משנה תורה מנוקד - ספר אהבה - הלכות קרית שמע פרק ב

משנה תורה - ספר אהבה - הלכות קרית שמע - הכול
פרק א ב ג ד

הִלְכּוֹת קִרְיַת שְׁמַע פֵּרֶק ב

א הַקּוֹרֶא אֶת שְׁמַע, וְלֹא כִוַּן לִבּוֹ בְּפָסוּק רִאשׁוֹן שְׁהוּא "שְׁמַע, יִשְׂרָאֵל: ה' אֱלֹהֵינוּ, ה' אֶחָד" (דברים ו,ד)--לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ; וְהַשְּׁאָר--אִם לֹא כִוַּן לִבּוֹ, יָצָא. אַפִלּוּ הָיָה קוֹרֶא בַּתּוֹרָה כְּדַרְכּוֹ, אוֹ מַגִּיהַּ אֶת הַפָּרָשִׁיּוֹת הָאֵלּוּ בְּעוֹנַת קְרִיאָה--יָצָא: וְהוּא, שֶׁכִּוַּן לִבּוֹ בְּפָסוּק רִאשׁוֹן.

ב כָּל בְּנֵי אָדָם, קוֹרְאִין כְּדַרְכָּן--בֵּין עוֹמְדִין, בֵּין מְהַלְּכִין, בֵּין שׁוֹכְבִין, בֵּין רוֹכְבִין עַל גַּבֵּי בְּהֵמָה. וְאָסוּר לִקְרוֹת קִרְיַת שְׁמַע, וְהוּא מֻטָּל וּפָנָיו טוּחוֹת בַּקַּרְקָע, אוֹ מֻשְׁלָךְ עַל גַּבּוֹ וּפָנָיו לְמַעְלָה. אֲבָל קוֹרֶא הוּא, וְהוּא שׁוֹכֵב עַל צִדּוֹ; וְאִם הָיָה בַּעַל בָּשָׂר הַרְבֵּה, וְאֵינוּ יָכוֹל לְהִתְהַפַּךְ עַל צִדּוֹ, אוֹ שֶׁהָיָה חוֹלֶה--נוֹטֶה מְעַט לְצִדּוֹ, וְקוֹרֶא.

ג מִי שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ עַל רַגְלָיו--עוֹמֵד בְּפָסוּק רִאשׁוֹן, וְהַשְּׁאָר קוֹרֶא וְהוּא מְהַלֵּךְ. הָיָה יָשֵׁן--מְצַעֲרִין אוֹתוֹ וּמְעִירִין אוֹתוֹ, עַד שֶׁיִּקְרָא פָּסוּק רִאשׁוֹן; מִכָּאן וְאִלַּךְ, אִם אֲנָסַתְהוּ שִׁינָה, אֵין מְצַעֲרִין אוֹתוֹ.

ד מִי שֶׁהָיָה עוֹסֵק בִּמְלָאכָה--מַפְסִיק עַד שֶׁיִּקְרָא פָּרָשָׁה רִאשׁוֹנָה, כֻּלָּהּ; וְכֵן הָאֻמָּנִין בְּטֵלִין מִמְּלַאכְתָּן בְּפָרָשָׁה רִאשׁוֹנָה, כְּדֵי שֶׁלֹּא תְהֶא קְרִיאַת עֲרַאי. וְהַשְּׁאָר, קוֹרֶא וְהוּא עוֹסֵק בִּמְלַאכְתּוֹ. אַפִלּוּ הָיָה עוֹמֵד בְּרֹאשׁ הָאִילָן אוֹ בְּרֹאשׁ הַכּוֹתָל, קוֹרֶא בִּמְקוֹמוֹ. וּמְבָרֵךְ לְפָנֶיהָ, וּלְאַחֲרֶיהָ.

ה הָיָה עוֹסֵק בְּתַלְמוּד תּוֹרָה, וְהִגִּיעַ זְמָן קִרְיַת שְׁמַע--פּוֹסֵק וְקוֹרֶא; וּמְבָרֵךְ לְפָנֶיהָ, וּלְאַחֲרֶיהָ. הָיָה עוֹסֵק בְּצָרְכֵּי רַבִּים--לֹא יַפְסִיק, אֵלָא יִגְמֹר עָסְקֵיהֶן; וְיִקְרָא, אִם נִשְׁאַר עֵת לִקְרוֹת.

ו הָיָה עוֹסֵק בַּאֲכִילָה, אוֹ שֶׁהָיָה בַּמֶּרְחֵץ, אוֹ שֶׁהָיָה עוֹסֵק בְּתַסְפֹּרֶת, אוֹ שֶׁהָיָה מְהַפֵּךְ בְּעוֹרוֹת, אוֹ שֶׁהָיוּ עוֹסְקִין בַּדִּין--גּוֹמֵר, וְאַחַר כָּךְ קוֹרֶא קִרְיַת שְׁמַע. וְאִם הָיָה מִתְיָרֵא שֶׁמֶּא יַעֲבֹר זְמָן הַקְּרִיאָה, וּפָסַק וְקָרָא--הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח.

ז מִי שֶׁיָּרַד לִטְבֹּל--אִם יָכוֹל לַעֲלוֹת וּלְהִתְכַּסּוֹת וְלִקְרוֹת קֹדֶם שֶׁתָּנֵץ הַחַמָּה, יַעֲלֶה וְיִתְכַּסֶּה וְיִקְרָא. וְאִם הָיָה מִתְיָרֵא שֶׁמֶּא תָּנֵץ הַחַמָּה קֹדֶם שֶׁיִּקְרָא, יִתְכַּסֶּה בַּמַּיִם שְׁהוּא עוֹמֵד בָּהֶן וְיִקְרָא. וְלֹא יִתְכַּסֶּה לֹא בְּמַיִם שֶׁרֵיחָן רָע, וְלֹא בְּמֵי הַמִּשְׁרָה; וְלֹא בְּמַיִם צְלוּלִין, מִפְּנֵי שֶׁעֶרְוָתוֹ נִרְאֵית מֵהֶן. אֲבָל מִתְכַּסֶּה הוּא בְּמַיִם עֲכוּרִים שְׁאֵין רֵיחָן רָע, וְקוֹרֶא בִּמְקוֹמוֹ.

ח הַקּוֹרֶא קִרְיַת שְׁמַע--לֹא יִרְמֹז בְּעֵינָיו, וְלֹא יִקְרֹץ בִּשְׂפָתָיו, וְלֹא יַרְאֶה בְּאֶצְבְּעוֹתָיו: כְּדֵי שֶׁלֹּא תְהֶא קְרִיאַת עֲרַאי. וְאִם עָשָׂה כֵּן--אַף עַל פִּי שֶׁיָּצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ, הֲרֵי זֶה מְגֻנֶּה. וְצָרִיךְ לְהַשְׁמִיעַ לְאָזְנוֹ, כִּשְׁהוּא קוֹרֶא; וְאִם לֹא הִשְׁמִיעַ לְאָזְנוֹ, יָצָא. וְצָרִיךְ לְדַקְדַּק, בְּאוֹתִיּוֹתֶיהָ; וְאִם לֹא דִקְדַּק, יָצָא.

ט כֵּיצַד מְדַקְדֵּק--יִזָּהֵר שֶׁלֹּא יְרַפֶּה הֶחָזָק, וְלֹא יְחַזַּק הָרָפֶה; וְלֹא יָנִיד הַנָּח, וְלֹא יָנִיחַ הַנָּד. לְפִיכָּךְ צָרִיךְ לִתֵּן רֵוַח, בֵּין כָּל שְׁתֵּי אוֹתוֹת הַדּוֹמוֹת שֶׁאַחַת מֵהֶן סוֹף תֵּבָה וְהָאַחֶרֶת תְּחִלַּת תֵּבָה הַסְּמוּכָה לָהּ: כְּגוֹן "בְּכָל לְבָבְךָ", קוֹרֶא "בְּכָל" וְשׁוֹהֶה וְחוֹזֵר וְקוֹרֶא "לְבָבְךָ"; וְכֵן "וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה", "הַכָּנָף פְּתִיל". וְצָרִיךְ לְבָאַר זַיִן שֶׁלְּ"תִזְכְּרוּ". וְצָרִיךְ לְהַאֲרִיךְ בַּדָּאל שֶׁלְּ"אֶחָד", כְּדֵי שֶׁיַּמְלִיכֵהוּ עַל הַשָּׁמַיִם וְעַל הָאָרֶץ וְעַל אַרְבַּע רוּחוֹת הָעוֹלָם; וְצָרִיךְ שֶׁלֹּא יַחְטֹף בַּחֵית, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֶא כְּאוֹמֵר אֵי חַד.

י קוֹרֶא אָדָם אֶת שְׁמַע, בְּכָל לָשׁוֹן שְׁהוּא מַכִּירָהּ; וְהַקּוֹרֶא בְּכָל לָשׁוֹן--צָרִיךְ לְהִזָּהֵר מִדִּבְרֵי שִׁבּוּשׁ שֶׁבְּאוֹתָהּ הַלָּשׁוֹן, וּמְדַקְדֵּק בְּאוֹתָהּ הַלָּשׁוֹן, כְּמוֹ שֶׁמְּדַקְדֵּק בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, אִם קְרָאָהּ בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ.

יא הַקּוֹרֶא לְמַפְרֵעַ, לֹא יָצָא. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בְּסֵדֶר הַפְּסוּקִים. אֲבָל אִם הִקְדִּים פָּרָשָׁה לְפָרָשָׁה--אַף עַל פִּי שְׁאֵינוּ רַשָּׁאי--אֲנִי אוֹמֵר שֶׁיָּצָא, לְפִי שְׁאֵינָהּ סְמוּכָה לָהּ בַּתּוֹרָה. קָרָא פָּסוּק וְחָזַר וּקְרָאוֹ פַּעַם שְׁנִיָּה, הֲרֵי זֶה מְגֻנֶּה; קָרָא מִלָּה אַחַת וּכְפָלָהּ, כְּגוֹן שֶׁקָּרָא שְׁמַע שְׁמַע, מְשַׁתְּקִין אוֹתוֹ.

יב קְרָאָהּ סֵרוּגִין, יָצָא; אַפִלּוּ שָׁהָה בֵּין סֵרוּג לְסֵרוּג כְּדֵי לִגְמֹר אֶת כֻּלָּהּ, יָצָא--וְהוּא, שֶׁיִּקְרָא עַל הַסֵּדֶר. קְרָאָהּ מִתְנַמְנֵם, וְהוּא מִי שְׁאֵינוּ לֹא עֵר וְלֹא נִרְדָּם בְּשִׁינָה--יָצָא: וּבִלְבָד, שֶׁיְּהֶא עֵר בְּפָסוּק רִאשׁוֹן.

יג סְפֵק קָרָא קִרְיַת שְׁמַע, סְפֵק לֹא קָרָא--חוֹזֵר וְקוֹרֶא, וּמְבָרֵךְ לְפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ. אֲבָל אִם יָדַע שֶׁקָּרָא, וְנִסְתַּפַּק לוֹ אִם בֵּרַךְ לְפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ אוֹ לֹא בֵרַךְ--אֵינוּ חוֹזֵר וּמְבָרֵךְ. קָרָא וְטָעָה, יַחְזֹר לִמְקוֹם שֶׁטָּעָה; נֶעְלַם מִמֶּנּוּ בֵּין פָּרָשָׁה לְפָרָשָׁה, וְאֵינוּ יוֹדֵעַ אֵיזוֹ פָּרָשָׁה הִשְׁלִים וְאֵיזוֹ צָרִיךְ לְהַתְחִיל--חוֹזֵר לְפֵרֶק רִאשׁוֹן, שְׁהוּא "וְאָהַבְתָּ, אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ" (דברים ו,ה).

יד טָעָה בְּאֶמְצַע הַפֵּרֶק, וְלֹא יָדַע הֵיכָן פָּסַק--חוֹזֵר לְרֹאשׁ הַפֵּרֶק. הָיָה קוֹרֶא "וּכְתַבְתָּם", וְאֵינוּ יוֹדֵעַ אִם הוּא בְּ"וּכְתַבְתָּם" שֶׁבִּ"שְׁמַע" אוֹ בְּ"וּכְתַבְתָּם" שֶׁבִּ"וְהָיָה, אִם שָׁמֹעַ"--חוֹזֵר לְ"וּכְתַבְתָּם" שֶׁבִּ"שְׁמַע"; וְאִם נִסְתַּפַּק לוֹ אַחַר שֶׁקָּרָא "לְמַעַן יִרְבּוּ"--אֵינוּ חוֹזֵר, שֶׁעַל הֶרְגֵּל לְשׁוֹנוֹ הוּא הוֹלֵךְ.

טו הָיָה קוֹרֶא וּפָגַע בַּאֲחֵרִים, אוֹ פָּגְעוּ בּוֹ--אִם הָיָה בֵּין פֵּרֶק לְפֵרֶק--פּוֹסֵק וּמַתְחִיל וְשׁוֹאֵל בִּשְׁלוֹם מִי שְׁהוּא חַיָּב בִּכְבוֹדוֹ, כְּגוֹן שֶׁפָּגַע בְּאָבִיו אוֹ רִבּוֹ, אוֹ מִי שְׁהוּא גָּדוֹל מִמֶּנּוּ בְּחָכְמָה; וּמֵשִׁיב שָׁלוֹם, לְכָל אָדָם שֶׁנָּתַן לוֹ שָׁלוֹם.

טז הָיָה קוֹרֶא בְּאֶמְצַע הַפֵּרֶק--אֵינוּ פּוֹסֵק וּמַתְחִיל לִשְׁאֹל אֵלָא בִּשְׁלוֹם מִי שְׁהוּא מִתְיָרֵא מִמֶּנּוּ, כְּגוֹן מֶלֶךְ אוֹ אַנָּס וְכַיּוֹצֶא בָּהֶן; אֲבָל מִי שְׁהוּא חַיָּב בִּכְבוֹדוֹ, כְּגוֹן אָבִיו אוֹ רִבּוֹ--אִם נָתַן לוֹ שָׁלוֹם תְּחִלָּה, פּוֹסֵק וּמֵשִׁיב לוֹ שָׁלוֹם.

יז וְאֵלּוּ הֶן בֵּין הַפְּרָקִים--בֵּין בְּרָכָה רִאשׁוֹנָה לִשְׁנִיָּה, בֵּין שְׁנִיָּה לִ"שְׁמַע", בֵּין "שְׁמַע" לִ"וְהָיָה, אִם שָׁמֹעַ", בֵּין "וְהָיָה, אִם שָׁמֹעַ" לְ"וַיֹּאמֶר". אֲבָל בֵּין "וַיֹּאמֶר" לֶאֱמֶת וְיַצִּיב, הֲרֵי הוּא כְּאֶמְצַע הַפֵּרֶק, וְלֹא יַפְסִיק אֵלָא לִשְׁאֹל מִפְּנֵי הַיִּרְאָה, וּלְהָשִׁיב מִפְּנֵי הַכָּבוֹד.

משנה תורה - ספר אהבה - הלכות קרית שמע - הכול
פרק א ב ג ד

יש לך שאלה או הערה?