משנה תורה מנוקד - ספר המדע - הלכות תלמוד תורה פרק ה

משנה תורה - ספר המדע - הלכות תלמוד תורה - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז

הִלְכּוֹת תַּלְמוּד תּוֹרָה פֵּרֶק ה

א כְּשֵׁם שֶׁאָדָם מְצֻוֶּה בִּכְבוֹד אָבִיו, וּבְיִרְאָתוֹ--כָּךְ הוּא חַיָּב בִּכְבוֹד רִבּוֹ, וְיִרְאָתוֹ; וְרִבּוֹ, יָתֵר מֵאָבִיו: שֶׁאָבִיו, הֵבִיאוֹ לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה; וְרִבּוֹ שֶׁלִּמְּדוֹ חָכְמָה, הֵבִיאוֹ לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא.

ב רָאָה אֲבֵדַת אָבִיו וַאֲבֵדַת רִבּוֹ, שֶׁלְּרִבּוֹ קוֹדֶמֶת לְשֶׁלְּאָבִיו. אָבִיו וְרִבּוֹ נְשׂוּאִים בְּמַשָּׂא, מַנִּיחַ אֶת שֶׁלְּרִבּוֹ וְאַחַר כָּךְ אֶת שֶׁלְּאָבִיו. אָבִיו וְרִבּוֹ שְׁבוּיִים בַּשִּׁבְיָה, פּוֹדֶה אֶת רִבּוֹ וְאַחַר כָּךְ פּוֹדֶה אֶת אָבִיו; וְאִם הָיָה אָבִיו תַּלְמִיד חֲכָמִים, פּוֹדֶה אֶת אָבִיו תְּחִלָּה. וְכֵן אִם הָיָה אָבִיו חָכָם, אַף עַל פִּי שְׁאֵינוּ שָׁקוּל כְּנֶגֶד רִבּוֹ--מֵשִׁיב אֲבֵדָתוֹ וְאַחַר כָּךְ מֵשִׁיב אֲבֵדַת רִבּוֹ. וְאֵין לָךְ כָּבוֹד, גָּדוֹל מִכְּבוֹד הָרָב; וְלֹא מוֹרָא, יָתֵר מִמּוֹרָא הָרָב. אָמְרוּ חֲכָמִים, מוֹרָא רִבָּךְ כְּמוֹרָא שָׁמַיִם.

ג לְפִיכָּךְ אָמְרוּ, כָּל הַחוֹלֵק עַל רִבּוֹ--כְּחוֹלֵק עַל הַשְּׁכִינָה, שֶׁנֶּאֱמָר "בְּהַצֹּתָם, עַל-ה'" (במדבר כו,ט). וְכָל הָעוֹשֶׂה מְרִיבָה עִם רִבּוֹ--כְּעוֹשֶׂה עִם הַשְּׁכִינָה, שֶׁנֶּאֱמָר "אֲשֶׁר-רָבוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶת-ה'" (במדבר כ,יג). וְכָל הַמִּתְרַעֵם עַל רִבּוֹ--כְּמִתְרַעֵם עַל הַשְּׁכִינָה, שֶׁנֶּאֱמָר "לֹא-עָלֵינוּ תְלֻנֹּתֵיכֶם כִּי עַל-ה'" (שמות טז,ח). וְכָל הַמְּהַרְהֵר אַחַר רִבּוֹ--כִּמְהַרְהֵר אַחַר הַשְּׁכִינָה, שֶׁנֶּאֱמָר "וַיְדַבֵּר הָעָם, בֵּאלֹהִים וּבְמֹשֶׁה" (במדבר כא,ה).

ד [ב] אֵיזֶה הוּא חוֹלֵק עַל רִבּוֹ--זֶה שֶׁקּוֹבֵעַ לוֹ מִדְרָשׁ וְיוֹשֵׁב וְדוֹרֵשׁ וּמְלַמֵּד שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת רִבּוֹ, וְרִבּוֹ קַיָּם, וְאַף עַל פִּי שֶׁרִבּוֹ בִּמְדִינָה אַחֶרֶת. וְאָסוּר לָאָדָם לְהוֹרוֹת בִּפְנֵי רִבּוֹ, לְעוֹלָם; וְכָל הַמּוֹרֶה הֲלָכָה בִּפְנֵי רִבּוֹ, חַיָּב מִיתָה.

ה [ג] הָיָה בֵּינוֹ וּבֵין רִבּוֹ שְׁנֵים עָשָׂר מִיל, וְשָׁאַל לוֹ אָדָם דְּבַר הֲלָכָה--מֻתָּר לְהָשִׁיב. וּלְהַפְרִישׁ מִן הָאִסּוּר--אַפִלּוּ בִּפְנֵי רִבּוֹ, מֻתָּר לְהוֹרוֹת. כֵּיצַד: כְּגוֹן שֶׁרָאָה אָדָם עוֹשֶׂה דָּבָר הָאָסוּר מִפְּנֵי שֶׁלֹּא יָדַע בְּאִסּוּרוֹ, אוֹ מִפְּנֵי רִשְׁעוֹ--יֵשׁ לוֹ לְהַפְרִישׁוֹ, וְלוֹמַר לוֹ דָּבָר זֶה אָסוּר, וְאַפִלּוּ בִּפְנֵי רִבּוֹ, וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נָתַן לוֹ רִבּוֹ רְשׁוּת: שֶׁכָּל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ חִלּוּל הַשֵּׁם, אֵין חוֹלְקִין כָּבוֹד לָרָב.

ו בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בְּדָבָר שֶׁנִּקְרֹא נִקְרֶה; אֲבָל לִקְבֹּעַ עַצְמוֹ לַהוֹרָאָה, וְלֵישֵׁב וּלְהוֹרוֹת לְכָל שׁוֹאֵל--אַפִלּוּ הוּא בְּסוֹף הָעוֹלָם, וְרִבּוֹ בְּסוֹף הָעוֹלָם--אָסוּר לוֹ לְהוֹרוֹת עַד שֶׁיָּמוּת רִבּוֹ, אֵלָא אִם כֵּן נָטַל רְשׁוּת מֵרִבּוֹ.

ז וְלֹא כָּל מִי שֶׁמֵּת רִבּוֹ, מֻתָּר לוֹ לֵישֵׁב וּלְהוֹרוֹת בַּתּוֹרָה, אֵלָא אִם כֵּן הָיָה תַּלְמִיד שֶׁהִגִּיעַ לַהוֹרָאָה. [ד] וְכָל תַּלְמִיד שֶׁלֹּא הִגִּיעַ לַהוֹרָאָה, וּמוֹרֶה--הֲרֵי זֶה שׁוֹטֶה רָשָׁע וְגַס רוּחַ; וְעָלָיו נֶאֱמָר "כִּי-רַבִּים חֲלָלִים, הִפִּילָה" (משלי ז,כו). וְכֵן חָכָם שֶׁהִגִּיעַ לַהוֹרָאָה, וְאֵינוּ מוֹרֶה--הֲרֵי זֶה מוֹנֵעַ תּוֹרָה, וְנוֹתֵן מִכְשׁוֹלוֹת לִפְנֵי הָעִוְרִים; וְעָלָיו נֶאֱמָר "וַעֲצֻמִים, כָּל-הֲרֻגֶיהָ" (שם).

ח אֵלּוּ הַתַּלְמִידִים הַקְּטַנִּים שֶׁלֹּא הִרְבּוּ תּוֹרָה כָּרָאוּי, וְהֶם מְבַקְּשִׁים לְהִתְגַּדַּל בִּפְנֵי עַמֵּי הָאָרֶץ וּבֵין אַנְשֵׁי עִירָם, וְקוֹפְצִים וְיוֹשְׁבִים בָּרֹאשׁ לָדוּן וּלְהוֹרוֹת בְּיִשְׂרָאֵל--הֶם הַמַּרְבִּים אֶת הַמַּחְלְקוֹת, וְהֶם הַמַּחְרִיבִים אֶת הָעוֹלָם, וְהַמְּכַבִּים נֵרָהּ שֶׁלַּתּוֹרָה, וְהַמְּחַבְּלִים כֶּרֶם ה' צְבָאוֹת. וַעֲלֵיהֶם אָמַר שְׁלֹמֹה בְּחָכְמָתוֹ, "אֶחֱזוּ-לָנוּ, שֻׁעָלִים--שֻׁעָלִים קְטַנִּים, מְחַבְּלִים כְּרָמִים" (שיר השירים ב,טו).

ט [ה] וְאָסוּר לוֹ לְתַלְמִיד לִקְרוֹת לְרִבּוֹ בִּשְׁמוֹ, וְאַפִלּוּ שֶׁלֹּא בְּפָנָיו. וְלֹא יַזְכִּיר שְׁמוֹ בְּפָנָיו, וְאַפִלּוּ לִקְרוֹת לַאֲחֵרִים שֶׁשְּׁמָם כְּשֵׁם רִבּוֹ, כְּדֶרֶךְ שֶׁעוֹשֶׂה בְּשֵׁם אָבִיו; אֵלָא יְשַׁנֶּה שְׁמָם, וְאַפִלּוּ לְאַחַר מוֹתָם--וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה הַשֵּׁם פָּלִיא, שֶׁכָּל הַשּׁוֹמֵעַ יֵדַע שְׁהוּא פְּלוֹנִי. וְלֹא יִתֵּן שָׁלוֹם לְרִבּוֹ אוֹ יַחְזִיר לוֹ שָׁלוֹם, כְּדֶרֶךְ שֶׁנּוֹתְנִין הָרֵעִים וּמַחְזִירִין זֶה לְזֶה; אֵלָא שׁוֹחֶה לְפָנָיו, וְאוֹמֵר לוֹ בְּיִרְאָה וְכָבוֹד, שָׁלוֹם עָלֶיךָ, רִבִּי. וְאִם נָתַן לוֹ רִבּוֹ שָׁלוֹם, יַחְזִיר לוֹ, שָׁלוֹם עָלֶיךָ, רִבִּי וּמָרִי.

י [ו] וְכֵן לֹא יַחְלֹץ תְּפִלָּיו בִּפְנֵי רִבּוֹ, וְלֹא יָסֵב אֵלָא יוֹשֵׁב כְּיוֹשֵׁב לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ. וְלֹא יִתְפַּלַּל לִפְנֵי רִבּוֹ, וְלֹא לְאַחַר רִבּוֹ, וְלֹא בְּצַד רִבּוֹ; וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר, שֶׁאָסוּר לוֹ לְהַלַּךְ בְּצִדּוֹ: אֵלָא יִתְרַחַק לְאַחַר רִבּוֹ, וְלֹא יְהֶא מְכֻוָּן כְּנֶגֶד אֲחוֹרָיו; וְאַחַר כָּךְ יִתְפַּלַּל. וְלֹא יִכָּנֵס עִם רִבּוֹ, לַמֶּרְחֵץ.

יא לֹא יֵשֵׁב בִּמְקוֹם רִבּוֹ. וְלֹא יַכְרִיעַ דְּבָרָיו בְּפָנָיו, וְלֹא יִסְתֹּר אֶת דְּבָרָיו. וְלֹא יֵשֵׁב לְפָנָיו, עַד שֶׁיֹּאמַר לוֹ שֵׁב; וְלֹא יַעֲמֹד מִלְּפָנָיו, עַד שֶׁיֹּאמַר לוֹ עֲמֹד, אוֹ עַד שֶׁיִּטֹּל רְשׁוּת לַעֲמֹד. וּכְשֶׁיִּפָּטֵר מֵרִבּוֹ, לֹא יַחְזִיר לוֹ אֲחוֹרָיו, אֵלָא נִרְתָּע לַאֲחוֹרָיו, וּפָנָיו כְּנֶגֶד פָּנָיו. [ז] וְחַיָּב לַעֲמֹד מִפְּנֵי רִבּוֹ, מִשֶּׁיִּרְאֶנּוּ מֵרָחוֹק מְלוֹא עֵינָיו, עַד שֶׁיִּתְכַּסֶּה מִמֶּנּוּ וְלֹא יִרְאֶה קוֹמָתוֹ; וְאַחַר כָּךְ יֵשֵׁב. וְחַיָּב אָדָם לְהַקְבִּיל אֶת פְּנֵי רִבּוֹ, בָּרֶגֶל.

יב [ח] אֵין חוֹלְקִין כָּבוֹד לְתַלְמִיד בִּפְנֵי הָרָב, אֵלָא אִם כֵּן הָיָה דֶּרֶךְ רִבּוֹ לַחְלֹק לוֹ כָּבוֹד. וְכָל מְלָאכוֹת שֶׁהָעֶבֶד עוֹשֶׂה לְרִבּוֹ, תַּלְמִיד עוֹשֶׂה לְרִבּוֹ; וְאִם הָיָה בִּמְקוֹם שְׁאֵין מַכִּירִין אוֹתוֹ, וְלֹא הָיוּ לוֹ תְּפִלִּין וְחָשׁ שֶׁמֶּא יֹאמְרוּ עֶבֶד הוּא--אֵינוּ נוֹעֵל לוֹ מַנְעָלוֹ, וְלֹא חוֹלְצוֹ. וְכָל הַמּוֹנֵעַ תַּלְמִידוֹ מִלְּשַׁמְּשׁוֹ--מוֹנֵעַ מִמֶּנּוּ חֶסֶד, וּפוֹרֵק מִמֶּנּוּ יִרְאַת שָׁמַיִם; וְכָל תַּלְמִיד שֶׁמְּזַלְזֵל בְּדָבָר מִכָּל כְּבוֹד רִבּוֹ, גּוֹרֵם לַשְּׁכִינָה שֶׁתִּסְתַּלַּק מִיִּשְׂרָאֵל.

יג [ט] רָאָה אֶת רִבּוֹ עוֹבֵר עַל דִּבְרֵי תּוֹרָה, אוֹמֵר לוֹ לִמַּדְתָּנוּ רַבֵּנוּ כָּךְ וְכָּךְ. וְכָל זְמָן שֶׁמַּזְכִּיר שְׁמוּעָה בְּפָנָיו, אוֹמֵר לוֹ כָּךְ לִמַּדְתָּנוּ רַבֵּנוּ. וְאַל יֹאמַר דָּבָר שֶׁלֹּא שָׁמַע מֵרִבּוֹ, עַד שֶׁיַּזְכִּיר שֵׁם אוֹמְרוֹ. וּכְשֶׁיָּמוּת רִבּוֹ--קוֹרֵעַ כָּל בְּגָדָיו, עַד שְׁהוּא מְגַלֶּה אֶת לִבּוֹ; וְאֵינוּ מְאַחֶה, לְעוֹלָם.

יד בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בְּרִבּוֹ מֻבְהָק שֶׁלָּמַד מִמֶּנּוּ רֹב חָכְמָתוֹ. אֲבָל אִם לֹא לָמַד מִמֶּנּוּ רֹב חָכְמָתוֹ--הֲרֵי זֶה תַּלְמִיד חָבֵר, וְאֵינוּ חַיָּב בִּכְבוֹדוֹ בְּכָל הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ; אֲבָל עוֹמֵד מִלְּפָנָיו, וְקוֹרֵעַ עָלָיו כְּשֵׁם שְׁהוּא קוֹרֵעַ עַל כָּל הַמֵּתִים שְׁהוּא מִתְאַבֵּל עֲלֵיהֶן.

טו אַפִלּוּ לֹא לָמַד מִמֶּנּוּ אֵלָא דָּבָר אֶחָד, בֵּין קָטָן בֵּין גָּדוֹל--עוֹמֵד מִלְּפָנָיו, וְקוֹרֵעַ עָלָיו. [י] וְכָל תַּלְמִיד חֲכָמִים שֶׁדֵּעוֹתָיו מְכֻוָּנוֹת--אֵינוּ מְדַבֵּר בִּפְנֵי מִי שְׁהוּא גָּדוֹל מִמֶּנּוּ בְּחָכְמָה, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא לָמַד מִמֶּנּוּ כְּלוּם.

טז [יא] הָרָב הַמֻּבְהָק שֶׁרָצָה לִמְחֹל עַל כְּבוֹדוֹ בְּכָל הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ, אוֹ בְּאֶחָד מֵהֶן, לְכָל תַּלְמִידָיו, אוֹ לְאֶחָד מֵהֶן--הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ. וְאַף עַל פִּי שֶׁמָּחַל, חַיָּב הַתַּלְמִיד לְהַדְּרוֹ, וְאַפִלּוּ בְּשָׁעָה שֶׁמָּחַל.

יז [יב] כְּשֵׁם שֶׁהַתַּלְמִידִים חַיָּבִין בִּכְבוֹד הָרָב, כָּךְ הָרָב צָרִיךְ לְכַבַּד אֶת תַּלְמִידָיו וּלְקָרְבָן: כָּךְ אָמְרוּ חֲכָמִים, יְהִי כְּבוֹד תַּלְמִידָךְ חַבִּיב עָלֶיךָ, כְּשֶׁלַּחֲבֵרָךְ. וְצָרִיךְ אָדָם לְהִזָּהֵר בְּתַלְמִידָיו, וּלְאָהֳבָן, שְׁהֶם הַבָּנִים הַמְּהַנִּין בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְלָעוֹלָם הַבָּא.

יח [יג] הַתַּלְמִידִים מוֹסִיפִין חָכְמַת הָרָב, וּמַרְחִיבִין לִבּוֹ. אָמְרוּ חֲכָמִים, הַרְבֵּה חָכְמָה לָמַדְתִּי מֵחֲבֵרַי יָתֵר מֵרִבּוֹתַי, וּמִתַּלְמִידַי יָתֵר מִכֻּלָּם; וּכְשֵׁם שֶׁעֵץ קָטָן מַדְלִיק אֶת הַגָּדוֹל, כָּךְ תַּלְמִיד קָטָן מְחַדֵּד אֶת הָרָב, עַד שֶׁיּוֹצִיא מִמֶּנּוּ בִּשְׁאֵלוֹתָיו, חָכְמָה מְפֹאָרָה.

משנה תורה - ספר המדע - הלכות תלמוד תורה - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז

יש לך שאלה או הערה?