית, יצא (הלכות חמץ ומצה ז,יא [ט]). בין כוס שלישי זה לרביעי, אסור לשתות (הלכות חמץ ומצה ז,יב [י]). אם שתה שיעור רביעית, יש לברך:

בשבת:

בְּיוֹם הַמָּנוֹחַ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה,

המשך:

* * *

ואחר כך מוזג כוס רביעי, וגומר עליו את ההלל ואומר עליו את ברכת השיר (הלכות חמץ ומצה ח,י); ויש רשות לגמור את ההלל בכל מקום שירצה, אף על פי שאינו מקום הסעודה (הלכות חמץ ומצה ח,י):

תהילים קטו-קיח:

קטו,א  לֹא לָנוּ יְהוָה, לֹא-לָנוּ:    כִּי-לְשִׁמְךָ, תֵּן כָּבוֹד--עַל-חַסְדְּךָ, עַל-אֲמִתֶּךָ.
קטו,ב  לָמָּה, יֹאמְרוּ הַגּוֹיִם:    אַיֵּה-נָא, אֱלֹהֵיהֶם.
קטו,ג  וֵאלֹהֵינוּ בַשָּׁמָיִם--    כֹּל אֲשֶׁר-חָפֵץ עָשָׂה.
קטו,ד  עֲצַבֵּיהֶם, כֶּסֶף וְזָהָב;    מַעֲשֵׂה, יְדֵי אָדָם.
קטו,ה  פֶּה-לָהֶם, וְלֹא יְדַבֵּרוּ;    עֵינַיִם לָהֶם, וְלֹא יִרְאוּ.
קטו,ו  אָזְנַיִם לָהֶם, וְלֹא יִשְׁמָעוּ;    אַף לָהֶם, וְלֹא יְרִיחוּן.
קטו,ז  יְדֵיהֶם, וְלֹא יְמִישׁוּן--רַגְלֵיהֶם, וְלֹא יְהַלֵּכוּ;    לֹא-יֶהְגּוּ, בִּגְרוֹנָם.
קטו,ח  כְּמוֹהֶם, יִהְיוּ עֹשֵׂיהֶם--    כֹּל אֲשֶׁר-בֹּטֵחַ בָּהֶם.
קטו,ט  יִשְׂרָאֵל, בְּטַח בַּיהוָה;    עֶזְרָם וּמָגִנָּם הוּא.
קטו,י  בֵּית אַהֲרֹן, בִּטְחוּ בַיהוָה;    עֶזְרָם וּמָגִנָּם הוּא.
קטו,יא  יִרְאֵי יְהוָה, בִּטְחוּ בַיהוָה;    עֶזְרָם וּמָגִנָּם הוּא.
קטו,יב  יְהוָה,    זְכָרָנוּ יְבָרֵךְ:
יְבָרֵךְ, אֶת-בֵּית יִשְׂרָאֵל;    יְבָרֵךְ, אֶת-בֵּית אַהֲרֹן.
קטו,יג  יְבָרֵךְ, יִרְאֵי יְהוָה--    הַקְּטַנִּים, עִם-הַגְּדֹלִים.
קטו,יד  יֹסֵף יְהוָה עֲלֵיכֶם;    עֲלֵיכֶם, וְעַל בְּנֵיכֶם.
קטו,טו  בְּרוּכִים אַתֶּם, לַיהוָה--    עֹשֵׂה, שָׁמַיִם וָאָרֶץ.
קטו,טז  הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם, לַיהוָה;    וְהָאָרֶץ, נָתַן לִבְנֵי-אָדָם.
קטו,יז  לֹא הַמֵּתִים, יְהַלְלוּ-יָהּ;    וְלֹא, כָּל-יֹרְדֵי דוּמָה.
קטו,יח  וַאֲנַחְנוּ, נְבָרֵךְ יָהּ--    מֵעַתָּה וְעַד-עוֹלָם:
הַלְלוּ-יָהּ.
קטז,א  אָהַבְתִּי, כִּי-יִשְׁמַע יְהוָה--    אֶת-קוֹלִי, תַּחֲנוּנָי.
קטז,ב  כִּי-הִטָּה אָזְנוֹ לִי;    וּבְיָמַי אֶקְרָא.
קטז,ג  אֲפָפוּנִי, חֶבְלֵי-מָוֶת--וּמְצָרֵי שְׁאוֹל מְצָאוּנִי;    צָרָה וְיָגוֹן אֶמְצָא.
קטז,ד  וּבְשֵׁם-יְהוָה אֶקְרָא:    אָנָּה יְהוָה, מַלְּטָה נַפְשִׁי.
קטז,ה  חַנּוּן יְהוָה וְצַדִּיק;    וֵאלֹהֵינוּ מְרַחֵם.
קטז,ו  שֹׁמֵר פְּתָאיִם יְהוָה;    דַּלֹּתִי, וְלִי יְהוֹשִׁיעַ.
קטז,ז  שׁוּבִי נַפְשִׁי, לִמְנוּחָיְכִי:    כִּי-יְהוָה, גָּמַל עָלָיְכִי.
קטז,ח  כִּי חִלַּצְתָּ נַפְשִׁי, מִמָּוֶת:    אֶת-עֵינִי מִן-דִּמְעָה; אֶת-רַגְלִי מִדֶּחִי.
קטז,ט  אֶתְהַלֵּךְ, לִפְנֵי יְהוָה--    בְּאַרְצוֹת, הַחַיִּים.
קטז,י  הֶאֱמַנְתִּי, כִּי אֲדַבֵּר;    אֲנִי, עָנִיתִי מְאֹד.
קטז,יא  אֲנִי, אָמַרְתִּי בְחָפְזִי:    כָּל-הָאָדָם כֹּזֵב.
קטז,יב  מָה-אָשִׁיב לַיהוָה--    כָּל-תַּגְמוּלוֹהִי עָלָי.
קטז,יג  כּוֹס-יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא;    וּבְשֵׁם יְהוָה אֶקְרָא.
קטז,יד  נְדָרַי, לַיהוָה אֲשַׁלֵּם;    נֶגְדָה-נָּא, לְכָל-עַמּוֹ.
קטז,טו  יָקָר, בְּעֵינֵי יְהוָה--    הַמָּוְתָה, לַחֲסִידָיו.
קטז,טז  אָנָּה יְהוָה,    כִּי-אֲנִי עַבְדֶּךָ:
אֲנִי-עַבְדְּךָ, בֶּן-אֲמָתֶךָ;    פִּתַּחְתָּ, לְמוֹסֵרָי.
קטז,יז  לְךָ-אֶזְבַּח, זֶבַח תּוֹדָה;    וּבְשֵׁם יְהוָה אֶקְרָא.
קטז,יח  נְדָרַי, לַיהוָה אֲשַׁלֵּם;    נֶגְדָה-נָּא, לְכָל-עַמּוֹ.
קטז,יט  בְּחַצְרוֹת, בֵּית יְהוָה--    בְּתוֹכֵכִי יְרוּשָׁלִָם:
הַלְלוּ-יָהּ.
קיז,א  הַלְלוּ אֶת-יְהוָה, כָּל-גּוֹיִם;    שַׁבְּחוּהוּ, כָּל-הָאֻמִּים.
קיז,ב  כִּי גָבַר עָלֵינוּ, חַסְדּוֹ--    וֶאֱמֶת-יְהוָה לְעוֹלָם:
הַלְלוּ-יָהּ.
קיח,א  הוֹדוּ לַיהוָה כִּי-טוֹב:    כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
קיח,ב  יֹאמַר-נָא יִשְׂרָאֵל:    כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
קיח,ג  יֹאמְרוּ-נָא בֵית-אַהֲרֹן:    כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
קיח,ד  יֹאמְרוּ-נָא יִרְאֵי יְהוָה:    כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
קיח,ה  מִן-הַמֵּצַר, קָרָאתִי יָּהּ;    עָנָנִי בַמֶּרְחָב יָהּ.
קיח,ו  יְהוָה לִי, לֹא אִירָא;    מַה-יַּעֲשֶׂה לִי אָדָם.
קיח,ז  יְהוָה לִי, בְּעֹזְרָי;    וַאֲנִי, אֶרְאֶה בְשֹׂנְאָי.
קיח,ח  טוֹב, לַחֲסוֹת בַּיהוָה--    מִבְּטֹחַ, בָּאָדָם.
קיח,ט  טוֹב, לַחֲסוֹת בַּיהוָה--    מִבְּטֹחַ, בִּנְדִיבִים.
קיח,י  כָּל-גּוֹיִם סְבָבוּנִי;    בְּשֵׁם יְהוָה, כִּי אֲמִילַם.
קיח,יא  סַבּוּנִי גַם-סְבָבוּנִי;    בְּשֵׁם יְהוָה, כִּי אֲמִילַם.
קיח,יב  סַבּוּנִי כִדְבוֹרִים--    דֹּעֲכוּ, כְּאֵשׁ קוֹצִים;
בְּשֵׁם יְהוָה,    כִּי אֲמִילַם.
קיח,יג  דַּחֹה דְחִיתַנִי לִנְפֹּל;    וַיהוָה עֲזָרָנִי.
קיח,יד  עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ;    וַיְהִי-לִי, לִישׁוּעָה.
קיח,טו  קוֹל, רִנָּה וִישׁוּעָה--בְּאָהֳלֵי צַדִּיקִים;    יְמִין יְהוָה, עֹשָׂה חָיִל.
קיח,טז  יְמִין יְהוָה, רוֹמֵמָה;    יְמִין יְהוָה, עֹשָׂה חָיִל.
קיח,יז  לֹא-אָמוּת כִּי-אֶחְיֶה;    וַאֲסַפֵּר, מַעֲשֵׂי יָהּ.
קיח,יח  יַסֹּר יִסְּרַנִּי יָּהּ;    וְלַמָּוֶת, לֹא נְתָנָנִי.
קיח,יט  פִּתְחוּ-לִי שַׁעֲרֵי-צֶדֶק;    אָבֹא-בָם, אוֹדֶה יָהּ.
קיח,כ  זֶה-הַשַּׁעַר לַיהוָה;    צַדִּיקִים, יָבֹאוּ בוֹ.
קיח,כא  אוֹדְךָ, כִּי עֲנִיתָנִי;    וַתְּהִי-לִי, לִישׁוּעָה.
קיח,כב  אֶבֶן, מָאֲסוּ הַבּוֹנִים--    הָיְתָה, לְרֹאשׁ פִּנָּה.
קיח,כג  מֵאֵת יְהוָה, הָיְתָה זֹּאת;    הִיא נִפְלָאת בְּעֵינֵינוּ.
קיח,כד  זֶה-הַיּוֹם, עָשָׂה יְהוָה;    נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בוֹ.
קיח,כה  אָנָּא יְהוָה, הוֹשִׁיעָה נָּא;    אָנָּא יְהוָה, הַצְלִיחָה נָּא.
קיח,כו  בָּרוּךְ הַבָּא, בְּשֵׁם יְהוָה;    בֵּרַכְנוּכֶם, מִבֵּית יְהוָה.
קיח,כז  אֵל, יְהוָה--וַיָּאֶר-לָנוּ:    אִסְרוּ-חַג בַּעֲבֹתִים--עַד קַרְנוֹת, הַמִּזְבֵּחַ.
קיח,כח  אֵלִי אַתָּה וְאוֹדֶךָּ;    אֱלֹהַי, אֲרוֹמְמֶךָּ.
קיח,כט  הוֹדוּ לַיהוָה כִּי-טוֹב:    כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.

יְהַלְלוּךָ יְהוָה אֱלֹהֵינוּ כָּל מַעֲשֶׂיךָ, וַחֲסִידֶיךָ וְצַדִּיקִים עוֹשֵׂי רְצוֹנֶךָ, וְכָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, בְּרִנָּה יוֹדוּ לִשְׁמֶךָ--כִּי אַתָּה יְהוָה, לְךָ טוֹב לְהוֹדוֹת וּלְשִׁמְךָ נָעִים לְזַמֵּר, וּמֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם, אַתָּה הָאֵל. בָּרוּךְ אַתָּה יְהוָה, הַמֶּלֶךְ הַמְּשֻׁבָּח הַמְּפֹאָר, חַי וְקַיָּם, תָּמִיד יִמְלֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד.

* * *

ומברך (הלכות חמץ ומצה ז,יב [י]):

בָּרוּךְ אַתָּה יְהוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא פְּרִי הַגֶּפֶן.

ומסב על צד שמאל ושותה את כל הכוס (הלכות חמץ ומצה ז,ט-י [ז-ח]); אם שתה רוב הכוס המחזיק שיעור רביעית, יצא (הלכות חמץ ומצה ז,יא [ט]). אם שתה שיעור רביעית, יש לברך:

בשבת:

בְּיוֹם הַמָּנוֹחַ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה,

המשך:

* * *

ואינו טועם אחר כך כלום כל הלילה, חוץ מן המים. אך יש לו רשות למזוג כוס חמישי ולומר עליו "הלל הגדול" (הלכות חמץ ומצה ח,י), שהוא תהילים קלו:

קלו,א  הוֹדוּ לַיהוָה כִּי-טוֹב:    כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
קלו,ב  הוֹדוּ, לֵאלֹהֵי הָאֱלֹהִים:    כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
קלו,ג  הוֹדוּ, לַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים:    כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
קלו,ד  לְעֹשֵׂה נִפְלָאוֹת גְּדֹלוֹת לְבַדּוֹ:    כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
קלו,ה  לְעֹשֵׂה הַשָּׁמַיִם, בִּתְבוּנָה:    כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
קלו,ו  לְרֹקַע הָאָרֶץ, עַל-הַמָּיִם:    כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
קלו,ז  לְעֹשֵׂה, אוֹרִים גְּדֹלִים:    כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
קלו,ח  אֶת-הַשֶּׁמֶשׁ, לְמֶמְשֶׁלֶת בַּיּוֹם:    כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
קלו,ט  אֶת-הַיָּרֵחַ וְכוֹכָבִים, לְמֶמְשְׁלוֹת בַּלָּיְלָה:    כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
קלו,י  לְמַכֵּה מִצְרַיִם, בִּבְכוֹרֵיהֶם:    כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
קלו,יא  וַיּוֹצֵא יִשְׂרָאֵל, מִתּוֹכָם:    כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
קלו,יב  בְּיָד חֲזָקָה, וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה:    כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
קלו,יג  לְגֹזֵר יַם-סוּף, לִגְזָרִים:    כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
קלו,יד  וְהֶעֱבִיר יִשְׂרָאֵל בְּתוֹכוֹ:    כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
קלו,טו  וְנִעֵר פַּרְעֹה וְחֵילוֹ בְיַם-סוּף:    כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
קלו,טז  לְמוֹלִיךְ עַמּוֹ, בַּמִּדְבָּר:    כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
קלו,יז  לְמַכֵּה, מְלָכִים גְּדֹלִים:    כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
קלו,יח  וַיַּהֲרֹג, מְלָכִים אַדִּירִים:    כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
קלו,יט  לְסִיחוֹן, מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי:    כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
קלו,כ  וּלְעוֹג, מֶלֶךְ הַבָּשָׁן:    כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
קלו,כא  וְנָתַן אַרְצָם לְנַחֲלָה:    כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
קלו,כב  נַחֲלָה, לְיִשְׂרָאֵל עַבְדּוֹ:    כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
קלו,כג  שֶׁבְּשִׁפְלֵנוּ, זָכַר לָנוּ:    כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
קלו,כד  וַיִּפְרְקֵנוּ מִצָּרֵינוּ:    כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
קלו,כה  נֹתֵן לֶחֶם, לְכָל-בָּשָׂר:    כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
קלו,כו  הוֹדוּ, לְאֵל הַשָּׁמָיִם:    כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.

ומברך (הלכות חמץ ומצה ז,יב [י]):

בָּרוּךְ אַתָּה יְהוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא פְּרִי הַגֶּפֶן.

ונראה כי הכוס הזה ככוס של רשות אינו טעון לא הסיבה ולא שתיית רובו. אם שתה שיעור רביעית, יש לברך:

בשבת:

בְּיוֹם הַמָּנוֹחַ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה,

המשך: