משנה תורה מנוקד - ספר זמנים - הלכות שביתת יום טוב פרק ו

משנה תורה - ספר זמנים - הלכות שביתת יום טוב - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח

הִלְכּוֹת שְׁבִיתַת יוֹם טוֹב פֵּרֶק ו

א יוֹם טוֹב שֶׁחָל לִהְיוֹת עֶרֶב שַׁבָּת, אֵין אוֹפִין וּמְבַשְּׁלִין בְּיוֹם טוֹב מַה שְׁהוּא אוֹכֵל לְמָחָר בַּשַּׁבָּת; וְאִסּוּר זֶה מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, כְּדֵי שֶׁלֹּא יָבוֹא לְבַשַּׁל בְּיוֹם טוֹב לַחֹל: שֶׁקַּל וְחֹמֶר הוּא--לַשַּׁבָּת אֵינוּ מְבַשֵּׁל, כָּל שֶׁכֵּן לַחֹל. לְפִיכָּךְ אִם עָשָׂה תַּבְשִׁיל מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב שֶׁיִּהְיֶה סוֹמֵךְ עָלָיו וּמְבַשֵּׁל וְאוֹפֶה בְּיוֹם טוֹב לַשַּׁבָּת, הֲרֵי זֶה מֻתָּר; וְתַבְשִׁיל זֶה שֶׁסּוֹמֵךְ עָלָיו, הוּא הַנִּקְרָא עֵרוּבֵי תַּבְשִׁילִין.

ב וְלָמָּה נִקְרָא עֵרוּב: שֶׁכְּשֵׁם שֶׁהָעֵרוּב שֶׁעוֹשִׂין בַּחֲצֵרוֹת וּבַמְּבוֹאוֹת עֶרֶב שַׁבָּת מִשּׁוֹם הֶכֵּר, כְּדֵי שֶׁלֹּא יַעֲלֶה עַל דַּעְתָּם שֶׁמֻּתָּר לְהוֹצִיא מֵרְשׁוּת לִרְשׁוּת בַּשַּׁבָּת--כָּךְ זֶה הַתַּבְשִׁיל מִשּׁוֹם הֶכֵּר וְזִכָּרוֹן, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְדַמּוּ וְיַחְשְׁבוּ שֶׁמֻּתָּר לֶאֱפוֹת בְּיוֹם טוֹב מַה שְׁאֵינוּ נֶאֱכָל בּוֹ; וּלְפִיכָּךְ נִקְרָא תַּבְשִׁיל זֶה עֵרוּבֵי תַּבְשִׁילִין.

ג עֵרוּבֵי תַּבְשִׁילִין--שֵׁעוּרוֹ אֵין פָּחוּת מִכַּזַּיִת, בֵּין לְאֶחָד בֵּין לַאֲלָפִים. וְאֵין עוֹשִׂין עֵרוּב זֶה לֹא בְּפַת וְלֹא בְּרִיפוֹת וְכַיּוֹצֶא בָּהֶן, אֵלָא בְּתַבְשִׁיל שְׁהוּא פַּרְפֶּרֶת, כְּגוֹן בָּשָׂר וְדָגִים וּבֵיצִים וְכַיּוֹצֶא בָּהֶן. וְאַפִלּוּ עֲדָשִׁים שֶׁבְּשׁוּלֵי קְדֵרָה, וְאַפִלּוּ שַׁמְנוּנִית שֶׁעַל גַּבֵּי הַסַּכִּין שֶׁחוֹתְכִין בָּהּ הַצֳּלִי: גּוֹרְדוֹ; אִם יֵשׁ בּוֹ כַּזַּיִת, סוֹמֵךְ עָלָיו מִשּׁוֹם עֵרוּבֵי תַּבְשִׁילִין.

ד תַּבְשִׁיל שֶׁאָמְרוּ לְעִנְיַן עֵרוּב זֶה--אַפִלּוּ צֳלִי אוֹ שָׁלוּק, אַפִלּוּ כָּבוּשׁ אוֹ מְעֻשָּׁן; אַפִלּוּ דָּגִים קְטַנִּים שֶׁהֱדִיחָן בְּחַמִּין, וַהֲדָחָתָן הִיא בִּשּׁוּלָן לַאֲכִילָה--הֲרֵי הוּא סוֹמֵךְ עֲלֵיהֶן.

ה וְצָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה עֵרוּב זֶה מָצוּי, עַד שֶׁיֹּאפֶה כָּל שְׁהוּא צָרִיךְ לֶאֱפוֹת וִיבַשַּׁל כָּל שְׁהוּא צָרִיךְ לְבַשַּׁל וְיָחֵם חַמִּין כָּל שְׁהוּא צָרִיךְ; וְאִם נֶאֱכַל הָעֵרוּב אוֹ אָבַד אוֹ נִשְׂרַף, קֹדֶם שֶׁיְּבַשַּׁל אוֹ יֹאפֶה--הֲרֵי זֶה אָסוּר לֶאֱפוֹת וּלְבַשַּׁל אוֹ לְהָחֵם אֵלָא מַה שְׁהוּא אוֹכֵל בְּיוֹם טוֹב בִּלְבָד. הִתְחִיל בְּעִיסָתוֹ אוֹ בְּתַבְשִׁילוֹ, וְנֶאֱכַל הָעֵרוּב אוֹ אָבַד--הֲרֵי זֶה גּוֹמֵר.

ו הַמַּנִּיחַ עֵרוּבֵי תַּבְשִׁילִין כְּדֵי שֶׁיִּסְמֹךְ עֲלֵיהֶם הוּא וַאֲחֵרִים, צָרִיךְ לְזַכּוֹת לָהֶן כְּדֶרֶךְ שֶׁמְּזַכֶּה בְּעֵרוּבֵי שַׁבָּת. וְכָל שֶׁזּוֹכֶה בְּעֵרוּבֵי שַׁבָּת, זוֹכֶה בְּעֵרוּבֵי תַּבְשִׁילִין; וְכָל שְׁאֵינוּ זוֹכֶה בְּאוֹתוֹ עֵרוּב, אֵינוּ זוֹכֶה בְּזֶה.

ז וְאֵינוּ צָרִיךְ לְהוֹדִיעַ לְאֵלּוּ שֶׁזִּכָּה לָהֶן, מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב; אֲבָל הֶן צְרִיכִין לֵידַע שֶׁכְּבָר זִכָּה לָהֶן אַחֵר וְעֵרַב לָהֶן, וְאַחַר כָּךְ יִסְמְכוּ עָלָיו וִיבַשְּׁלוּ וְיֹאפוּ: אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא יָדְעוּ אֵלָא בְּיוֹם טוֹב, הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרִין. וְיֵשׁ לוֹ לָאָדָם לְעָרַב עַל כָּל הָעִיר וְעַל כָּל הַקָּרוֹב אֵלֶיהָ בְּתוֹךְ הַתְּחוּם, וּלְמָחָר מַכְרִיז וְאוֹמֵר, כָּל מִי שֶׁלֹּא הִנִּיחַ עֵרוּבֵי תַּבְשִׁילִין, יִסְמֹךְ עַל עֵרוּבִי.

ח הַמַּנִּיחַ עֵרוּבֵי תַּבְשִׁילִין, חַיָּב לְבָרַךְ אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְווֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל מִצְוַת עֵרוּב. וְאוֹמֵר בְּעֵרוּב זֶה יֻתַּר לִי לֶאֱפוֹת וּלְבַשַּׁל מִיּוֹם טוֹב שֶׁלְּמָחָר לַשַּׁבָּת; וְאִם זִכָּה בּוֹ לַאֲחֵרִים, אוֹמֵר יֻתַּר לִי וְלִפְלוֹנִי וְלִפְלוֹנִי אוֹ לְאַנְשֵׁי הָעִיר כֻּלָּם לֶאֱפוֹת וּלְבַשַּׁל מִיּוֹם טוֹב לַשַּׁבָּת.

ט מִי שֶׁלֹּא הִנִּיחַ עֵרוּבֵי תַּבְשִׁילִין, וְלֹא הִנִּיחוּ לוֹ אֲחֵרִים--כְּשֵׁם שֶׁאָסוּר לוֹ לְבַשַּׁל וְלֶאֱפוֹת, כָּךְ קִמְחוֹ וּמַאֲכָלוֹ אָסוּר. וְאָסוּר לְאַחֵר שֶׁהִנִּיחַ לְעַצְמוֹ לְבַשַּׁל וְלֶאֱפוֹת לְזֶה שֶׁלֹּא הִנִּיחַ, עַד שֶׁיַּקְנֶה לוֹ, שֶׁנִּמְצָא זֶה מְבַשֵּׁל וְאוֹפֶה שֶׁלּוֹ, שֶׁהֲרֵי קָנָהוּ; וְאִם רָצָה, יִתֵּן אַחַר כָּךְ לְזֶה שֶׁלֹּא הִנִּיחַ, בְּמַתָּנָה.

י מִי שֶׁלֹּא הִנִּיחַ עֵרוּבֵי תַּבְשִׁילִין, וּבִשַּׁל וְאָפָה לֶאֱכֹל בּוֹ בַּיּוֹם וְהוֹתִיר, אוֹ שֶׁזִּמַּן אוֹרְחִים וְלֹא בָאוּ--הֲרֵי זֶה אוֹכֵל הַמּוֹתָר לְמָחָר. וְאִם הִעְרִים, הֲרֵי זֶה אָסוּר לְאָכְלוֹ; עָבַר וְאָפָה וּבִשַּׁל לַשַּׁבָּת, אֵין אוֹסְרִין עָלָיו. וְלָמָּה הִחְמִירוּ וְאָסְרוּ עַל הַמַּעְרִים וְלֹא אָסְרוּ עַל הַמֵּזִיד--שְׁאִם תַּתִּיר לַמַּעְרִים, נִמְצְאוּ הַכֹּל מַעְרִימִין, וְיִשְׁתַּקַּע שֵׁם עֵרוּבֵי תַּבְשִׁילִין. אֲבָל הַמֵּזִיד אֵינוּ מָצוּי; וְאִם עָבַר הַיּוֹם, לֹא יַעֲבֹר פַּעַם אַחֶרֶת.

יא שְׁנֵי יָמִים טוֹבִים שֶׁחָלוּ בַּחֲמִישִׁי וְעֶרֶב שַׁבָּת, עוֹשֶׂה עֵרוּבֵי תַּבְשִׁילִין מִיּוֹם רְבִיעִי שְׁהוּא עֶרֶב יוֹם טוֹב; שָׁכַח וְלֹא הִנִּיחַ, מַנִּיחוֹ בָּרִאשׁוֹן וּמַתְנֶה. כֵּיצַד: מַנִּיחַ עֵרוּבֵי תַּבְשִׁילִין בְּיוֹם חֲמִישִׁי, וְאוֹמֵר אִם הַיּוֹם יוֹם טוֹב וּלְמָחָר חֹל, לְמָחָר אֲבַשַּׁל וְאוֹפֶה לַשַּׁבָּת וְאֵינִי צָרִיךְ כְּלוּם; וְאִם הַיּוֹם חֹל וּלְמָחָר יוֹם טוֹב, בְּעֵרוּב זֶה יֻתַּר לִי לֶאֱפוֹת וּלְבַשַּׁל לְמָחָר מִיּוֹם טוֹב לַשַּׁבָּת.

יב כַּיּוֹצֶא בּוֹ, הָיוּ לְפָנָיו שְׁתֵּי כַּלְכָּלוֹת שֶׁלְּטֶבֶל--בְּיוֹם טוֹב רִאשׁוֹן אוֹמֵר אִם הַיּוֹם חֹל, תִּהְיֶה זוֹ תְּרוּמָה עַל זוֹ, וְאִם הַיּוֹם קֹדֶשׁ, אֵין בִּדְבָרַי כְּלוּם; וְקוֹרֶא עָלֶיהָ שֵׁם, וּמַנִּיחָהּ. וּלְמָחָר בַּשֵּׁנִי, חוֹזֵר וְאוֹמֵר אִם הַיּוֹם קֹדֶשׁ, אֵין בִּדְבָרַי כְּלוּם, וְאִם הַיּוֹם חֹל, תִּהְיֶה זוֹ תְּרוּמָה עַל זוֹ; וְקוֹרֶא עָלֶיהָ שֵׁם וּמַנִּיחָהּ, כְּדֶרֶךְ שֶׁקָּרָא עָלֶיהָ בָּרִאשׁוֹן, וּמַנִּיחַ אֶת זוֹ שֶׁקָּרָא עָלֶיהָ שֵׁם תְּרוּמָה, וְאוֹכֵל אֶת הַשְּׁנִיָּה.

יג בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בִּשְׁנֵי יָמִים טוֹבִים שֶׁלַּגָּלִיּוֹת. אֲבָל בִּשְׁנֵי יָמִים טוֹבִים שֶׁלְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה--אִם שָׁכַח וְלֹא הִנִּיחַ בְּיוֹם רְבִיעִי, שׁוּב אֵינוּ מַנִּיחַ; אֵלָא סוֹמֵךְ עַל אֲחֵרִים, אִם עֵרְבוּ עָלָיו, אוֹ מַקְנֶה לְמִי שֶׁעֵרַב, אוֹ יִהְיֶה אָסוּר לֶאֱפוֹת וּלְבַשַּׁל לַשַּׁבָּת. וְכֵן אִם שָׁכַח וְלֹא הִפְרִישׁ תְּרוּמָה מִיּוֹם רְבִיעִי, שׁוּב אֵינוּ מַפְרִישׁ עַד מוֹצָאֵי שַׁבָּת.

יד כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ שֶׁאָמַרְנוּ, הָיוּ בִּזְמָן שֶׁהָיוּ בֵּית דִּין שֶׁלְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מְקַדְּשִׁין עַל הָרְאִיָּה, וְהָיוּ בְּנֵי הַגָּלִיּוֹת עוֹשִׂין שְׁנֵי יָמִים כְּדֵי לְהִסְתַּלַּק מִן הַסָּפֵק, לְפִי שֶׁלֹּא הָיוּ יוֹדְעִין יוֹם שֶׁקִּדְּשׁוּ בּוֹ בְּנֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. אֲבָל הַיּוֹם, שֶׁבְּנֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל סוֹמְכִין עַל הַחֶשְׁבּוֹן וּמְקַדְּשִׁין עָלָיו, אֵין יוֹם טוֹב שֵׁנִי לְהִסְתַּלַּק מִן הַסָּפֵק, אֵלָא מִנְהָג בִּלְבָד. [טו] וּלְפִיכָּךְ אֲנִי אוֹמֵר שְׁאֵין מְעָרֵב אָדָם וּמַתְנֶה בַּזְּמָן הַזֶּה, לֹא עֵרוּבֵי תַּבְשִׁילִין וְלֹא עֵרוּבֵי חֲצֵרוֹת וְלֹא שִׁתּוּפֵי מְבוֹאוֹת; וְאֵינוּ מְעַשֵּׂר הַטֶּבֶל עַל תְּנָאי: אֵלָא הַכֹּל מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב בִּלְבָד.

טו [טז] כְּשֵׁם שֶׁמִּצְוָה לְכַבַּד שַׁבָּת וּלְעַנְּגָהּ, כָּךְ כָּל יָמִים טוֹבִים--שֶׁנֶּאֱמָר "לִקְדוֹשׁ ה' מְכֻבָּד" (ישעיהו נח,יג), וְכָל יָמִים טוֹבִים נֶאֱמָר בָּהֶן "מִקְרָא-קֹדֶשׁ" (ויקרא כג,ז-לו); וּכְבָר בֵּאַרְנוּ הַכִּבּוּד וְהָעִנּוּג בְּהִלְכּוֹת שַׁבָּת. וְכֵן רָאוּי לָאָדָם שֶׁלֹּא יִסְעֹד בְּעַרְבֵּי יָמִים טוֹבִים מִן הַמִּנְחָה וָמַעְלָה כְּעֶרֶב שַׁבָּת, שֶׁדָּבָר זֶה בִּכְלַל הַכִּבּוּד. וְכָל הַמְּבַזֶּה אֶת הַמּוֹעֲדוֹת, כְּאִלּוּ נִטְפַּל לַעֲבוֹדָה זָרָה.

טז [יז] שִׁבְעַת יְמֵי הַפֶּסַח וּשְׁמוֹנַת יְמֵי הֶחָג עִם שְׁאָר יָמִים טוֹבִים, כֻּלָּם אֲסוּרִים בְּסֵפֶד וְתַעְנִית. וְחַיָּב אָדָם לִהְיוֹת בָּהֶן שָׂמֵחַ וְטוֹב לֵב, הוּא וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ וּבְנֵי בֵּיתוֹ וְכָל הַנִּלְוִים עָלָיו, שֶׁנֶּאֱמָר "וְשָׂמַחְתָּ, בְּחַגֶּךָ . . ." (דברים טז,יד). אַף עַל פִּי שֶׂהַשִּׂמְחָה הָאֲמוּרָה כָּאן, הִיא קָרְבַּן שְׁלָמִים כְּמוֹ שֶׁאָנוּ מְבָאֲרִין בְּהִלְכּוֹת חֲגִיגָה, יֵשׁ בִּכְלַל אוֹתָהּ שִׂמְחָה, לִשְׂמֹחַ הוּא וּבָנָיו וּבְנֵי בֵּיתוֹ כָּל אֶחָד וְאֶחָד בָּרָאוּי לוֹ.

יז [יח] כֵּיצַד: הַקְּטַנִּים, נוֹתֵן לָהֶם קְלָיוֹת וֶאֱגוֹזִים וּמִגְדָּנוֹת; וְהַנָּשִׁים, קוֹנֶה לָהֶן בְּגָדִים וְתַכְשִׁיט כְּפִי מְמוֹנוֹ; וְהָאֲנָשִׁים, אוֹכְלִין בָּשָׂר וְשׁוֹתִין יַיִן, שְׁאֵין שִׂמְחָה אֵלָא בַּבָּשָׂר, וְאֵין שִׂמְחָה אֵלָא בַּיַּיִן. וְכִשְׁהוּא אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה, חַיָּב לְהַאֲכִיל לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה עִם שְׁאָר הָעֲנִיִּים הָאֲמֵלָלִים. אֲבָל מִי שֶׁנּוֹעֵל דַּלְתוֹת חֲצֵרוֹ וְאוֹכֵל וְשׁוֹתֶה הוּא וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ, וְאֵינוּ מַאֲכִיל וּמַשְׁקֶה לָעֲנִיִּים וּלְמָרֵי נֶפֶשׁ--אֵין זוֹ שִׂמְחַת מִצְוָה, אֵלָא שִׂמְחַת כְּרֵסוֹ. וְעַל אֵלּוּ נֶאֱמָר "זִבְחֵיהֶם כְּלֶחֶם אוֹנִים לָהֶם, כָּל-אֹכְלָיו יִטַּמָּאוּ: כִּי-לַחְמָם לְנַפְשָׁם" (הושע ט,ד); וְשִׂמְחָה כְּזוֹ קָלוֹן הִיא לָהֶם, שֶׁנֶּאֱמָר "וְזֵרִיתִי פֶרֶשׁ עַל-פְּנֵיכֶם, פֶּרֶשׁ חַגֵּיכֶם" (מלאכי ב,ג).

יח [יט] אַף עַל פִּי שֶׁאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה בַּמּוֹעֲדוֹת בִּכְלַל מִצְוַת עֲשֵׂה, לֹא יִהְיֶה אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ--אֵלָא כָּךְ הִיא הַדָּת: בַּבֹּקֶר מַשְׁכִּימִין כָּל הָעָם לְבָתֵּי כְּנָסִיּוֹת וּלְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת, וּמִתְפַּלְּלִין וְקוֹרְאִין בַּתּוֹרָה בְּעִנְיַן הַיּוֹם; וְחוֹזְרִין לְבָתֵּיהֶם, וְאוֹכְלִין. וְהוֹלְכִין לְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת, קוֹרִין וְשׁוֹנִין עַד חֲצִי הַיּוֹם; וְאַחַר חֲצִי הַיּוֹם, מִתְפַּלְּלִין תְּפִלַּת הַמִּנְחָה, וְחוֹזְרִין לְבָתֵּיהֶן לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת, שְׁאָר הַיּוֹם עִם הַלַּיְלָה.

יט [כ] כְּשֶׁאָדָם אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה וְשָׂמֵחַ בָּרֶגֶל, לֹא יִמָּשֵׁךְ בַּיַּיִן וּבַשְּׂחוֹק וּבְקַלּוּת רֹאשׁ וְיֹאמַר שֶׁכָּל שֶׁיּוֹסִיף בְּזֶה יַרְבֶּה בַּמִּצְוָה, שֶׁהַשִּׁכְרוּת וְהַשְּׂחוֹק הַרְבֶּה וְקַלּוּת הָרֹאשׁ, אֵינָהּ שִׂמְחָה אֵלָא הוֹלֵלוּת וְסִכְלוּת. וְלֹא נִצְטַוִּינוּ עַל הַהוֹלֵלוּת וְהַסִּכְלוּת, אֵלָא עַל הַשִּׂמְחָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ עֲבוֹדַת יוֹצֵר הַכֹּל, שֶׁנֶּאֱמָר "תַּחַת, אֲשֶׁר לֹא-עָבַדְתָּ אֶת-ה' אֱלֹהֶיךָ, בְּשִׂמְחָה, וּבְטוּב לֵבָב" (דברים כח,מז), הַא לָמַדְתָּ שֶׁהָעֲבוֹדָה בְּשִׂמְחָה. וְאֵי אִפְשָׁר לַעֲבֹד אֶת ה'--לֹא מִתּוֹךְ שְׂחוֹק, וְלֹא מִתּוֹךְ קַלּוּת רֹאשׁ, וְלֹא מִתּוֹךְ שִׁכְרוּת.

כ [כא] חַיָּבִין בֵּית דִּין לְהַעְמִיד שׁוֹטְרִים בָּרְגָלִים, שֶׁיִּהְיוּ מְסַבְּבִין וּמְחַפְּשִׂין בַּגִּנּוֹת וּבַפַּרְדֵּסִים וְעַל הַנְּהָרוֹת, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְקַבְּצוּ לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת שָׁם אֲנָשִׁים וְנָשִׁים, וְיָבוֹאוּ לִידֵי עֲבֵרָה. וְכֵן יַזְהִירוּ עַל דָּבָר זֶה לְכָל הָעָם, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְעָרְבוּ אֲנָשִׁים וְנָשִׁים בַּבָּתִּים לְשִׂמְחָה, וְלֹא יִמָּשְׁכוּ בַּיַּיִן, שֶׁמֶּא יָבוֹאוּ לִידֵי עֲבֵרָה.

כא [כב] יָמִים שֶׁבֵּין רִאשׁוֹן וּשְׁבִיעִי שֶׁלַּפֶּסַח וְרִאשׁוֹן וּשְׁמִינִי שֶׁלְּחַג הַסֻּכּוֹת, וְהֶן בַּגּוֹלָה אַרְבָּעָה בְּתוֹךְ הַפֶּסַח וַחֲמִשָּׁה בְּתוֹךְ הֶחָג--הֶם הַנִּקְרָאִין חֻלּוֹ שֶׁלַּמּוֹעֵד, וְנִקְרָאִין מוֹעֵד. וְאַף עַל פִּי שְׁהֶם חַיָּבִין בְּשִׂמְחָה וַאֲסוּרִין בְּסֵפֶד וְתַעְנִית, מֻתָּר לִסְפֹּד בָּהֶן תַּלְמִיד חֲכָמִים בְּפָנָיו; אֲבָל אַחַר שֶׁיִּקָּבֵר, אָסוּר לְסָפְדוֹ בָּהֶן. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר בְּרָאשֵׁי חֳדָשִׁים וַחֲנֻכָּה וּפוּרִים, שֶׁסּוֹפְדִין בָּהֶן תַּלְמִיד חֲכָמִים בְּפָנָיו, אַף עַל פִּי שֶׁיָּמִים אֵלּוּ אֲסוּרִין בְּסֵפֶד וְתַעְנִית; אֲבָל לְאַחַר קְבוּרָה, אָסוּר לִסְפֹּד בָּהֶן.

כב [כג] אֵין מַנִּיחִין מִטַּת הַמֵּת בָּרְחוֹב בַּמּוֹעֵד, שֶׁלֹּא לְהַרְגִּיל אֶת הַסֵּפֶד, אֵלָא מִבֵּיתוֹ לְקִבְרוֹ. וְאֵין מִתְאַבְּלִין בַּמּוֹעֵד; וְכֵן אֵין קוֹרְעִין וְלֹא מַבְרִין וְלֹא חוֹלְצִין הַכָּתֵף בַּמּוֹעֵד עַל הַמֵּת, אֵלָא קְרוֹבָיו שְׁהֶן חַיָּבִין לְהִתְאַבַּל עָלָיו. וְאִם הָיָה חָכָם אוֹ אָדָם כָּשֵׁר, אוֹ שֶׁהָיָה עוֹמֵד בְּשָׁעַת נְטִילַת נְשָׁמָה--הֲרֵי זֶה קוֹרֵעַ עָלָיו בַּמּוֹעֵד, אַף עַל פִּי שְׁאֵינוּ קְרוֹבוֹ. וְאֵין קוֹרְעִין בְּיוֹם טוֹב שֵׁנִי כְּלָל, וְאַפִלּוּ קְרוֹבָיו שֶׁלַּמֵּת.

כג [כד] נָשִׁים בַּמּוֹעֵד--לִפְנֵי הַמֵּת, מְעַנּוֹת; אֲבָל לֹא מְטַפְּחוֹת, וְלֹא מְקוֹנְנוֹת. נִקְבַּר הַמֵּת, אֵינָן מְעַנּוֹת. בְּרָאשֵׁי חֳדָשִׁים וַחֲנֻכָּה וּפוּרִים--בִּפְנֵי הַמֵּת מְעַנּוֹת וּמְטַפְּחוֹת, אֲבָל לֹא מְקוֹנְנוֹת. אֵי זֶה הוּא עִנּוּי, שֶׁכֻּלָּן עוֹנוֹת כְּאַחַת; קִינָה, אַחַת אוֹמֶרֶת וְכֻלָּן עוֹנוֹת. וְאָסוּר לָאָדָם שֶׁיְּעוֹרֵר עַל מֵתוֹ קֹדֶם לְרֶגֶל שְׁלוֹשִׁים יוֹם, כְּדֵי שֶׁלֹּא יָבוֹא הָרֶגֶל וְהוּא נֶעֱצָב וְלִבּוֹ דּוֹאֵג מִזִּכְרוֹן הַצַּעַר; אֵלָא יָסִיר הַדְּאָגָה מִלִּבּוֹ, וִיכַוַּן דַּעְתּוֹ לְשִׂמְחָה.

משנה תורה - ספר זמנים - הלכות שביתת יום טוב - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח

יש לך שאלה או הערה?